כשאלהים אמר בפעם הראשונה יהי אור

נתן זך מצטרף לדיון תלמודי אסור. מי נברא קודם: השמיים, הארץ או אולי האור?

חן מלול
30.06.2020
כְּשֶׁאֱלֹהִים אָמַר בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה יְהִי אוֹר! הוּא הִתְכַּוֵּן שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ חָשׁוּךְ, הוּא לֹא חָשַׁב בְּאוֹתוֹ רֶגַע עַל הַשָּׁמַיִם, אֲבָל הָעֵצִים כְּבָר הֵחֵלּוּ מִתְמַלְּאִים בְּמַיִם וְצִפֳּרִים קִבְּלוּ אֲוִיר וָגוּף.   אָז נָשְׁבָה הָרוּחַ הָרִאשׁוֹנָה אֶל עֵינֵי אֲדוֹנֵנוּ וְהוּא רָאָה אוֹתָהּ בְּמוֹ עֵינֵי עָנָן כְּבוֹדוֹ וְחָשַׁב כִּי טוֹב. הוּא לֹא חָשַׁב בְּאוֹתוֹ רֶגַע עַל בְּנֵי הָאָדָם, בְּנֵי אָדָם לָרֹב.   אֲבָל הֵם כְּבָר הִתְחִילוּ לַחְשֹׁב עַל עַצְמָם בְּלִי אֵלִים וּכְבָר הֵחֵלָּה מִתְרַקֶּמֶת בְּלִבָּם מְזִמָּה עַל מַכְאוֹב. כְּשֶׁאֲדוֹנֵנוּ חָשַׁב בִּתְחִלָּה עַל הַלַּיְלָה הוּא לֹא חָשַׁב עַל שֵׁנָה.   כָּךְ, כָּךְ אֶהְיֶה מְאֻשָּׁר, אָמַר בְּלִבּוֹ הָאֱלֹהִים הַטּוֹב. אֲבָל הֵם כְּבָר הָיוּ לָרֹב אֱלֹהִים הַטּוֹב.  

האדם, שהכריז על עצמו כעל נזר הבריאה, קורא משפט כמו "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" וכבר פוקעת סבלנותו. מתי יגיעו אליי? הוא דורש לדעת. מתי אני נכנס לסיפור? את השיר "כשאלהים אמר בפעם הראשונה" הקדיש המשורר נתן זך לשאלה מסוג אחר: למה התכוון אלהים באומרו "ויהי אור", ולא פחות חשוב מכך – מה הייתה התוצאה של המשפט התמים הזה?

בריאת העולם בהגדת סרייבו
 

אין כל קושי להוכיח כי אין "ראשית" במעשיהם וביצירתם של בני האדם. כל יצירה, מעשה או אמירה נבנים על נדבך קודם, ארוגים ברשת בלתי ניתנת להתרה של קודם ומאוחר. יוהאן גוטנברג לא המציא את הדפוס יותר משהסינים הקדומים המציאו אותו. האחים רייט שיפרו ושיכללו רעיונות קודמים בתעופה. העובדה הזאת עומדת בניגוד גמור למעשי האל, וכבר במשפט הראשון של ספר בראשית יוחדה היצירה האלהית במילה משלה – בריאה. בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, והארץ שהייתה תוהו והחושך שהוטל על פני תהום חיכו לאור, ומאוחר יותר לעיניים רואות שישמשו עדות לחידוש הגמור הזה.

כמה אלפי שנים לפני שירו של זך, שפורסם לראשונה בשנת 1960, וגם חכמי התלמוד נחלקו ביניהם לגבי הדרך הנכונה להבין את הפתיחה של ספר בראשית. בפרק ב' של מסכת חגיגה במשנה אנחנו מוצאים איסור לעסוק ב"מעשה בראשית", שם קוד לבריאה שקדמה לבריאת האדם. שם נכתב כי:

אֵין דּוֹרְשִׁין בַּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם. וְלֹא בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ.
 

ומיד לאחר מכן נכתב,

כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים, רָאוּי לוֹ כְּאִלּוּ לֹא בָּא לָעוֹלָם:
  1. מַה לְּמַעְלָה,
  2. מַה לְּמַטָּה,
  3. מַה לְּפָנִים,
  4. וּמַה לְּאָחוֹר.
וְכָל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם:
 

בהיכרותנו עם הנפשות התלמודיות, אנו יודעים שאין דבר שאהבו חכמינו יותר מלהפר איסור דרשני שהם עצמם קבעו, ובאותה מסכת ובאותו הפרק אנחנו מוצאים דיון נרחב בסוגיית בריאת העולם, הוא "מעשה בראשית". בית שמאי ובית הלל, למשל, התווכחו ביניהם לגבי הסדר הנכון של הבריאה, והקדישו זמן ואנרגיה פרשנית לשאלה "האם נבראו קודם השמיים או הארץ?". בניסיון ליישב את הסתירה שבין הכתוב 'בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ' לבין הכתוב 'ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים' נדרשו שני הבתים לפסוק שלישי ומכריע. בית שמאי, שהאמין שהשמיים נבראו תחילה, שלף מישעיה את הפסוק 'השמים כסאי והארץ הדום רגלי' וטען שבכך המלך עושה לעצמו כיסא 'ואחר כך האיפופודין'. בית הלל, שחשב שדווקא קדמה הארץ לשמיים, לקח גם הוא מישעיה את 'אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים' והמשיל את האל 'למלך שבנה פלטין, משבנה תחתית ובנה העלית'.

חכמים אחרים חיפשו את היסודות מהן עוצב העולם. הם פירשו את קיומו של ה"תוהו ובוהו" – שבתנ"ך הוא המצב שבו נמצאת הארץ עם בריאתה – כחומר בראשתי שקדם לבריאת העולם ושממנו עיצב אלהים את עולמו. הקריאה המפתיעה הזו עוררה שלא במפתיע אי נוחות רבה בקרב מתנגדיהם שדרשו, וכי איך יכול האל המושלם לברוא את עולמו מחומרים פסולים? והיו חכמים שפירשו את תיאור זמני הבריאה ב"ויהי ערב, ויהי בוקר" בכך שקדמו ערבים ובקרים רבים ליום הראשון המתואר בבראשית. בזמנים אבודים אלו, האמינו, ברא האל עולמות והחריבם כדרך אמן יוצר טיוטות עד לגרסה סופית ושלמה. איך עשה זאת? ספר הזוהר מנסח את הרעיון הזה בצורה קולעת ותמציתית: איסתכל באורייתא וברא עלמא, לאמור: הסתכל בתורה וברא את העולם.

את הפרשנות הרלוונטית ביותר לעניינו, והמתאימה ביותר ברוחה לשירו של זך, הגה מי שנחשב לאחד מגדולי אמוראי בבל, רב יהודה בן המאה השלישית. לדעת ר' יהודה לא השמיים ולא הארץ נבראו ראשונים:

ר' יהודה אומר, האור נברא תחילה, (משל) שביקש לבנות פלטין, והיה אותו מקום אפל. מה עשה? הדליק נרות ופנס לידע.

רב יהודה ממשיל את האל לאדריכל המבקש לבנות פלטין [= ארמון], ולשם כך "מדליק נרות ופנס לידע". מכאן קובע רב יהודה שהאור הוא אחד מיסודות העולם, וכנראה שגם הבסיסי שבהם: "היאך קובע תימיליאוס [= יסוד], כך האור נברא תחילה". כי איך אפשר לברוא משהו שלא רואים? המשורר הצעיר נתך זך, שהכיר ונמשך למסורת ישראל אבל בהחלט שלא הרגיש מחויב לאיסוריה, החליט לכתוב שיר שעוסק בדיוק באותו רגע מסוים בבריאת העולם, רגע הדלקת האור.

השיר הופיע לראשונה בספר שיריו השני של זך, "שירים שונים" (שיצא תחילה בהוצאה פרטית ולאחר מכן בהוצאת הקיבוץ המאוחד), שראה אור בשנת 1960. מתוך השיר ניתן להבין שחוסר האונים שייך לאל ולא לאדם; הוא הרי בסך הכל רצה להדליק את האור ולהביט בבריאה. אבל מרגע שאפשר לראות, אפשר גם להתפרע ולפרוץ גדר, וזה בדיוק מה שעושים בני האדם בשיר. הטעות הגורלית של האל היא שהוא שכח מבני האדם, והם בתמורה שכחו ממנו, ולמעשה – דמיינו עולם בלי אלים.

את השיר הלחין וביצע מתי כספי באלבומו הראשון שיצא לאור במאי 1974. את כל הלחנים באלבום הלחין כספי. הוא ניגן בכל הכלים (פסנתר, גיטרה אקוסטית, גיטרה פאז, גיטרה חשמלית, גיטרה לסלי, גיטרה בס, אורגן, מלוטרון, כלי הקשה, סינטיסייזר, ויבראפון), שר את קולות הרקע, והפיק ועיבד בעצמו את האלבום. יש המספרים שאפילו סייע בתפעול הציוד החדש של אולפני טריטון שהיו אז בימיהם הראשונים. "כשאלהים אמר בפעם הראשונה" שהופיע באלבומו הראשון של כספי היה למעשה חידוש. גרסה מוקדמת של השיר יצר כספי כבר בשנת 1972 כחלק משיתוף הפעולה שלו עם שלמה גרוניך, שיתוף פעולה בשם "מאחורי הצלילים". את "כשאלהים אמר בפעם הראשונה" הלחין כספי עבור ערב שירי משוררים הראשון של גלי צה"ל שבו השתתפו הוא וגרוניך.

מלבד "כשאלהים אמר בפעם הראשונה", כיכב בין עשרת שירי האלבום הסולו הראשון של כספי שיר נוסף של זך, "איך זה שכוכב" שהתפרסם שנתיים קודם לכן בביצועה של תיקי דיין ובלחן של כספי. בריאיון שהעניק נתן זך לאהוד מנור המנוח בשנת 1995, לרגל זכייתו של זך בפרס ישראל, סיפר המשורר לפזמונאי על הפעם הראשונה ששמע את העיבוד של כספי ל"כשאלהים אמר בפעם הראשונה":

"אני חזרתי לחופשת מולדת מאנגליה אחרי הרבה שנים שלא הייתי כאן ונסעתי ברכבת לחיפה ואיזה חייל החזיק רדיו. זה דבר שאני מאוד לא אוהב בדרך כלל. הוא ניגן בקולי קולות איזה שיר, בקולי קולות.

אני כמובן לא הכרתי את השיר מכיוון שלא הייתי כאן כשזה הולחן. ובשלב מסוים פקעה סבלנותי, וניגשתי אליו ואמרתי לו "אולי אתה יכול או להנמיך את זה או – תעשה לי טובה, תכבה את זה".

אז הוא אמר לי, יש לך משהו נגד נתן זך?

זאת הפעם הראשונה שנתקלתי בשיר מולחן שלי".

מאז, סיפר זך באותו הריאיון, שינה את דעתו לטובה על השיר המולחן, למרות שהמשיך להאמין שלא מדובר בשיר שנועד להיות מולחן. מרבית השירים של זך, הכתובים בריתמוס חופשי, מציבים אתגר למוזיקאי המבקש להלחין להם מנגינה מתאימה. "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה" מציב אתגר מיוחד, וכיוון שגדלנו על השיר המופלא הזה, אנו יודעים שמתי שכספי עמד בו בגאון.  

לקריאה נוספת:

יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית, כרך א' (מרכז זלמן שזר, 2008)  

כתבות נוספות:

וַתּקרא | ליאת קפלן קוראת את "רגע אחד" של נתן זך ה"הרקולס" של התלמוד: על דמותו של ריש לקיש "הִנָּךְ יָפָה רַעֲיָתִי וְשִׁפְתוֹתַיִךְ חוּט שָׁנִי": עידן רייכל פוגש את שיר השירים

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation

חן מלול

הגעתם לספרייה ואתם מחפשים את חן מלול? אין בעיה, רואים את הר הספרים הזה שעומד כל רגע לקרוס? חן יושב מאחוריו. תחביבים: לקרוא על היסטוריה, לכתוב על היסטוריה ולדבר על היסטוריה.

לכתבות נוספות של חן מלול >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו