בְּמִטָּתִי כְּבָר שָׁבוּעוֹת בִּקַּשְׁתִּי 
אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי וְלֹא מְצָאתִיו 
חִפַּשְׂתִּי בֵּין כָּל רְחוֹבוֹת הָעִיר 
הָעֲמוּסָה שְׁקָרִים הַזֹּאת וְלֹא מְצָאתִיו 
מְצָאוּנִי הַשּׁוֹמְרִים הַסּוֹבְבִים בָּעִיר 
אַךְ אֲהוּבִי כִּמְעַט וְלֹא מָצָאתִי אוֹתוֹ 
אַךְ לֹא אַרְפֶּה מִמֶּנּוּ עַד שֶׁאָבִיאוֹ אֶל תּוֹךְ עִירִי 
אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חַדְרִי אֶל מִטָּתִי 

הִנָּךְ יָפָה רַעֲיָתִי וְשִׁפְתוֹתַיִךְ חוּט שָׁנִי 
שִׁנַּיִךְ לְבָנוֹת כְּמוֹ אוֹר הַלְּבָנָה 
מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה 
נִשֵּׂאת עַל כְּנַף צִפּוֹר גְּדוֹלָה הִגִּיעָה לְבֵיתִי 

בְּמִטָּתִי כְּבָר שָׁבוּעוֹת בִּקַּשְׁתִּי… 

הִנָּךְ יָפָה רַעֲיָתִי וְשִׁפְתוֹתַיִךְ חוּט שָׁנִי… 

הִנָּךְ יָפָה רַעֲיָיתִי אֲנִי נִגְנָב מִשְּׁתֵּי עֵינַיִךְ 
שֶׁשּׂוֹרְפוֹת אוֹתִי כְּאֵשׁ הַלֶּהָבָה 
מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה 
נִשֵּׂאת עַל כְּנַף צִפּוֹר גְּדוֹלָה הִגִּיעָה לְבֵיתִי

("הנך יפה". מילים ולחן: עידן רייכל)

 

שבעים פנים מצאו חכמינו לתורה, ובאמת שהתכוונו לשבע-מאות, שבעת-אלפים, שבעים-אלף או – מה שסביר הרבה יותר – לאינסוף. את ההשתקפות של חלק מאותן פנים-אינסוף לתורה נמצא בעיבודים השונים והרבים שנעשו לה באלפי השנים שעברו מאז חתימתה: המדרשים והפירושים שפותחו עליה, סיפורי הילדים והרומנים למבוגרים שנכתבו בעקבותיה, השירים והפיוטים שהושרו בהשראתה.

 

 

בשירו הנפלא הנך יפה בוחר עידן רייכל לגשת אל פסוקי שיר האהבה הגדול של התנ"ך, "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה", בכבוד אך לא ביראה. בצד התייחסויות מודרניות, שנכתבו בסלנג ישראלי עסיסי, על, למשל, שתי עיני האהובה המגניבות את האהוב ("הִנָּךְ יָפָה רַעֲיָיתִי אֲנִי נִגְנָב מִשְּׁתֵּי עֵינַיִךְ"), נמצא שברי פסוקים שנלקחו כמות שהם, דוגמת "מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר", ואף דימויים שאולים שפורקו מחדש בשירו של רייכל – "וְשִׁפְתוֹתַיִךְ חוּט שָׁנִי" של רייכל אל מול הדימוי המקורי "כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ".

בתוך סיפור האהבה החדש שיבץ רייכל פסוקים וביטויים משיר השירים בדרך המשרתת את אותו סיפור מסתורי וספק נכזב שטווה – סיפור שתחילתו לא מפורטת וסופו לא נודע.

 

 

בשירו רייכל שומר על ההפרדה העדינה בין הדוברים בשיר השירים. השולמית, "בַּת־נָדִיב" המשמשת דוברת ברבים משירי שיר השירים, מבקשת בשיר המקורי את קרבת האהוב אך לא מוצאת אותה (עַל־מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו). רייכל שומר על פניית האהובה המבקשת "בְּמִטָּתִי כְּבָר שָׁבוּעוֹת" את קרבתו של האהוב.

 

עַל־מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו׃
אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת
 אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו׃
מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם׃
כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי
 אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד־שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל־בֵּית אִמִּי וְאֶל־חֶדֶר הוֹרָתִי׃
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה
 אִם־תָּעִירוּ וְאִם־תְּעוֹרְרוּ אֶת־הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ׃
מִי זֹאת עֹלָה מִן־הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן
 מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל

(שיר השירים פרק ג, פסוקים א-ו)

 

את הקטע שעליו מסתמך רייכל בחיבור שירו (שיר השירים פרק ג, פסוקים א-ו) מפרש חוקר השירה המקראית א' הראל פיש כתמונה מחלום שבה מבקשת השולמית את דודה, ומשלא מצאה אותו יוצאת לאתרו בשווקים וברחובות. כמו בשירו של רייכל, לאחר שנמצאה האבדה בעזרת השומרים הסובבים בעיר, מדמה השולמית בליבה כיצד תביא אותו לבית אמה ואל חדר הורתה. זהו שלב מיסוד הקשר, בחסות האם והחדר שבו הגיעה היא לעולם.

