שירה | את צועקת. לא על כלום

שירים מאת לאה פילובסקי ומרוה זהר

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות
18.11.2021

שרית לילה האס, חבקי חזק, טכניקה מעורבת על נייר, 40X19 ס"מ, 2018 (צילום: רן ארדה)

.

לאה פילובסקי

מבצע יְבוּסִי, תש"ח

א. שיבה

אֵלֶּה לֵילוֹת חֲזָרָה, לֵילוֹת שִׁיבָה

לְיָמִים בָּהֶם לֹא הִתְקַיַּמְתִּי, לִמְקוֹמוֹת

בָּהֶם לֹא לָחַמְתִּי, לְאֵזוֹר הָעִיר הַמְּקֻדֶּשֶׁת

הַמְּקֻלֶּלֶת, לַבְּחִירָה בְּאֵין

בְּרֵרָה, לִקְרָבוֹת יְבוּסִי.

ב. מאבדת את יעקב בנבי סמואל

יַעֲקֹב, אֲנִי רוֹצָה לִצְעֹק כְּשֶׁאֲנִי רוֹאָה אוֹתוֹ פִּתְאוֹם, מַה אַתָּה

עוֹשֶׂה פֹּה, יַעֲקֹב, הֲרֵי בַּקְּרָב הַזֶּה אֵינְךָ

אָמוּר כְּלָל לְהִשְׁתַּתֵּף, אֲבָל אֲנִי מִתְמַהְמַהַת.

לֹא בָּרוּר לִי אִם הוּא רוֹצֶה לְהִקָּרֵא יַעֲקֹב אוֹ קוּרְט

אֵת הַשֵּׁם יַעֲקֹב בָּחַר עֲבוּרוֹ הַמּוֹרֶה אֶפְרַיִם בְּלִי לִשְׁאֹל אוֹתוֹ.

הוּא כָּאן כִּי בָּרַח לַפַּלְמָ"ח מֵהוֹרָיו וּמִכָּל מָה שֶׁרָצוּ שֶׁיִּהְיֶה, אוּלַי

בֶּאֱמֶת יַעֲקֹב וְלֹא קוּרְט, וּבֵינְתַיִם הוּא נֶעֱלָם לִי, וְסָבִיב

אַנְדְּרָלָמוּסְיָה וּתְבוּסָה, וּכְשֶׁחוֹזְרִים הַשְּׂרִידִים שֶׁל אֵלֶּה

שֶׁאֵינָם חוֹזְרִים, כְּמַאֲמָר שִׁיר הַזֶּמֶר "בּוּם בּוּ בּוּ בּוּם בּוּם בּוּם, לִבֵּנוּ

כְּבָר אָטוּם, שְׁלוֹשִׁים בְּנֶבִּי סָמוּאֵל", אִם כִּי, לְמַעֲשֶׂה, שְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה, אֲנִי

לֹא מַצְלִיחָה לִמְצֹא אֶת יַעֲקֹב, אִישׁ אֵינוֹ מוֹצֵא אֶת יַעֲקֹב, רַק אַחֲרֵי שִׁשִּׁים שָׁנָה

כְּשֶׁיִּבְדְּקוּ אֶת קֶבֶר הָאַחִים, יְגַלּוּ שֶׁכָּל הַזְּמַן הָיָה שָׁם.

ג. מנסה לעזור לבני לכבוש את סן סימון

אֲנִי מְנַסָּה לְלַמֵּד אֶת בֵּנִי בֵּרָלֶה אֶת מִלּוֹת הַזֶּמֶר "אֲנַחְנוּ

כָּבַשְׁנוּ אֶת מִנְזָר סַן סִימוֹן בְּקַטָּמוֹן וְגַם הִתְפַּשַּׁטְנוּ בַּדָּרוֹם וּבַצָּפוֹן", אֲנִי

מְנַסָּה, אֲבָל הַמִּלִּים עוֹד לֹא חֻבְּרוּ, הַמִּנְזָר טֶרֶם נִכְבַּשׁ,

וּבֵנִי אֵינוֹ מֵבִין עִבְרִית, וְגַם לוּ הֵבִין, הוּא כְּבָר

אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ דָּבָר, אֵינוֹ, וּכְבָר אֵינִי

יְכוֹלָה לִשְׁאֹל אוֹתוֹ אִם יֵשׁ לְבַטֵּא בֵּרָלֶה אוֹ בֶּרְלָה, והַאִם

זֶה שֵׁם מִשְׁפָּחָה אוֹ כִּנּוּי וְאוּלַי בִּכְלָל שְׁמוֹ בִּנְיָמִין דֹּב בֶּער, כְּשֵׁם אָחִי,

כְּשֵׁם סָב אָבִי. עַל שְׁמוֹ שֶׁל בֵּנִי בֵּרָלֶה לֹא יִקָּרֵא אִישׁ. אִישׁ לֹא יִזְכֹּר

אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְהוּא עַצְמוֹ לֹא יִרְאֶה אֶת הַנִּצָּחוֹן, אֶת הַתְּקוּמָה

אֶת שַׁיְּרוֹת הַפְּלִיטִים מֵהַשְּׁכוּנוֹת הָעַרְבִיּוֹת, אֶת הַקַּלּוּת וְהַמְּהִירוּת

בָּהֶן עוֹבֵר הַכֹּחַ אֶת הַגְּבוּל, כְּשֶׁבְּקֹשִׁי מַסְפִּיקִים לְהִתְרַגֵּל

לְכָךְ שֶׁיֵּשׁ כְּבָר כֹּחַ, וַאֲנִי מְזַמֶּרֶת בְּאָזְנָיו הַדּוֹמְמוֹת:

"יאָמע, יאָמע, זינג מיר אַ לידעלע, וואָס דאָס מיידעלע וויל"*

* "יאמע, יאמע, שירה נא זמר לי – מה הילדונת רוצה?" מתוך שיר עממי ביידיש. יאמע היה שם חיבה מקובל בקרב יהודי מזרח אירופה לבנימין.

ד. מסתערת בעקבות זוזיק על אוגוסטה ויקטוריה

בַּנִּסָּיוֹן לְכִבּוּשׁ אוֹגוּסְטָה וִיקְטוֹרְיָה

נֶחֱצֶה לִבִּי לִשְׁנַיִם: חֶצְּיוֹ פֹּה, עִם זוּזִיק, מְפַקֵּד

כִּתַת הַחֹד, שֶׁפּוֹקֵד לְהִסְתַּעֵר

(עוֹד מְעַט נֵעָצֵר בַּגָּדֵר

שֶׁקִּיּוּמָהּ אֵינוֹ יָדוּעַ לְאִישׁ בַּמַּחְלָקָה),

וְחֶצְּיוֹ עִם אִמּוֹ, עִם בַּת

מִרְיָם, שֶׁמִּלּוֹתֶיהָ בּוֹעֲרוֹת בִּי עוֹד טֶרֶם

נֶהֱגוּ: "אִמָּהוֹת, אִמָּהוֹת בָּעוֹלָם – כְּחוֹמָה עֲמֹדְנָה

לִשְׁמֹר וּלְהָגֵן עַל יַלְדֵיכֶן כִּי בִּלְעֲדֵיהֶם אֵין וְלֹא כְלוּם."

הילד שקיבל מכות

"היודעים אתם את מי הכיתי? את המכות ספג הלה,

שבפעם הראשונה, ורק פעם אחת, שרק"

(מתוך "כיצד לאהוב ילדים" מאת יאנוש קורצ'אק)

מֵהַמְּחַנֵּךְ הֵנְרִיק גּוֹלְדְשְׁמִידְט

בְּרֵאשִׁית הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים

עָזַב אֶת פּוֹלִין עֶשֶׂר אוֹ עֶשְׂרִים שָׁנִים אַחַר כָּךְ. כָּךְ

אֲנִי כּוֹתֶבֶת, קְרִי: כָּךְ הָיָה. כְּלוֹמַר, כַּנִּרְאֶה נִשְׁאַר

שָׁם וְנִסְפָּה בִּשְׁנוֹת הָאַרְבָּעִים שֶׁלּוֹ אֲבָל לִי בָּרוּר

שֶׁעוֹד לִפְנֵי פְּרוֹץ הַמִּלְחָמָה נָסַע לְאַרְצוֹת הַבְּרִית

אוֹ, מוּטָב, לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. חַי בְּקִבּוּץ, עָבַר הָעִירָה, קָרָא

