שירים מאת צוריאל אסף ונדב ליניאל
*
וְנִדְמֶה שֶׁאֵין פָּשׁוּט
מִלְּהִשָּׁעֵן לְאָחוֹר בְּחֵיק
הַסְּתָו, לִשְׁמֹעַ אֶת
אֶנְקוֹת הַהִתְאוֹשְׁשׁוּת
מִכַּרְמֵי הַזֵּיתִים
שֶׁמָּסְרוּ נוֹפָם לְמַכּוֹת
הַמּוֹסְקִים, לְהִתְנַפְּלוּת
מֻדְלֶקֶת הֶחָרוֹן
שֶׁל הַמַּקְּלוֹת הָאֲרֻכִּים
לָחוּשׁ בַּבָּשָׂר אֶת
אַנְחַת
הַהִתְרוֹשְׁשׁוּת
הָעוֹלָה מִן הָעֵצִים
.
*
לָצֵאת
וּלְהָנִיחַ לַיָּרֹק
לִכְתֹּשׁ מְעַט, לִבְטֹשׁ
בְּבִטְנַת הַמַּחְשָׁבָה
לִפְרֹם מִן הַסְּבָכִים
לְרַסֵּק מִן הַמִּתְיַבֵּשׁ
מִן הַמִּתְפּוֹרֵר, אֲפִלּוּ
כְּמוּשׁוֹת פָּנָיו –
פֶּרַח
.
*
.
בְּתוֹךְ צוּפִיּוּתוֹ לָכוּד
יוֹנֵק הַדְּבַשׁ הַמְּמַהֵר
יוֹדֵעַ סוֹד הֱיוֹת
בִּתְנוּפַת הָעַכְשָׁו
חוֹרֵךְ בָּאֲוִיר שְׁבִילִים
שֶׁהָעַיִן אֵינָהּ מַצְלִיחָה לְהַדְבִּיק
תּוֹזֵז מִסְתַּר הָעַלְוָה אֵיכוּיוֹת
טַל מוּפָז
מְטַלְטֵל בְּשִׁדְרָתִי מֵעֵין
בְּלִימַת רַכֶּבֶת בִּמְסוֹף
הַיַּעַד הָאַחֲרוֹן
קוֹרַעַת אֵדֵי קֶשֶׁב
וּמֵאֵיזֶה עֹמֶק נִשְׁקָף
יְסוֹד אֵלֵמֶנְטָרִי רוֹחֵץ
בְּעֵירֹם הַדְּבָרִים
.
.
.
*
אוֹר מְנֻכָּר.
בֵּינִי וּבֵין הָעוֹלָם
נִצֶּבֶת עַכְשָׁו הַשָּׁעָה
הָרֵיקָה, הַשְּׂרוּפָה.
בַּחוּץ כִּידוֹנֵי הֶחָצָב
דּוֹקְרִים אֶת הָרוּחַ
וּמַשֶּׁהוּ, אוּלַי עֶצֶב, זָב.
עָב אָפֵל, סָמִיךְ
מֵטִיל אֶת צִלּוֹ עַל הָאָרֶץ
וּמִישֶׁהוּ, אוּלַי אֲנִי,
עוֹבֵר בֶּחָרָבָה
.
A Mon Seul Désir
.
א.
מִי מַבִּיט בָּנוּ עַכְשָׁו
מֵעֵבֶר לְמָסַךְ הַזְּמַן?
יָד רַכָּה רָקְמָה
אֶת פָּנַי,
הֶעֱנִיקָה לִי כְּשַׁי
אֶת גּוּפִי.
אֲנִי נִפְרֶמֶת
שָׁבָה, אוּלַי, אֶל הַסְּלִיל
הָאָרֹךְ שֶׁל חַיַּי.
.
ב.
אֲנִי נִפְתַּחַת כְּמוֹ צִדְפָּה
וְדַר לִבִּי נוֹצֵץ
בָּאוֹר הֶעָמוּם שֶׁל הַיָּם.
הַכֹּל נִפְתָּח עַכְשָׁו
יָדַי, עֵינַי,
תֵּבַת הַתַּכְשִׁיטִים,
אֹהֶל הַחֲשֵׁכָה,
הַגּוּף,
הַזְּמַן.
.
ג.
הִתְעַלֵּיתִי מֵעַל לְחוּשַׁי
כְּמִי שֶׁטִּפְּסָה גָּבוֹהַּ,
גָּבוֹהַּ אֶל צְרִיחַ הַבְּדִידוּת.
וְעַכְשָׁו אֲנִי מְשִׁיבָה
אֶת כֹּל אוֹצְרוֹתַי הָאַרְצִיִּים.
אֲפִלּוּ הַשָּׂפָה,
הַסַּף הָאַחֲרוֹן שֶׁל הָאֲנִי,
נִפְרֶמֶת.
.
גולגולתא
.
א.
הָאֲמִירִים נָדוּ בָּרוּחַ
וַאֲנַחְנוּ עָמַדְנוּ יְחֵפִים תַּחַת הָאוֹר.
מִי שֶׁשָּׁלַח יָד אֶל הָרוּחַ נִצַּל,
וּמִי שֶׁבִּקֵּשׁ מַחֲסֶה מִן הָרוּחַ נִדּוֹן
לְהַלֵּךְ עַל הָאֲדָמָה לְלֹא מְחִצַּת הָעוֹר.
יָדַעְנוּ, הָרִאשׁוֹן שֶׁיַּפְנֶה פָּנָיו אֶל הָרוּחַ
יִתְעַוֵּר מִן הָאוֹר, וְאַף עַל פִּי כֵן,
שָׁלַחְנוּ נְצִיב אֶל הָאוֹר, אֶל הָרוּחַ,
כְּקָרְבַּן נֶחָמָה.
רַק כָּךְ יָכֹלְנוּ לְפַיֵּס אֶת הָרוּחַ,
רַק כָּךְ יָכֹלְנוּ לְהַטּוֹת אֶת הָאוֹר שֶׁפָּגַע
בְּפָנֵינוּ. אֲמִירֵי הָעֵצִים נָדוּ בָּרוּחַ
וַאֲנַחְנוּ עָמַדְנוּ בְּסַנְדְּלֵי הָעוֹר,
חָסִים לְרֶגַע בַּצֵּל. אָמַרְנוּ קַדִּישׁ אֶל הָרוּחַ,
אָמַרְנוּ קַדִּישׁ עַל הַקָּרְבָּן, הָלַכְנוּ
לְרֶגַע, בָּרוּחַ, בָּאוֹר.
.
ב.
קוֹרוֹת הָעֵץ נָגְעוּ זֶה בַּזֶּה
כִּבְמַעֲשֵׂה אַהֲבָה,
קוֹרוֹת הָעֵץ סִמְּנוּ אֶת כִּוּוּן הָרוּחַ:
הַכִּוּוּן הָאָפְקִי שֶׁדַּרְכּוֹ רָאִינוּ אֶת הַשְּׁקִיעָה,
וְהַכִּוּוּן הָאֲנָכִי שֶׁדַּרְכּוֹ רָאִינוּ אֶת הָאוֹר
יוֹרֵד אֶל הָאָרֶץ.
הַצְּלָב סִמֵּן אֶת צִלּוֹ על הָאָרֶץ,
הַגּוּף נִרְאֶה לְרֶגַע עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
צֵל כִּסָּה אֶת פְּנֵי הָאָרֶץ
כְּהִינוּמָה.
.
.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת לאה פילובסקי ומרוה זהר
.
תגובות על כתבה זו