מעטים מאיתנו עדיין עושים את המאמץ לשבת ליד שולחן, להניח עליו דף ולנסח מכתב בכתב יד. ייתכן שאף מעטים יותר מאיתנו עדיין משתמשים ב"אחות הקטנה" של המכתב – הגלויה, שכיום בדרך כלל מוצגת על גביה תמונה של אתר תיירותי כלשהו.
השימוש בגלויה החל באמצע המאה ה-19, כאשר מספר חברות קטנות השיגו את האישור להפצת כרטיסים שבהם נרשמו רק מילים בודדות. ואולם, פריצת הדרך הייתה ב-1 באוקטובר 1869, כאשר רשות הדואר באוסטריה הציגה רשמית את האמצעי החדש לשימוש רחב והמוני. בעקבות ההחלטה האוסטרית הצטרפו למהלך עוד מדינות רבות ברחבי תבל. לשימוש בגלויה היה יתרון – במקרים רבים היה ניתן לרכוש אותה עם בול המודפס עליה מראש, ומחירה היה נמוך מזה של בול למכתב. להשוואה, אפשר לומר שהגלויה של פעם תפסה את המקום שכיום תופס המסרון האלקטרוני. מסרים קצרים נשלחו ממקום למקום ולאור זמני המשלוח הקצרים יחסית וריבוי חלוקת הדואר (לפעמים יותר משלוש פעמים ביום), יותר ויותר אנשים עשו שימוש בגלויות. זמן קצר לאחר מכן הצטרפו לשוק גם גלויות עם תמונות בצד השני: ציורים, פורטרטים ונופים. אלו נשלחו בכמויות גדולות, תחילה בשחור-לבן ובהמשך אף בצבע באמצעות טכנולוגית הכרומו-ליתוגרפיה.
היום עדיין ניתן למצוא עדות רבה להפצתה ההמונית של הגלויה. יש אוספים גדולים ציבוריים במוזיאונים ואף אוספים פרטיים – לפי תקופות, מוטיבים ועוד. גם באוספים ארכיוניים פזורות גלויות רבות בין ההתכתבויות שלרוב התנהלו באמצעות מכתבים. באופן טבעי ניתן למצוא יותר גלויות בארכיונים אישיים מאשר בארכיונים מוסדיים, שכן לשלוח הודעה קצרה למשרדי ממשלה או לרשות אחרת לא היה מכובד. גם באוספי הספרייה הלאומית ישנן גלויות רבות – גלויות המפוזרות בין תיקי ההתכתבות השונים, ובאוסף הנקרא "אוסף הגלויות".
בגלריה המצורפת תוכלו להתרשם מכמה גלויות מאוספי הספרייה הלאומית:
כתבות נוספות
מסע בעקבות גלויות קצרות ומתוקות ששלח חוזה המדינה לבתו הקטנה בדרך לארץ ישראל
צללנו למסע בעקבות גלויות "שנה טובה" ומצאנו את הסיפור הישראלי
גלויות בנות מאה שנים מציגות את חייהם של מהגרים יהודים באמריקה
