ושבו ספרים לגבולם: ספרי התורה הגולים חוזרים לתל אביב!

חזרנו ליום חגה הגדול של תל אביב: השבת ספרי התורה הגולים לעיר

חן מלול | 21.07.19 |
Share
הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל (שלישי משמאל) בחברת נכבדים אחרים, נושאים את ספרי התורה.

שתי תמונות מהאירוע החגיגי שמורות בספרייה הלאומית, חגה הראשון של תל אביב שנערך בערב חג השבועות של שנת 1918. את שתיהן תרם לספרייה מרדכי בן הלל הכהן שנכח במאורעות ולא שכח לתעדם ביומנו. "היום הזה הבנתי מה זה חג עם", כתב בן הלל הכהן, "קול העם הרעו שאון המתהוללים ברחובות, תרועת ההמון והוללותו". אז מה חיכה לחוגגים? ומדוע עמדו ספרי התורה במרכז חגה הראשון של העיר?

החזרת ספרי התורה הגולים לתל אביב. בתמונה: חיים ויצמן ולצדו הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל (במרכז) אוחזים בספרי תורה, בשער החגיגי שהוקם בשדרות רוטשילד לכבוד המאורע, ומסביבם דגלים וכרזות. מימין, בנעליים לבנות, מגבעת ומשקפיים: מרדכי בן הלל הכהן. צילום: אברהם סוסקין

מלחמת העמים פורצת

ערב מלחמת העולם הראשונה, שנת 1914, יכלו המשפחות שהתאספו באותו יום גורלי חמש שנים קודם לכן, היום שבו הוגרלו מגרשי השכונה החדשה "אחוזת בית", לטפוח לעצמם על השכם – הם ותושבי שלוש השכונות הנוספות שחברו לה. ההרפתקה שאליה יצאו בשנת 1909 החלה מוכיחה את עצמה. העיר תל אביב, אז עוד אגד של ארבע שכונות חדשות, מנתה כ-2,000 נפשות, 204 בתים, והכול בשטח של 570 דונם.

כבר בימיה הראשונים הורגשה המלחמה בתל אביב. האימפריה העות'מאנית, שבצילה חסתה ההתיישבות הציונית בארץ, טרם הצטרפה למלחמה, אך התייקרות מוצרי המזון, האבטלה הגואה והכסף האוזל שימשו אות מבשר לבאות. שמונה ימים מפרוץ המלחמה, וקברניטי העיר החליטו להקשיב לאות. ראש ועד תל אביב מאיר דיזנגוף הוא שיזם את הקמת הוועד, שזכה לשם ההולם את הדעה הרווחת אז ביישוב כי המלחמה תסתיים בתוך חודשיים או שלושה: "הוועד להקלת המשבר".

בשלוש השנים הראשונות למלחמה הצליחו תושבי העיר לשמור על שגרת חיים. שלושה ימים לאחר פסח תרע"ז (1917) הגיעה פקודת הגירוש הכללית ואיששה את חששות כולם. בפקודה, שעליה היה חתום מפקד הכוחות העות'מאנים בארץ ישראל ג'מאל פאשה, נצטוו תושבי יפו ותל אביב לעזוב את בתיהם וללכת – לאן? "וללכת לאן אשר ילכו", כתב מרדכי בן-הלל הכהן ביומנו לאחר פגישת השתדלות כושלת אצל מושל יפו, "אך לא לירושלים ולא לחיפה, מפני שהיא יושבת על חוף הים".

משפחה תל-אביבית בעת הגירוש

העילה לגירוש תושבי מחוז יפו הייתה התקדמות הצבא הבריטי אל מישור חוף הנגב. תשעת אלפים יהודי האזור גורשו עם רבים מתושביה הערביים של יפו. רבים ממגורשי תל אביב פנו תחילה לפתח תקווה, שעמדה גם היא בסכנת גירוש, ומשם לכפר סבא, שפיה ומושבות הגליל התחתון.

משפחת הקבלן שמואל וילסון חונה בכפר סבא בדרכם לגליל בעת הגירוש

בשעת משבר זו, לא השכיחה הטרגדיה מלב תושבי העיר המפונה את סמלי ריבונותם הלאומית המתחדשת. תלמידי הגימנסיה הרצליה התקבצו מסביב למבנה בית הספר והשמיעו קריאות 'תחי הגימנסיה! תחי תל אביב!', ומשלחת הנושאת את ספרי התורה של תל אביב הגיעה להפקיד את ספרי הקודש של העיר בפתח תקווה.

בניין גימנסיה הרצליה

פחות משמונה חודשים ארכה הגלות הכפויה על תל אביב. קבוצת נשארים ובה שמונה נפשות (ובהם גם נחום גוטמן בן ה-19, שלימים יתעד את חוויות התקופה בספרו "שביל קליפות התפוזים") נותרה לשמור על הבתים והרכוש בעיר – תחילה ללא ידיעת האימפריה העות'מאנית, אך משקבעו עובדות בשטח, בידיעתה ובאישורה של האימפריה.

