הציבור מוזמן לתצוגה של תערוכת "אדום אדום": תולדות הצבע האדום בעולם הטקסטיל באוסף אדלשטיין. התערוכה תעמוד בחדר קריאה אדלשטיין בספרייה הלאומית בה יוצג עותק עתיק של ספרו של מנונוויל יחד עם עוד פריטים נבחרים המספרים את סיפור האדום קוכיניאל וחמרי צבע אדומים אחרים. התערוכה תיפתח לציבור ביום רביעי, בתאריך ה-2 במאי. לפרטים נוספים לחצו על הקישור.
בפברואר 1777 אישר המושל הספרדי של העיר הוואנה (קובה) לבוטניקאי צרפתי אלמוני, טיירי מנונוויל (Thiérry de Menonville), לרדת מספינה שעגנה בנמל העיר ולהתאושש, לבקשתו, מ"תלאות הדרך". עד מהרה התחבב מנונוויל הצעיר על האליטה הספרדית בהוואנה, עד כדי כך שעזרו לו לקבל אשרת כניסה נדירה לבקר בעיר הנמל הספרדית ורה קרוז שבמקסיקו, לשם המשיך אחרי מספר שבועות. בניגוד לרושם שדאג לטפח אצל בני האליטה שבא עמם מנונוויל במגע, לא היה הצעיר הצרפתי מנונוויל הצעיר תייר מזדמן אלא הרפתקן ערמומי ונחוש. מטרתו, אותה לא העז לגלות לאיש, הייתה השגת היכולת להפיק את צבע האדום הידוע בשם קרמין, עליו שמרה האימפריה הספרדית בקנאות. על מנת שיצליח להפיק את הקרמין, ידע מנונוויל, עליו לשים את ידיו על חרק קטן ותמים למראה.
כנימת הקוכיניאל, שמוצאה בעולם החדש ושגדלה על קקטוס ה-Opuntia הייתה מקור צבע אדום ששימש את תרבויות המאיה והאצטקים לפני כיבוש מקסיקו ב- 1519. מרגע שהגיע לאירופה, נחשבה צבע העז, שהופק באמצעות טחינתן, הרתחתן והוספת מלח אלומניום ונתרן לכנימות הקוכיניאל, לצבע מושך ואיכותי מגווני האדום המופקים מצמח הפואה ומתולעת השני ששימשו עד אז את צבּעי הטקסטיל באירופה. בשל הביקוש האדיר לאותו צבע שמרו הספרדים בקנאות על הבלעדיות שלהם בייצור האדום הקרמין.
מנונוויל (1739-1780), פעל בחסות נציגי ממשל צרפתיים במטרה לשבור את המונופול הספרדי על ייצור וייצוא הקרמין. לשם כך, התכוון לתור למעמקי מקסיקו, חמוש בספור כסוי של מסע חקר בוטני, ולהגיע לעיר אואחקה (Oaxaca) – האזור בו, כך ידע, גדלו הכנימות האיכותיות ביותר. עד מהרה השתבשה תכניתו של מנונוויל. ההרפתקן, שככל הנראה שאל שאלה אחת יותר מדי על אותה כנימה מסתורית, עורר את חשדו של מושל ורה קרוז ונצטווה לעזוב את מקסיקו. באישון לילה מנונוויל נמלט מוורה קרוז והחל במסע רגלי של למעלה מ-400 ק"מ לאואחקה. בתום שורת תלאות והרפתקאות הגיע למחוז חפצו. הרחק מעיני השלטון הספרד, רכש מנונוויל באאוחקה ענפי קקטוס מכוסים בכנימות, ולבסוף, באמצעות עורמה, תעוזה ולא מעט מזל, להבריחן ממקסיקו חזרה למושבה הצרפתית סנטו דומינגו (האיטי של היום).
עם הגיעו למושבה הצרפתית מנונוויל זכה לכבוד רב. אולם, גידול כנימות הקוכיניאל המקסיקניות בתנאי האקלים והטבע של סנטו דומינגו התגלה כאתגר קשה ומורכב. מנונוויל, תשוש ומתוסכל מניסיונותיו לשמר ולהרבות את הכנימות שהבריח, נפטר שנתיים אחרי שחזר ממקסיקו. מטע הקקטוסים ועליהם כנימות הקוכיניאל גווע.
תורם של הספרדים לעזוב את מקסיקו עם צמחי קקטוס ועליהם כנימות קוכיניאל הגיע כמחצית המאה לאחר מסעו של מנונוויל. בשנת 1820, כשהרגישו הספרדים כיצד אחיזת הברזל שלהם על מקסיקו מתרופפת, שמו לעצמם כמטרה לנסות לגדל את הקקטוסים והכנימות בספרד עצמה ובכך לשמר לעצמם את מקור ההכנסה החשוב. מספרד, הגיעו צמחי הצבר ועליהם כנימות הקוכיניאל לצפון אפריקה ולמזרח התיכון. בעוד שכנימת הקוכיניאל לא התאקלמה במזרח התיכון, הצמח הפונדקאי שלה, הצבר, שכולנו מכירים, שגשג באזורינו עד שנעשה לאחד מסמלי הארץ.
הציבור מוזמן לתצוגה של תערוכת "אדום אדום": תולדות הצבע האדום בעולם הטקסטיל באוסף אדלשטיין. התערוכה תעמוד בחדר קריאה אדלשטיין בספרייה הלאומית בה יוצג עותק עתיק של ספרו של מנונוויל יחד עם עוד פריטים נבחרים המספרים את סיפור האדום קוכיניאל וחמרי צבע אדומים אחרים. התערוכה תיפתח לציבור ביום רביעי, בתאריך ה-2 במאי. לפרטים נוספים לחצו על הקישור.
כתבות נוספות
כמה עבדים צריך כדי לצבוע את השמלה הזו בכחול?
כשמארי קירי הבריזה לחברים כי בדיוק זכתה בנובל
אמי נתר: המתמטיקאית היהודייה ששינתה את העולם
