מוסדות תרבות ופנאי הם בעלי חשיבות רבה בכל עיר, ובמיוחד היו כך בתקופה שלפני עידן הטלוויזיה.
במפה סכמטית של מרכז ירושלים משנת 1923, שכותרתה "גן אנטימוס" והמתארת את אזור רחוב בן יהודה, מוצגים גושי מבנים בלבד, ורק שני בניינים מצוינים מפורשות בשמותיהם: בית הספרלאמנות בצלאל וראינע ציון.
[הרחוב המרכזי = בן יהודה]
במפת ירושלים משנת 1949 נוכל למצוא את קולנוע רקס במורד רח' הנסיכה מרי (הוא רח' שלומציון המלכה).
ואף במהדורה העברית מ- 1950, מסומן "קולנוע רכס".
ובאותה מפה נוכל למצוא גם את קולנוע ריג'נט [=סמדר].
וכן את קולנוע אדיסון, בית הקולנוע השלישי שהוקם בירושלים [רח' צ'נסלור = רח' שטראוס]:
במפה משנת 1955, נזהה את קולנוע סטודיה שעמד בסמוך לקולנוע רקס במורד רחוב שלומציון המלכה, את קולנוע אוריון שמבנהו משמש עתה כמלון סינמה הוסטל, ובצידו בתי הקולנוע ארנון, רון, ציון, עדן, אורנע, ואורגיל.
ובבירת הבילויים, תל אביב, אך טבעי שנמצא במפה משנת 1944 מספר מכובד של אתרי נופש ופנאי. זוהי מפת התמצאות לחייל הבריטי המשרת בארץ ישראל: ממשלת המנדט הוכיחה דאגה לרווחת חיילי הוד מלכותו המשרתים כאן גם בשעות בהן אינם בתפקיד. כך מצאה לנכון מחלקת המדידות המנדטורית לפרט במפה את מיקום בתי הקולנוע:
עדן [בשכונת נוה צדק, בית הקולנוע הראשון של תל אביב], אופיר [=במקומו חניון ומתחם מגורים], שדרות [=במקומו עומד בנין בנק מסד], אורה [=הפך לאולם של תאטרון הקמארי], אוריון [=במקומו חניון], אלנבי [=המבנה נהרס ב- 2017], עממי [=באולם אהל שם], מוגרבי [=במקומו יש חניון], בית העם [=במקומו עומד היום בית אל על], אסתר [=כיום בשימוש כמלון סינמה], גן רינה – הקולנוע הפתוח [במקומו מגדל ישרוטל], מגדלור [במקומו עומד בנין משרדים]. בצדם נמצא גם את תאטרון הבימה במבנה שזה עתה הוקם בעבורו.
על המפה מסומנים המועדונים השונים בהם יכלו החיילים לבקר בשעות בהן לא היו בתפקיד: "מועדון חיילים יהודים", "מועדון חיילים ערבים" ובנפרד – "מועדון יפו לקצינים"; וכן מסומנים מיקום יריד המזרח ואתר לשכירת סירות לשייט על הירקון.
על גב המפה, רשימת "עשה ועל תעשה בהיותך בחופשה".
שם ימצא החייל גם את מיקום הקנטינה וחנות השק"ם, ויוכל ללמוד כי כל בתי הקולנוע זולת "אוריון" מציעים הנחה לחיילים.
בסעיף 23 מובא לתשומת לב החייל כי בשעת בילוי עם חברתו, אל לו לצפות שגם היא תהנה ממחירי ההנחה.
בסעיף 24, מפנים את החייל לאתרי עניין בעיר כגן החיות, סירות המשוטים על הירקון, המוזיאון, הגלריות, והתזמורת הארץ-ישראלית (לימים התזמורת הפילהרמונית הישראלית).
הסעיף האחרון מתייחס לסוגיות בריאות, ובו המלצה חמה להמעיט בשתיית אלכוהול, בעישון ובשיזוף, לא להסתכן במחלות מין, ובמקרה חשד, לא להסס ולפנות למרפאה!
לפנינו ביתני גן החיות ברחוב הדסה בתל אביב במפה משנות החמישים של המאה ה-20.
ובתצלום מארכיון דן הדני (הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני. צילום: צוות יפפא)
ולא נקפח את חיפה: במפה של זאב וילנאי, 1935, רשומים ארבעה בתי קולנוע בעיר, האם יש קורא חיפאי שעדיין זוכרם?
מאת הספרייה הלאומית בסיוע איילת רובין, מנהלת אוסף המפות ע"ש ערן לאור.
בערב חג המולד של שנת 1813 פורסם הכרך הראשון של "מעשיות לילד ולבית" מאת האחים גרים. כרך זה הופיע בתום חמש שנות עבודה מאומצת של זוג האחים הגרמנים חובבי המעשיות, ואיגד בתוכו 84 אגדות בצירוף מבוא מדעי והערות בלשניות מפורטות. ההצלחה הבלתי צפויה של הכרך הראשון, עודדה את האחים לזרז את עבודתם. כעבור שנתיים פורסם הכרך השני לקול תשואות הקהל. המעשיות המודפסות פשטו ברחבי אירופה, ותורגמו לרבות מלשונותיה.
קוראי העברית נאלצו לחכות כמה עשרות שנים טובות (84 שנה אם נדייק) עד שהחלו יצירות האחים גרים להיתרגם לשפתם הרדומה. כמה מתאים לכן, שאחת היצירות הראשונות שתורגמו לעברית הייתה המעשייה על "לִבְנַת-שֶׁלֶג", הלוא היא המעשייה על שלגיה ושבעת הגמדים, כפי שהיא מוכרת לנו כיום.
לבנת-שלג, אגדה לילדים. בתרגומו של שלמה ברמן משנת 1897
אבל רגע, לפני שנגיע ללבנת השלג, נחזור לצמד האחים גרים. החיים אינם מעשייה, אך עובדה ידועה זו לא הפריעה לרבים ממכריהם של צמד האחים גרים להאמין שמדובר בזוג תאומים שחולקים הרבה יותר מדמיון פיזי: אישיות, מזג אינטלקטואלי, הסתכלות על העולם וכנראה שגם לא מעט סודות; ובקצרה, סימביוזה מושלמת. האמת מסובכת יותר, ואפשר להבחין ברמזים לה כבר בתקציר הביוגרפי מאיר העיניים שהופיע בספרו של אוריאל אופק, 'משלגיה ועד אמיל':
"יעקב ווילהלם גרים היו שני אחים, שקורות חייהם משותפות כמעט כליל. שניהם נולדו בעיר הנאו (גרמניה): יעקב ב-4 בינואר 1785 ווילהלם ב-24 בפברואר 1786. הם למדו באותו בית-ספר, ולאחר שסיימו יחד את הגמנסיה נסעו לעיר מארבורג ללמוד בפאקולטה למשפטים. אחר-כך עברו יחד ללמוד בלשנות והתחילו מלקטים יצירות קדומות כדי לחקור את סגנונן. זמן-מה עבדו בספריה הממלכתית של קאסל; אך לאחר שהעיר נכבשה על-ידי צבאות נאפוליון נתמנה יעקב משגיח על ספרייתו הפרטית של ז'רום בונאפרטה, המלך-הבובה של נסיכות וסטפאליה.
האחים גרים (יאקוב מימין, וילהלם משמאל), ציירה Elisabeth Jerichau-Baumann. שנת 1855
בשנת 1808 התחילו האחים בחקר הסגנון של אגדות-העם. במשך שנים רשמו מאות אגדות מפי אנשים רבים ובשנים 1815-1812 פרסמו את שני הכרכים של "מעשיות לילד ולבית", בליווי הערות מדעיות רבות. ספר זה הקנה להם פרסום רב. אחר-כך פרסמו מהדורות מדעיות של יצירות-עם שונות. ב-1830 נתמנו האחים פרופיסורים באוניברסיטת גטינגן; אולם לאחר שמחו כנגד שלילת הזכויות מן האזרחים פוטרו ממשרתם ועברו לאוניברסיטת ברלין, שם כיהנו כפרופיסורים לבלשנות ולפולקלור. וילהלם הוסיף ללקט אגדות, ואילו יעקב פנה לעבודה בלשנית, פרסם את ספרו "הדקדוק הגרמני", בו יסד את השיטה ההיסטורית בבלשנות. בשנותיו האחרונות עסק יעקב בחיבור המילון הגרמני הגדול, בן 16 הכרכים, אותו לא הספיק לסיים. וילהלם מת בברלין ב-16 בדצמבר 1859; אחיו יעקב מת שם ב-20 בספטמבר 1863."
"אבל", כפי שמבהיר אופק בספרו, "ידידיהם הקרובים יותר יכלו להבחין ביניהם ללא קושי. שכן, יעקב הבכור היה טיפוס מדעי יותר מאחיו; הוא היה אדם מסוגר וכבד-ראש, שקד להשליט סדר בחומר הרב שנאסף והקפיד על דיוק מושלם בעבודה. ואילו וילהלם העליז היה איש החברה, אהב להיות מעורב בין הבריות ולהאזין למוסיקה."
מתוך "שלגיה: אגדת-עם לפי האחים גרים". עבוד עברי בחרוזים: מאיר פרבר. ציורים: ירקוני.תל אביב, 1946
השינויים באופי ובמזג האינטלקטואלי התבטאו בסוגי המטלות שביצעו השניים בעת שליקטו וערכו את האגדות והמעשיות לפרסום: יעקב הבכור התרכז ברבדי השפה (העממית מול הספרותית, הפשוטה מול המליצית) ובניבי הדיבור השונים (לכל אזור שאליו הגיעו הניב הייחודי לו), השווה אותם וגם הפריד – הכול כדי לזהות את השכבה המוקדמת מן המאוחרת; וילהלם, הפיוטי מבין האחים, "נטל על עצמו את העריכה הספרותית של המחקר".
השניים השתדלו להשאיר את המקורות שמצאו כפי שמצאו אותם, אך מעת לעת, ורק כשהרגישו שהמצב מחייב, "הרשו" לעצמם לערוך ביד קלה מקלה את החומר הגולמי ולשוות לו צורה שלמה יותר. ובכל הנוגע לשפה "גסה" יותר, המופיעה ברבות מהאגדות העממיות שליקטו, הם לא חששו לעדן אותה בעבור סגנון תמים יותר, "ששיווה לתיאורי האהבים" כך לדעת אופק "אווירה תמימה וילדותית".
שלגיה. כתב לילדים א. בן נון. ציורים: נחום גוטמן. תל אביב, 1950
לבנת-שלג מתעוררת בעברית
היה זה המזכיר הוורשאי של אגודת 'בני משה', האגודה הציונית החשאית שהקים אחד-העם במטרה לחדש את החיים התרבותיים בעברית בארץ ישראל ובגולה, שהגה את הרעיון, שמאז שימש לו כיעד, להפיץ "ספרות יפה בעברית בעד העם" ואף במחיר שיוכל אותו העם לעמוד בו.
"שלגיה ושבעת הגמדים / מעשיה לילדים מאת האחים גרים". כתובה בידי לוין קיפניס. ציורים: חנן פישר. משנת 1940
להוצאת הספרים שהקים בשנת 1895 קרא אברהם-לייב בן-אביגדור בשם הכה מתאים, הוצאת "תושיה". התושייה של בן-אביגדור המו"ל המנוסה "להוציא ספרים בשפה העברית בכל מקצועות הספרות", כפי שהובטח לקוראים בעלון שהפיצה ההוצאה, שפורסם עם ייסודה, הוכיחה את עצמה במהרה. שנתיים מהקמת ההוצאה, ואנו עדים לפירות הראשונים של אחת ממחלקות הסדרה "ביבליותיקה" לבני הנעורים, המחלקה שפנתה לקוראים הצעירים יותר ומכאן שנקראה "לילדים". חוברות "לילדים" היו חוברות קצרות, מנוקדות, שבהן נדפסו יצירות עבריות מקוריות לילדים בצד יצירות מתורגמות מן המיטב שהיה לספרות העולמית להציע.
סיפורה של שלגיה בתרגומו של מ. בן אליעזר. מתוך קובץ הסיפורים "צעצועים", הוצאת 'ספרות ורשה'. שנות ה-20 של המאה הקודמת. לחצו על התמונה לגודל מלא
המחסור החמור בספרות ילדים מקורית בעברית שכנעה את העוסקים במלאכה בצורך הדחוף בתרגום יצירות מספרות העולם. מגמת התרגום הייתה ברורה: העיבודים נעשו בחופשיות, ההשמטות היו רבות, אך המוטיבים האגדתיים – במידה שלא נתפסו כנוצרים במובהק, נותרו כשהיו. עיון בקטלוג ההוצאה מלמד שמעשיות האחים גרים (יחד עם קבצי אגדות וסיפורי עמים נוספים) נחשבו לספרות ילדים ראויה. האיש שנבחר לתרגם את המעשיות מן הגרמנית המקורית לעברית קלילה ואווירית שתקסום לקורא הצעיר היה המתרגם והסופר שלמה ברמן, ומבין המעשיות הרבות שתרגם המעשייה על "לבנת-שלג" הייתה מן הראשונות.
פתיחת "לבנת-שלג" – התרגום הראשון של שלגיה ושבעת הגמדים לעברית
חלקנו נזהה את היצירה כבר בשמה המוקדם. הקוראים הנחפזים יצטרכו לחכות להופעת שבעת הגמדים, ואולי יזהו את היצירה קודם לכן – בעמוד השני של החוברת, כשנשא המלך אישה נוספת לאחר מות אשתו המלכה,
שלגיה. כתב לילדים א. בן נון. ציורים: נחום גוטמן. תל אביב, 1950
למרות הביקורת הרבה שספגה ההוצאה על היד החופשית (ואולי, יטענו המבקרים, גם הגסה) שבה ערכו מתרגמיה את היצירות שבחרו לתרגם לעברית, ב"לִבְנַת-שֶׁלֶג" הותיר ברמן יותר מקטע אחד שייתכן שגרם לקוראים הגרמניים המקורים לזוע בכיסאותיהם באי נוחות בשעת ההקראה לילדיהם, ושמאז חזר גם בסרט של דיסני בשינוי קל. המלכה החדשה, שהורתה על הצַיָּד לפלח את ליבה של לבנת-שלג משום יופייה הרב, מבשלת במלח את הכבד והריאה שהגיש לה הציד, איברים שהיא מאמינה שהיו שייכים לבתה המאומצת – אותם היא זוללת בהנאה מחליאה.
ביקורת נוספת שהוטחה בהוצאת "תושיה" קשורה אף היא למעשיות המתורגמות. בשנה שבה החלו מעשיות האחים גרים לראות אור בעברית (היא שנת תרנ"ז/ 1897) מתח עיתון 'המליץ' ביקורת חריפה על היצירות שבחרה ההוצאה לפרסם. היוזמה "לתת את העולם הילדוּת עם כל חלומותיו ודמיונותיו בלב ילדי עמנו, למען יהיו ילדים בילדותם כילדי כל העמים" הינה יוזמה מבורכת, אך מדוע בחרו המתרגמים להוריק את סיפורי החול לשפת הקודש – את זה סירב סופר המליץ לקבל. סופר המליץ התעלם מההבחנה שביצעו אנשי "תושיה" בין המחלקה "לילדים" למחלקה "לנעורים", וטען שנערים לא יימצאו כל עניין בסיפורי השדים והאגדות.
הביקורת שהוטחה בהוצאת 'תושיה': "למען תינוקות של בית רבן", 'המליץ', 1897, גיליון 102. לחצו על התמונה לכתבה המלאה
בכתבה נוספת במדור "בינה בספרים" של 'המליץ' ענה שבועות אחדים לאחר מכן המתרגם שלמה ברמן לביקורת, וכתב כי תפקידם העיקרי של סופרי הילדים שלנו הינו "להרגיל את ילדינו להיות קוראים בלשון עמם", ולכך כל האמצעים כשרים. טוב עשו מנהלי ההוצאה בהתעקשם על אגדות נוכריות, כיוון שאת הסיפור המופיע בהן הילד הקורא "יבלעהו בעודו בכפו". את המענה של ברמן, שהתפרסם ב'מליץ' תחת הכותרת "על דבר ספרות הילדים", חתם בקביעה שמאז אוששו ילדי ישראל שוב ושוב: "כל המבין החינוך לאשורו יודה, כי ילדים בני שמונה או תשע, אפילו בני עשר שנים, לא יצאו עדנה מילדותם ולא בגרו כל-כך, עד שלא ינעמו למו סיפורים מלאים פלאות ודמיונות" ("על דבר ספרות הילדים", 'המליץ', 1897, גיליון 236).
תשובתו של המתרגם שלמה ברמן: "על דבר ספרות הילדים", 'המליץ', 1897, גיליון 236. לחצו על התמונה לכתבה המלאה
כ-30 שנים מאז הוצאת חוברות "תושיה" זכו האחים גרים לחותמת הכשר עברית נוספת (במקרה שהזדקקו לכזאת) – היא הגיעה מענק הספרות העברית, ומי שלא פעם הוכתר כממציא הילדוּת בעברית, המשורר והסופר חיים נחמן ביאליק. יחד עם המאיירת תום זיידמן-פרויד, הוציא ביאליק בהוצאת אופיר בברלין את הספרון 'עשר שיחות לילדים' על פי יצירותיהם של האחים גרים, הנס כריסטיאן אנדרסן ועוד. תום זיידמן-פרויד עיבדה מחדש את האגדות והוסיפה ציורים נפלאים. ביאליק הוא שתרגם את האגדות לעברית.
שלגיה. כתב לילדים א. בן נון. ציור: נחום גוטמן. תל אביב, 1950