ב-17 בנובמבר 1917 נכבשו יפו ותל אביב בידי כוחותיו של הגנרל היל, מפקד הדיוויזיה הבריטית ה-52. יומיים לאחר מכן הגיעו לתל אביב ראשוני השבים. עוד בימי הגלות הפתח-תקוואית החליטו ראשי ועד הגירוש בתל אביב שחזרת התושבים צריכה להתלוות בהבטחה מחודשת: השבת אוטונומיה מוחלטת לתל אביב תוך כדי הבלטת הלאומיות העברית בארץ.

דביזיות הפרשים האוסטרליות. בראש הכוח שמיגר את התורכים באזור יפו ותל אביב

בפועל, התנהלו החזרה והשיקום של תל אביב בעצלתיים. כל עוד השתוללה המלחמה בשטחי הארץ, נאלצו תושביה לדחות את חגיגות השמחה. עם התבססות האימפריה החדשה באזור, האימפריה הבריטית, וחזרת החיים לשגרה הטרום-מלחמתית פנו תושבי תל אביב השבים לחגיגות חגה הראשון של תל אביב: חג שיבת ספרי התורה הגולים.

הסופר והעסקן הציוני אלתר דרויאנוב שנכח באירוע כותב: "יחד עם גולי יפו ותל-אביב גלו גם ספרי-התורה לפתח-תקווה, ויהיו שם שנה ויותר. ברביעי בסיון תרע"ח העלו אותם תל-אביבה, ואותו יום עשתה תל-אביב חג, הוא החג הגדול הראשון. שחגגה מיום היותה ועד עתה. כל הבתים מקושטים פרחים, כל המעקות והגזוזטראות טבולים ירק, מעל כל בית מתנופף דגל לאומי. בראש המגרש – שער נהדר, בצורת שער של מבצר בימי-הבינים, לקבלת התורה, ומעליו מתנופפים דגלי תכלת-לבן. מן השער והלאה לאורך כל המגרש – משמר-כבוד של המכבים. דלגנציות [משלחות] באות זו אחרי זו ומעמידות את דגליהן ליד השער. באחת-עשרה באים ספרי-התורה, עגלה מפוארה, רתומה לשני סוסים יפים ומקושטים, נושאת אותם. ואחרי העגלה – קהל רב וילדי בתי-הספר מסודרים בשתי שורות ארוכות. החכם-באשי רבי בן-ציון עוזיאל, לבוש תלבשתו הרשמית, יוצא לקראת ספרי-התורה ומשמר-כבוד של מכבים מלוה אותו. הרבנים ונכבדי העדות מעלים את ספרי-התורה מתוך העגלה ומכניסים אותם לחופות נהדרות. ובצאת ספרי-התורה מתחת החופות מתחילה התהלוכה, הד"ר וויצמן והחכם-באשי בראש. ומימנם ומשמלאם נכבדי העדות ועסקני-הצבור; מלפני התהלוכה – התזמורת הצבאית של האוסטרלים, ומאחריה – מקהלת תלמידי בתי-הספר. וככה מגיעה התהלוכה עד לבית-הכנסת, ואת ספרי-התורה מכניסים לארון-הקודש".

קבלת הפנים לספרי התורה

שתי חגיגות גדולות נוספות ציפו לתל אביב בשנת שחרורה מהעות'מאנים. האחת לכבוד שיבת מאיר דיזנגוף לעיר (ב-23 בספטמבר 1918). השנייה, קבלת הפנים של ראשי ונכבדי תל אביב לגיבור המלחמה וכובש הארץ, הגנרל אדמונד אלנבי (ב-22 בנובמבר 1918). עם זאת, מעמד החזרת ספרי התורה לעיר – אולי כי סימן עבור השבים את שיבתם שלהם לעיר – נחשב החגיגה הגדולה ביותר של אותה שנה, כה גדולה ומפוארת עד שהיסטוריונים בני ימינו שיערו שהייתה זו החגיגה הגדולה ביותר שידעה תל אביב עד אז (עובדה ידועה), אך גם מאז ועד עצם היום הזה – וכאן אנו כוללים גם את אירוויזיון 2019.

 

מקורות:

יואב רגב, ימי דיזנגוף: תל-אביב 1936-1909, הוצאת אחיאסף, שנת 2006

אילן שחורי, חלום שהפך לכרך, הוצאת אביבים, שנת 1990

ספר תל-אביב, הוצאת "ועדת ספר תל-אביב", שנת תרצ"ו

יעקב שביט וגדעון ביגר, ההיסטוריה של תל-אביב: משכונות לעיר (1936-1909), הוצאת רמות, שנת 2001

 

כתבות נוספות

בתי קפה פתוחים בשבת… באישור רבני

באכזיב הקמתי את מדינת ההיפים

המסע של הרב קוק לקירוב לבבות בארץ ישראל

חן מלול

הגעתם לספרייה ואתם מחפשים את חן מלול? אין בעיה, רואים את הר הספרים הזה שעומד כל רגע לקרוס? חן יושב מאחוריו. תחביבים: לקרוא על היסטוריה, לכתוב על היסטוריה ולדבר על היסטוריה.

לכתבות נוספות של חן מלול >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו