כל המטייל בשכונת נווה צדק בתל אביב מכיר ודאי את רחוב שְלוּש החוצה את השכונה. אדם שעל שמו נקרא רחוב כה מרכזי בשכונה היהודית הראשונה מחוץ ליפו, היה ודאי אדם משמעותי בתולדותיה של תל אביב שקמה על החולות מצפון לה. אבל לא על אהרון שְלוּש, יליד צפון אפריקה וממייסדי השכונות הראשונות מחוץ ליפו, באנו לספר כאן – אלא על נכדו, משה שְלוּש. הוא דווקא מונצח פחות בנוף העירוני התל אביבי.
משה שְלוּש היה בן לאותה משפחת שלוש המפורסמת מיפו. כפי שהזכרנו, סבו, אהרן שלוש, היה מראשי העדה הספרדית ביפו. גם אביו, יוסף אליהו שלוש, היה סוחר, ומבכירי העסקנים הציבוריים של תל אביב הצעירה. כך, היה משה שלוש דור שלישי לפעילי ציבור מנכבדי קהילת יהודי המזרח. באופן טבעי, לצד עסקיו בתחום הבניין, פנה גם הוא לקריירה ציבורית. הוא נבחר לראשונה למועצת העיר תל אביב כבר בשנת 1928, ושם נתקל במי שהיה הקפולט למונטגיו שלו, המכבי להפועל, התיסלם לבנזין – ישראל רוקח.
משפחת רוקח הייתה גם היא מראשוני שכונת נווה צדק וממקימי תל אביב. שמעון רוקח, אביו של ישראל, היה בן למשפחת חסידים מן היישוב הישן, שהחל לפעול למען יהודי יפו ולמען ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. הוא היה מיוזמי הרעיון להקים את נווה צדק על אדמות שמכר למתיישבים לא אחר מאהרן שלוש. עם זאת, על פי העדויות, השניים ככל הנראה לא חיבבו זה את זה, והקפידו לבנות את בתיהם החדשים והבולטים בשכונה הרחק זה מזה.
נחזור לענייננו. בסתיו 1936, זמן קצר לאחר הבחירות למועצת העיר, נפטר ראש העיר המיתולוגי מאיר דיזנגוף. למעט הפסקה של שלוש שנים, כיהן דיזנגוף כראש העירייה מאז 1922, ועוד לפני כן היה ראש הוועד שניהל את תל אביב לפני שהופרדה מהעיר הגדולה, יפו. כעת, נדרשה מועצת העיר לבחור ראש עיר חדש.
שני המועמדים המובילים להחליף את דיזנגוף המיתולוגי היו שני האנשים שהזכרנו קודם. בבחירות האחרונות לעירייה, התמודד משה שלוש במקום השני ברשימתו של דיזנגוף. ישראל רוקח היה סגנו של דיזנגוף מאז 1928. למעשה, רוקח היה האיש החזק בעירייה וממלא מקומו של דיזנגוף, שבשנים האחרונות לחייו היה חולה, והתמקד במאמצים להקים את מוזיאון תל אביב בביתו הישן שבשדרות רוטשילד.
דא עקא, שלסיעות הימין שתמכו במועמדותו של רוקח לא היה רוב במועצת העיר בעקבות הבחירות כמה חודשים קודם לכן. יחד עם זאת, הרוב שבו החזיקו סיעות הפועלים יחד עם רשימתו של דיזנגוף הלא-מפלגתית לא היה גדול מאוד. על כן, אולי טבעי הדבר שסיעות השמאל בחרו להציע את מועמדותו של משה שלוש מרשימתו של דיזנגוף, כמועמד פשרה לא מפלגתי, בניסיון לחסום את מועמדותו של ישראל רוקח בכל מחיר.
אך סיעות הימין לא השתכנעו, וסירבו לכל פשרה בנושא. בתום ויכוחים סוערים הועלתה להצבעה ההצעה למנות את משה שלוש לראש העירייה. ב-20 באוקטובר 1936 נבחר שלוש על חודו של קול אחד, ולא לפני שאחד מחברי המועצה תקף את היותו אזרח צרפתי ולא אזרח ארצישראלי, ואת העובדה שבמסגרת תפקידו כקונסול בולגריה בחר להציג את עצמו בשם מוסא במקום השם העברי – משה. אותו חבר מועצה אף האשים את שלוש בכך שאינו דובר עברית.
עוד באותו הערב הציבה משטרת תל אביב משמר כבוד על ביתו של שלוש, והשוטרים החלו להצדיע לראש עירם החדש. סוף טוב – הכל טוב? לא בדיוק. על אף הודעות תמיכה מסוימות בעיתונים, בגוש הימין לא שקטו על השמרים. מיד פנו חברי גוש הימין אל מושל המחוז הבריטי שעל פי החוק היה צריך לאשר את בחירתו של ראש עיר חדש, יחד עם הנציב העליון. הם הדגישו את העובדה כי המועצה נחלקה בהצבעה על זהות ראש העיר. הם טענו ששלוש בעל האזרחות הצרפתית לא יתחשב באינטרסים הבריטיים, ושמועות ברחוב טענו שההתנגדות למינויו הייתה אפילו על רקע מוצאו הספרדי. הפנייה לשלטונות המנדט עוררה סערה אף היא, בבחינת מעשה שלא ייעשה – כיצד זה מערבים את הממשל הזר בעניינים פנימיים של היישוב היהודי?
אבל הסערה כבר לא עזרה למשה שלוש. למרות הפגנות נגד התערבות ממשלת המנדט, ולמרות הצעת אי אמון במינוי שעברה במועצת העיר – הודיעו השלטונות הבריטיים על מינויו של ישראל רוקח לראש עיריית תל אביב החדש. חודשים אחר כך עוד סערו הרוחות בתל אביב, אך הפור נפל. לא זאת אף זאת, רוקח שימש כך ראש עיר במשך 14 שנים – עד שהתמודד לראשונה בבחירות דמוקרטיות בשנת 1950, רק אחרי קום מדינת ישראל.
משה שלוש המשיך לכהן במועצת העיר, ואף היה סגנו של רוקח. לצד זאת, היה בעל מקום של כבוד בפעילויות נוספות ביישוב: הוא היה ממייסדי התזמורת הפילהרמונית הישראלית, פעל שנים רבות בתנועת "מכבי" והיה שותף בהקמת "אגודת יורדי הים זבולון", שעסקה בחינוך ימאים צעירים. ישראל רוקח, כאמור, היה ראש עיריית תל אביב עד 1953, אז מונה לתפקיד שר הפנים. בתפקיד החליף אותו חיים לבנון, שב-1955 התמודד על ראשות העיר מול לא אחרת מאשר גולדה מאיר – אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת.
לקריאה נוספת
אילן שחורי, ראש עיר ליום אחד – פרשת בחירתו והדחתו של משה שלוש, באתר "תל אביב שלי"
נתן דונביץ', תל אביב: חולות שהיו לכרך, הוצאת שוקן, 1959
כתבות נוספות
הרפתקאותיו של סרט האנימציה העברי הראשון
ושבו ספרים לגבולם: ספרי התורה הגולים חוזרים לתל אביב!
שביל קליפות התפוזים: הרפתקאותיו של הנער נחום גוטמן תחת הדיכוי העות'מאני