אֶת הַסֵּפֶר "כֵּיצַד לֶאֱהֹב יְלָדִים". הַיֶּלֶד שֶׁקִּבֵּל מַכּוֹת סָלַח

כִּי הֵנְרִיק גּוֹלְדְשְׁמִידְט שֶׁהִכִּיר הָיָה רַק בֵּן עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ

כִּי אִישׁ לֹא לִמֵּד אוֹתוֹ לִנְהֹג אַחֶרֶת

כִּי הוּא הוֹדָה וְעָזַב

כִּי יַאנוּשׁ קוֹרְצָ'אק לֹא עָזַב

אֶת הַיְּלָדִים שלא עָזְבוּ

אֶת פּוֹלִין וְכִי רָצָה

לִסְלֹחַ. כָּךְ אֲנִי רוֹצָה.

מה אצליח לזכור

הִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת מְקֻבַּעַת לָאַמָּה שְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת, אָמַר גִּ'יהָד הָרוֹפֵא. הוּא דִּבֵּר עַל הַקְּמִיצָה הַשְּׁבוּרָה שֶׁלִּי וְהִתְכַּוֵּן לְקִבּוּעַ לָאֶצְבַּע הַמְּכֻנָה אַמָּה, וְלֹא לְאַמַּת הַיָּד. אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת אִם גִּ'יהָד הָיָה שְׁמוֹ הַפְּרָטִי אוֹ שֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ. בּוֹ בַּיּוֹם שָׁבַר אַחְיָנִי אֶת הַזֶּרֶת (אֵינִי אִמּוֹ אַךְ הוּא יַלְדִּי). הֵקַמְנוּ לַהֲקָה. חִפַּשְׂנוּ עֲבוּרָה שֵׁם שֶׁיָּאִיר אֶת הַתְּקוּפָה וְיָפִיחַ תִּקְוָה בַּלְּבָבוֹת. מַגֵּפָה הִסְתּוֹלְלָה אָז בָּעוֹלָם וְרָצִינוּ לַשִּׁיר שִׁירִים שֶׁלֹּא יִהְיוּ קְשׁוּרִים אֵלֶיהָ, אֲבָל לֹא שַׁרְנוּ כִּי לֹא מָצָאנוּ שֵׁם לְלַהֲקָה.

הַקְּמִיצָה שֶׁלִּי נִשְׁבְּרָה בְּמַהֲלָךְ טִיּוּל עִם הַכְּלַבְלַב שֶׁלֶג, שֶׁלֹּא הָיָה שֶׁלִּי אֲבָל לִבִּי יָצָא אֵלָיו. שֶׁלֶג אָמַר שֶׁלֹא יִשְׁכַּח אֶת הַטִּיּוּל הַזֶּה, וַאֲנִי הֶאֱמַנְתִּי לוֹ, גַּם אִם לֹא הָיָה הִגָּיוֹן בִדְבָרָיו, הֶאֱמַנְתִּי, גַּם אִם כְּלָבִים אֵינָם יוֹדְעִים לְדַבֵּר.

לאה פילובסקי, משוררת ועוסקת בהוראה מתקנת. פרסמה שלושה ספרי שירה והגות פואטית: "אמנות זה" (פרדס, 2009), "מקשיב גם לי דווקא עכשיו" (קשב לשירה, 2013) "המפתח בכיסו הריק: מסע פואטי בעקבות ט. כרמי" (כרמל, 2018; פרק מתוכו התפרסם בגיליון 16 של המוסך), וזכתה עליהם בפרסים ספרותיים. שירים פרי עטה התפרסמו בגיליונות 3 ו־65 של המוסך. השירים שכאן לקוחים מתוך ספר בכתובים, "אפשרויות נוספות", העתיד לראות אור בקרוב במוסד ביאליק, סדרת כבר.
.

מרוה זהר

(שירים מתוך השער: דיר יאסין / כפר שאול / ההיסטוריה של ההיסטריה)

.
פריז, 1880

הַפְעָלַת לַחַץ בַּשְּׁחָלוֹת מַצִּיבָה אֶתְגָּר פִיסִי עֲבוּר הָרוֹפֵא. הַתְּנוּחָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לְהַדְגָּמַת הֶתְקֵף הִיא כַּאֲשֶׁר הַמְּטֻפֶּלֶת פְּרוּשָׂה עַל הָרִצְפָּה אוֹ עַל מִזְרָן. אָז, עִם בֶּרֶךְ אַחַת עַל הָרִצְפָּה, צוֹלֵל הָרוֹפֵא בְּאֶגְרוֹף סָגוּר לְתוֹךְ אֵזוֹר הַשַּׁחֲלָה שֶׁלָּהּ. עָלָיו לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל כּוֹחוֹ כְּדֵי לְהַעֲלִים אֶת הִתְנַגְּדוּת שְׁרִירֵי הַבֶּטֶן.
עַל מְנַת לְהָקֵל עַל הָרוֹפְאִים בִּקֵּשׁ שָׁארְקוֹ מד"ר פּוּאָרִיֶה לְפַתֵּחַ אֶת הַמַּכְשִׁיר הַמְּכֻנֶּה "לוֹחֵץ שְׁחָלוֹת." מַכְשִׁיר מַתֶּכֶת זֶה חֻבַּר לְבֶטֶן הַמְּטֻפֶּלֶת וְהִפְעִיל לַחַץ מֵכָנִי עַל הָאֲזוֹרִים הַהִיסְטֶרִיגֶנִים כְּדֵי לְהָבִיא לְהֶתְקֵפִים.

פריז, שנות השמונים של המאה התשע עשרה

"כָּל הַרְצָאָה שֶׁלּוֹ הִיא יְצִירַת אָמָּנוּת, צוּרָתָהּ מֻשְׁלֶמֶת וְהִיא מוֹתִירָה רֹשֶׁם כָּזֶה שֶׁכָּל אוֹתוֹ יוֹם הַשּׁוֹמֵעַ אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מֵאָזְנָיו אֶת מִלּוֹתָיו שֶׁל שָׁארְקוֹ אוֹ אֶת הַמַּחְשָׁבָה עַל הַדָּבָר שֶׁאוֹתוֹ הִדְגִּים"
(פְרוֹיְד, עַל הַרְצָאוֹתָיו שֶׁל שָׁארְקוֹ, לְאַחַר בִּקּוּר בַּסַּלְפֶּטְרִיֵר)

בְּמַהֲלַךְ אַחַת הַהַרְצָאוֹת סִכֵּם תַּלְמִיד שֶׁל שָׁארְקוֹ:
שָׁארְקוֹ פּוֹנֶה לַקָּהָל: "הָבָה נִלְחַץ שׁוּב עַל הָאֵזוֹר הַהִיסְטֶרִיגֶנִי." הוּא מוֹרֶה לְמִתְמַחֶה צָעִיר לִלְחֹץ לַמְּטֻפֶּלֶת ב' עַל הַשְּׁחָלוֹת. הַמְּטֻפֶּלֶת ב, פּוֹתַחַת רַגְלַיִם, צוֹעֶקֶת: "אִמָּא אֲנִי מְפַחֶדֶת".
שָׁארְקוֹ פּוֹנֶה לַקָּהָל: "רְאוּ אֶת הַקְשָׁתַת הַגַּב הַמְּתֹעֶדֶת הֵיטֵב בְּסִפְרֵי הַלִּמּוּד." הַמְּטֻפֶּלֶת צוֹעֶקֶת שׁוּב. שָׁארְקוֹ פּוֹנֶה לַקָּהָל: "שִׂימוּ לֵב לַצְּרָחוֹת הָאֵלּוּ, רַעַשׁ עַל כְּלוּם, אַתֶּם רוֹאִים אֵיךְ הַהִיסְטֶרִית צוֹעֶקֶת. אָנוּ יְכוֹלִים לוֹמַר כִּי הַהִיסְטֶרְיָה זֶה הֲמוֹן רַעַשׁ עַל לֹא כְלוּם".

.
אֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתָךְ בְּלָאנְשׁ/ אַתְּ צוֹעֶקֶת/ אֲנִי כָּאן אִתָּךְ/ לֹא עַל כְּלוּם/ לֹא עַל לֹא כְלוּם

.
יֵשׁ לָנוּ חֲבֵרָה שֶׁנִּסְּתָה לָמוּת וְנִתְקְעָה בְּגוּף מְקֻלְקָל/ אוֹמֵר לִי עֵדֶן/ הֲכִי נוֹרָא/ לְנַסּוֹת וְלֹא לְהַצְלִיחַ/ אִם אַתְּ מְנַסָּה תַּעֲשִׂי אֶת זֶה טוֹב/ תָּמוּתִי עַד הַסּוֹף/ אֲנַחְנוּ נַעֲזֹר לָךְ/ שֶׁלֹּא תִּתָּקְעִי בְּמַצָּב בֵּין לְבֵין/
מֵעוֹלָם לֹא חָשַׁבְתִּי יָאסִין/ שֶׁאֲנַסֶּה לַהֲרֹג/ מִישֶׁהוּ/ הָאִימְפּוּלְסִיבִיּוּת מְסֻכֶּנֶת/ הִתְאַבְּדוּת מֻצְלַחַת/ לֹא נַעֲשֵׂית בְּלַהַט רֶגַע שֶׁל סֵבֶל/ הִיא מַצְרִיכָה קֹר רוּחַ/ יִשּׁוּב הַדַּעַת/ תִּכְנוּן/ תְּחִלָּה עָלַי לְהַשִּׂיג חֶבֶל/
לָרִאשׁוֹנָה מֵאָז שֶׁהִגַּעְתִּי לְכָאן/ אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת בַּמַּרְאָה/ אֵין הַרְבֵּה עִם מָה לַעֲבֹד/ מִסְתָּרֶקֶת בְּאֶצְבָּעוֹת עֲיֵפוֹת/ מוֹתַחַת אֶת הַחֻלְצָה/ מַבְלִיטָה אֶת הַשָּׁדַיִם/ מַשִּׂיגָה עִפָּרוֹן שָׁחֹר/ מִתְגַּבֶּרֶת עַל הָרְתִיעָה/ מוֹשֶׁכֶת קַו דַּק/ לְרֶגַע פּוֹגֶשֶׁת אֶת מַבָּטִי/ יָפֶה לָךְ הַשִּׁגָּעוֹן אֲנִי נִגֶּשֶת לְבָחוּר שֶׁמְּעַשֵּׁן סִיגַרְיָה/ מֵישִׁירָה אֵלָיו עֵינַיִם/ מַפְתִּיעַ אוֹתִי/ אֲנִי עוֹד מְסֻגֶּלֶת לֶפְלַרְטֵט/ יֵשׁ לְךָ אֵשׁ?/ הוּא מֵנִיחַ אֶת הַמַּצֵּת בְּתוֹךְ כִּיס הַגִּ'ינְס שֶׁלִּי/ כְּשֶׁהוּא קָרוֹב מַשֶּׁהוּ בִּי מַבְהִיל אוֹתוֹ/ מְהַסֵּס/ אַל תִּדְאַג/ אֲנִי מַרְגִּיעָה/ כְּבָר מַחְזִירָה/

לֹא פָּשׁוּט יָאסִין/ לְהַשִּׂיג חֶבֶל בְּמַחְלָקָה פְּסִיכִיאַטְרִית/ לָקַח לִי זְמַן לְהַבְחִין/ בַּחַלּוֹן/ מֵעַל הַמִּטָּה/ בְּכָל בֹּקֶר וָעֶרֶב שְׁתֵּי יָדַי מוֹשְׁכוֹת בָּרְצוּעָה/ מַעֲלוֹת וּמוֹרִידוֹת אֶת תְּרִיס הַבַּרְזֶל/ הָרְצוּעָה גְּמִישָׁה וַחֲזָקָה/ זֶה יַעֲבֹד/

.עֵדֶן הִבְטִיחַ לַעֲזֹר/ עֵדֶן מְקַיֵּם/ אֲנַחְנוּ חוֹסְמִים אֶת הַדֶּלֶת בְּכִסֵּא/ עֵדֶן עוֹמֵד עַל הַשֻּׁלְחָן/ מְנוֹפֵף בְּעִתּוֹן מוּל גַּלַּאי הֶעָשָׁן/ שֶׁלֹּא תְּגַלֶּה אוֹתִי עֵין הַצִּיקְלוֹן הָאֲדֻמָּה וְתִצְעַק/ אֲנִי מְטַפֶּסֶת עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן/ שׁוֹלָה אֶת הַמַּצֵּת מֵעֹמֶק הַכִּיס/ שׂוֹרֶפֶת אֶת הָרְצוּעָה בִּשְׁנֵי מוֹקְדִים/ קוֹל גָּדוֹל וּמַתַּכְתִּי/ הַתְּרִיס נִשְׁמַט בְּאַחַת/ חֲתִיכָה יָפָה וַאֲרוּכָה בְּיָדַי/ אֲנִי מַחְבִּיאָה אוֹתָהּ/ מְסַלְסֶלֶת כְּנָחָשׁ פִּיתוֹן מִתַּחַת לַמִּזְרָן/ אָחוֹת נִכְנֶסֶת לַחֶדֶר/ עֵדֶן מְחַפֶּה עָלַי/ מַפִּיל כִּסֵּא לָרִצְפָּה וְאוֹמֵר/ בָּנִינוּ מִבְצָר/

בָּעֶרֶב אֲנַחְנוּ צוֹפִים יַחַד בְּסִרְטוֹנֵי הֶסְבֵּר בַּיוּטְיוּבּ/ לוֹמְדִים לִקְשֹׁר קֶשֶׁר תַּלְיָנִים/ מִתְאַמְּנִים עִם שְׂרוֹךְ שֶׁעֵדֶן מָצָא/ בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּכְנֶסֶת אָחוֹת/ עֵדֶן מַסְתִּיר אֶת הַשְּׂרוֹךְ עִם "מַעֲשֶׂה בַּחֲמִישָׁה בָּלוֹנִים"/ אֲנִי מַקְרִיאָה לוֹ/ אַל תִּבְכֶּה רֹנִּי רֹן/ זֶה סוֹפוֹ שֶׁל כָּל בָּ-לוֹן/

לִפְנוֹת בֹּקֶר יָדַי מוֹשְׁכוֹת אֶת נָחָשׁ הַפִּיתוֹן מֵהַקֵּן/ מְכֻוֶּנֶת לִשְׁעַת הַחְלָפַת מִשְׁמָרוֹת/ מַצִּיבָה כִּסֵּא מִתַּחַת לְקוֹרָה מֻשְׁלֶמֶת שֶׁמָּצָאתִי אֶתְמוֹל בְּתִקְרַת הַמִּקְלַחַת/ מַזְרִימָה מַיִם קָרִים/ אָסוּר לִרְעֹד/ קוֹשֶׁרֶת אֶת הַחֶבֶל/ כּוֹרֶכֶת סְבִיב הַצַּוָּאר/ סוֹפֶרֶת/ אַחַת שְׁתַּיִם וְ/ בּוֹעֶטֶת בַּכִּסֵּא/ הוּא נוֹפֵל/ אֲנִי תְּלוּיָה בַּאֲוִיר

בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיאוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא לַהֲרִיגָה זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הָיָה/ וְהָיוּ סוֹרְקִים אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל/ וְהָיָה מְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם/ הָיָה מַאֲרִיךְ בְּאַחַחַחַחַחַחַד/ עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּאֶחָד/

בְּשָׁעָה שֶׁהִטְבִּיעוּ רֹאשִׁי בַּכִּיּוֹר/ לֹא הָיְתָה בִּי תּוֹדַעַת אַחְדוּת/ לֹא חָשַׁבְתִּי עַל אֱלֹהִים/ לֹא אָמַרְתִּי שְׁמַע יִשְׂרָאֵל/ הַמַּחְשָׁבָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁלִּי הָיְתָה/ שִׁנַּיִם/ שִׁנַּיִם/ שַׂקִּית/ שַׂקִּית פְּלַסְטִיק/ שִׁנַּיִם/

הֵם רָצוּ לְמַלֵּא אֶת הַכִּיּוֹר בְּמַיִם/ לֹא הָיָה לָהֶם פְּקָק/ בָּרֶגַע הַזֶּה/ שַׂקִּית פְּלַסְטִיק רִשְׁרְשָׁה עַל הָרִצְפָּה/ רִשְׁרְשָׁה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא נָשְׁבָה שָׁם רוּחַ/ הֵם דָּחֲסוּ אֶת הַשַּׂקִּית בְּתַחְתִּית הַכִּיּוֹר/ מִלְּאוּ אוֹתוֹ מַיִם/ הַשַּׂקִּית הָיְתָה לִפְקָק/

זֶה שֶׁקֹּדֶם חָתַךְ אוֹתִי עִם הַסַּכִּין/ נֶעֱמַד עַכְשָׁו מֵאֲחוֹרַי/ נִסָּה לַחְדֹּר אֵלַי מֵאָחוֹר/ וְלֹא הִצְלִיחַ/ נִסָּה עִם מַיִם/ וַעֲדַיִן לֹא הִצְלִיחַ/ נִסָּה עִם סַבּוֹן/ הֶחְלִיק לְתוֹכִי/ הַסַּבּוֹן שָׂרַף/ נִקְרַעְתִּי/ הוּא כּוֹפֵף אֶת רֹאשִׁי לְתוֹךְ הַכִּיּוֹר/ שֶׁהָלַךְ וְהִתְמַלֵּא בְּמַיִם/

טָבַעְתִּי/ לֹא חָשַׁבְתִּי עַל אֱלֹהִים/ רָצִיתִי רַק דָּבָר אֶחָד/ לְהַגִּיעַ עִם הַשִּׁנַּיִם לְשַׂקִּית הַפְּלַסְטִיק שֶׁסָּתְמָה אֶת הַכִּיּוֹר/ נִכְשַׁלְתִּי בַּנִּסָּיוֹן יָאסִין/ מָהֵם חַיִּים שֶׁיְּכוֹלִים לְהִסְתַּיֵּם בְּמַחְשָׁבָה אַחֲרוֹנָה/ שִׁנַּיִם/ פְּלַסְטִיק/ שַׂקִּית/ שִׁנַּיִם/ אִבַּדְתִּי הַכָּרָה

.
נִכְ | שַׁלְ | תִּי | יָא | סִין |
לֹא | חִ | שַּׁבְ | תִּי| נָ |
כוֹן | אֶת | זְמָ | נֵי | הַחְ |
לָ | פַת | הַ | מִשְׁ | מָ |
רוֹת | מָצְ | אוּ | אוֹ | תִי |

כְּחֻ | לָּה| בַּ | מִּקְ | לַ |
חַת | הִתִּי | רוּ | הַ | חֶ |
בֶל | מִ | צַּ | וָּא | רִי |
עָ | שׂוּ | לִי | הַחְ | יָ |
אָה | הֶחְ | זִי | רוּ | אוֹ |

תִי | שׁוּב | אֲ | נִי | קְשוּ | רָה

מרוה זהר היא משוררת ופעילה פמיניסטית. ייסדה את מרכז "אדמת מרפא נשית" ואת הגישה הגינקוסופית. בוגרת הקולג' הלאומי למיילדות בארצות הברית ותואר שני בתכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת בר־אילן. היא אוספת ידע מסבתות, מיילדות ומרפאות מסורתיות ברחבי העולם, ומשלבת אותו בכלים מתחומי בריאות האישה ובריאות נפש. השירים שכאן – מתוך ספר הביכורים שלה, "הפלא הוא, תמיד היה, אינסופי כמו הצער", שעתיד לראות אור בקרוב בהוצאת טנג'יר.

» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת תום הדני־נוה ורוני אלדד

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

עוד בנושא:

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

תגיות

הַמּוּסָךְ – 18.11.21

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות