.
מרב קינן
השלך אליי אל הנהר
הַשְׁלֵךְ אֵלַי אֶל הַנָּהָר צָעִיף מִלֶּקֶט צְעִיפַי
אָרוּג פַּסִּים טָבוּל בִּתְכֵלֶת אֲפַרְסֵק עָשׂוּי
כֻּתָּן רָקוּם צִפּוֹר עַל בַּד אִילָן בְּגַן תַּפּוּחַ
זְהָבִים, הַשְׁלֵךְ אֵלַי אֶל הַנָּהָר אֲנִי כְּאֶדֶר
הַנִּגְרָר עַל פְּנֵי זְרָמָיו אֶל עֵבֶר שֶׁבֶר וּמַפָּל וְאַל
תֶּחְדַּל עַד כִּי אֶחְתֹּר בְּהִפּוּכוֹ אַל תַּעֲצֹר עַד
אֶאֱחֹז נִצַּת גְּדִילָיו כְּרוּכַת צָעִיף מִצְּעִיפַי
אֶצְעַד יָשָׁר בְּיוּבַלָּיו
.
מרב קינן, מתגוררת בקיבוץ, עובדת סוציאלית במקצועה. תלמידה בביה"ס לשירה "הליקון". שיריה התפרסמו בכתבי העת בטאון שירה, הפנקס ובבמות נוספות.
.
.
יצחק כהן
*
וְהוּא רוֹצֶה בֶּאֱלֹהִים
שֶׁאֹזֶן לֹא שָׁמְעָה כָּמוֹהוּ
וּמִתְפַּצֵּל כְּמוֹ נָהָר לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים
כְּרוּתִים. וְהִיא זוֹרֶמֶת כְּמוֹ תְּפִלָּה
שֶׁפֶּה סָגוּר עוֹד לֹא מִלֵּל
וּמִזְדַּחֶלֶת כְּמוֹ אֵשׁ בְּחַלּוֹנֵי
שָׁרָב כֵּהִים.
שׁוּר כְּאֵב יָגוּר בְּבֶטֶן נִשְׁמָתוֹ
וִיעִירֶנָּה בְּהֶבֶל רוּחַ מְנַגֶּנֶת.
חוּסָה נָס, מְבַקֵּשׁ מָקוֹם תָּמִיד.
בְּתַלְתַּלָּיו הוּא מְבַקֵּשׁ מָקוֹם תָּמִיד
כְּתוֹפֵס בְּדַשׁ בִּגְדָּהּ וּמִתְפַּלֵּל
שׁוֹוֶה נֶגְדּוֹ תָּמִיד אֶת עֶרְוָתוֹ
וּמֵאֵלָיו הוּא מִתְחַנֵּן שֶׁלֹּא תָּקֹץ
וְלֹא תִּמְאַס וְלֹא תַּקִּיז אֶת שְׁמוּטָתוֹ
הָרְפוּיָה. הִיא, מֵאֵלָיו לִבָּהּ שׁוֹלַחַת
אֶל אֹהֶל יְצוּעָיו וּמְבַקֶּשֶׁת, נָא
עֲשֵׂה נָא לִי מְאוּם.
נְאוּם יִצְחָק בֶּן עֻזִּי עֵד לֶאֱלֹהִים
הַמְּבַקֵּשׁ מָקוֹם תָּמִיד –
.
יצחק כהן, משורר ועורך. ספרו הראשון, "כמעט טוב מאד", יצא בהוצאת פרדס, סדרת טקסטורה, בשנת 2019. השירים שכאן לקוחים מתוך ספר בכתובים. שירים פרי עטו פורסמו בגיליון 46 של המוסך.
.
.
רבקה אילון
הגן
לאוסקר ויילד
.
הֵי, אוֹסְקָר, 1900 הָיְתָה שָׁנָה טוֹבָה לְהַפְרִיד גּוּף מִנֶּפֶשׁ. עַד שֶׁכָּל הַהַפְרָשׁוֹת יוֹצְאוֹת. עֵדוּת עַל הַנָּלוֹז.
פַּעַם חָלַמְתִּי גַּן עֲנָק, וַאֲנִי וַאֲנָשִׁים מְהַלְּכִים בּוֹ. לֹא רָצִיתִי שֶׁיִּהְיוּ בּוֹ. רָצִיתִי אוֹתוֹ לְעַצְמִי. אָמַרְתִּי לָהֶם: זוֹ אֲנִי שֶׁשָּׂכַרְתִּי אֶת הַגַּן הַזֶּה, וְגַם הִתְחַיַּבְתִּי לְנַקּוֹת אֶת הַקְּלִפּוֹת שֶׁבּוֹ. הָאֲנָשִׁים הִסְתַּכְּלוּ בִּי בִּתְמִיהָה וְהָלְכוּ. אָז מָצָאתִי בַּגַּן אֶת הַפִּנָּה שֶׁל אֲרוֹן נֵפֶרְטִיטִי כָּל־כָּךְ יָפָה עַד שֶׁבָּכִיתִי כִּי הָיְתָה לָהּ רַק עַיִן אַחַת. אַתָּה יוֹדֵעַ, אָמַרְתִּי לְאוֹסְקָר, אוּלַי יֵשׁ לָהּ הֶרְפֶּס. יֵשׁ לְךָ מָה לְהַגִּיד? שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ. אַתָּה יוֹדֵעַ, בִּגְלַל שֶׁאַתָּה צוֹעֵק אֲנִי שׁוֹמַעַת נְחִילֵי דְּבוֹרִים. תַּגִּיד מָה שֶׁתַּגִּיד, אֲבָל לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח מָה שֶׁאָמַרְתָּ, שֶׁכֻּלָּנוּ בַּבֹּץ, אַךְ רַק אֲחָדִים
מֵאִתָּנוּ מִסְתַּכְּלִים בַּכּוֹכָבִים.
.
ציַד הצבעים
כָּל חַיָּיו חִפֵּשׂ פְּרַיְל אֶת צִבְעֵי הַגֶּשֶׁם הַלִּיטָאִי וְהַנְּיוּ-יוֹרְקִי, כִּי בִּנְיוּ־יוֹרְק וּבְלִיטָא הַגֶּשֶׁם נִסְפָּג בַּנְּהָרוֹת וְהַנְּהָרוֹת נִסְפָּגִים בֶּעָלִים הָאֲדֻמִּים הַזּוֹלְגִים אֲלֵיהֶם בָּאֵשׁ שֶׁל מַעְלָה. הַאִם יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיֵּצֵא מֵהָאֵשׁ הַזֹּאת גֶּשֶׁם כָּחֹל? הַכֹּל יָכוֹל לִהְיוֹת.
אִם יִלְכֹּד בָּרֶשֶׁת אֶת צֶבַע הַגֶּשֶׁם, יוּכַל לַעֲשׂוֹת הַפְרָדַת צְבָעִים. יוּכַל אֲפִלּוּ לִרְאוֹת מִבַּעַד לְכוֹס הַזְּכוּכִית אֶת צֶבַע הָאֲדָמָה שֶׁל נַעֲלֵי הָאִכָּרִים אֵצֶל וָאן גּוֹך, אֶת גַּרְגְּרֵי הָאֻכְמָנִיּוֹת הַסְּגֻלִּים הַקְּפוּאִים בַּקְּעָרָה, אֶת צֶבַע הַשְּׁקִיעָה הַצְּהֻבָּה מְעֻרְבָּב בְּצֶבַע הַוִּיסְקִי, אֶת כֶּסֶף הַדָּגִים הַנִּצּוֹל בְּרֶשֶׁת הַדַּיִג.
וְאַחַר־כָּךְ כָּל הַמֻּפְרָדִים הָאֵלּוּ יִזְדַּהֲרוּ בְּתוֹךְ טִפָּה שֶׁל גֶּשֶׁם וְתִבָּקַע שׁוּרָה שֶׁאֵין מִמֶּנָּה נְסִיגָה.
.
רבקה אילון היא משוררת, חוקרת ספרות ומורה־מרצה בגמלאות. פרסמה ששה ספרי שירה, האחרון שבהם: "דיבור עם ילדה" (כרמל, 2018), וכן ספר עיון, "פנים ומסכה ביצירותיו של אוסקר ויילד", ואלבום ראיונות וציורים של אביה, שמעון זילברברג ז"ל. שוקדת בימים אלה על ספר שיריה השביעי. שירים פרי עטה פורסמו בגיליונות 27, 33 ו-94 של המוסך.
.
»במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת ליאור מעין וליאור שטרנברג
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
