חזנים שעובדים כברמנים, בדיחות ביידיש ומנהגים משונים ומיושנים – גלויות מרתקות מאוספי הספרייה הלאומית מספקות הצצה נדירה לחייהם של מהגרים יהודים טריים בארצות הברית.
מפנה המאה העשרים הגיע בעיצומו של גל הגירה יהודי אדיר ממזרח אירופה לארצות הברית. מעריכים, שבין השנים 1880–1924 נחתו על חופיה של אמריקה כשלושה מיליון יהודים, שנמלטו מהפוגרומים ומהאנטישמיות שהשתוללו בארצות מולדתם, וביקשו חיים חדשים בעולם חדש.
אותם מהגרים יהודים הביאו עימם מבית מנהגים ומסורות רבים, אבל המפגש עם התרבות האמריקנית המשגשגת יצר מארג ייחודי ועשיר, שבהדרגה הגדיר את אופייה של הקהילה החדשה. כמה מהשרידים מאירי העיניים מאותה תקופה בהיסטוריה היהודית-אמריקנית הם כרטיסי ברכה שזכו לפופולריות בתקופות חגים, וחברים ובני משפחה נהגו לשלוח אותן אלו לאלו לציון מועדים יהודים.
הספרייה הלאומית מחזיקה באוסף גדול של גלויות מסוג זה, ואלה מציגות מגוון דימויים צבעוני בניחוח יהודי מסוים או בשילוב סממנים יהודים. בהמשך הכתבה מופיעות דוגמאות לכרטיסים כאלה. חלקן מבוססות על צילומים, בעוד שאחרות צוירו ביד – אבל בכולן נראות תמונות מחיי היום-יום של מהגרים יהודים, שזה מקרוב הגיעו לאמריקה. רובן נועדו לשמש כרטיסי ברכה לראש השנה.
הציצו בגלויות הללו מאוספי הספרייה הלאומית והמרכז לחקר הפולקלור באוניברסיטה העברית, והתוודעו לחיים היהודים-אמריקנים כפי שאלה נראו לפני מאה שנה.
משפחת מהגרים יהודית מגיעה לאליס איילנד, כשברקע קו הרקיע כפי שהיה בתחילת המאה הקודמת. אמן לא ידוע. אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית.גלויה משנת 1909 ובה ציור מאת ג'ייקוב קלר, המציג מהגרים יהודים לאמריקה. מימין (בצד מזרח) קבוצת יהודים בלבוש מסורתי על מטלטליהם המועטים, כשמעליהם מרחף סמלה של רוסיה הצארית. יהודי המערב, המחויכים ולבושים בהידור, מברכים את אחיהם מהמזרח, וכמותם גם פסל החירות. מעליהם נושא נשר קירח סרט עם ציטוט בעברית מתהילים יז, ח: "ובצל כנפיך תסתירני". נדפס בידי הוצאת 'היברו פבלישינג קומפני', המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית.זוג יהודי מברך את ילדיו עם כניסת השבת. אמן ודפוס לא ידועים, אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית.משפחה יהודית מתכוננת לסעודת ליל שבת. זהו כנראה הנושא הנפוץ ביותר בגלויות מסוג זה. אמן ודפוס לא ידועים, אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית.משפחה יהודית שרה זמירות של שבת. מאת האמן ג'ייקוב קלר, 1910 לערך, הוצאת 'היברו פבלישינג קומפני', המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העבריתילד עומד ושואל "מה נשתנה?" במהלך סדר הפסח המשפחתי. את התמונה צייר פרידריך קסקליין והיא הופקה בידי 'ויליאמסבורג ארט קומפני', בין השנים 1920–1930 לערך, אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית.משפחה בדרכה לבית הכנסת – בכתובת ביידיש נכתב "נכנסים לבית הכנסת". נדפסה ב'ויליאמסבורג ארט קומפני', 1920 לערך, אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית.גברים דנים בענייני השעה אחרי התפילה בבית הכנסת. גלויה זו נועדה ללוות את הגלויה הקודמת. בכתובת ביידיש נכתב "(ביציאה) מבית הכנסת". נדפסה בידי 'ויליאמסבורג ארט קומפני', 1920 לערך, אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית.חזן קורא מספר בבית הכנסת, אמן ודפוס לא ידועים, אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית.התמונה מציגה את מנהג "כל הנערים" של חג שמחת תורה, במסגרתו נקראים צעירי בניה של הקהילה להסתופף תחת טלית גדולה, תוך דקלום הפסוק מבראשית מח, טז, שבו מברך יעקב את אפרים ואת מנשה. מאת האמן ג'ייקוב קלר, 1910 לערך, הוצאת 'היברו פבלישינג קומפני', המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית.משפחות יהודיות מברכות זו את זו מחוץ לבית הכנסת. חלק מהדמויות לבושות בגדים אופייניים למהגרים עניים ממזרח אירופה, בעוד שאחרות לבושות כאמריקנים אמידים. נדפסה בידי 'ויליאמסבורג ארט קומפני' במהלך הרבע הראשון של המאה העשרים, אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית.יהודי מתפלל "שמע ישראל" לפני השינה. מאת האמן ג'ייקוב קלר, 1910 לערך, הוצאת 'היברו פבלישינג קומפני', המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית.
חלק מהגלויות מציגות מצבים שלא בהכרח מזוהים באופן מסורתי עם חיים יהודיים…
בכתובת ביידיש בתחתית התמונה נאמר: "לאורך השנה הוא עובד כברמן בבר בקוני איילנד. בראש השנה וביום כיפור הוא חזן בבית הכנסת." בסרט הקולנוע הקלאסי "זמר הג'אז" משנת 1927, בכיכובו של אל ג'ולסון, הוצג רעיון דומה. מאת האמן ג'ייקוב קלר, 1910 לערך, הוצאת 'היברו פבלישינג קומפני', המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית.אדם מתפרץ לביתו כשהוא מחזיק כרטיס לוטו מנצח, תוך שבני משפחתו בוהים בו באושר ובתדהמה – על הכרטיס נכתב ביידיש "75 טויזענד". " דאס גרויסע געווינס!" – זכייה גדולה! נדפסה בידי 'ויליאמסבורג ארט קומפני' בתחילת המאה העשרים, המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית.חלק מהמנהגים מהארץ הישנה נשכחו כמעט לחלוטין, אבל בתחילת המאה הקודמת, טקס המלקות ביום כיפור היה עדיין רווח דיו כדי שיוצג בגלויה. נדפסה בידי 'ויליאמסבורג ארט קומפני' במהלך הרבע הראשון של המאה העשרים, המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית..
בכמה מהגלויות אנו מוצאים דוגמאות משעשעות להומור יידישאי.
ביידיש נכתב: "הוא: אבל אם הייתי עשיר, היית אוהבת אותי, נכון? היא: אוהבת אותך? בזה אני לא בטוחה, אבל בהחלט הייתי משתפת איתך פעולה." מאת האמן ג'ייקוב קלר, 1910 לערך, הוצאת 'היברו פבלישינג קומפני', המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית.אוי ויי! שני פאונד שומן נעלמו מהמטבח! גבירת הבית מאשימה את המשרתת, שמצידה משיבה: "זה היה החתול!" כדי לפענח את הפשע מעלים את החתול על המאזניים, שמגלים שמשקלה של החיה הוא שני פאונד, בדיוק. "אז השומן שם," קוראת הגברת, "כעת נשאלת השאלה: איפה החתול?" מאת האמן ג'ייקוב קלר, 1910 לערך, הוצאת 'היברו פבלישינג קומפני', המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית.הכיתוב ביידיש: "נכה שלו רק רגל אחת פוגש ברחוב עיוור שלו רק עין אחת. 'איך הולך?' שואל העיוור. 'כמו שאתה רואה!' עונה הנכה." מאת האמן ג'ייקוב קלר, 1910 לערך, הוצאת 'היברו פבלישינג קומפני', המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית.
פרויקט "מסע בזמן" של הספרייה הלאומית מוקדש לאיסוף ולסריקת פריטי אפמרה ישראלים ויהודים, ולהנגשתם לציבור הרחב. תוכלו לעיין באוסף כאן.
אוסף הגלויות שלעיל, המתאר את חייהם של מהגרים יהודים-אמריקנים, מוצג לקראת הכינוס השלישי של הפורום הבינלאומי של הספרייה הלאומית, שיעסוק בנושא 'הגירה – גבולות – זהות'. הפורום ייערך בירושלים בין התאריכים 17–19 במרץ 2019.
תגובות על כתבה זו