שירה | מכת האור עוד תפורר אותנו

שירים מאת תום הדני־נוה ורוני אלדד

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות
04.11.2021

• 
  https://blog.nli.org.il/mussach-111-poetry/
• 
• 
• 
• 
• 

רותי בן יעקב, ללא כותרת, שמן על בד, 59X38 ס"מ, 2018

.

תום הדני־נוה

זהירות

•
עֵר־עֵר הַלַּיְלָה. חוּט שְׁפָּגָט שֶׁל אַהֲבָה כָּרוּךְ
סְבִיב אֶצְבַּע. תִּינוֹק, מְכוֹנַת בֶּכִי טְעוּנָה בְּשֶׁקַע
הַצַּוָּאר. דִּמְעָה, שְׁאֵרִית אַפְטֶרְשֶׁיְב עַל זִיפִים.

•
לְעוֹלָם לֹא אֶבְכֶּה שׁוּב
כְּפִי שֶׁאֲנִי בּוֹכֶה אִתְּךָ.

•
רְצוּעָה. אַבְזָם. תִּינוֹק רָתוּם בְּמִנְשָׂא מִלְּפָנִים. אֲנִי מַדְרִיךְ
הַצְּנִיחָה שֶׁלּוֹ.   זְהִירוּת עָלָיו.   נֶגַע אֲדַמְדַּם שָׁט עַל עוֹר.
יַבָּשָׁה נָעָה בְּקֶצֶב גְּדִילַת צִפָּרְנָיו.

•
מָה גִּדֵּל אוֹתִי
לְגַדֵּל אוֹתוֹ?

•
חַם־חַם הַלַּיְלָה. נְקֻדּוֹת שֶׁחָלְפָה בָּהֶן שֶׁמֶשׁ.
מָה שֶׁלֹּא הָפַךְ לְמַעֲשֶׂה – נִשְׁכַּח. חוּט שְׁפָּגָט.
טִפְטוּף מַזְגָן עַל עֵשֶׂב זוּטָה, רֵיחַ עָלֶה בֵּין
אֶצְבָּעוֹת. צְעִידָה. תִּינוֹק מָעוּךְ בְּמִנְשָׂא.
מָחוֹג נָעוּץ בְּגַב הַזְּמַן.

•
זְהִירוּת עַל הַזְּמַן. הוּא נָע־נָע,
לֹא יוֹדֵעַ שֶׁאִם שְׁנַיִם מְחַפְּשִׂים,
אָז כְּדַאי שֶׁאֶחָד
יִשָּׁאֵר בַּמָּקוֹם.

•
הָלְאָה,
שְׁבִילֵי הֶעָפָר וְהַמֶּלֶט רֵיקִים. לַיְלָה,
אֵזוֹר סַחַר חָפְשִׁי. אֵין מִי שֶׁיַּנִּיחַ דִּבּוּר
עַל מִשְׁטַח הַשֶּׁקֶט.

•
זְהִירוּת עָלַיִךְ.
צְבוּטָה בִּכְאֵב, אַתְּ מִתְעוֹרֶרֶת אֶל הַתִּינוֹק.
אַל תִּדְאֲגִי, הוּא אֶצְלִי. עוֹד רֶגַע וּמַחְזִיר.

•
זְהִירוּת עָלֵינוּ.
שְׁלָשְׁתֵּנוּ רְדוּמִים עַל פְּנֵי רְצוּעַת רוּחַ מְאַוְרֵר.
לִפְנֵי שָׁנִים חָשַׁבְתִּי שֶׁאִם יְשַׁנֶּה כִּוּוּן, יְחַמֵּם.
הָיִיתִי יֶלֶד. מָה רָצִיתִי וְלֹא נִהְיֵיתִי.

.

תום הדני־נוה, פסיכולוג ומשורר. הוציא עד כה שני ספרי שירה: "פרא בית החזה" (בארד, 2011) ו"מפי התן" (קשב לשירה, 2015). השירים מתוך ספר בכתובים, "אבא מחזיק תינוק", העתיד לראות אור בקרוב בהוצאת עם עובד. שירים פרי עטו הופיעו בגיליון 22, 80 ו־105 של המוסך.

..

.

רוני אלדד

חדר 38

כָּאן הַיּוֹם מֻנָּח עַל אֶתְמוֹל מֻנָּח עַל מָחָר דּוֹמֶה לְהִבָּלַע.

