"קינת שרופי אנקונא": הקינה שקראו יהודי איטליה בבוקר תשעה באב

"שבי אלמנה שכולה וגלמודה כל היום וכל הלילה. הורידי כנחל דמעה". קינת יהודי איטליה לזכר הנרצחים

ב-14 ביולי 1555 פרסם המנהיג החדש של העולם הקתולי, האפיפיור פאולוס הרביעי, בולה אפיפיורית שמטרתה להגביל את צעדי היהודים באיטליה, וכך "לטפל" באיום חדש שזיהה האפיפיור: חזרתם של יהודים מומרים ממגורשי ספרד ופורטוגל אל חיק היהדות.

תחת הצו האפיפיורי נדרשו יהודי איטליה לשאת סימן מזהה – כובע ירוק לגברים ומטפחת ירוקה לנשים. הם קובצו בגטאות, ונוסף על כך פורסמה רשימה ארוכה של עיסוקים הסגורים מעתה בפני היהודים.

תוצאותיה הקטסטרופליות של הבולה לא איחרו לבוא. בעיר הנמל אנקונה נעצרו מאות יהודים מומרים ונוצרים חדשים שחזרו ליהדותם לאחר שעזבו את מולדתם פורטוגל. 24 מהעצורים נתלו והועלו על המוקד בשנה שלאחר מכן. מות ה-24 הונצח בקינות רבות שחוברו לזכר האירוע והושרו בתשעה באב.

בספרייה הלאומית שמורה "הקינה על שרופי אנקונה" שחיבר מרדכי יהודה דבלאניש. בפתיחת כתב היד ציין מעתיק כתב היד ששמע את הקינה מפי דודו יחיאל מונדולפו, שהיה מקריא אותה "בכל יום תשעה באב שבכל שנה ושנה בבית הכנסת ספרדים אשר בעיר פיזרו". קריאת הקינה בציבור, מעיד המעתיק, הייתה "עושה בשרי חידודין חידודין ומכל אנחה דבקה עצמי לבשרי".

קינה על שרופי אנקונה

 

בעזרתו של איש מחלקת כתבי היד בספרייה, יעקב פוקס, תעתקנו את פתיחת הקינה המרגשת:

"שבי אלמנה בית אביך בת יהודא וישראל רבת בנים אומללה שכולה וגלמודה כל היום וכל הלילה. הורידי כנחל דמעה ועפעפיך יזלו מים מאין הפוגות. טרם אכלה לדבר וחבר בעבורך על שברך אמרים מרים כלענה. ענה מרדכי מ"ר רב"א ושפל רוח ועצב ונאנח גם היום מרי שיחי רוחי חובלה כי נפלה עטרת בנים נבונים נכונים לעומת בני ישראל למשמרת, חסידים מיוסדים על אדני פז השלימות כשרים טהורים עמודי הגולה אנשים טהורים הנגשים אל ה' צדיקים חזקים כראי מוצק".

 

בן התקופה, בנימין נחמיה בן אלנתן, חיבר כרוניקה ובה תיאר את ארבע השנים הקשות שבהן כיהן האפיפיור פאולוס הרביעי (1559-1555). בחיבורו מקדיש בנימין נחמיה מקום נכבד לפרשת שריפת 24 יהודי אנקונה, ועליה הוא כותב:

"וברצות בית דין הגדול אשר ברומה [= רומא] כשמוע השמועה הזאת חתם גזר דינם ופירש ענשם של כ"ד מהם [= 24 מהם] נכתבו ונחתמו שמם למותתם בחנק ושרפה עם זקנה אחת. וכ"ז הנותרים [27 היהודים העצורים שלא הומתו] גזר דינם לשרת בספינות הנקרא גאלירי במושטות כל ימי חייהם בכבלי ברזל על רגלם".

דברי הימים של האפיפיור פאולוס הרביעי מאת בנימין נחמיה בן אלנתן

 

גם במות פאולוס הרביעי בשנת 1559 לא בוטלו ההגבלות שהטיל האפיפיור על יהודי איטליה וממשיכו, פול הרביעי המשיך ליישמן. הקינות שחוברו לזכר היהודים שביקשו לחזור לדתם הנשכחת ימשיכו להיות מושרות בבתי הכנסת באיטליה בבוקר תשעה באב במאות השנים הבאות.

 

כתבות נוספות

קינות נשים בלאדינו לתשעה באב

מדוע בחר ש"י עגנון דווקא בתשעה באב להיות יום הולדתו?

כתב יד מגניזת קהיר: ערב תשעה באב והמשיח בפתח

ה"הרקולס" של התלמוד: על דמותו של ריש לקיש

נהוג לומר על יהודים שהם טובים בעיקר בפלפול ובלמדנות, אבל כבר בתלמוד מסופר על חכם גדול אחד שהיה ידוע גם בכוח שריריו

1

מתוך הקומיקס "בבא באורות" מאת שי צ'רקה, שהופיע בעיתון "אותיות וילדים"

בסרט "טיסה נעימה" מבקשת אחת הנוסעות משהו קליל לקריאה. בתגובה, מציעה לה הדיילת לעיין בעלון שכותרתו "אגדות ספורט יהודיות מפורסמות". כן, האמריקנים אוהבים לצחוק על חוסר המסוגלות היהודית – לכאורה – בתחומי הספורט. אבל גם אלפי שנים לפני עמרי כספי, ירדן ג'רבי, לינוי אשרם וערן זהבי, עוד לפני "יהדות השרירים" של מקס נורדאו, ועל אף שניתן לטעון שיהודים העדיפו תמיד את הלימוד על פני הפעילות הגופנית – היו יהודים שריריים. היו גם כאלה (לפחות על פי האגדות והמדרשים) שעשו גם וגם, למשל האמורא רֵיש לקיש.

אבל מה לי כי בחרתי לעסוק דווקא בדמותו של ריש לקיש? והרי יש ודאי הרבה סיפורים מעניינים ודמויות גדולות המתוארות בספרי התלמוד, הבבלי והירושלמי. אבל בין כולם, דמותו של ריש לקיש בולטת לעין וחריגה בנוף. "סיפור המקור" שלו אינו סטנדרטי.

1

ראשית כל, שמו. באחדים מסיפורי הגמרא מסופר כי שמו הוא למעשה רבי שמעון בן לקיש. אם כך מה פירוש "רֵיש לקיש"? רֵיש בארמית פרושו "ראש". הפרשנים נחלקו בשאלה מהי משמעות השם. על פי סברה אחת, לקיש הוא שמה של עירו של רבי שמעון האמור (לכיש), ותוארו "ראש לקיש" ניתן לו משום שהיה ראש חכמיה. טענה אחרת מוצאת את מקור השם המשונה דווקא בטעות העתקה: רבי שמעון הוא בראשי תיבות ר"ש, וייתכן שבאחת מהעתקות כתב היד סימן הגרשיים הפך בטעות לאות י', וכך נתקבל השם "רֵיש".

מה עוד מספרת לנו הגמרא על ריש לקיש? בתלמוד הבבלי, בניגוד למסורות הארץ־ישראליות המובאות בתלמוד הירושלמי, אנחנו שומעים טון ביקורתי יותר כלפי ריש לקיש. שם מדגישים את עברו המפוקפק לכאורה של האמורא. נדגיש, כי רוב האמור כאן הוא מידע משוער בלבד, המבוסס על אמירותיו של לקיש ועל הפרטים המועטים המסופרים עליו – וחלקם ודאי אגדתיים. על פי המסופר, נולד ריש לקיש ככל הנראה למשפחת חכמים בעיר ציפורי, אבל מסיבות שאינן מפורטות חל שינוי דרמטי בחייו: במקום להפוך לתלמיד חכם כמתבקש, מכר עצמו רבי שמעון בן לקיש ל"לודיים".

1
מתוך הקומיקס "בבא באורות" מאת שי צ'רקה, שהופיע בעיתון "אותיות וילדים"

מי הם הלודיים? גם כאן אנו נדרשים לפרשנות, משום שהטקסט התלמודי אינו טורח לפרט. חלק מהפרשנים בחרו בפרשנות "פשטנית" שלפיה מדובר באנשי ארץ לוד שבטורקיה. רש"י טען שמדובר באוכלי אדם. לפי הפרשנות המעניינת יותר, מכר עצמו ריש לקיש בכלל ללודרים. פותרי ופותרות התשבצים מבין הקוראים ודאי יודעים שאלו הם גלדיאטורים המתמחים בלחימה בחיות טרף, על פי המילה הלטינית למקצוע האכזרי.

1
מתוך הקומיקס "בבא באורות" מאת שי צ'רקה, שהופיע בעיתון "אותיות וילדים"

בסופו של דבר ביקש ריש לקיש להימלט מציפורני האריות שבזירה ולהפסיק לעסוק במקצוע שבו לא נהנה מביטוח מנהלים. על כך מספר התלמוד (מסכת גיטין, מ"ז, א') סיפור נאה המדגיש את כוח הזרוע יוצא הדופן שבו ניחן ריש לקיש. על פי הסיפור, נהוג היה בקרב אותם לודיים להעניק לאיש שבידיהם בקשה אחרונה ביומו האחרון לפני שיומת. ריש לקיש הביא איתו מבעוד מועד שק ובו אבן גדולה, וביקש מהם להכות אותם "מכה וחצי". במכה הראשונה מת רק אחד מהלודיים, והאחרים נראו כמגחכים על המכה "החלשה". ריש לקיש בזעמו אמר להם: "מדוע אתם צוחקים? יש לי עוד חצי מכה", והרג את כולם.

1
מתוך הקומיקס "בבא באורות" מאת שי צ'רקה, שהופיע בעיתון "אותיות וילדים"

בתלמוד הירושלמי מופיעים עוד סיפורים רבים שמפארים את כוחו ואומץ ליבו של ריש לקיש. בסיפור אחד, למשל, הוא מציל חכם אחר מידי חוטפיו. בסיפור אחר הוא מחזיר ממון שנגנב לבעליו. לצד זאת, הוא מתואר כחכם גדול – אחד מגדולי החכמים בהיסטוריה היהודית. על כוחו בבית המדרש נאמר שהיה "עוקר הרים וטוחנם זו בזו".

1
מתוך הקומיקס "בבא באורות" מאת שי צ'רקה, שהופיע בעיתון "אותיות וילדים"

התלמוד מספר עוד על חייו של ריש לקיש וטוען שהוא היה גם לִסְטים – עוד מילה ידועה מתשבצים שמשמעותה שודד דרכים. על פי המסופר היה ריש לקיש ראש כנופיית שודדים למשך תקופה מסוימת עד לחזרתו בתשובה. באחד הסיפורים המפורסמים על ריש לקיש ועל חברו הטוב ר' יוחנן, מתוארת אותה חזרה בתשובה: ריש לקיש הפוגש בר' יוחנן הרוחץ בנהר הירדן משתכנע להפנות את כוחו הרב ללימודי התורה, ור' יוחנן מציע לו בתמורה גם להינשא לאחותו. בעיניים מודרניות נראה שסיפור החזרה בתשובה הזה מעט מפוקפק, משום שלקיש מקבל עליו כאן תמורה. אך בכך לא נגמר הסיפור.

1
מתוך הקומיקס "בבא באורות" מאת שי צ'רקה, שהופיע בעיתון "אותיות וילדים"

בעת דיון הלכתי על טומאתם של סכינים נחלקים בדעתם ריש לקיש ורבי יוחנן (חברו של לקיש, ראש ישיבת טבריה והבכיר מהם במעמדו ההלכתי). רבי יוחנן שרגז על המחלוקת השיב ללקיש: "לסטים בליסטיותו ידע" (כלומר: מי שהיה שודד ולוחם, ודאי יודע דבר בנוגע לסכינים). ריש לקיש נעלב מאזכור חטאיו ונפל למשכב כתוצאה מריב זה. רבי יוחנן סירב לסלוח לו, עד שבסופו של דבר ריש לקיש מת.

כך בא לידי סיום סיפורו של ריש לקיש, דמות שנויה במחלוקת בנוף התלמודי. הפופולריות של התלמוד הבבלי, הגמרא, הבטיחה שהחכם והשרירן התלמודי יישמר בזיכרון הקולקטיבי היהודי בעיקר כשודד שחזר בתשובה, בעוד שבמסורות הארץ ישראליות המובאות בתלמוד הירושלמי הוא מוצג באופן חיובי יותר. דמותו יוצאת הדופן וידידותו עם רבי יוחנן סיפקו השראה למשוררים העבריים המודרניים וגם, כפי שניתן לראות בתמונות המצורפות לכתבה זו, ליוצרי קומיקס ישראליים בני זמננו. החכם הלמדן שהיה ידוע גם בכוח שריריו עורר אם כן גם את סקרנותנו שלנו – ואנו מקווים שהצלחנו לעורר גם את סקרנותכם.

אנו מודים מאוד לשי צ'רקה, שאיורים מתוך ספרו העתיד לצאת בקרוב מעטרים את הכתבה הזו. ריש לקיש מככב בפרקים האחרונים בסדרת הקומיקס "בבא באורות" שיצר צ'רקה, ומתארת את קורותיו של בבא, יהודי החי בתקופה האמורה. פרקים אלו, כאמור, עתידים להתפרסם כספר בקרוב. ספרים נוספים בסדרה כבר ראו אור.

 

לקריאה נוספת

אדמיאל קוסמן, "רבי יוחנן וריש לקיש: דמות האל בבית המדרש – 'גבריות' מול 'נשיות'", מסכת גברים: רב והקצב ועוד סיפורים, עמ' 51-34, הוצאת כתר, 2002

מרדכי מרגליות (עורך), ריש לקיש, אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, כרך ב, עמ' 320-318, הוצאת יבנה וספרי חמד, 2006

 

כתבות נוספות

כך הפך לימוד "הדף היומי" למסורת

המתאגרף היהודי-רומני שנאבק בכל כוחו למען מולדתו, רק כדי לגלות שאין הוא רצוי בה עוד

אל תתעסקו עם זישה ברייטבארט

לשחק כדורגל בעברית

שמרו את התאריך: ישראל ואלוהים באים בברית הנישואים

הכתובה המיוחדת של חג שבועות הקושרת את עם ישראל לאביהם שבשמיים

"הכתובה שבין ישראל לאביהם שבשמים", מתוך אוסף גרשום שלום, הספרייה הלאומית

בחג מתן תורה אנחנו חוגגים את הברית שכרת אלוהים עם ישראל במעמד הר סיני. כתובה נדירה של חסידות סיגט-סאטמר, שאותה מצאנו באוסף גרשם שלום לקבלה וחסידות, מבטאת את אותה ברית כחוזה נישואים בין אלוהים לבין עם ישראל. הכתובה מקבלת חיזוק ותוקף מחדש בכל חג מתן תורה בבתי כנסת ברחבי העולם, והפריט שבספרייה מעניין במיוחד.

"הכתובה מיוחדת מאוד, ולא סתם – עוד קוראים בה עד היום", מספר ד"ר צבי לשם, מנהל אוסף גרשם שלום. "מדובר בכתובה שנועדה לקשור בקידושין את השם עם עם ישראל. את הכתובה נוהג החזן להקריא בבית הכנסת בערב שבועות – ותוך כדי אפשר לצפות בהתרגשות גדולה. אני בעצמי הקראתי את הכתובה בשבועות, כרב הקהילה באפרת, ואני זוכר כמה אחזה בי ההתרגשות".

דווקא אחת הכתובות הכי מעניינות הסתתרה לה באוסף גרשם שלום

את הכתובה חיבר במאה ה-16 אחד הפייטנים והמשוררים העבריים הגדולים – ישראל נג'ארה. היא מתארת את שני הצדדים הבאים בברית הנישואין: "מהצד האחד יחיד ומיוחד בורא כל חכם קדמון עילות העילות וסיבות הסיבות העומד מצד עצמו עצם כבודו שאין לשער ולדמות, פשוט בתכלית הפשוטות עד א"ס ועד אין חקר" – הכוונה כאן היא כמובן לקדוש ברוך הוא. ישראל מתוארת ככלה קדושה בלבן, בטקסט יפיפה ומחמיא: "ומצד השני כנסת ישראל כלה קרואה בנעימה עטרת תפארת מטרוניתא דישתא עלמיתא קדישתא שפירתא, יפה כלבנה ברה כחמה זוהר זריק ניצוצין ומבהיק כברק לעינים בת מלכים יוחסי ארץ …והיא מעוטרת ומהודרת, ובכתר מלכות העומדת מצד עצמה עצם אלהות".

בכתובה תמצאו את שטר האירוסין והתנאים ש"בין ישראל לאביהם שבשמים" שאותו קוראים בערב החג, ואת שטר הכתובה שאותו קוראים ביום השני (בחו"ל) – אבל לא רק: "והוספנו שני הוספות נכבדות ויקרות" – בסוף הכתובה צורפו עוד שני קטעי עיון, תוספת לטקסט המקורי:

'סדר כתובה דאירכתא' – הוא טקסט פורמאלי המסדיר את נושא אבידת הכתובה. לפי ההלכה גבר ואישה אינם יכולים לחיות יחד ללא כתובה, וכיוון שלפי הטקסט לאבד אחת היה די שכיח, הטקסט מספק הוראות בירוקרטיות לחידוש הכתובה, להמשך החיים המשותפים.

מה אתם יודעים, מסתבר שכתובות הולכות לאיבוד כל הזמן…

עוד תוספת מפתיעה לטקסט המקורי תמצאו ממש בסוף, בקטע האחרון, תחת הכותרת: 'מעשה נוראה ונפלאה'. מדובר במעשייה או משל, שלפי הכתוב מצווה לספר אותו לאנשי תורה, מלומדים וסופרים. הכתובה המדוברת על שתי תוספותיה הודפסה בשנת תרע"ג, בפיעטריקוב שברוסיה.

שתי התוספות המאוחרות האלו בסוף החוברת הן דרך נוספת לחזק את תוקפה של הכתובה ורשמיותה. היא המחזקת את הקשר המקודש בין השם לבני עמו, ומקבלת נופך נוסף של רצינות. בחירתו של ישראל נג'ארה לנסח את הברית בצורת חוזה החתונה אינה מקרית, כפי שמרחיב צבי: "מנהג סיגט-סאטמר לקרוא בטיש בבית הכנסת בליל החג בהתרגשות רבה ויש להשתדל להתרכז ולהרגיש שאנחנו בחתונה, להרגיש כמה ה', החתן, אוהב את כלתו – אנחנו, עם ישראל, וגם לשים לב להתחייבויות שלנו, הכלה, כלפי ה'".

המעשייה החותמת את הספר – 'מעשה נוראה ומופלאה'

ואכן, הרב יונתן בנימין בוכינגער מניו-יורק הניח את השורה התחתונה של הכתובה: "על כל הא דכתב ומפורש לעיל שקבל עליו לפרנס כנסת ישראל בפרנסה טובה בלי שום הפסק ובלי שום מניעה בעולם הן פרנסה רוחני והן פרנסת הגשמי" – או במילים אחרות: הקדוש ברוך הוא אחראי עלינו, הוא ישמור עלינו ועל ששלנו לנצח נצחים.

לכן זהו לא צירוף מקרים שקוראים את חוזה הנישואים שלנו עם אלוהים דווקא בשבועות. אנחנו מאשררים ומתקפים מחדש את החוזה שקיבלנו במעמד הר סיני: ניקח על עצמנו את התורה והמצוות. ואתה – אתה רק שמור נא עלינו.

אז שיהיה חג שמח והרבה במזל טוב.

מקודשת מקודשת מקודשת!

תודה לד"ר צבי לשם, מנהל אוסף גרשום שלום לקבלה וחסידות על הסיוע בהכנת הכתבה.

 

כתבות נוספות

כך גייסה הציונות את חג השבועות

לא רק חלב: המנהגים האחרים של חג השבועות

חג השבועות ומלחמות המים של יהודי מרוקו

אביהו מדינה מספר על "שבחי ירושלים"

סיפורו של שיר ההלל לירושלים שהגיע עד הטברנות של יוון

תצלומי מזכרת ממסע צליינים אוסטרים לארץ הקודש, ארכיון יעקב ורמן, הספרייה הלאומית

שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת ה' הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן

כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ

תהילים, קמז, יב-יג

 

שני פסוקים. ארבע עשרה מילים. אחד משירי ההלל הגדולים שידעה העיר ירושלים לא מהלל את יופיה עוצר הנשימה של עיר הנצח או אפילו את קדושתה, אלא מפאר ומשבח את אלהי ישראל המגן עליה מכל צרה. הוא שחיזק בריחי שעריה – השלים בניינה וחיזק ביצוריה, הוא שהרבה והפרה את הבנים היושבים בתוכה. שיר ההלל כולל את פסוקים יב' ו-יג' במזמור קמז בתהילים.

מאתר הפיוט והתפילה אנו לומדים שמזמור קמז הוא אחד המזמורים הכלולים בחטיבת מזמורי ההילולים החותמת את ספר תהילים. קריאות ההלל של המשורר בפרקים אלו נעים בין השתאות נוכח מפעליו של האל בטבע (דאגה לבעלי החיים, שליטה בגרמי השמים ובמשקעים) לבין דאגתו העמוקה לירושלים ולעמו היושב בה.

שתי השורות שנקרעו מהמזמור הפכו לשיר העומד בפני עצמו בזכות הלחן של אביהו מדינה. קשה לבחור ביצוע אהוב של "שבחי ירושלים". הוא בוצע בידי כמה מגדולי הזמרים והזמרות בארץ (ובהם זוהר ארגוב, חיים משה ושימי תבורי), והגיע עד הטברנות ביוון.

 

מזמור קמז, כתב יד של ספר תהילים, מתוארך למאה ה-13 או ה-14. כתב היד שמור בספריית פלטינה, פרמה, איטליה.

 

בשיחה שקיימנו סיפר לנו הזמר, הפזמונאי והמלחין אביהו מדינה על נסיבות הלחנת השיר:

"בשנת 1976 מתקשר אליי חזן ירושלמי ומספר לי שעומד להיערך בירושלים פסטיבל פייטנות. הוא ביקש שאכתוב שיר לפסטיבל. 'אני לא כותב פיוטים', הסברתי לחזן. 'המנגינות שלך הם פיוטים, אתה אפילו לא יודע את זה', ענה בתגובה, והציע שהטקסט יהיה מן המקורות. סיכמנו שיחזור אליי בעוד שבועיים לקבל את השיר המולחן.

בגלל שידעתי שהאירוע מתקיים בירושלים, ואני מכיר את ספר תהילים, נזכרתי בשתי שורות ממזמור קמ"ז בתהילים. הלחנתי את שתי השורות וחיכיתי לשיחה.

שבועיים, חודשיים, ואפילו שנתיים עברו ושום שיחה לא התקבלה. בינתיים שכחתי מהשיר. ב-1985 הפקתי אלבום ללהקת צלילי הכרם. במהלך העבודה על האלבום גילינו שחסר שיר אחרון. דקלון הגיע אליי הביתה ושאל 'אולי בכל זאת יש לך משהו מוכן?'. הוא הצביע על סלסלה עמוסה בקלטות. 'אלו רק סקיצות', סיפרתי לו אבל הוא התעקש. סיכמנו שאני הולך לנוח ואם הוא יימצא משהו בין הקלטות, שיעיר אותי. ובאמת, אחרי שעה וחצי מעיר אותי דקלון. מנפנף בקלטת בצבע שחור. הוא מנגן ואני שומע: 'שבחי ירושלים'".

אביהו מדינה

 

"סיפרתי לו שזה לא שיר, זה פיוט. עד שהשמיע את הקלטת, לא זכרתי שהלחנתי את המילים ושההקלטה נמצאת אצלי. דקלון רצה את השיר וככה נכנסו לאולפן והקלטנו. זה היה השיר החותם של האלבום".

איך מסביר אביהו מדינה את הגרסאות הרבות שלהן זכה השיר? איך התפרסם ונעשה נחשק לביצוע? מדינה עונה שאת הדחיפה הגדולה ביותר לשיר נתנה הזמרת היוונית גליקריה, שבשנות התשעים עשתה ביצוע נהדר שפירסם את השיר בארץ וגם ביוון.

 

גליקריה מבצעת את "שבחי ירושלים" במועדון חארמה ביוון

 

פריטים נבחרים מהספרייה הלאומית על ירושלים

 

כתבות נוספות

מוסיפים קצת צבע לירושלים בין שתי המלחמות

ירושלים של קניוק

ירושלים של זהב