כך נולד גלגל הצבעים המודרני

המציא את הגלגל: הכירו את מישל איז'ן שוורל – מדען צבעים מדופלם

מצד שמאל: גלגל הצבעים מאת איגנץ שיפרמולר, מתוך הספר 'נסיון של שיטת צבעים', וינה 1772, אוסף אדלשטיין להיסטוריה של המדע

יום אחד התעניינו מה יקרה אם נערבב צבע אדום בצבע צהוב, וזה מה שעשינו. התוצאה לא פחות מהיממה אותנו: קיבלנו גוון צבע חדש לגמרי. כדי להבין איך שני צבעים הופכים לאחד ניגשנו לספרים; מצאנו הסבר פשוט יחסית של סופרת הילדים דתיה בן דור, שלפיו האדום והצהוב:

הִתְגַּלְגְּלוּ לוּ לוּ לוּ לוּ,
הִתְבַּלְבְּלוּ לוּ לוּ לוּ לוּ,
הִשְׁתּוֹלְלוּ לוּ לוּ לוּ לוּ לוּ כָּל הַיּוֹם.
הִסְתּוֹבְבוּ בוּ בוּ בוּ בוּ,
הִתְעַרְבְּבוּ בוּ בוּ בוּ בוּ,
וְכָךְ נוֹלַד הַצֶּבַע הַכָּתֹם.

הידד! התעלומה נפתרה – או כך לפחות חשבנו. מתברר שהפקת צבעים והתאמת גוונים מתבססות על מאות שנים של מחקר מדעי, ששורשיו נעוצים עוד בתקופת הרנסנס. המחקר הגיע לשיאו במאה התשע עשרה, בזכות חדות העין של מדען סקרן בשם שוורל.

חולל מהפכת סבון באמצעות שומן חיות. מישל איז'ן שוורל

שוורל לא היה הראשון לחקור את תיאוריית הצבע. רבים חקרו את הנושא עוד מימי יוון העתיקה, ועד לעת החדשה. גם אייזיק ניוטון התעניין בנושא ואחריו וולפגנג פון גתה בשנת 1810. אבל המחקר המקיף והבולט שהתקיים בתחום תורת הצבעים הגיע דווקא מכיוונו של הכימאי הצרפתי מישל אז'ן שוורל, שבכלל התעניין בסבון (וטוב שכך! במיוחד בימי קורונה אלו). מחקרו שידרג באופן משמעותי את השימוש בשומן מן החי בתהליך הפקת הסבון.

בעקבות הצלחתו הוזמן שוורל ב-1824 לנהל מעבדה בסדנאות הגּוֹבְּלֶנִים (שטיחי קיר) של פריז, תפקיד שבמסגרתו הוא התבקש לברר מה גורם לצבעים מסוימים להיראות עמומים או דהויים. מה שבאמת צד את עינו של שוורל היה שינוי בעומק הגוון השחור, כאשר הוקף בבדים בצבעים שונים, וכך החל מחקרו המרתק על ניגודי הצבעים.

'חוקי הניגוד הסימולטני של הצבעים' מאת 'שוורל', מהגדולים שבספרי אוסף אדלשטיין
השינוי בעומק הגוון השחור תפס אותו. טבלת ניגודיות מתוך הספר באוסף אדלשטיין

בעזרת סדרת תצפיות, ניסויים והדגמות על חבריו לעבודה ולקוחות המפעל כמו בתמונה מטה, הצליח שוורל לזהות כיצד שני צבעים שונים משפיעים זה על זה, או נכון יותר – על האופן שבו אנו מעבדים אותם במוחנו. את המחקר פרסם שוורל בספר 'חוקי הניגוד הסימולטני של הצבעים' , שנחשב לאבן דרך אומנותית. בעותק הנדיר של הספר שהודפס בשנת 1889, ושמור אצלנו באוסף אדלשטיין להיסטוריה של המדע, אפשר למצוא דוגמאות לאותם ניסויים שביצע שוורל בניגודיות צבעים. הינה דוגמה, נסו בעצמכם:

אם נציב עיגול צהוב ועיגול כחול זה לצד זה, העיגולים יקרינו את הגוונים שלהם זה על זה. הצהוב יבטא את הגוון שלו בתוך העיגול הכחול – ולהפך. נוסף על כך, כל עיגול יקרין את הצבע המשלים שלו סביבו. אם ניקח צעד אחורה ונסתכל ממרחק על שתי רצועות צבע שונות וצמודות, יתרחש "מיזוג אופטי", שבו יתחברו שני הצבעים ברצועות לגוון אחיד.

נסו בעצמכם את הדוגמה מתוך הספר. זה עובד?

ספריו הנדירים ששמורים באוסף אדלשטיין מכילים דוגמאות נפלאות ומהנות מתורת הצבעים שפיתח, ובמרכזה – גלגל הצבעים של שוורל שבו אנו משתמשים עד היום. גלגל הצבעים מציג את ספקטרום הצבעים שאנחנו יכולים לראות בצורה מעגלית. הגלגל מבוסס על שלושת צבעי היסוד – אדום, צהוב וכחול. בעזרת המפה הצבעונית הזאת, אפשר לדעת או לשער את צבע הגוון שיופק מתערובות צבע שונות. שוורל קבע גם את 'הצבעים המשלימים' תוך התבוננות בצבעים שמונחים אחד מול השני על גלגל הצבעים – כתום וכחול, ירוק ואדום וצהוב וסגול (הצבע האהוב על כותב שורות אלו).

תרשים כרומטי מתוך הספר המציג צבעים משלימים וקשרים אחרים, מתוך אוסף אדלשטיין

מישל איז'ן שוורל הפך לאיש שהמציא את הגלגל מחדש. תורת הצבעים שפיתח – וגולת הכותרת – גלגל הצבעים שלו, היו לפריצת דרך של ממש בעולם האומנות: אומנים וציירים מפורסמים כמו מאטיס, סרה, דלקרואה ועוד החלו להשתמש במסקנותיו של שוורל בציוריהם ועבודותיהם. כל מי שלמד בימינו מבוא לאומנות בוודאי נתקל בגלגל.

השפעתה של תורת הצבעים של שוורל ומחקרו על ניגודיות צבעים התרחבה במהירות גם לעולם המודרני שלנו, והיא נוכחת סביבנו בתחומים רבים כמו אופנה, עיצוב, תעשייה, אדריכלות, שיווק ופרסום. היא קיימת אפילו בבחירה הבסיסית שאנחנו עושים מול המראה בכל בוקר, כשאנחנו בוחרים מה ללבוש ("הסגול חציל עם הצהוב חרדל זה קצת מנוגד אבל יש לזה קטע").

פריצות הדרך שביצע שוורל בחקר הגוונים, הניגודיות והתפיסה האופטית מתבטאות גם בעולם הרפואה. תהיתם למשל מדוע מנתחים לובשים חלוק בגוון כחול או ירוק, ולא בצבע לבן כמו בעבר? ובכן, חלק מעבודתו של מנתח היא להסתכל על דם לאורך זמן, וכשהרופאים היו מסיטים את מבטם ומסתכלים על החלוק הלבן – הם היו מסתנוורים לשניות ספורות. החלוקים הכחולים/ ירוקים מונעים למעשה את הסנוור הזה, ומגינים עלינו – הפציינטים. לכן חשוב לדעת להתאים צבעים; לפעמים זה באמת עניין של חיים ומוות.

גלגל הצבעים של שוורל, מתוך הספר 'שוורל – הצבעים ' , 1889,אוסף אדלשטיין להיסטוריה של המדע
גלגל הצבעים שוורל, מתוך הספר 'שוורל – הצבעים', 1889, אוסף אדלשטיין להיסטוריה של המדע

אנחנו חייבים תודות רבות למדען המרתק שבזכותו התשובה לשאלה "מהו הצבע האהוב עליכם" הרבה יותר מגוונת. מישל איז'ן שוורל שרד את כל שנות המהפכה הצרפתית וזכה לראות את טקס הפתיחה של מגדל אייפל, עליו חקוק גם שמו. הוא חי עד גיל 102(!) ונפטר בשנת 1889 בפריז. ונכון, רבים וטובים חקרו את עולם הצבע והניחו את צבעי היסוד לפניו, אבל אין ספק ששוורל היה זה שקבע את הטון.

תודה לחיה מאיר-הר מאוסף אדלשטיין על העזרה בכתיבת הכתבה.

 

 

כתבות נוספות

ריגול אחר סוד אדום

איך מכבסים בקלות ובמהירות במאה ה-18?

החברה השוויצרית שצבעה את ארץ ישראל בכל צבעי הקשת

"המערה החשמלית" של "ההגנה"

מחנה הצבא יונה שכן בצפון תל אביב. ארלוזורוב נרצח ממש ממול, "ההגנה" התאמנה בו, וממנו הופגזה אלטלנה. זהו סיפורו

1

צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר

בארכיונו של הצלם בנו רותנברג, מהבולטים שבצלמי ראשית המדינה, נמצאת סדרת תצלומים המציגים את חברי ארגון "ההגנה" מתאמנים במחנה הצבאי שנקרא "מחנה יונה". ארכיון התצלומים נסרק ונשמר לאחרונה באוספי הספרייה הלאומית באדיבות אוסף מיתר, וכך יכולים המבקרים להתרשם גם הם מהתמונות: בתצלומים נראים חברי "ההגנה" מאזינים לתדרוכים, רצים, קופצים, זוחלים, וגם סתם כך מצטלמים, ביחד ולחוד. אימונים אלו התקיימו בצפון הישן של תל אביב, ממש ליד המקום שבו נמצאים היום מלון הילטון וגן העצמאות; וכך התעוררה סקרנותי לגלות את סיפורו של המחנה, שלא רק אירח את אימוני "ההגנה", אלא מצא את עצמו עד למספר פרשיות בולטות בסיפור הציוני.

1
צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר

לא תמיד התאמנו שם אנשי "ההגנה". אותם אימונים ראשונים במחנה התקיימו בסוף שנת 1947, כשפינה הצבא הבריטי בדצמבר באותה שנה את גוש דן. חברי "ההגנה" מיהרו להשתלט על הבסיסים המפונים ששכנו בתל אביב, בהם כמובן מחנה שרונה הבריטי (בסיס המטכ"ל בקריה), וגם המחנה הזה. שלושה ימים לאחר הפינוי נהרג בדרכו לירושלים אחד ממפקדי "ההגנה", יונה רסין, וחבריו מיהרו לקרוא את הבסיס הצבאי המפונה על שמו.

1
צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר

 

1
צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר

מה היה שם לפני כן? בתחילת המאה ה-20 הורחב על גבעה זו בית קברות מוסלמי "חדש". בית הקברות שימש את תושבי יפו שסבלו ממגפת כולרה באותם ימים, ונאלצו לקבור את מתיהם רחוק מן העיר (באותה תקופה הוקם גם בית הקברות היהודי ברחוב טרומפלדור, מאותה סיבה בדיוק). בשנת 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הקימו הבריטים על המצוק מחנה נופש לטייסי חיל האוויר המלכותי. למה דווקא שם? מאותן סיבות שגם היום רוצים אנשים להגיע לתל אביב. המחנה שכן סמוך לחוף הים, בעיר שיש בה בתי קפה, אירועי תרבות, נשפים וכמובן – אלכוהול. חיילים בריטים מכל רחבי המזרח התיכון הגיעו לשהות במקום להתרעננות וצבירת כוחות.

1
צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר

למרגלות המחנה ששכן על מצוק הכורכר השתרע החוף הקרוי היום על שם המלון שהוקם מעליו, חוף הילטון. על חולות החוף הזה, לאורך שפת הים התיכון, טיילו בליל שבת ה-16 ביוני 1933 סימה וחיים ארלוזורוב, אחרי שעזבו את בית הקפה ששכן מעט דרומה משם, במקום שבו נמצא היום מלון דן. שם הם הבחינו בשני זרים שעקבו אחריהם זמן מה, ושם שלף אחד מהעוקבים אקדח וירה בארלוזורוב, שהיה באותה עת ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, מעין "שר החוץ" של התנועה הציונית. הרצח הסעיר את היישוב העברי, ואצבעות מאשימות הופנו כלפי התנועה הרוויזיוניסטית.

1
צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר

נרוץ שוב כמה שנים קדימה. 15 שנה בדיוק למען האמת, אל יוני 1948. אל מול חופי תל אביב עלתה על שרטון ספינת האצ"ל "אלטלנה", לאחר שנמלטה מחוף כפר ויתקין, שבו החל העימות מול כוחות צה"ל. בבטן הספינה משלוח נשק שביקש האצ"ל לספק לחייליו. לצה"ל ניתנת ההוראה לעצור את האונייה בירי סוללת תותחים. היכן עמדו אותם תותחים שהפגיזו את האונייה? נכון מאוד, במחנה "יונה" שעל רכס הכורכר. פרט מעניין נוסף: על האלטלנה נהרג אברהם סטבסקי, אחד מאנשי תנועת בית"ר שהואשם ברצח ארלוזורוב.

1
צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר

 

1
צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר

רצה המקרה ובקרבת המחנה שאינו קיים יותר התרחשו שניים מאירועי המפתח בסכסוך בין פלגי הימין והשמאל ביישוב היהודי בארץ ישראל. מה עוד היה במקום? כזכור, השתלטו אנשי "ההגנה" על המחנה מיד עם פינויו, עת החל השלב הראשון במלחמת העצמאות. שם הוקמו חלק מגדודי חטיבת "קרייתי", ושם אומנו טירונים שהגיעו לאחר מכן לחטיבת "גבעתי". מחנה "יונה" שימש גם בסיס חיול ראשוני לחלק מכוחות "ההגנה" בפרוץ מלחמת העצמאות. במשך תקופה שימש מחנה "יונה" את חיל הרפואה בראשיתו, וגם בסיס ההדרכה לאימון גופני ולכושר קרבי, כמו גם בית הספר לחינוך גופני שכנו במקום עד שעברו במהלך שנות החמישים למכון וינגייט.

1
צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר

בשנות החמישים והשישים ניטש מאבק מר בין הממשלה לבין עיריית תל אביב שביקשה לפנות את המחנה ולהקים בשטחו גן ציבורי גדול. לקראת יום העצמאות הראשון פונה חצי משטחו של מחנה "יונה" ובמקומו החלה באפריל 1949 נטיעת "גן העצמאות". רק בתחילת שנות השישים פינה צה"ל את מלוא השטח והושלמה נטיעת הגן. בחלק מהשטח הוקם בשנת 1965 מלון הילטון שעומד שם עד היום.

תוכלו לעיין בתמונות המופיעות בכתבה זו, ובתמונות נוספות מאימוני "ההגנה" במקום, בקישור הזה. מזהים את עצמכם או קרוביכם בתצלומים? ספרו לנו בבקשה: כאן בתגובות, בפייסבוק, או בטוויטר.

תודה לפלג לוי ולמודי שניר, אנשי פרויקט "תולדות ישראל" על המידע שסייע בכתיבת כתבה זו. תודה לד"ר ניר מן על עזרתו המחקרית.

 

תוספת קטנה לסיום

לא רק אירועים מציאותיים התרחשו במחנה "יונה", בחוף הילטון ובסביבתם. גם אחת מחבורות הילדים המפורסמות ביותר של ישראל הצעירה בילתה את ימיה שם – חסמב"ה. אלו שקראו את הספרים ודאי יודעים שהמערה החשמלית המפורסמת, המפקדה הסודית של ירון זהבי וחבריו, שכנה ממש שם: בין סלעי הכורכר שמתחת לבית הקברות המוסלמי ומאוחר יותר מתחת למלון הילטון. תוכלו לקרוא עוד על המערה – הבדיונית או שמא האמיתית? – בכתבה שפרסם אלי אשד בקישור זה.

 

כתבות נוספות

הנשק הסודי של "ההגנה": עלון הקיר "החומה"

האמת על פיצוץ מלון "המלך דוד"

יוני הדואר האמיצות מגינות על המולדת

מה מסתתר במנהרה הסודית שהתגלתה בספרייה?

כעס, אשמה ופחד – כך חזה פיקוד העורף שנתנהג בזמן מגפה

אל תגידו שלא אמרנו לכם: חוברת שנמצאה באוספי הספרייה חושפת שכבר לפני תשע שנים פיקוד העורף עדכן איך צפויה המגפה להשפיע על אוכלוסיית המדינה, והאם אנחנו צפויים להתנהג בהתאם. בלמ"ס

'התנהגות האוכלוסייה באירוע מגיפה ועקרונות התערבות' שכתב רמי פלץ היא חוברת מידע שפירסם ענף מדעי ההתנהגות של פיקוד העורף בשנת 2011, לפני הקורונה. בתוך החוברת הקטנה הזאת שבה 25 עמודים, הגיש לנו פיקוד העורף תחזית, ובה צפה כיצד אנחנו, האוכלוסייה הכללית, עתידים להתנהג במקרה שתכה מגפה בישראל, או שתגיע לכאן מגפה כלל עולמית. בעקבות התפרצויות ה'סארס' האימתני ו'שפעת העופות' הידועה לשמצה, החליטו בפיקוד העורף להכין את כל הנוגעים בדבר, "רק למקרה שבאמת תהיה פה מגפה יום אחד בעתיד הרחוק".

תשע שנים בלבד לאחר מכן, שוטפת את העולם מגפה של פעם במאה שנה – ה'קוביד 19', או ה'קורונה'. כשקוראים בחוברת קשה להאמין שהיא נכתבה לפני שהכתה בישראל מגפה בסדר גודל שכזה, כי בזמן שאנחנו שומעים כמעט בכל ריאיון משפטים כמו "אף אחד לא ידע שככה יהיה", או, "אנחנו לומדים את הדברים תוך כדי" – מתברר שפיקוד העורף שלח מזכר בן 25 עמודים, ובו הודיע לכולם שככה יהיה בדיוק, ושלדברים האלו כדאי להתכונן:

"התנהגות האוכלוסייה במצבי החירום השונים הנה הבסיס לפעולה של פיקוד העורף, כוחות החירום וההצלה, והרשויות המקומיות… מכאן החשיבות הרבה להבנה מעמיקה של התנהגות זו במטרה להשפיע על מקבלי ההחלטות ולהיות בבסיס הערכת המצב".

או במילים אחרות: זה חשוב, תקשיבו.

כבר בתחילת החוברת מונה פיקוד העורף את המאפיינים שילוו אותנו באירוע מסוג כזה. את כולם אתם כבר מכירים די טוב: פחד (מהלא נודע), אשמה, האשמה, סטיגמה והשפעה על מאפיינים חברתיים, משפחתיים ותעסוקתיים.

אנחנו מתחילים במגפה מסתורית שמתפתחת בחוץ-לארץ, ובישראלים שמדברים קצת על החדשות, אבל מורידים ברמת ותחושת האיום. מעבר לזה גם ככה אין מה לעשות. אבל מה קורה ברגע שמופיעים מקבצי תחלואה קטנים? אנחנו עושים רציונליזציה ומרחיקים מאיתנו את האיום: "זה לא יגיע לכאן", "זה לא יכה בי".

עד כאן בסדר. אבל מהרגע שיופיעו מקבצי תחלואה משמעותיים, בחוברת מזהירים שהמצב משתנה מהר:

"התגובה האנושית היא עזה ומובילה לעלייה בתגובות הרגשיות כולל כעס, חרדה, בלבול והלם". ולרגשות האלה יש השפעה ישירה על ההתנהגות שלנו, שאותה ניסה פיקוד העורף לחזות: "לתגובות הציבור להתפרצויות מגפות בעבר היו תוצאות שליליות כגון התנהגות של זהירות מופרזת, הימנעות ממקומות או מפעילויות עם סיכון נמוך לזיהום ולהידבקות, ואפילו הימנעות מבתי חולים וממוסדות בריאות אחרים מחשש להידבק מאחרים."

פיקוד העורף מלמד שרמות הלחץ והחרדה שלנו יעלו בחדות, שצפויה ביקורתיות רבה והטלת ספק בהנחיות הבידוד, ואמביוולנטיות אל מול ההנחיות של הרשויות והמדינה. וגם באזהרות לא חוסכים כשמתריעים מפני חוסר פתיחות ושקיפות עם הציבור שיביא להחמרת המצב ולהגברת החשש והדאגה, כשמהעבר השני יהיו בינינו כאלו שיגיבו בצורה הרבה יותר קפדנית מאשר הנחיות משרד הבריאות.

איפה אתם על הסקאלה? תרשים מסכם של 'הפסיכולוגיה החברתית של אפידמיות'

אבל מה לגבי הסיקור התקשורתי, וכיצד הוא עלול להשפיע על ההתנהגות שלנו? לפי הכתוב בחוברת למטבע יש שני צדדים: בצד החיובי נמצא העברת מידע על אופן התפשטות הנגיף ואילו צעדי מניעה יש לנקוט. מצד שני, בגלל הסיקור הלאומי אנשים המרוחקים ממקום ההתפרצות עלולים לפתח חרדה ולנקוט אמצעי מניעה מוגזמים. פיקוד העורף מתייחס באופן ספציפי להצטיידות יתר במסיכות ואמצעי מיגון ולפערים שהדבר יוצר:

"לכך יש להיערך כבר בשלבים הראשונים: האם לומר לא צריך מסיכה? האם להמליץ על מסיכה ספציפית? מה יגידו מומחים שלא מסבירים מטעם המערכת הפורמאלית? אנו יודעים שלפרשנים מבחוץ יש השפעה לא קטנה על קבלת ההחלטות בעת משבר".

ברמה החברתית מזהירים אותנו שהמתחים יעלו, שתופנה גזענות כלפי קבוצות מסוימות ושיחפשו שעירים לעזאזל. תחושות קיפוח חברתי יצופו מקבוצות שונות שיושפעו מהצעדים לעצירת התפשטות המגיפה. אבל בפיקוד העורף בוחרים להתעכב דווקא על נושא שמשפיע כעת על כל אחד מאיתנו ברמה האישית:

גובהה 21 ס"מ ויש בה 25 עמודים, פנים החוברת של פיקוד העורף
גובהה 21 ס"מ ויש בה 25 עמודים, פנים החוברת של פיקוד העורף

"דרך התמודדות לא מוכרת לציבור היא ההישארות בבית והעוצר הביתי", והחשיבות של הקמת מערכת תמיכה לטיפול בנושא זה: "אחד המחקרים בנושא מגפת ה'סארס' בהנוג-קונג מדבר על כך שחלק ניכר מהציבור חש אימה, חוסר אונים או חשש. כמחצית מהנשאלים דיווחו על כך שבריאותם הנפשית התדרדרה. רבים העידו שרמות הלחץ במשפחה ובעבודה עלו".

פסקה העשויה לעניין אתכם במיוחד מתייחסת להמשך החיים בשלב המגיפה, ואיך עלינו להתכונן מבחינה מערכתית במקרים של עוצר ביתי והפסקת פעילות לאורך זמן; למשל – "מומלצת היערכות של משרד החינוך עם תוכנית לימודים דרך האינטרנט, הדבר יענה לצרכי חלק מהציבור לפחות". כמו-כן פיקוד העורף מזהיר מפני שני חששות גדולים מאוד שככל הנראה יעלו מהציבור: קשיים רגשיים, ואובדן הפרנסה.

ומה לגבי אסטרטגית יציאה? לפי החוברת יש ארבע נקודות עיקריות ששווה להתעכב עליהן: מנגנוני תמיכה באנשים, תקשורת פתוחה ושקופה בין המדינה לאזרחים, שמירה על שפיות חברתית והחזרת תחושת הביטחון. איך מחזירים את תחושת הביטחון אתם שואלים? זה די פשוט, תוכנית:

"כדי להשיב במידה מסוימת את תחושת הביטחון שנפגעה, יש לנסות ולהעצים את המסרים שהמצב בשליטה (ככל שהוא אכן בשליטה) את הדרכים להתמודדות ואת הזמן שזה צפוי להיגמר ושהדברים הולכים לחזור למסלולם". ובפיקוד העורף גם ממליצים לכם באופן אישי לשים "דגש מועצם על העתיד ועל תחושת התקווה".

אז מה אתם אומרים? איך אנחנו עומדים עד עכשיו בהנחיות פיקוד העורף?

 

כתבות נוספות

ספרים בבידוד: מגפות בספרות מופת

בפעם הקודמת שעמדנו בתור למכולת: כך זה נראה בתקופת הצנע

המוצא האחרון: כך הציל מרדכי זאב חבקין את העולם משתי מגפות

 

אספו כוח ובריאות בלבנון: בואו לחופשה בפרברי ביירות

כשהגבולות היו פתוחים וההרים המושלגים של לבנון היו יעד התיירות המוביל של תושבי ארץ ישראל

1

הסכם סייקס־פיקו המפורסם מתח קו במזרח התיכון והפריד בין ארץ ישראל, עבר הירדן ועיראק שניתנו לבריטים, לבין סוריה ולבנון שהוענקו לצרפתים. קו הגבול הזה לא היה קשיח כמו הגבולות שאנחנו מכירים כיום. אם היו מתחים, הם נתגלעו בעיקר בין בני העדות והדתות השונות שבמרחב, בין השאר בין יהודים לערבים. אך בין שלטונות ארץ ישראל ללבנון (ולסוריה) היו יחסים תקינים: סחורות הגיעו ממקום למקום, מסילת הרכבת שהניחו העת'מאנים פעלה, ובעיקר – נרשמה תנועה של אנשים.

1
מתוך "הצבי", 10 במאי 1909

וכך קרה שכפי שסוחרים יהודים נעו בין ירושלים, דמשק, חלב וביירות בימי האימפריה העת'מאנית, גם בשנות המנדט הבריטי המשיכו תושבי ארץ ישראל – היהודים והערבים – להגיע לשכנות הצפוניות. בפרט, פרחה במקומותינו תעשיית התיירות. לבנון נחשבה יעד מרתק ומושך: מחופי הדרום, ביירות התוססת או ההרים המושלגים. העיתונות העברית ולוחות המודעות התמלאו בפרסומות שקראו לקוראים היהודים לנפוש קצת בלבנון.

1
מתוך "הארץ", 15 ביולי 1920

 

1
מתוך אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית

מאות רבות של פרסומות ואיורים מושכים התפרסמו בתדירות גבוהה בעיתונים. המודעות לבתי המלון הרבים הדגישו את מזג האוויר הקריר והכמעט אירופי, את העצים המחטניים שאפשר לראות מהחלון, ולא פעם בחרו בשמות צרפתיים כדי להגביר את יוקרתם בעיני הנופשים. ממש כמו בתי מלון כיום, הדגישו כולם את המרחק הקצר מביירות, ואת ההוד וההדר המובטח לשוהים בהם.

 

1
מתוך "דאר היום", 14 ביוני 1935

 

1
מתוך "דאר היום", 29 ביולי 1934

מה עוד משך את ליבם של הלקוחות הפוטנציאליים קוראי העברית? סקי! בארץ ישראל השחונה לא היו הרבה מקומות לגלוש בהם בשלג, אבל בלבנון לעומת זאת, ספורט החורף פרח גם באביב. מורים לגלישה יובאו מאירופה, וההבטחה ליהנות משלג קרוב כל כך לבית בוודאי משכה את נפשם של רבים.

1
מתוך "דאר היום", 5 במרץ 1935

 

1
ג'בל בארוכ המושלג בהרי השוף שבלבנון, 1929. מתוך ארכיון בית הספר הריאלי בחיפה, אוסף ביתמונה, הספרייה הלאומית

אז נגיד שהחלטתם שאתם רוצים לבלות את חופשת הקיץ שלכם בלבנון. איך תסעו? אתם יכולים לנסוע ברכבת כמובן, אבל למה להסתפק בזה? אתם מוזמנים לעלות על אחת הספינות שיוצאות מנמל חיפה ועוצרות בנמלים שונים בדרך עד ביירות, ומעבר לה. הפרסומות לא מפרטות האם נערכה על הסיפון הופעה של זמר מפורסם. אתם יכולים גם לבחור לנסוע באוטובוס, שיוצא אפילו מן התחנה המרכזית בתל אביב, ובמוזיאון אגד שמורים עדיין כרטיסי נסיעה ליעדים האקזוטיים. אם תסכימו להיפרד מכמה מאות לירות ארץ ישראליות, תוכלו אפילו לקחת מונית מחיפה.

1
מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

 

1
בדרך לבעלבכ, 1929. צילום: ז'נקה רטנר, מתוך אוסף ביתמונה, הספרייה הלאומית

יכולתם כמובן לבחור לבלות את חופשתכם בטיול מאורגן. חברת הנסיעות כבר תדאג לכל. כך גם תוכלו להיות בטוחים שלא תפספסו אף יעד משמעותי ואף אטרקציה מושכת. איפה ביקרו הנוסעים האלו? לא יכולתם לסיים טיול בלבנון ללא סיור לאורך ערי החוף, עלייה להרי הלבנון ולרוב גם ביקור בעתיקות בעלבכ.

1
מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

אין ספק שלבנון נחשבה יעד מושך, מסקרן ואטרקטיבי עבור רבים. בשנות השלושים התחרות הייתה עזה כל כך שמלונות אפילו התחרו על לב הנופשים היהודים בהבטחה לאוכל כשר. בעיתונות העברית התפרסמו מודעות לרכישה או שותפות בבעלות על בתי המלון הללו, ולא אחת נערכו הרצאות על הגיאוגרפיה של סוריה ולבנון על ידי בכירי המורים, המחנכים והגיאוגרפים של היישוב העברי בארץ ישראל.

1
מתוך "הארץ", 1 ביולי 1935

 

1
מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

הנוהג היה כנראה כה נפוץ שמודעות על טיולים ללבנון בימי הקיץ המשיכו להתפרסם גם בתחילת ימי המרד הערבי של 1939-1936. עם זאת, נראה שאלו גם הימים שבהם מקצת המלונות פשטו רגל. מלון במטולה קרא לעצמו "שלג הלבנון" וקרא לקייטנים העבריים להגיע אל שעריו במקום להוציא כסף בחוץ לארץ בימי מצוקה שכאלה.

1
מלון שלג הלבנון במטולה. מתוך אוסף ביתמונה, הספרייה הלאומית

מודעות על נסיעות ללבנון התפרסמו אפילו בימי מלחמת העולם השנייה, על אף שלאחר נפילת צרפת בידי הגרמנים היו חיילי אויב גם בסוריה ובלבנון. עם זאת, בעצמאות לבנון ב-1943 חזרו הנסיעות, גם אם במידה פחותה, נוכח ההסלמה בסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל.

1
מודעה לטיול מאורגן משנת 1945. מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

מובן שמלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל הביאה קץ מוחלט על הנוהג הפופולרי הזה. ועד שנוזמן לשוב לגלוש במורדות הרי השוף או להשתזף בחופה של ביירות, אנו מזמינים את אלו מכם שאולי זוכרים טיול משפחתי ללבנון, לספר לנו עליו כאן בתגובות, בפייסבוק או בטוויטר.

 

כתבות נוספות

שבויים בלבנון: סיפורה של ה"מארין קארפ"

חלומות או הזיות? תוכנית השלום הנשכחת של אורי אבנרי

הגיבורה שהצילה את הנערות היהודיות מלבנון ומסוריה

ביום של הפצצה: כשהמצרים הפציצו את תל אביב