שירים מאת איתי אייזינגר, אורית נוימאיר פוטשניק ולאה קליבנוף־רון
ועד בכלל [שברי צו מילואים]
בִּרְשׁוּתִי לוּחִיּוֹת זִהוּי.
אַתָּה רַשַּׁאי לַעֲנֹד אוֹתוֹת מַעֲרָכָה.
צַו זֶה הוּא אִישִׁי וְאֵינוֹ נִתָּן לְהַעֲבָרָה.
עָלֶיךָ לִשְׁמֹר עַל קֶשֶׁר רָצוּף עִם יְחִידָתְךָ.
אִם יִתְעוֹרְרוּ קְשָׁיִים
עֵקֶב הַקְּרִיאָה
נָא הָבֵא תְּרוּפוֹתֶיךָ,
הוֹכָחָה לְהִמָּצְאוּתְךָ.
אֵין לָנוּעַ בְּמַדִּים מְעֹרָבִים.
מִרְוָח בֵּין שֵׁרוּת אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ
אֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהִתְיַצֵּב
בִּגְלַל מַחֲלָה.
יְדוּעָה לִי סִיסְמַת הַגִּיּוּס הַפֻּמְבִּי שֶׁל הַיְּחִידָה.
בִּרְשׁוּתִי נַעֲלַיִם צְבָאִיּוֹת תַּקִּינוֹת.
לְמַטָּרָה_________
שׁוֹבָר זֶה הוּא אִישִׁי וְאֵינוֹ נִתָּן לְהַעֲבָרָה.
אֲנִי רוֹאֶה מִלְחָמָה בָּאָה, מְיֻתָּרָה.
נִתָּן לְעַיֵּן.
הַקְפֵּד עַל הוֹפָעָה מְסֻדֶּרֶת בְּכָל עֵת.
עָלֶיךָ לִפְעֹל כַּמְּפֹרָט מֵעֵבֶר לַדַּף.
דְּאַג לִהְיוֹת מְגֻלָּח וְשֵׂעָר רֹאשְׁךָ נָקִי וּמְסֻדָּר.
מִתַּאֲרִיךְ 10/05+15 בְּשָׁעָה 09:00 עַד תַּאֲרִיךְ 5/6+15 וְעַד בִּכְלָל.
.
.
סגר
זֶה כֶּשֶׁל חִסּוּנִי
בֵּינִי לְבֵינִי
מִתְקָפָה עַל כָּל מָה שֶׁחַי,
עַל כָּל מָה שֶׁחַי
וְשׂוֹרֵט מִבִּפְנִים
וְקוֹלֵף אֶת עוֹרִי מֵעָלַי.
עַל כָּל מָה שֶׁכְּבָר קָבַרְתִּי כְּמֵת,
עַל מָה שֶׁכָּלוּא, עַל מָה שֶׁבּוֹעֵט
בְּכֶלֶא גּוּפִי שׂוֹרֵט וְחוֹבֵט.
הַחְזִיקִי אוֹתִי, אַל תִּתְּנִי לִי לָצֵאת.
הַמְּבוֹאוֹת חֲסוּמִים
רַק הַפַּחַד שׁוֹעֵט.
תורשה
אֶלֶף כָּמוֹךְ לִמְּדוּ אוֹתִי
אֲנִי מְנַסָּה לְלַמֵּד אֶת יַלְדָּתִי:
גַּם אִם תִּצְעֲקִי, זֶה לֹא עוֹזֵר.
הִיא לֹא תִּשְׁמַע אוֹתָךְ
וְהִיא לֹא תְּוַתֵּר.
הַסְּעָרָה גְּדוֹלָה מִדַּי.
אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה
לִכְלֹא אוֹתָהּ בְּחִבּוּקִי.
גַּם לָהּ שׁוּם אִמָּא לֹא תַּסְפִּיק.
גַּם הִיא רוֹצָה יוֹתֵר,
הַרְבֵּה יוֹתֵר.
אֶלֶף כָּמוֹךְ לִמְּדוּ אוֹתִי
וְשׁוּב כָּרִיתִי בּוֹר
שֶׁכְּבָר לֹא יִסָּגֵר.
אֶלֶף כָּמוֹךְ
וְלֹא לָמַדְתִּי.
ירושה
אוּלַי עוֹד אֲגַלֶּה לָךְ פַּעַם
שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לָשֵׂאת
וְלָמָּה לֹא יָכֹלְתִּי לָשֵׂאת
עַד כַּמָּה לֹא יָכֹלְתִּי לָשֵׂאת
אֶת כְּאֵבֵךְ,
אֶת הָעֵינַיִם הַלַּחוֹת
אֶת הַתְּחִנָּה בְּחִבּוּקֵךְ.
אוּלַי עוֹד אֲגַלֶּה לָךְ פַּעַם
כְּשֶׁתִּגְדְּלִי,
כְּשֶׁתִּתְרַגְּלִי
לְעָרִיצוּת שֶׁל הָרָעָב.
אָמַרְתִּי לָךְ שָׁלוֹם.
הִבְטַחְתִּי שֶׁתּוּכְלִי
לְהִתְגַּבֵּר, לְהִסְתַּדֵּר
אַתְּ עוֹד תְּגַלִּי
עַד כַּמָּה שִׁקַּרְתִּי לָךְ.
.
.
נשיקות הרוח בבקרים
נְשִׁיקוֹת הָרוּחַ בַּבְּקָרִים, אֲנַחְנוּ נוֹעֲלִים אֶת הַדֶּלֶת בִּקְפִידָה, מִתְנַצְּלִים, בְּכָל זֹאת נוֹעֲלִים, כְּדֵי שֶׁהַבַּיִת לֹא יֵלֵךְ לָאִבּוּד, כְּדֵי שֶׁלֹא יִשְׁכַּח הֵיכָן בֵּיתוֹ עד שֶׁנָּשׁוּב. אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים
רוּחוֹת נוֹשְׁבוֹת אֵלֵינוּ מֵאֲזוֹרִי הַקֹּטֶב מְבִיאוֹת אִתָּן
עָלִים נוֹשְׁרִים וְאֵיבְרֵי גּוּף.
אוּלַי גַּם אֲנַחְנוּ נִשּׁוֹר עַד הָעֶרֶב.
אוּלַי גַּם אֲנַחְנוּ נֵעָשֶׂה לְאֵבָרִים קְטוּעִים.
אִם נָשׁוּב הַבַּיְתָה וְהַבַּיִת לֹא יְהֵא פָּתוּחַ בְּפָנֵינוּ:
בְּתוֹכוֹ אֲנָשִׁים זָרִים וְצַו רִשְׁמִי
עַל הַדֶּלֶת
מוֹדִיעַ שֶׁאֲנַחְנוּ (כְּלוֹמַר, אֲנִי, אַתָּה וְהַיֶּלֶד שֶׁלָּנוּ)
כְּבָר לֹא,
הַאִם יְפַנֶּה לָנוּ הַלֵּב עֲלִיָּה אוֹ חֶדֶר
לַגוּר בּוֹ?
בְּכָל זֹאת, אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים.
בְּכָל מַבָּט אֲנַחְנוּ מְדַלְּגִים עַל עֵצִים כְּרוּתִים.
בְּכָל צַעַד אֲנַחְנוּ מְוַתְּרִים עַל יְלָדִים נְטוּשִׁים.
בְּכָל מַחְשָׁבָה אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים שֶׁלֹּא לַחְשֹׁב אֶת שֶׁאֲנַחְנוּ
חוֹשְׁבִים: (אֵיךְ הֵם עוֹד יֺאחְזוּ בְּסַכִּינִים. אֵיךְ מִתּוֹךְ הַגֶּדֶם
יִכָּרְכוּ סָבִיב הַצַּוָּאר עֲנָפִים מִתְפַּתְּלִים, נָחָשִׁיִּים).
נָטַשְׁתָּ אוֹתִי פְּעָמִים רַבּוֹת יוֹתֵר מִשֶּׁהֵצַלְתָּ אוֹתִי
(יָלְדָה רוֹעֶדֶת בְּסִמְטְאוֹת הַהִיסְטוֹרְיָה הַחֲשׁוּכוֹת).
לֹא שָׁאַלְתִּי אִם גַּם אֲנִי נָטַשְׁתִּי אוֹתְךָ.
כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה יְלָדִים נִנְטְשׁוּ סָבִיב.
קָרָאנוּ לָהֶם בְּשֵׁם עַצְמֵנוּ גַּם כְּשֶׁהָיוּ זָרִים,
קָרָאנוּ לָהֶם בְּשֵׁמוֹת זָרִים גַּם כְּשֶׁהָיוּ עַצְמֵנוּ.
לֹא יָכֹלְנוּ לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה, כָּךְ חָשַׁבְנוּ, כָּךְ אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים,
רַבִּים מֵהֶם מֵתוּ עוֹד לְפָנַי שֶׁנּוֹלַדְנוּ.
הִשְׁאַרְנוּ לָהֶם בַּקְבּוּק מַיִם וְעוּגִיָּה כְּשֶׁהֵם רָעֲדוּ מִקֹּר.
אַחַר כָּךְ הָיוּ בְּצַד הַדֶּרֶךְ פֵּרוּרִים וְשִׁבְרֵי זְכוּכִית, אֲבָל
אֶת הַיְּלָדִים הַלָּלוּ לֹא הוֹסַפְתי לִרְאוֹת.
הַאִם אַתָּה רָאִיתָ אוֹתָם שׁוּב?
הַאִם רָאִיתָ בֵּינֵיהֶם גֶָּם אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלָּנוּ?
לִפְעָמִים אֲנִי רוֹצָה לוֹמַר לְךָ שֶׁזֶּה נִגְמָר:
אַבָּא מֵת.
אִמָּא מֵתָה.
לֹא הָיוּ לִי אַחִים אוֹ אֲחָיוֹת.
לְךָ הָיוּ?
מַשְּׁבֵי הָרוּחַ בַּבְּקָרִים. אֲנַחְנוּ נוֹעֲלִים אֶת הַדֶּלֶת בִּקְפִידָה, מִתְנַצְּלִים, בְּכָל זֹאת נוֹעֲלִים, מַכְנִיסִים אֶת הַמַּפְתֵּחַ לכִיס כְּדֵי שֶׁלֹּא נִשְׁכַּח שֶׁיֵשׁ לָנוּ בַּיִת לָשׁוּב. כְּדֵי לִהְיוֹת בְּטוּחִים. אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים
אֲנִי מְדַלֶּגֶת עָלֶיךָ בְּכָל דַּקָּה.
אַתָּה מְוַתֵּר עָלַי בְּכָל קֶרֶן רְחוֹב.
אֲנַחְנוּ לֹא רוֹאִים (יְלָדִים מְחַפְּשִׂים אֶת הוֹרֵיהֶם
הוֹרִים מְחַפְּשִׂים אֶת גּוּפֵיהֶם, אַחַר כָּךְ יְחַפְּשׂוּ אֶת יַלְדֵיהֶם).
מָה הַמֶּרְחָק הַנָּכוֹן בֵּינֵינוּ לְבֵינָם? בֵּינִי לְבֵינְךָ?
בְּכָל רֶגַע יֵשׁ סְבִיבֵנוּ יוֹתֵר אֲנָשִׁים שֶׁמֵּתוּ מֵאֲשֶׁר אֲנָשִׁים חַיִּים.
רוּחוֹת עַתִּיקוֹת נוֹשְׁבוֹת מֵאֲזוֹרֵי הַקֹּטֶב מְבִיאוֹת אִתָּן יֹבֶשׁ וּשְׁתִיקָה.
אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֵיךְ בְּמָעַרְבֹּלוֹתֵיהֶן מִסְתַּחְרְרִים גַּפַּיִם וּפָנִים.
לֹא אֶת כָּל הָאֵבָרִים אֲנַחְנוּ מְזַהִים (סְבִיבֵנוּ גִּדְמֵי הָעֵצִים), אֲבָל פַּעַם
רָאִינוּ בָּרוּחַ כַּמָּה לְבָבוֹת.
אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים אִם יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת. אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּדְּלִים
אֲפִלּוּ לֹא לִשְׁאֹל –
מָה יְהֵא עַל מִי שֶׁאִבְּדוּ אֶת בֵּיתָם
מָה יְהֵא עַל מִי שֶׁאִבְּדוּ אֶת יַלְדָּם
מָה יְהֵא עַל מִי שֶׁנּוֹתְרוּ לְלֹא לֵב בְּגוּפָם
(כָּמוֹנוּ, לִפְעָמִים)
חַכֵּה לִי, חַכֵּה, לִפְנֵי שֶׁתִּנְעַל אֶת הַדֶּלֶת אֲנִי רוֹצָה לִשְׁאֹל אוֹתְךָ שְׁאֵלָה (וַהֲרֵי הַתְּמוּנָה אֵינֶנָּה מָשָׁה מִנֶּגֶד עֵינַי):
אִם יוֹצִיאוּ אוֹתָנוּ לַהוֹרֵג.
לַהוֹרֵג, אַתָּה מֵבִין? לַהוֹרֵג.
גְּזַר-הַדִּין כְּבָר יָדוּעַ הֵיטֵב, הַדַּקּוֹת נִסְפָּרוֹת, אֲנַחְנוּ מְחַכִּים, הַדַּקּוֹת נִסְפָּרוֹת,
אֲנַחְנוּ (כְּלוֹמַר אֲנִי, אַתָּה וְהַיֶּלֶד שֶׁלָּנוּ),
בְּפִנַּת הַתָּא הַמֻּכְתָּם שֶׁבְּכֶלֶא (טַחַב, עֹבֶשׁ, זֶרַע, דְּמָעוֹת):
הַאִם נִבְכֶּה?
הַאִם נַשְׁתִּין עַל עַצְמֵנוּ מִפַּחַד?
הַאִם נִתְחַבֵּק עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן?
מַשְּׁבֵי הָרוּחַ בַּבְּקָרִים. אֲנַחְנוּ נוֹעֲלִים אֶת הַדֶּלֶת בִּקְפִידָה, מִתְנַצְּלִים, חוֹמְקִים מַהֵר כְּדֵי שֶׁלֹּא לִרְאוֹת אֶת עַצְמֵנוּ לֹא רוֹאִים, לֹא יוֹדְעִים לְאָן פָּנֵינוּ, לֹא יוֹדְעִים אִם הַיּוֹם נֵדַע לִרְאוֹת לַחֲבֹק אֶת הַיְּלָדִים הַנְּטוּשִׁים, זֶה אֶת זוֹ, זוֹ אֶת זֶה, אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלָּנוּ, כָּל מִי שֶׁיּוֹשִׁיט אֵלֵינוּ אֶת יָדוֹ, אֲנַחְנוּ, הַיְּלָדִים הַנְּטוּשִׁים, אֲנַחְנוּ נִזְכָּרִים (טַחַב, עֹבֶשׁ, זֶרַע, דְּמָעוֹת), אֲנַחְנוּ שׁוֹכְחִים (טַחַב, עֹבֶשׁ, זֶרַע, דְּמָעוֹת), אֲבָל (מוֹשִׁיטִים יַד לַכִּיס לְוַדֵּא שֶׁמַּפְתֵּחַ הַבַּיִת נִמְצָא בְּתוֹכוֹ), לִפְעָמִים, רַק לִפְעָמִים, אֲנַחְנוּ (כְּלוֹמַר אֲנִי, אַתָּה וְהַיֶּלֶד שֶׁלָּנוּ), מוֹשִׁיטִים יַד, מְנַסִּים. וְשׁוּב, מֵחָדָשׁ –
נְשִׁיקוֹת הָרוּחַ עַל פָּנֵינוּ
בַּבְּקָרִים.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת נועם דרומי, דלילה מסל גורדון ויורם חורש
תגובות על כתבה זו