ב-14 ביולי 1555 פרסם המנהיג החדש של העולם הקתולי, האפיפיור פאולוס הרביעי, בולה אפיפיורית שמטרתה להגביל את צעדי היהודים באיטליה, וכך "לטפל" באיום חדש שזיהה האפיפיור: חזרתם של יהודים מומרים ממגורשי ספרד ופורטוגל אל חיק היהדות.
תחת הצו האפיפיורי נדרשו יהודי איטליה לשאת סימן מזהה – כובע ירוק לגברים ומטפחת ירוקה לנשים. הם קובצו בגטאות, ונוסף על כך פורסמה רשימה ארוכה של עיסוקים הסגורים מעתה בפני היהודים.
תוצאותיה הקטסטרופליות של הבולה לא איחרו לבוא. בעיר הנמל אנקונה נעצרו מאות יהודים מומרים ונוצרים חדשים שחזרו ליהדותם לאחר שעזבו את מולדתם פורטוגל. 24 מהעצורים נתלו והועלו על המוקד בשנה שלאחר מכן. מות ה-24 הונצח בקינות רבות שחוברו לזכר האירוע והושרו בתשעה באב.
בספרייה הלאומית שמורה "הקינה על שרופי אנקונה" שחיבר מרדכי יהודה דבלאניש. בפתיחת כתב היד ציין מעתיק כתב היד ששמע את הקינה מפי דודו יחיאל מונדולפו, שהיה מקריא אותה "בכל יום תשעה באב שבכל שנה ושנה בבית הכנסת ספרדים אשר בעיר פיזרו". קריאת הקינה בציבור, מעיד המעתיק, הייתה "עושה בשרי חידודין חידודין ומכל אנחה דבקה עצמי לבשרי".
בעזרתו של איש מחלקת כתבי היד בספרייה, יעקב פוקס, תעתקנו את פתיחת הקינה המרגשת:
"שבי אלמנה בית אביך בת יהודא וישראל רבת בנים אומללה שכולה וגלמודה כל היום וכל הלילה. הורידי כנחל דמעה ועפעפיך יזלו מים מאין הפוגות. טרם אכלה לדבר וחבר בעבורך על שברך אמרים מרים כלענה. ענה מרדכי מ"ר רב"א ושפל רוח ועצב ונאנח גם היום מרי שיחי רוחי חובלה כי נפלה עטרת בנים נבונים נכונים לעומת בני ישראל למשמרת, חסידים מיוסדים על אדני פז השלימות כשרים טהורים עמודי הגולה אנשים טהורים הנגשים אל ה' צדיקים חזקים כראי מוצק".
בן התקופה, בנימין נחמיה בן אלנתן, חיבר כרוניקה ובה תיאר את ארבע השנים הקשות שבהן כיהן האפיפיור פאולוס הרביעי (1559-1555). בחיבורו מקדיש בנימין נחמיה מקום נכבד לפרשת שריפת 24 יהודי אנקונה, ועליה הוא כותב:
"וברצות בית דין הגדול אשר ברומה [= רומא] כשמוע השמועה הזאת חתם גזר דינם ופירש ענשם של כ"ד מהם [= 24 מהם] נכתבו ונחתמו שמם למותתם בחנק ושרפה עם זקנה אחת. וכ"ז הנותרים [27 היהודים העצורים שלא הומתו] גזר דינם לשרת בספינות הנקרא גאלירי במושטות כל ימי חייהם בכבלי ברזל על רגלם".
גם במות פאולוס הרביעי בשנת 1559 לא בוטלו ההגבלות שהטיל האפיפיור על יהודי איטליה וממשיכו, פול הרביעי המשיך ליישמן. הקינות שחוברו לזכר היהודים שביקשו לחזור לדתם הנשכחת ימשיכו להיות מושרות בבתי הכנסת באיטליה בבוקר תשעה באב במאות השנים הבאות.
