שיר מאת נינה קוסמן, בתרגום גילי חיימוביץ'
.
עמק העיניים העצומות
1.
כָּאן, בֶּעָשׂוֹר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמִּילֶנְיוּם הַשְּׁלִישִׁי
אֲנִי,
נוֹלֶדֶת שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים מֵעֵץ הַבָּשָׂר,
בַּשְּׁלִישִׁית נוֹפֶלֶת מֵעֲנָפָיו הָעֵירֻמִּים,
תְּלוּלִית הַמַּיִם שְׁקַפְקַפָּה
אֲדֻמָּה מִיַּמָּהּ שֶׁל אִמָּא,
הֲבָרוֹת שְׁמִי מְמַהֲרוֹת לְהַצִּיל
אֶת שְׂפָתֶיךָ
אֲוִיר
עוֹמֵד
שְׂפָתֶיךָ מְנַסּוֹת לַהֲגוֹת אֶת שְׁמִי –
"הַמֵּלִין עַל הָרוּחַ מֵעַל תְּלוּלִית
עֲצָמוֹת" –
בַּחַיִּים הָאֵלּוּ יִהְיֶה זֶה שְׁמִי:
"הַשָּׁמַיִם הַנֶּחְפָּזִים לִפְגֹּשׁ בַּמַּיִם".
.
2.
מַיִם מְאֻבָּנִים
שֶׁהָרוּחַ מִלְּאָה צֶבַע
מְפֻסָּלִים בָּאוֹר הַנּוֹפֵל מֵעַפְעַפֶּיךָ:
רֶגַע אֶחָד הוּא עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ בִּשְׁתִיקָתוֹ שֶׁל מִי שֶׁאַךְ נוֹלָד.
קַח קַנְקַן עַכְשָׁו
וּשְׁפֹךְ מִמֶּנּוּ הִדְהוּדִים רָפִים, פְּרֹשׂ
שָׁוֶה בְּשָׁוֶה עַל הָאֲדָמָה,
אֶל תּוֹךְ הָעַקְרָב וּמַזְּלוֹתָיו, הַטִּירוֹת,
עַל הָאֲבָנִים הַשְּׁקוּפוֹת
וְעַל הָאֵשׁ חַסְרַת הַתְּנוּעָה שֶׁבַּדֶּלֶת.
.
3.
אֲנִי טוֹבֶלֶת אֶת עַצְמוֹת לְחָיַי
בַּחֹמֶר הָעִוֵּר,
בְּתוֹךְ הַמַּיִם הַקְּרִירִים שֶׁל הַכֵּן הָאִמָּהִי
אֲנִי, נְהַר גּוּפְךָ,
אֲנִי, חַבְלוֹ הַמָּתוּחַ שֶׁל הַפַּחַד שֶׁעָלָיו צוֹעֵד גּוּפְךָ,
שָׁבָה אֵלֶיךָ מִדֵּי לַיְלָה, חַסְרַת תְּנוּעָה,
יוֹם וְלַיְלָה
אֲנִי קוֹבֶרֶת אֶת שְׁתֵּי יָדַי בִּבְדִידוּתְךָ:
הֵדִים
עוֹנִים לִי בְּעֵמֶק הָעֵינַיִם הָעֲצוּמוֹת שֶׁלְּךָ.
.
4.
מֶלַח הָאָרֶץ בְּזֶרַע חַמָּנִיָּה,
מֶלַח מֻנָּח עַל עָלָיו שֶׁל עֵץ הַהֶרֶס,
מֶלַח פּוֹתֵחַ וְסוֹגֵר
כְּמוֹ פֶּרַח,
שָׁקוּף,
מָבוֹךְ שֶׁאֲנִי חַיֶּבֶת לַחְצוֹת
כְּדֵי לַעֲצֹם אֶת עַפְעַפַּי בְּאֶצְבְּעוֹת הַשֵּׁנָה שֶׁלְּךָ
לִפְקֹחַ אֶת שֶׁלְּךָ בְּאֶצְבְּעוֹת הַחֵמָר וְהַמַּיִם שֶׁלִּי.
.
5.
בֶּעָשׂוֹר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמִּילֶנְיוּם הַשְּׁלִישִׁי,
אֲנִי,
הֲזָיַת הַלֶּהָבָה עַל פָּנָיו שֶׁל יֶלֶד,
מְגוֹנֶנֶת חֲלוֹמוֹתָיו הָאַוְרִירִיִּים,
כָּל נְשִׁימוֹתָיו הוֹפְכוֹת עַכְשָׁו לְאַחַת,
כָּל מִלּוֹתָיו לְמִשְׁפָּט שֶׁאֵין לוֹ סוֹף,
אֲנִי בּוֹצַעַת מֵעַצְמִי לִירֵחִים מַקְבִּילִים,
אֲנִי בּוֹצַעַת מֵעַצְמִי אֶל תּוֹךְ קְעָרָה שֶׁל דָּם –
אַתָּה תִּרְאֶה שֶׁאֲנִי הַמֶּלַח שֶׁל גּוּפְךָ
אַתָּה תִּשְׁמַע אוֹתִי חוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלְּךָ…
כְּשֶׁאֲנִי מַצִּיעָה לְךָ אֶחָד מִפָּנָיו שֶׁל הַיָּרֵחַ אַתָּה יוֹדֵעַ:
פָּנַי הֵם הַפָּנִים שֶׁהָלְאָה נֶאֶכְלוּ
עַל יְדֵי שָׁנִים שֶׁל חֹלִי וְרָעָב,
פְּנֵי יֶלֶד שֶׁמֵּת
לִפְנֵי חֲמִשִּׁים שָׁנָה.
.
.
» במדור "וּבְעִבְרִית" בגיליון קודם של המוסך: מאמר מאת איימי הנגרפורד, בתרגום שי פורסטנברג
תגובות על כתבה זו