בסיום החלום, בקטע הנחשב בצדק לקטע נפרד מסצנת החלום המתוארת, עולה האהובה מן המדבר כתימרות עשן ("מִי זֹאת עֹלָה מִן־הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן").

 

 

הרצון של השולמית בשיר השירים במיסוד הקשר והפחד מאובדנו ("אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ") נעשה מובן יותר בהתחשב בשני השירים הפותחים את שיר השירים, ושקדמו לסצנת החלום.

בשיר הראשון יזמה האישה קשר עם האהוב אך הוא סירב. בשיר השני קרה אותו הדבר בהיפוך תפקידים – האהוב נדחה בידי אהובתו. על כך כותב החוקר אליהו עסיס: "בשני המקרים הייתה סיבת הסירוב חוסר בשלות של הקשר, אך עם זאת בין שתי היחידות חלה התקדמות: הן בטיבו של הקשר ובעוצמתו והן באינטימיות בין בני הזוג. עתה לפנינו היחידה השלישית (הכוונה לקטע החלום), שהיא מבחינה מסוימת שיאו של הספר, ובה מתרחשת ההתקשרות בין האוהבים".

 

 

בהמשך שיר השירים אנו פוגשים בחלום אחר, מעין נוסח שונה במקצת לסצנת החלום שעליה הסתמך רייכל בשירו (שיר השירים פרק ה, פסוקים ב-ח). בחלום מקביל זה ישנה השולמית וחולמת שאהובהּ הגיע אל פתח חדרהּ ("אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר"). הוא קורא לה לפתוח את דלת החדר ("פִּתְחִי־לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי"), אך היא מתקשה לקום וללבוש את כותנתה ("אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה") ולרחוץ את רגליה ("אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם"). עד שהצליחה לעשות זאת והגיעה אל "כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל", פנה אהובהּ מעליה וחמק. נואשת וממהרת, מבקשת השולמית את עזרת השומרים והם עולבים בה ופוצעים אותה בחמת זעם.

בסצנת חלום זו, כמו בכל שירי שיר השירים, משחקים הקירוב והריחוק בעירוביה.

 

אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר
קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי־לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי
 שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא־טָל קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה:
 פָּשַׁטְתִּי אֶת־כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה
רָחַצְתִּי אֶת־רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם:
דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן־הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו׃
קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ־מוֹר
 וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל׃
  פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר
 נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ
 בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ
 קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי׃
  מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי
 נָשְׂאוּ אֶת־רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת׃
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם
 אִם־תִּמְצְאוּ אֶת־דּוֹדִי מַה־תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׃

(שיר השירים פרק ה, פסוקים ב-ח)

 

ומה על מקום ההתרחשות של שני השירים? בעוד שהבתים בשיר הנך יפה נבנים על סצנת החלום שכבר נזכרה, וממקמים את סיפור האהבה "בֵּין כָּל רְחוֹבוֹת הָעִיר הָעֲמוּסָה שְׁקָרִים הַזֹּאת" שאליה תגיע האהובה בפזמון "נִשֵּׂאת עַל כְּנַף צִפּוֹר גְּדוֹלָה" "מִן הַמִּדְבָּר מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה"; חוגג שיר השירים את אהבתם של רוֹעֶה ורוֹעָה בין גבעות הגליל והלבנון, באזור כפרי ואידילי שופע חלב ובשמים, סמוך לפלגי מים, שבו רואה עצמה האהובה חלק בלתי נפרד מהנוף: "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשׁוֹשַׁנִּים" (שיר השירים פרק ו, פסוק ג).

 

 

פרויקט מיוחד: גלו את הסיפור מאחורי השירים והספרים האהובים

מכירים סיפורים נוספים שמאחורי השירים? הצטרפו לקהילת "הסיפור מאחורי"בפייסבוק ושתפו אותנו

 

האיורים בכתבה הם מתוך ספר האיורים שאייר זאב רבן בהשראת שיר השירים. הוצאת האקדמיה לאמנויות ע"ש בצלאל, שנת תר"ץ (1929)

 

 

כתבות נוספות

הווידוי של אלכסנדר פן

הסיפור מאחורי "עָטוּר מִצְחֵךְ"

כששושנה דמארי סירבה לשיר את כלניות