הכתובה המיוחדת של חג שבועות הקושרת את עם ישראל לאביהם שבשמיים
בחג מתן תורה אנחנו חוגגים את הברית שכרת אלוהים עם ישראל במעמד הר סיני. כתובה נדירה של חסידות סיגט-סאטמר, שאותה מצאנו באוסף גרשם שלום לקבלה וחסידות, מבטאת את אותה ברית כחוזה נישואים בין אלוהים לבין עם ישראל. הכתובה מקבלת חיזוק ותוקף מחדש בכל חג מתן תורה בבתי כנסת ברחבי העולם, והפריט שבספרייה מעניין במיוחד.
"הכתובה מיוחדת מאוד, ולא סתם – עוד קוראים בה עד היום", מספר ד"ר צבי לשם, מנהל אוסף גרשם שלום. "מדובר בכתובה שנועדה לקשור בקידושין את השם עם עם ישראל. את הכתובה נוהג החזן להקריא בבית הכנסת בערב שבועות – ותוך כדי אפשר לצפות בהתרגשות גדולה. אני בעצמי הקראתי את הכתובה בשבועות, כרב הקהילה באפרת, ואני זוכר כמה אחזה בי ההתרגשות".
את הכתובה חיבר במאה ה-16 אחד הפייטנים והמשוררים העבריים הגדולים – ישראל נג'ארה. היא מתארת את שני הצדדים הבאים בברית הנישואין: "מהצד האחד יחיד ומיוחד בורא כל חכם קדמון עילות העילות וסיבות הסיבות העומד מצד עצמו עצם כבודו שאין לשער ולדמות, פשוט בתכלית הפשוטות עד א"ס ועד אין חקר" – הכוונה כאן היא כמובן לקדוש ברוך הוא. ישראל מתוארת ככלה קדושה בלבן, בטקסט יפיפה ומחמיא: "ומצד השני כנסת ישראל כלה קרואה בנעימה עטרת תפארת מטרוניתא דישתא עלמיתא קדישתא שפירתא, יפה כלבנה ברה כחמה זוהר זריק ניצוצין ומבהיק כברק לעינים בת מלכים יוחסי ארץ …והיא מעוטרת ומהודרת, ובכתר מלכות העומדת מצד עצמה עצם אלהות".
בכתובה תמצאו את שטר האירוסין והתנאים ש"בין ישראל לאביהם שבשמים" שאותו קוראים בערב החג, ואת שטר הכתובה שאותו קוראים ביום השני (בחו"ל) – אבל לא רק: "והוספנו שני הוספות נכבדות ויקרות" – בסוף הכתובה צורפו עוד שני קטעי עיון, תוספת לטקסט המקורי:
'סדר כתובה דאירכתא' – הוא טקסט פורמאלי המסדיר את נושא אבידת הכתובה. לפי ההלכה גבר ואישה אינם יכולים לחיות יחד ללא כתובה, וכיוון שלפי הטקסט לאבד אחת היה די שכיח, הטקסט מספק הוראות בירוקרטיות לחידוש הכתובה, להמשך החיים המשותפים.
עוד תוספת מפתיעה לטקסט המקורי תמצאו ממש בסוף, בקטע האחרון, תחת הכותרת: 'מעשה נוראה ונפלאה'. מדובר במעשייה או משל, שלפי הכתוב מצווה לספר אותו לאנשי תורה, מלומדים וסופרים. הכתובה המדוברת על שתי תוספותיה הודפסה בשנת תרע"ג, בפיעטריקוב שברוסיה.
שתי התוספות המאוחרות האלו בסוף החוברת הן דרך נוספת לחזק את תוקפה של הכתובה ורשמיותה. היא המחזקת את הקשר המקודש בין השם לבני עמו, ומקבלת נופך נוסף של רצינות. בחירתו של ישראל נג'ארה לנסח את הברית בצורת חוזה החתונה אינה מקרית, כפי שמרחיב צבי: "מנהג סיגט-סאטמר לקרוא בטיש בבית הכנסת בליל החג בהתרגשות רבה ויש להשתדל להתרכז ולהרגיש שאנחנו בחתונה, להרגיש כמה ה', החתן, אוהב את כלתו – אנחנו, עם ישראל, וגם לשים לב להתחייבויות שלנו, הכלה, כלפי ה'".
ואכן, הרב יונתן בנימין בוכינגער מניו-יורק הניח את השורה התחתונה של הכתובה: "על כל הא דכתב ומפורש לעיל שקבל עליו לפרנס כנסת ישראל בפרנסה טובה בלי שום הפסק ובלי שום מניעה בעולם הן פרנסה רוחני והן פרנסת הגשמי" – או במילים אחרות: הקדוש ברוך הוא אחראי עלינו, הוא ישמור עלינו ועל ששלנו לנצח נצחים.
לכן זהו לא צירוף מקרים שקוראים את חוזה הנישואים שלנו עם אלוהים דווקא בשבועות. אנחנו מאשררים ומתקפים מחדש את החוזה שקיבלנו במעמד הר סיני: ניקח על עצמנו את התורה והמצוות. ואתה – אתה רק שמור נא עלינו.
אז שיהיה חג שמח והרבה במזל טוב.
מקודשת מקודשת מקודשת!
תודה לד"ר צבי לשם, מנהל אוסף גרשום שלום לקבלה וחסידות על הסיוע בהכנת הכתבה.
כך גייסה הציונות את חג השבועות
לא רק חלב: המנהגים האחרים של חג השבועות
חג השבועות ומלחמות המים של יהודי מרוקו
תגובות על כתבה זו