מִישֶׁהוּ עָבַר פֹּה וְנִקָּה וַעֲדַיִן נִמְצְאוּ סִימָנֵי חַיִּים

הִנֵּה מַחַט וּקְצֵה חוּט עַל מְסִלַּת הָרֶשֶׁת,

סִכָּה וְרֻדָּה בְּפִנַּת הַחֶדֶר,

הִנֵּה "אֲנִי" חָקוּק בְּאֵד

בִּכְתָב עָגֹל עַל הַמַּרְאָה,

שְׁלוֹשָׁה יָמִים נִסִּיתִי לְהַשְׁלִים אֶת זֶה וְלֹא מָצָאתִי, אֲנִי מָה

אַתְּ שֶׁהָיִית פֹּה יוֹם לְפָנַי, אוּלַי גַּם אוֹתָךְ הִבְהִיל הָרֶוַח

בֵּין הַגּוּף וְהַמַּרְאָה

תְּמוּנוֹת תַּקְרִיב שֶׁל לֹעַ פֶּרַח שֻׁכְפְּלוּ לְכָל הַחֲדָרִים

וְרֵיחַ זָר שֶׁל הֲדָרִים אוֹ שֶׁל וָנִיל שׁוּב מָשַׁח אוֹתָךְ לִמְבֻגֶּרֶת

אוּלַי גַּם אַתְּ כָּל הַלַּיְלָה לֹא יָשַׁנְתְּ?

הָיִית שְׁקֵטָה אֶפְשָׁר הָיָה לַחְשֹׁב שֶׁכְּבָר נִרְדַּמְתְּ מִזְּמַן – –

זֹאת מְכוֹנַת הַלַּיְלָה שֶׁסָּבְבָה בְּתוֹךְ בִּטְנֵךְ,

כָּל הַחוֹלֵף הִתִּיז עָלַיִךְ רְסִיסִים

אוּלַי נִסִּית לְהֵאָחֵז בְּמִי שֶׁיָּשַׁן סָמוּךְ אֵלַיִךְ –

וְרַק הַסּוֹף שֶׁלּוֹ בַּסּוֹף שֶׁלָּךְ נָגַע וְהִתְהַפֵּךְ

כָּל קַיִץ זֶה אוֹתוֹ סִפּוּר – אֲנִי יוֹשֶׁבֶת עַל שָׂפָה שֶׁל מַשֶּׁהוּ.

יְלָדִים קוֹרְאִים אֵלַי מִתּוֹךְ הַמַּיִם

מִתְחַנְּנִים אֵלַי עוֹד פַּעַם רַק עוֹד פַּעַם רַק עוֹד פַּעַם,

אַחַר כָּךְ נִצְטוֹפֵף לְהִצְטַלֵּם שֶׁלֹּא נִשְׁכַּח.

וְגַם כָּךְ, מִישֶׁהוּ יִשָּׁאֵר בַּחוּץ

וְגַם כָּךְ, מִישֶׁהוּ יִלָּכֵד עֲצוּם עֵינַיִם

.

*

אַהֲבָה, כָּל הַמִּכְרוֹת נֶחְצָבִים לִקְרָאתָהּ אֵיךְ נֶחְצָבִים הוֹלְכִים סוֹבְבִים תְּלוּיִים בְּמָה הֵם תְּלוּיִים

דּוֹלְקִים אַהֲבָה בַּפְּתָחִים הַסְּגוּרִים, בְּמִכְרוֹת אַהֲבָה זִיו סָמִיךְ אֲוִיר עוֹמֵד – רָקָב בַּקִּירוֹת וְהַכּוֹרִים,

הַכּוֹרִים, זוֹכְרִים אֶת הַיָּם אֶת הַיַּעַר אֶת פְּנֵי הַיְּלָדִים הֵם שׁוֹמְעִים לְעֻמָּתָם פַּטִּישִׁים הוֹמִים הֵם קוֹרְאִים

זֶה אֶל זֶה וְשָׁרִים

אִם פִּתְאוֹם הָעוֹלָם כְּמוֹ מַפּוּחַ

יְפַלֵּס בֶּקַע אוֹר בֵּין קַרְנַיִם שְׁחֹרוֹת,

אִם יַעֲבֹר צִנְתּוּר אוֹר בְּעוֹרְקֵי הַפֶּחָם,

אוּלַי נִזְכֹּר

אוּלַי נַחְרֹג מֵהָעִגּוּל הַגָּדוֹל

אַתֶּם תֹּאמְרוּ אַהֲבָה, אַהֲבָה, אַהֲבָה

מְסַמְּאָה עֵינֵי הָרוֹאִים

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא כָּךְ שָׁאַלְנוּ

אַהֲבָה, אַהֲבָה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,

מַכַּת הָאוֹר עוֹד תְּפוֹרֵר אוֹתָנוּ

.

*

                                                                      בָּאָה הַמַּלְכָּה לַמֶּלֶךְ

וְאָמְרָה: "אֵיךְ אֶפְשָׁר

שֶׁאַתָּה בְּתוֹךְ שְׁנָתִי

וְאַתָּה בַּחוּץ נִשְׁאַר.

כְּשֶׁבַּחֲלוֹמִי אַתָּה חָלוּם

לֹא עוֹבֵר בְּגַבְּךָ קֹר סָתוּם?"

(נורית זרחי)

הִיא אָמְרָה לוֹ אֲנִי

שׁוֹמַעַת עַכְשָׁו קוֹל בֶּכִי

מֵאֵיפֹה הוּא בָּא,

הוּא אָמַר, זֶה רַק גֹּדֶשׁ סֻכָּר שֶׁכָּפָה אֶת הַפְּרִי

וְתָסַס, וְנָשַׁר, וּכְתָמָיו,

הִיא אָמְרָה רָאִיתִי סְפִינָה אֲסוּרָה חֲבָלִים

לְפוּתָה סִירוֹת הַצָּלָה, הִיא אָמְרָה,

מִי בּוֹכֶה שָׁם אֲנִי

שׁוֹמַעַת קוֹל בֶּכִי דַּק וָמַר

וְנוֹרָא

הִיא אָמְרָה,

עָרִים נִדָּחוֹת נוֹטְפוֹת חָלָב אֶל הָרוּחַ

נוֹהוֹת אֶל אֶמְצַע

בָּלוּעַ

כְּמוֹ מִי שֶׁעָצְמָה רַק לְרֶגַע עֵינַיִם

וְגוּרֶיהָ אָבְדוּ

הוּא אָמַר, הָנִיחִי לַחֹשֶׁךְ, יַקִּיף אֶת הַבַּיִת,

אַנְטֵנוֹת חֵרְשׁוֹת יִטּוּ עַל צִדָּן, זֶה זִמְזוּם

זֶה מְאוּם, לֹא יְאֻנֶּה לָנוּ רַע

הִיא אָמְרָה, אֲבָל

כְּרִיעַת חַמָּנִית, נִצְחוֹן הַחַמָּה,

הַבֶּכִי בָּא,

הִיא אָמְרָה מַשֶּׁהוּ נוֹלַד וְנָפַל מִיָּד

לְפִיר בָּבוּאָה שְׁחֹרָה, הִיא אָמְרָה

מִי כָּרָה אֶת הַפִּיר מִי לֹא

הוֹתִיר לִי בְּרֵרָה, הוּא

אָמַר זֹאת תִּהְיֶה חֲתֻנָּה בְּהִירָה,

הָרוּחַ יִשְׁכַּךְ, הַשְּׁרִיקָה,

חִזְרִי לִישֹׁן, לֹא יְאֻנֶּה לָנוּ רַע, הִיא אָמְרָה אֲבָל

מַשֶּׁהוּ כְּבָר קָרָה, מַשֶּׁהוּ נִקְרַע אֲנִי שׁוֹמַעַת קוֹל בֶּכִי מֵאֵיפֹה הוּא בָּא

.

רוני אלדד, עורכת ומבקרת ספרות ילדים. ספר שיריה הראשון, "יבוא", ראה אור בשנת 2018 בהוצאת פרדס. ספר שיריה השני, "יממה", עתיד לראות אור בסדרת בהוצאת פרדס בשנה הבאה. ספר ילדים פרי עטה, "מערבולת", ראה אור השנה בהוצאת טל־מאי. 

.

» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת גרגורי גורדון, גיתית דהן ואמיר חרש

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

תגיות

• הַמּוּסָךְ – 04.11.21