נהוג לומר על יהודים שהם טובים בעיקר בפלפול ובלמדנות, אבל כבר בתלמוד מסופר על חכם גדול אחד שהיה ידוע גם בכוח שריריו
בסרט "טיסה נעימה" מבקשת אחת הנוסעות משהו קליל לקריאה. בתגובה, מציעה לה הדיילת לעיין בעלון שכותרתו "אגדות ספורט יהודיות מפורסמות". כן, האמריקנים אוהבים לצחוק על חוסר המסוגלות היהודית – לכאורה – בתחומי הספורט. אבל גם אלפי שנים לפני עמרי כספי, ירדן ג'רבי, לינוי אשרם וערן זהבי, עוד לפני "יהדות השרירים" של מקס נורדאו, ועל אף שניתן לטעון שיהודים העדיפו תמיד את הלימוד על פני הפעילות הגופנית – היו יהודים שריריים. היו גם כאלה (לפחות על פי האגדות והמדרשים) שעשו גם וגם, למשל האמורא רֵיש לקיש.
אבל מה לי כי בחרתי לעסוק דווקא בדמותו של ריש לקיש? והרי יש ודאי הרבה סיפורים מעניינים ודמויות גדולות המתוארות בספרי התלמוד, הבבלי והירושלמי. אבל בין כולם, דמותו של ריש לקיש בולטת לעין וחריגה בנוף. "סיפור המקור" שלו אינו סטנדרטי.
ראשית כל, שמו. באחדים מסיפורי הגמרא מסופר כי שמו הוא למעשה רבי שמעון בן לקיש. אם כך מה פירוש "רֵיש לקיש"? רֵיש בארמית פרושו "ראש". הפרשנים נחלקו בשאלה מהי משמעות השם. על פי סברה אחת, לקיש הוא שמה של עירו של רבי שמעון האמור (לכיש), ותוארו "ראש לקיש" ניתן לו משום שהיה ראש חכמיה. טענה אחרת מוצאת את מקור השם המשונה דווקא בטעות העתקה: רבי שמעון הוא בראשי תיבות ר"ש, וייתכן שבאחת מהעתקות כתב היד סימן הגרשיים הפך בטעות לאות י', וכך נתקבל השם "רֵיש".
מה עוד מספרת לנו הגמרא על ריש לקיש? בתלמוד הבבלי, בניגוד למסורות הארץ־ישראליות המובאות בתלמוד הירושלמי, אנחנו שומעים טון ביקורתי יותר כלפי ריש לקיש. שם מדגישים את עברו המפוקפק לכאורה של האמורא. נדגיש, כי רוב האמור כאן הוא מידע משוער בלבד, המבוסס על אמירותיו של לקיש ועל הפרטים המועטים המסופרים עליו – וחלקם ודאי אגדתיים. על פי המסופר, נולד ריש לקיש ככל הנראה למשפחת חכמים בעיר ציפורי, אבל מסיבות שאינן מפורטות חל שינוי דרמטי בחייו: במקום להפוך לתלמיד חכם כמתבקש, מכר עצמו רבי שמעון בן לקיש ל"לודיים".
מי הם הלודיים? גם כאן אנו נדרשים לפרשנות, משום שהטקסט התלמודי אינו טורח לפרט. חלק מהפרשנים בחרו בפרשנות "פשטנית" שלפיה מדובר באנשי ארץ לוד שבטורקיה. רש"י טען שמדובר באוכלי אדם. לפי הפרשנות המעניינת יותר, מכר עצמו ריש לקיש בכלל ללודרים. פותרי ופותרות התשבצים מבין הקוראים ודאי יודעים שאלו הם גלדיאטורים המתמחים בלחימה בחיות טרף, על פי המילה הלטינית למקצוע האכזרי.
בסופו של דבר ביקש ריש לקיש להימלט מציפורני האריות שבזירה ולהפסיק לעסוק במקצוע שבו לא נהנה מביטוח מנהלים. על כך מספר התלמוד (מסכת גיטין, מ"ז, א') סיפור נאה המדגיש את כוח הזרוע יוצא הדופן שבו ניחן ריש לקיש. על פי הסיפור, נהוג היה בקרב אותם לודיים להעניק לאיש שבידיהם בקשה אחרונה ביומו האחרון לפני שיומת. ריש לקיש הביא איתו מבעוד מועד שק ובו אבן גדולה, וביקש מהם להכות אותם "מכה וחצי". במכה הראשונה מת רק אחד מהלודיים, והאחרים נראו כמגחכים על המכה "החלשה". ריש לקיש בזעמו אמר להם: "מדוע אתם צוחקים? יש לי עוד חצי מכה", והרג את כולם.
בתלמוד הירושלמי מופיעים עוד סיפורים רבים שמפארים את כוחו ואומץ ליבו של ריש לקיש. בסיפור אחד, למשל, הוא מציל חכם אחר מידי חוטפיו. בסיפור אחר הוא מחזיר ממון שנגנב לבעליו. לצד זאת, הוא מתואר כחכם גדול – אחד מגדולי החכמים בהיסטוריה היהודית. על כוחו בבית המדרש נאמר שהיה "עוקר הרים וטוחנם זו בזו".
התלמוד מספר עוד על חייו של ריש לקיש וטוען שהוא היה גם לִסְטים – עוד מילה ידועה מתשבצים שמשמעותה שודד דרכים. על פי המסופר היה ריש לקיש ראש כנופיית שודדים למשך תקופה מסוימת עד לחזרתו בתשובה. באחד הסיפורים המפורסמים על ריש לקיש ועל חברו הטוב ר' יוחנן, מתוארת אותה חזרה בתשובה: ריש לקיש הפוגש בר' יוחנן הרוחץ בנהר הירדן משתכנע להפנות את כוחו הרב ללימודי התורה, ור' יוחנן מציע לו בתמורה גם להינשא לאחותו. בעיניים מודרניות נראה שסיפור החזרה בתשובה הזה מעט מפוקפק, משום שלקיש מקבל עליו כאן תמורה. אך בכך לא נגמר הסיפור.
בעת דיון הלכתי על טומאתם של סכינים נחלקים בדעתם ריש לקיש ורבי יוחנן (חברו של לקיש, ראש ישיבת טבריה והבכיר מהם במעמדו ההלכתי). רבי יוחנן שרגז על המחלוקת השיב ללקיש: "לסטים בליסטיותו ידע" (כלומר: מי שהיה שודד ולוחם, ודאי יודע דבר בנוגע לסכינים). ריש לקיש נעלב מאזכור חטאיו ונפל למשכב כתוצאה מריב זה. רבי יוחנן סירב לסלוח לו, עד שבסופו של דבר ריש לקיש מת.
כך בא לידי סיום סיפורו של ריש לקיש, דמות שנויה במחלוקת בנוף התלמודי. הפופולריות של התלמוד הבבלי, הגמרא, הבטיחה שהחכם והשרירן התלמודי יישמר בזיכרון הקולקטיבי היהודי בעיקר כשודד שחזר בתשובה, בעוד שבמסורות הארץ ישראליות המובאות בתלמוד הירושלמי הוא מוצג באופן חיובי יותר. דמותו יוצאת הדופן וידידותו עם רבי יוחנן סיפקו השראה למשוררים העבריים המודרניים וגם, כפי שניתן לראות בתמונות המצורפות לכתבה זו, ליוצרי קומיקס ישראליים בני זמננו. החכם הלמדן שהיה ידוע גם בכוח שריריו עורר אם כן גם את סקרנותנו שלנו – ואנו מקווים שהצלחנו לעורר גם את סקרנותכם.
אנו מודים מאוד לשי צ'רקה, שאיורים מתוך ספרו העתיד לצאת בקרוב מעטרים את הכתבה הזו. ריש לקיש מככב בפרקים האחרונים בסדרת הקומיקס "בבא באורות" שיצר צ'רקה, ומתארת את קורותיו של בבא, יהודי החי בתקופה האמורה. פרקים אלו, כאמור, עתידים להתפרסם כספר בקרוב. ספרים נוספים בסדרה כבר ראו אור.
אדמיאל קוסמן, "רבי יוחנן וריש לקיש: דמות האל בבית המדרש – 'גבריות' מול 'נשיות'", מסכת גברים: רב והקצב ועוד סיפורים, עמ' 51-34, הוצאת כתר, 2002
מרדכי מרגליות (עורך), ריש לקיש, אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, כרך ב, עמ' 320-318, הוצאת יבנה וספרי חמד, 2006
כך הפך לימוד "הדף היומי" למסורת
המתאגרף היהודי-רומני שנאבק בכל כוחו למען מולדתו, רק כדי לגלות שאין הוא רצוי בה עוד
תגובות על כתבה זו