בחופשה משפחתית בשנת 1921 החל פרנקלין דלאנו רוזוולט לפתח תסמינים רפואיים מדאיגים. בתחילה סבל עורך הדין בן ה-39 מכאב גב בלתי נסבל. לאחר מכן הוא נתקף בחילות ורעד בלתי נשלט, קדח מחום, ובעקבות כך היה מרותק למיטה שבועות ארוכים. מיום ליום הרגיש כיצד הוא מאבד את היכולת להניע את רגליו. הרופא שהוזעק למקום סיפק את האבחנה שתלווה אותו עד סוף חייו: התקף חמור של פוליו, מחלה שהכתה באותו הקיץ בכל רחבי החוף המזרחי של ארצות הברית.
אומנם נשיאה העתידי של ארה"ב היה הקורבן המפורסם ביותר של נגיף הפוליו, אבל מחלת "שיתוק הילדים" מלווה את האנושות כבר אלפי שנים. המחלה זוהתה כבר בשנת 1789, אך רק במאה העשרים – תקופה שבה התפרצויות פוליו חוזרות ונשנות פגעו באלפי קורבנות – הצליח רופא יהודי-אמריקני בשם יונה סאלק לפתח את החיסון הראשון בהיסטוריה לנגיף ההרסני.
התרכיב של סאלק יוצא לאור
בשנת 1953 הודיע ד"ר יונה אדוארד סאלק בתשדיר רדיו על התוצאות המעודדות של ניסוי שערך בתרכיב שפיתח, תרכיב שהפך במהרה לחיסון הפוליו הראשון.
בפרסום התוצאות ספג סאלק קיתונות בוז מצד הממסד הרפואי האמריקני. הרעיון שהגה – הזרקת נגיף מומת של פוליו לגופם של ילדים ומבוגרים – נראה בתחילה נועז מדי, בלתי אפשרי ליישום. רופאים וחוקרים רבים מיהרו להכריז על בנו של החייט ממנהטן כחוקר נלהב מדי במקרה הטוב, או שרלטן ונוכל במקרה הרע.
סאלק בחר להתעלם מהביקורת שהוטחה כלפיו. הוא הרגיש שאין באפשרותו להעביר את בשורת החיסון בדרך המקובלת עד כה – פרסום תוצאותיו במאמרים אקדמיים כדי לשכנע את ציבור החוקרים בנכונות התיאוריות שלו. במקום זאת, סאלק עבד שישה ימים בשבוע, 16 שעות ביום, על מציאת פתרון ל"שיתוק הילדים" שפגע במיליונים ברחבי העולם. כאשר היה קרוב לפריצת הדרך שייחל לה, חיזר אחר מממנים לניסויים קליניים שיוכיחו את התיאוריה הנועזת שרקח.
למרות ששניים מעובדי מעבדתו פרשו כאות מחאה על "הקצב הקדחתני והלא סביר" של סאלק, דחף הרופא להתחלת ניסויים בבני אדם. עד סוף שנת 1953 הספיקו מעל 7,000 ילדים לקבל את התרכיב. הניסוי הצליח מעל למשוער. כאשר חוסנו לבסוף עוד שני מיליון ילדים באחד מהמחקרים הרפואיים הגדולים בהיסטוריה, ניתנה לסאלק הרשות להודיע לציבור האמריקני כי נמצאה דרך להתגבר על המחלה הנוראה. הוא הוסיף כי הוא ומעבדתו מוותרים על כל זכות לפטנט – החיסון שעליו שקדו במשך שנים יישאר בנחלת הכלל.
הייתה זו בדיוק הבשורה שחיכו לה כאן, במדינת ישראל הצעירה.
חיסון כחול-לבן
החדשות על המצאת החיסון הגיעו במהרה ארצה והסעירו את אזרחי מדינת ישראל המודאגים. בפרוץ מגפת הפוליו הגדולה בארץ בקיץ 1950 אושפזו מעל לאלף ילדים: רבים מהם נפגעו מהשיתוק, שהיה אחד מהתסמינים המפחידים ביותר של המגיפה. הורים אמרו לילדיהם להישאר בבתים, קייטנות נסגרו ומשרד הבריאות אסר על כניסת ילדים מתחת לגיל עשר (הגיל בעל הסיכון הגבוה ביותר להידבקות) למקומות בילוי שונים.
תחילה ניסתה ממשלת ישראל לקנות את החיסון ישירות מארה"ב, אולם מחאה ציבורית אמריקנית נגד מכירת החיסונים מנעה זאת – הורים רבים טענו כי אין זה הגיוני שממשלת ארה"ב תמכור חיסונים למדינה זרה בזמן שלא כל ילדיהם התחסנו. על כן, הוטלה משימת ייצור החיסון על ד"ר נתן גולדבלום. יחד עם פרופ' תמר גוטליב, גייסו שני הרופאים צוות והקימו מעבדה ביפו.
שנה לאחר מכן היה מוכן התרכיב, ובינואר 1957 החל מבצע החיסון בארץ.
לרוב, כאשר הוזמן לביקורי כבוד בחו"ל, ד"ר סאלק סירב להגיע. אך כאשר הוזמן לביקור רשמי על ידי מדינת ישראל בשנת 1959, נענה בחיוב, והסביר את הסכמתו בחיבה העמוקה שחש כלפי עם ישראל ומדינת ישראל. עוד הוסיף הד"ר כי "הדבר הנעשה בישראל, הוא עמוק ונשגב כאחד. ואני חושב שהישראלים מבינים זאת היטב, כי הלא הם עצמם מחוללים את המהפכה הזאת בחיי העם היהודי". בארץ זכה הד"ר הטוב לכבוד הראוי לראשי מדינות, ונפגש בין השאר עם ראש הממשלה דאז – דוד בן גוריון – ממנו קיבל תעודת הוקרה בשם מדינת ישראל והעם היהודי.
