כיצד מעתיקים את אותה יצירה קבלית בלבוב ובעיראק?

מזרח ומערב נפגשים: אותו כתב יד בשני סוגי כתיבה שונים

יעקב פוקס | 24.04.18 |
Share

הקהילות היהודיות פזורות כמעט בכל העולם, ובגלל הריחוק ביניהם הן נבדלות זו מזו בהרבה היבטים. מנהגיהן, הלכותיהן, שפתן, ותרבותן שונים, וגם הדבר המשותף אינו דומה. גם אם כולם מדברים, קוראים וכותבים עברית, לא הרי הגיית העברית וסגנון כתיבת אותיותיה אצל יהודי תימן, כהרי הגיית האשכנזים וכתיבתם. ולא הרי האיטלקים כהרי המרוקאים, וכן הלאה. כשם שלשונם ולבושם של היהודים אינם דומים בכל המקומות, כך גם סגנון כתיבתם את האות העברית שונה ממקום למקום. הסגנונות השונים מעידים באופן מובהק על מוצאם הגיאוגרפי, ואפשר לקבוע על פי צורת האותיות בלבד את המקום והזמן שבו הם נכתבו.

גם אם בימים עברו הייתה האות עברית המרובעת דומה בצורתה הכללית בכל המקומות, במעבר לכתיבה רהוטה הלכו והתפתחו סגנונות כתיבה שונים. סגנון הכתב שאנו משתמשים בו היום בישראל נובע ישירות מהכתיבה האשכנזית שהייתה מוכרת לדור מייסדי המדינה, ואילו סגנונות הכתיבה האחרים נדחקו ונשכחו. נציג כאן כמה דוגמאות כדי להמחיש כמה מהסגנונות השונים.

דוגמה לכתיבה איטלקית
דוגמה לכתיבה מזרחית
דוגמה לכתיבה מערבית (צפון אפריקה)

 

למרות ההבדלים בין הקהילות היו גם השפעות הדדיות, ואפשר למצוא שימוש בתורתם של חכמים מאיזור אחד גם בקהילות שרחוקות משם. שלוחי דרבנן (שדרי"ם) שהלכו ממקום למקום, מחברי ספרים שנסעו להדפיס את ספריהם במרכזי הדפוס הגדולים שבאירופה, סוחרים שהסתובבו בעולם, ואנשים שעברו להתגורר בקהילות רחוקות, העבירו מידע מקהילה לקהילה.

דוגמה יפה לחשיפה תרבותית שכזו מתגלית בכתב יד שהגיע לאחרונה לספרייה הלאומית, והוא מלמד על היתרונות והקשיים שכרוכים בה. כתב היד המדובר נכתב בקהילה אשכנזית במזרח אירופה בשנת תקנ"ד (1794), והוא למעשה העתקה מדוקדקת של ספר 'רזא מהמנא' שנדפס בלבוב בתקנ"א. כפי שאפשר לראות בצילומים המצורפים כאן כתב היד כתוב בסגנון אשכנזי, אשר מאפייניו העיקריים דומים לסגנון הכתיבה שלנו.

 

שער כתב היד "רזא מהמנא" שהגיע לאחרונה לספרייה הלאומית
דוגמה לכתיבה אשכנזית מתוך כתב היד האמור

בראש כתב היד יש חתימה של הבעלים שהחזיקו בו, מרדכי בן ר' ששון (נפטר 1852). מרדכי בן ששון שנדוך היה בן למשפחה מכובדת מבגדד שבעירק, ושמו וחתימתו מוכרים לנו ממקומות אחרים.

משני צידה המילה 'לבוב' אפשר להתרשם מחתימתו של מרדכי בן ששון שנדוך

אביו ר' ששון בן מרדכי שנדון היה משורר ומחבר פורה, והיה דמות מרכזית בקהילת בגדד. באוסף כתבי היד של משפחת ששון (שנאסף על ידי דוד סלימאן ששון [מומבאי ולונדון 1942-1880], ומאז שנת 1975 נמכרים חלקים ממנו במכירות פומביות) נמצא כתב יד (מספר 790) של חיבור קבלי בשם 'רזא מהמנא' בכתיבת ידו של מרדכי שנדוך, ובתחילתו הוא מספר: "הנה נפל בידי זה הספר הקדוש רזא מהמנא כתיבת יד בכתיבה אשכנזית […] ולא כל אדם יכול לקרות בו, ואפילו אני שטרחתי ולמדתי קריאת כתיבת האשכנזים וקריתי אותו מראש ועד סוף, עם כל זה לפעמים יהיה קשה ההבנה, וצריך טרחה בתר טרחה. וחפשתי חפוש בתר חפוש שאם ואולי יפול בידי כתבניתו בדפוס לבוב […] ולא נפל בידי על כן כתבתיו בקלמוסי. ותהי השלמתו יום ג’ ב’ לר"ח אדר א’ שנת תרי"א לפ"ק [=1851]".

