מעשה בארבע כתובות מהמאה התשע-עשרה

כתובות הן לא דבר רומנטי במיוחד, ולא (רק) מהסיבה שאתם חושבים עליה. קחו לדוגמה את ארבע הכתובות שמצאו לאחרונה אנשי מחלקת כתבי היד בסליל מיקרופילם. משהו משונה התרחש, אך אנחנו הנסמכים רק על הכתוב בארבע הכתובות לא יכולים לרדת לחוקרו.

זה מתחיל באיטליה. השנה היא 1842 ובעיר הנמל טריאסטה, המשמשת אזור סחר חופשי של האימפריה האוסטרו-הונגרית, נישאים החתן הבחור היקר יהויקים בן שמעון שולהאף, לגברת בתולתא הכבודה לאה בת יעקב גבריאל. חתימת החתן ושני העדים בתחתית הכתובה מעניקים לה תוקף משפטי, אך כפי הנראה – הבטחת החתן לפרנס ולדאוג לכלתו הטרייה לא החזיקה מעמד ימים רבים, והיא נישאה לאחר.

שנה וחצי לאחר החתונה המפוארה ב"טריאסטי מתא דיבתא על כיף ימא" (השוכנת על חוף הים), וכתובה שנייה נכתבת, אך לא נחתמת, בעיר נמל אחרת באיטליה, באנקונה. בחמישי בשבת [= יום חמישי] שלשה עשר יום חודש אייר שנת חמשת אלפים וארבע, היא שנת 1844, והגברת המוכרת לנו – אותה לאה בת יעקב גבריאל נישאת לאחר. הפעם שם החתן הוא הבחור יוסף בן יהודה שווארצנבערג.

חתימת החתן ושני העדים לא הופיעו בכתובה השנייה, מה שהקל על כלתנו הנודעת להינשא, הפעם לאחי החתן הקודם – גרשון בן יהודה שווארצנבערג. (אנו מנחשים שזה אחיו כיוון שהם חולקים את אותו שם אב). האם הבריחה החתונה הלא שגרתית את בני הזוג מאיטליה? האם השיגו מחיר נוח יותר לקייטרינג? תהיה התשובה אשר תהיה – האירוע, כך מעידה הכתובה, התקיים בשש עשרה לחודש אייר שנת חמשת אלפים וארבע – עדיין שנת 1844 ועדיין בחודש אייר – הפעם באי היווני קורפו. משמע, שלושה ימים מתאריך הכתובה השנייה. גם בכתובה זו, השלישית במספר, לא מופיעה חתימת העדים או החתן – מה שהופך גם את כתובה זו ללא כשרה.

מה ששוב, איפשר את קיומה של הכתובה הבאה, הרביעית! הפעם הרחק הרחק מאיטליה, על חופי אותו הים אך ביבשת אחרת, באפריקה, וספציפית בעיר אלקארה הסמוכה לפוסטט, כיום חלק מקהיר בירת מצרים.

בכ"ח באייר תר"ד, אותו חודש ואותה שנה שבה נכתבו שתי הכתובות הקודמות, נכתבה ונחתמה כתובה זו. בני הזוג הטריים הם אותו בני זוג מהכתובה השלישית מקורפו. הבחור גרשון בן יהודה שווארצנבערג והכלה לאה בת יעקב גבריאלי. הפעם נחתמה הכתובה. אגב, בכתובה שלפנינו נכתב שם המשפחה של החתן בתעתיק שגוי המלמד על ההיכרות המעטה של מחבר הכתובה עם שמות משפחה אשכנזיים: שוורסינבילגי.