שירים מאת ערן צלגוב, הדר לוטן ומרב זקס־פורטל
עוף המים התנבא
.
עוֹף הַמַּיִם הִתְנַבֵּא.
אִישׁ לֹא הִקְשִׁיב.
עוֹף הַמַּיִם גָּסַס.
כֶּתֶם שֶׁמֶן בִּפְלוּמָתוֹ.
עוֹף הַמַּיִם גָּוַע.
בְּקָרוֹב יְנַתְּקוּ אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ.
בְּקָרוֹב יַדְבִּיקוּ בָּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה הַחָפְשִׁית
תַּחַת בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁנִּכְחֲדוּ.
עַכְשָׁו. עַכְשָׁו
.
.
.
צבוע
יֵשׁ לוֹ רַק פַּרְצוּף אֶחָד
וְהוּא נִתְחָב וּמוֹשֵׁךְ בְּפִטְמוֹת אִמּוֹ
וְנוֹשֵׁךְ קַלּוֹת אֶת אֶחָיו בְּמִשְׂחָק
וְהוּא אֵינוֹ עוֹמֵד בִּפְנֵי רִבּוּי פָּנֵינוּ
וּבְסִנְווּרֵי הַכְּבִישׁ נִלְכָּד
אָנוּ מוֹחֲקִים לְאַט אֶת תָּוֵי פַּרְצוּפוֹ הָאֶחָד.
הוּא סוֹמֵר רַעֲמָתוֹ, לְהֵרָאוֹת גָּדוֹל מִן הַשִּׁכְחָה
לִסְתּוֹ חֲזָקָה, עֵינָיו כֵּהוֹת וַעֲמֻקּוֹת, אוֹהֲבוֹת
אֶת עֶצֶם הַלַּיְלָה.
צוֹדְקִים הַמַּאֲמִינִים בְּמַבָּטוֹ הַמְּהַפְּנֵט, צוֹדְקִים
הַמַּאֲמִינִים בִּסְגֻלּוֹתָיו הַמְּרַפְּאוֹת:
אֵיבָרָיו הַשְּׁלֵמִים אֲחוּזִים כִּקְמֵעוֹת
בְּלִבּוֹ הַחַי.
.
*
בַּלַּיְלָה שֶׁעָבַר נוֹלַד הַתִּינוֹק.
בַּתְּמוּנָה שֶׁשָּׁלַחְתְּ – רֹאשׁ כְּחַלְחַל
מֻנָּח עַל חָזֵךְ, צְדוּדִיתֵךְ עֲיֵפָה וּמְסֻפֶּקֶת בַּחֲלוּק בֵּית־הַחוֹלִים.
הָעֶרֶב לְאֹרֶךְ הַתְּעָלָה מַצְחִין כְּאֵב דָּלוּחַ, מַיִם יְרֻקִּים
מְבַעְבְּעִים בִּנְשִׁימוֹת אַחֲרוֹנוֹת וְהָאֲוִיר
עוֹמֵד. אַבְנֵי הַקַּרְקָעִית גְּלוּיוֹת וַעֲגֻלּוֹת –
רָאשִׁים פְּעוּטִים, לְחָיַיִם וְיַשְׁבָנִים.
אֵין גֶּשֶׁם שֶׁיֵּרֵד עַל תְּחִלָּתוֹ שֶׁל קַיִץ. רָחוֹק הַשִּׁטָּפוֹן
שֶׁיְּכַסֶּה כְּמִיהָה, יַרְטִיב גָּרוֹן וִימַלֵּא הַנַּחַל. צְוָחוֹת
מִסְתַּחְרְרוֹת מֵעַל רֹאשִׁי –
זוּג סִיקְסָקִים דָּרוּךְ.
בְּמַחֲסֵה הַשִּׂיחִים מִשְׁתּוֹפְפִים חַיִּים חֲדָשִׁים, בְּרַעַד
פְּלוּמוֹת מְנֻמָּרוֹת אָפֹר מְדַדּוֹת עַל כְּלוֹנְסָאוֹת
שֶׁקֶט, אֵינִי מִתְכַּוֶּנֶת לִטְרֹף אֶת אֶפְרוֹחַיִךְ!
הִנֵּה, אֲנִי מְמַהֶרֶת לְהִתְרַחֵק מִשְּׂפַת הַתְּעָלָה. כְּבָר מַחְשִׁיךְ
אֲנִי מְרַכֶּכֶת בְּפִי שְׁיָרֵי אוֹר. הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה
נִגֶּרֶת מִמַּקּוֹר לְמַקּוֹר.
.
*
א.
עַל סַפְסָל בְּמֶרְכַּז חֵ"ן, מֵעָלֵינוּ דֶּקֶל נָע בָּרוּחַ.
אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַגֶּבֶר שֶׁיָּכוֹל לְהַצִּיל אוֹתָךְ
אוּלַי נִבְרָא מִצֶּלַע יֵאוּשֵׁךְ
בִּשְׁבִילֵךְ הוּא קַיָּם, קָרוֹב מְאוֹד אוֹ רָחוֹק
אַתְּ לֹא יוֹדַעַת אֵיפֹה הוּא גָּר
אֲבָל נִזְכֶּרֶת שֶׁפַּעַם עָזַר, לִפְנֵי שֶׁנִּשֵּׂאת
לַגֶּבֶר שֶׁמָּרַט אֶת נוֹצוֹתַיִךְ וְשָׁתָה בִּשְׁקִיקָה
שָׁנִים עַל שָׁנִים מַהֲלוּמוֹת אַלְכּוֹהוֹל וְדָם.
אַתְּ מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַגֶּבֶר שֶׁיָּכוֹל לְהַצִּיל אוֹתָךְ
עוֹצֶרֶת זָרִים שֶׁחוֹלְפִים בָּרְחוֹב, בִּתְחִנָּה
זוֹרָה שְׁמוֹ עַל פְּנֵי פָּנִים תְּמֵהוֹת. אֵיפֹה הוּא? הַכְנִיסֵנִי
תַּחַת כְּנָפְךָ.
.
ב.
עַל הַדֶּקֶל עוֹמֶדֶת צִפּוֹר שְׁחֹרָה וַאֲפֹרָה.
אֵיךְ בְּעִבְרִית?
עוֹרֵב. וְאֵיךְ בְּאַמְהָרִית?
קוּרָה!
נִשְׁמָע כִּקְרִיאָתוֹ קְרָע קְרָע
שְׁמֵךְ שֶׁנִּתַּן לָךְ בְּשַׁעֲרֵי הָאָרֶץ
צֵל נְבוּאָה
בְּיָד זָרָה בְּאַקְרַאי
קְרִיאָתֵךְ נִבְחֲרָה.
.
.
.
תמיד יש משהו נוצץ
בּוֹסְטוֹן אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת
שִׁבְעִים וָשֶׁבַע, בַּחֲצַר הַמִּשְׂחָקִים
הַקֶּרַח דַּק וּמְלֻכְלָךְ
הַיְּלָדִים זָרִים.
עַל מִפְתַּן חֲנוּת קְטַנָּה
אָחִיךְ עוֹצֵר לִמְתֹּחַ גֶּרֶב רְפוּיָה
שׁוֹקָיו שְׁחוּמוֹת עֲדַיִן מִשֶּׁמֶשׁ
אֶרֶץ רְחוֹקָה.
הוֹפֵךְ דֻּבֵּי חַרְסִינָה לְבָנִים
מֵעִיר פֵיָה מִקִּפְאוֹנָהּ
פּוֹדֶה, בְּמַטְבְּעוֹת קְטַנּוֹת,
צִפּוֹר קְרִיסְטָל
לִמְעוֹפָהּ.
הוּא אָח שֶׁלָּךְ, לִבּוֹ זָהָב
תָּמִיד יֵשׁ מַשֶּׁהוּ נוֹצֵץ בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה.
.
אני שוקלת להפסיק לשקר לרקפת שלי
זֶה תֶּכֶף קַיִץ
קוֹמָה שָׁלוֹשׁ דִּירָה עָרְפִּית
בְּקוּרְנָסוֹ מַכֶּה הַשֶּׁמֶשׁ
עֲצִיץ עַל מַעֲקֶה חָלוּד
עֲלֵי כּוֹתֶרֶת מִתְעַלְּפִים
וּבַחֲלוֹמָהּ
טַלְלֵי יַעַר, סְלָעִים,
עוֹפוֹת לַיְלָה מִתְנַשְּׁפִים
.
.
»במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת מרב קינן, יצחק כהן ורבקה אילון
תגובות על כתבה זו