עמוד הפתיחה של כתב היד "רזא מהמנא" בכתיבתו המזרחית של מרדכי בן ששון שנדוך
דוגמה נוספת מתוך כתב היד

שנדוך מוסר כאן כמה ידיעות מעניינות. ראשית, הוא מספר על כתב יד אשכנזי של 'רזא מהמנא' שהגיע אליו, וגם אם איננו יודעים כיצד הוא "נפל בידיו", ברור לנו שמדובר בכתב היד ש"נפל בידינו" לאחרונה. שנדוך גם מעיד שאנשי מקומו אינם מכירים את סגנון הכתיבה האשכנזי ואינם מסוגלים לקרוא אותו. לדבריו, גם הוא שבנסיבות לא ברורות למד בטורח רב לקרוא את סגנון הכתיבה הזה, התקשה בהבנת כל הכתוב בכתב היד שהגיע אליו. מכל מקום ברור שה"ספר הקדוש" הזה מצא חן בעיניו, וכדי לאפשר גם לאנשי מקומו עיין בו הוא מחליט להעתיק אותו בסגנון הכתיבה המוכר להם. אנקדוטה זו מלמדת אותנו על מפגש בין תרבויות, ועל הקשיים שכרוכים בו.

חוץ מיכולתו הייחודית לקרוא כתיבה אשכנזית, השתבח מרדכי שנדוך בעצמו גם על יכולת נוספת שהייתה לו בתחום הקריאה. בכתב יד אחר שהוא העתיק שנמצא בספריית משפחת ששון (מספר 736), מתגלים כמה פרטים על חייו ופועלו של שנדוך. כתב היד הזה מכיל את סדר התפילות לי"ז בתמוז ולט' באב, ועל נסיבות כתיבתו הוא מספר: "כתבתי זה הקנטריס בעיר הית יע"א ולא היה אצל כל הישראלים שהיו עמי סדור של ד' תעניות. והזמין השי"ת לנו ישראל אחד שהיה עם הַעָרָב הרבה שנים, והיה עמו סדור כרך קטן בקצור. והעתקתי זה הקנטריס ממנו בי"ו לתמוז שנת התקצ"א [=1831] ליצירה. הודאות לשם שק"ק עדתינו יותר מג' מניינים, עם ספר תורה של המשיח צדקינו, ועמנו כהן ולוי, ולא חסר לנו שום דבר. יהי רצון מלפניך שתגיענו למחוז חפצינו לשלום".

בשנת 1831 הכתה מגפת דבר קשה בעיר בגדד, והפילה שם רבבות חללים. רבים מתושבי העיר ברחו אל הערים הסמוכות, וחלקם הגיעו אל העיר הית (Hit) שנמצאת על גדות הפרת מערבית לבגדד. את רושמה של העזיבה החפוזה אפשר לחוש בדבריו של שנדוך שנאלץ לכתוב בעצמו סדור תפילה, ומתפלל מעומק לבו לשוב למקומו בשלום.

אגב הדברים אנו גם לומדים שבעיר הית לא הייתה קהילה יהודית-רבנית מקומית, חוץ מיהודי אחד שדר שם בבדידות חברתית שנים רבות. בדף 9 כותב שנדוך באותיות זעירות את הדברים הבאים: "אמר הכותב מרדכי וזה כתבתי בר"ח מנחם יה"ל [=יהפכהו אלהים לטובה] התקצ"א. עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו […] המחכה לשם יתברך יעשה לו דבר פלא שיוכל לכתוב כתיבה דקה שאין עין כל אדם רואה אותה […] אמר הצעיר מרדכי […] ואני בעיר הית יע"א […] עם ק"ק עדתינו בגדאד יע"א, וארא בחלום נפתחו השמים".

בראש העמוד כתב שנדוך, "אמר הכותב מרדכי וזה כתבתי בר"ח מנחם יה"ל [=יהפכהו אלהים לטובה] התקצ"א." מתוך: סדר התפילות לי"ז בתמוז ולט' באב
הגדלת הכתב המזערי

שנדוך, המעתיק המוכשר, ניחן אם כן גם ביכולת לכתוב ולקרוא אותיות זעירות שלא כל אדם מסוגל לראות. ולכשנתבונן נראה שכמו שמאפיין את האנשים הגדולים הייתה לו את היכולת להבחין בפרטים קטנים ודקים, יחד עם גדלות הנפש להתבונן ולחזות בהוד השמים הנפתחים.

 

הצטרפו לקהילת "סודות כתבי היד העבריים"

 

כתבות נוספות

עולם שלם של כתבי יד דיגיטיליים מחכים לכם באתר "כתיב"

כשחייהם ומותם של שלושה דורות דחוסים לתוך סידור תפילה אחד

כתבי יד: הקסם שמסתתר בחתימת המעתיק

הנדוניה לא מספיקה? ערכו הגרלה לטובת הכנסת כלה

יעקב פוקס

ד"ר יעקב פוקס ממחלקת כתבי יד, סבור שהוא עושה את התפקיד הכי מעניין בספרייה. חי בהווה ונוגע יום יום בעבר, ומשתדל לתת גם למראות הנושנים רגע של הולדת.

לכתבות נוספות של יעקב פוקס >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו