שירה בפרוזה | אני ילדה שהיא ילד

"בכל פעם שאני הופכת פניי אל הקיר פניי חוזרים אליי. לכל חלום יש גבול וגם לגבול עצמו יש גבול." שירה בפרוזה מאת דנה אמיר

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות
04.06.2020
טובה לוטן, בטיפול, רישום והדפס על ניר פרגמנט, 110X90 ס"מ, 2018

.

אני ילדה שהיא ילד

דנה אמיר

 

אֲנִי יַלְדָּה שֶׁהִיא יֶלֶד. בְּכָל פַּעַם שֶׁאִמִּי מַלְבִּישָׁה אוֹתִי בְּשִׂמְלַת פְלָנֶל כֵּהָה, סִינַר תַּחֲרָה חֲגִיגִי חָגוּר לְמָתְנַי, אֲנִי נִמְלֶטֶת מִגּוּפִי אֶל גּוּף אַחֵר. כְּשֶׁאֲנִי נִתְקֶלֶת בִּדְמוּתִי הַמְּגֹהֶצֶת בַּמַּרְאָה עֵינַי מְסָרְבוֹת לָהּ. מָה לִי שִׂמְלָה? כֹּבֶד הַזַּעֲזוּעַ נִדְחָק אֶל צַלְעוֹתַי כְּמַרְפֵּק.

רַק שֶׁלֹּא אֵרָאֶה. שֶׁיַּחְלְפוּ עַל פָּנַי עֲדַת הַכְּלָבִים הַשּׁוֹעֲטִים מַטָּה, צַעֲדֵי אִמִּי הַצְּפוּפִים לְלֹא מִרְוָח בֵּין עָקֵב לָאֲגוּדָל. שְֹעָרִי גָּזוּז קָצָר. בְּתוֹךְ שִׂיחַ הַגֶּרַנְיוּם הַכָּתֹם אֲנִי חֲפוּנָה כְּאָפוּן.

מֵאֲחוֹרֵי כָּל אִחוּר מִסְתַּתֵּר שֶׁקֶר הַהוֹפֵךְ אֱמֶת. שִׁלְשׁוֹם נָעַצְתִּי בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת גִּבְעוֹלִים בְּמַנְעוּלֵי מְכוֹנִיּוֹת שֶׁחָנוּ בְּצַד הַדֶּרֶךְ. הַיּוֹם הִצַּלְתִּי עַכָּבִישׁ זָעִיר מִטְּבִיעָה. אַחַר כָּךְ נִתְקַל בִּי בֶּן הַשְּׁכֵנִים הַמּוּזָר שֶׁיָּדוֹ תָּמִיד עָמֹק בְּתוֹךְ מִכְנָסָיו. לֹא חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה. בֵּין אֶפְשָׁרוּת אַחַת לְאַחֶרֶת, הַזְּמַן מְהַסֵּס.

קְצֵה הַיּוֹם מִשְׁתַּרְבֵּב לְתוֹךְ שְׂמִיכַת הַפּוּךְ הַיְּרֻקָּה שֶׁאֲנִי מְכֻדְרֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. יְקִיצָה הִיא סוּג שֶׁל הַכְפָּלָה: הַמַּבָּט נִכְפָּל פְּנִימָה וְהַחוּצָה, הַגּוּף נִכְפָּל קָדִימָה וְאָחוֹר, הַלָּשׁוֹן נִכְפֶּלֶת מַעְלָה וָמַטָּה. גַּם אֲנִי אָמוּת. אֲבָל לֹא כְּדַרְכָּם שֶׁל מֵתִים אֶלָּא כְּדַרְכָּם שֶׁל פְּרָחִים. עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת שֶׁלִּי יִנְשְׁרוּ לְתוֹךְ שְׁלוּלִית שֶׁשָּׁמַיִם נִבָּטִים מִמֶּנָּה וְאַחַר יַהַפְכוּ סִירוֹת שֶׁיָּשִׁיטוּ הֵנָּה וָהֵנָּה פֵּרוּרֵי אָבָק.

בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי הוֹפֶכֶת פָּנַי אֶל הַקִּיר פָּנַי חוֹזְרִים אֵלַי. לְכָל חֲלוֹם יֵשׁ גְּבוּל וְגַּם לַגְּבוּל עַצְמוֹ יֵשׁ גְּבוּל. (אַךְ מִיהִי זוֹ הַנִּצֶּבֶת בַּפֶּתַח, פָּנֶיהָ אֶל מוֹרַד הָרְחוֹב? מִיהִי שֶׁיָּדָה מוּשֶׁטֶת אֶל הַחֲשֵׁכָה כְּגּוּף זָעִיר אֶל חֵיק, מִתְּאַוֶָּה בְּפֶתַע לְהָר, לְיָרֵחַ, לְעָשָׁן? גֶּשֶׁם נוֹפֵל עַל דְּרָכִים שֶׁרַגְלֶיהָ טֶרֶם הָלְכוּ בָּהֶן. שָׂדוֹת נִפְרָשִׂים לְפָנֶיהָ פְּתוּחִים, פְּתוּחִים).

כַּדּוּר צָהֹב מְנַתֵּר בְּשִׁפּוּלֵי בִּטְנִי כְּשֶׁהַמּוֹרָה לִפְסַנְתֵּר נִרְכֶּנֶת מֵאֲחוֹרַי לַהֲפֹךְ אֶת דַּפֵּי הַתָּוִים שֶׁלְּעוֹלָם אֵינִי מַבִּיטָה בָּהֶם. בִּמְּקוֹם לְהַבִּיט אֲנִי קוֹפֵאת תַּחַת שָׁדֶיהָ הַנָּחִים לְרֶגַע עַל עָרְפִּי. לִבְגָדֶיהָ רֵיחַ סַבּוֹן וּמַדָּפִים מְקֻפָּלִים בִּקְפִידָה. הָרֵיחַ הַזֶּה מְזַמְזֵם בְּתוֹכִי. אֲנִי בַּת שְׁמוֹנֶה, וְהַגּוּף הַיָּחִיד שֶׁרָאִיתִי עֵירֹם הוּא גּוּפָהּ שֶׁל אִמִּי. הַכַּדּוּר הוֹפֵךְ לְאֶבֶן כְּשֶׁהִיא קוֹרֵאת בִּשְׁמִי: דָּנָה, דָּנָה.

אֲנִי מְלַקֶּטֶת מִלִּים מִפִּיּוֹת שֶׁל אֲחֵרִים. אֶתְמוֹל שָׁמַעְתִּי אֶת סָבָתִי אוֹמֶרֶת לְבִתָּהּ, אִמִּי, – חַצֶּפֶת. מִיָּד הֶחֱרֵיתִי הֶחְזַקְתִּי אַחֲרֶיהָ: חַצֶּפֶת, קַצֶּפֶת, רַצֶּפֶת. אִמִּי כָּעֲסָה: מִלִּים הֵן לֹא צַעֲצוּעִים! דַּוְקָא כֵּן, הֵגַנְתִּי עַל הַשַּׁרְשֶׁרֶת שֶׁחָרַזְתִּי זֶה עַתָּה. בִּשְׁבִילִי הֵן צַעֲצוּעַ.

לְכָל יוֹם יֵשׁ סֵדֶר מִשֶּׁלּוֹ. יוֹם שֵׁנִי הוּא יוֹם בֻּבּוֹת הַבַּד שֶׁפִּיהֶן תָּפוּר: לָאַחַת צַמּוֹת קְלוּעוֹת וְהָאַחֶרֶת רוֹאָה הַכֹּל בִּמְלֻכְסָן. הָרְחוֹב דּוֹמֶה בְּעֵינַי לְמִּקְלֶדֶת פְּסַנְתֵּר: בָּתִּים לְבָנִים וּבֵינֵיהֶם עַמּוּדֵי חַשְׁמַל כֵּהִים. כְּשֶׁמַּבִּיטִים מִסּוֹפוֹ עַד סוֹפוֹ אֶפְשָׁר לִסְפֹּר חָמֵשׁ אוֹקְטָבוֹת שְׁלֵמוֹת שֶׁצְּלִילִים מוּפָקִים מֵהֶן לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב.

בַּצֵּל אֲנִי דּוֹמָה לְשַֹחְיָנִית. זְרוֹעוֹתַי דּוֹחֲפוֹת קָדִימָה וְאָחוֹר אֶת הָאֲפֵלָה הַמְּרַשְׁרֶשֶׁת שֶׁגּוּפִי מִתְהַפֵּךְ בְּתוֹכָהּ כְּגַלְגַּל. בְּתַחְתִּית כָּל קוֹל אֲנִי שׁוֹמַעַת מַשֶּׁהוּ רוֹקֵעַ: לִי־לִי־לִי, שָׁרִים חוּטֵי הַחַשְׁמַל בָּרוּחַ. לִי־לִי־לִי, נוֹקְשִׁים סוֹגְרֵי הַחַלּוֹנוֹת. לִי־לִי־לִי, אוֹסְפִים אוֹתִי לְתוֹכָם תִּנְשֶׁמֶת וְעָשׁ, עֲטַלֵּף וְאוֹחַ.

.

דנה אמיר, משוררת, חוקרת ספרות, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית, פרופסור מן המניין וראש תכנית הדוקטורט בפסיכואנליזה באוניברסיטת חיפה. הוציאה לאור ארבעה ספרי עיון, שישה ספרי שירה וממואר אחד. ספרה האחרון עד כה, "קדיש על חשיכה ועל אור", ראה אור ב־2019 בהוצאת אפיק.

.

» קטע מהספר "קדיש על חשיכה ועל אור" מאת דנה אמיר, במדור "מודל 2019"

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation