צריך רק להעיף מבט על שלטי החוצות כדי לגלות שהקומיקס וגיבורי העל הם במיינסטרים זה מכבר, ואין זה משנה באיזו מדינה הם נמצאים ואיזו מדיה בוחנים.

אנחנו מצפים שהילדים והנוער יהיו קהל היעד העיקרי של הקומיקס והרומנים הגרפיים, וזה אכן המצב: בשנת 2017 הגיעו לספרייה 1,056 ספרי ילדים ונוער – 88 מהם הם ספרי קומיקס. לא מפתיע שמרבית הספרים בקטגוריה זו פונים לציבור הישראלי הכללי, קרי – היהודי החילוני והמסורתי-לייט. אולם, ההפתעה הגדולה העולה מדו"ח הספרים של הספרייה הלאומית שפורסם לקראת שבוע הספר השנה, היא שיש קהילה מסוימת בתוך הציבור הישראלי ורוב ספרי הקומיקס בארץ נכתבים עבורה: 60 ספרי קומיקס מתוך 88 הספרים שהופקדו בספרייה מיועדים לקוראים חרדים ונכתבו על ידי סופרים מתוך הקהילה, בשביל הקהילה.

אחד מהספרים האלו הוא הספר "א אידישע קאפ 2X2" מאת האמן החרדי גדי פולק:

ספר זה הוא אחד מספרי הקומיקס החרדים שזכו לאישור ולהמלצה מ"הוועדה הרוחנית לביקורת ספרי קריאה בנשיאות הגאון ר' ישראל גנס שליט"א" שנותנת חותמת אישור לספרים ומנמקת את המלצותיה בנוגע לספר, שעל פי התקציר שלו ימצא את עצמו בעיקר על השולחן או על ברכי הילדים. הוא מלא בסיטואציות ובשאילתות שעליהן צריך לענות באמצעות "הראש היהודי".

בתוך הספר ישנה חותמת "כשרות" שבה כתוב: "לאשר שנציג הוועדה עבר על 'א אידישע קאפ 2X2' מאת גדי פולק ומצא אותו ראוי ומומלץ מאוד לילדי ישראל ולכל המשפחה".

הוועדה מוסיפה ומסבירה: "מאז ומעולם נודע הראש היהודי בחריפותו ובדקות המחשבה שבו. בצורה שנונה ומשעשעת מגרה ספר זה את הילד לחשוב, לחקור, ולהתאמץ, להשוות ולהיות ערני לפרטי פרטים במציאות היהודית ובמציאות בכלל. ויהיה ספר זה בבחינה ותן בלבנו בינה להבין להשכיל ועל ידי כן להתעמק ולעסוק בדברי תורה לשמה."

ספרות הקומיקס החרדית היא בעיקרה ספרות מוסר. ייעוד הספרים הוא מתן הקשר לילדים באשר לשאלות מוסר שעולות בחיי היום-יום, ותוכנם מנסה לטפח אצלם אתיקה רוחנית ורוחניות באופן כללי, בשפה שנמצאת בגובה עיניהם.

הקומיקס נועד גם כדי להנגיש סיפורי מקרא עבור ילדים ונוער כמו "לכתך אחרי במדבר: יומן מסע אישי", גם כן מאת גדי פולק, שבו מסופר על ילד שנולד וגדל במדבר ונמצא במסע אל ארץ זבת חלב ודבש. הסיפור מתאר את האירועים של ספר "במדבר" בתנ"ך. כפי שכתוב בתקציר הספר:

"חלק מהיומן המצויר יעשיר ויחיה את ה'ויסעו… ויחנו…' את מה שבהם ואת מה שביניהם ויתן לקורא, מנער ועד זקן, מימד מוחשי שאין דומה לו. וכאשר ידפדף, יעלעל, יקרא ויעיין ב'לכתך אחרי במדבר' יראה את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים."

הוועדה הרוחנית לביקורת ספרים נתנה את המלצתה גם לספר זה: "הננו לאשר שנציג הוועדה עבר על הספר 'לכתך אחרי במדבר' יומן מסע עד הכניסה לארץ ישראל מאת גדי פולק – בהוצאת הרב ברוך חייט שליט"א ומצא אותו ראוי ומומלץ מאוד, וחובה לכל בית."

בספרי הקומיקס לילדים ולנוער בציבור החרדי ישנם גם ספרי הרפתקאות כמו "הפחדנים הנועזים". בספר זה יהודי לובלין ניצלים ומצילים את עצמם מרדיפת הגרמנים. ייצוג הגויים בספר מורכב ומגוון יותר משהיינו מצפים מספר המגיע מתוך הקהילה החרדית: מופיעים בו גם אינדיאנים, כמרים, וחיילים אמריקאים. הספר כמו מבקש מהקוראים להתגבר על פחדיהם ולהיות אמיצים נוכח הסכנה וההרפתקה. הוא גם מלמד כמובן מוסר ודרך ארץ, לפי דברי הוועדה הרוחנית: "הספר משלב בסיפור מסרים חינוכיים, מידות טובות, אמונה וביטחון, בתקווה שהמסרים הללו יספגו בלב הקוראים."

ספרי הקומיקס בציבור החרדי מלאי דמיון ומככבים על מדפי ספרי הילדים והנוער ולא בכדי. אומנם הם מלאים בסיפורי מוסר ובסיפורים תורניים, אבל ההנגשה של הסיפורים דרך קומיקסים ברמה אומנתית וסיפורית גבוהה פורצת את גבולות קהל היעד המקורי. היא מאפשרת הצצה לתוך עולם הייצוגים החרדי שעל פי רוב – הציבור החילוני כלל לא מכיר.

גדי פולק, נח רובין ואהרן זאב ברנשטיין הם רק שלושה מיוצרי הקומיקס לציבור החרדי שספריהם מצויים אצלנו בספרייה. ספריהם שמורים לצד אלה של יוצרים כמו שי צ'רקה, ג'קי ירחי, ר' נחמן זעלצער וחיים גאלה, ולצד סופרות ומאיירות כמו א. בת מלך, ר. פליישמן ובתיה כהן – כולן כותבות ומאיירות עבור הילדים והנוער החרדי וגם בשביל הגיל הרך.

אין ספק שזוהי סוגת ספרים פופולרית בקהילה החרדית, ולמה לא? – הרי קומיקס ורומנים גרפיים נמצאים בכל פינה. וחשוב לא פחות מכך הוא ש"הוועדה הרוחנית לביקורת ספרי קריאה מצאה את הספר ראוי לקריאה."

אבל יש גם סכנות מאחורי הקומיקס – הינה כאן למטה מודעה מתוך העיתון החרדי "המודיע" ובה קריאה להיזהר ממיסיונרים שמנצלים את סיפורי הקומיקס המקובלים והאהובים בחברה החרדית כדי להעביר יהודים "על דתם ועל דעת קונם".

כתבות נוספות

קפטן אמריקה – מגן היהודים!

הכירו את ברבי: יהודיה כשרה כדת וכדין

ממטולה ועד אילת: מסע הפלאים של גיל הקטן עם אווזי-הבר

"מה מעיק על פורטנוי?" לא היה הספר הראשון שחיבר רות, אך מיד עם צאתו בשנת 1969 הפך הרומן לרב-מכר שהגדיר במידה רבה את המשך הקריירה ארוכת השנים וההצלחות, כמו גם את הדימוי הציבורי, של הסופר היהודי-אמריקני פיליפ רות.

במרכז הרומן של רות עומדת דמותו השנויה במחלוקת של אלכסנדר פורטנוי, החושפת במהלכו של טיפול פסיכואנליטי את הנוירוזות שלה בשפה עסיסית עמוסת קללות וגסויות שמשאירה מעט מאוד לדמיון.

הדרך שבה הוצג גיבור הספר עוררה סערה בארצות הברית השמרנית, סערה שמצאה את דרכה גם ארצה. רות, שהפך עם צאת הספר לאחד מבניה המוכרים והמצליחים ביותר של הקהילה היהודית אמריקנית, נאלץ להתמודד עם שורה ארוכה של האשמות דווקא מצד הקהילה שאליה השתייך, וביניהן האשמות באנטישמיות ובשנאה עצמית.

ראש וראשון למאשימים היה חוקר הקבלה גרשם שלום, בביקורת ידועה הוא כתב עליו את הדברים הבאים:

"…וכל זה כדי כדי לסגור עם חשבון עם הדמות הדמונית – 'הידישע-מאמע' – שלא נאמר לה כל האמת בפרצוף עד שבא הסופר הזה ונתן דרור ליצריו האמנותיים. גיבור זה אינו עוד יחיד אומלל הכותב מתוך תאוותו, הוא היהודי שמשיב נקם על כך שגידלו אותו בבית יהודי שנעשה מתועב בעיניו, ויוצא להשכיב שיקסע אחרי שיקסע כדי להשתחרר משליטתה של אמו האיומה. זהו הספר שאליו פיללו כל האנטישמים. אני מעז לומר שבתפנית הבאה של ההיסטוריה, תפנית שלא תתעכב לוודאי, ספר זה יעשה את כולנו לנאשמים במשפט."

רות בחר להתמודד עם האשמות הללו ישירות. בספרו "לקרוא את עצמי ואת האחרים" מופיע ראיון עם ג'ורג' פלימטון שבו מתייחס רות להאשמותיו של גרשם שלום:

"… תמיד הייתי מרוצה ממזלי הטוב להיוולד יהודי, הרבה יותר ממה שמבקריי משערים זאת בנפשם. זו חוויה מסובכת, מעניינת, תובענית מבחינה מוסרית, ייחודית מאוד, וזה מוצא חן בעיניי. אני רואה את עצמי במצב ההיסטורי של היות יהודי על כל המשתמע מזה. ומי צריך יותר מזה? ואשר לאותן האשמות שהזכרת – כן, קרוב לוודאי שישובו ויטיחו אותן בי."

אף ש"מה מעיק על פורטנוי" הזניק את הקריירה הספרותית שלו, ספרים וסיפורים אחרים שלו כמו "להתראות, קולומבוס", נתנו אפילו יותר תחמושת לרבנים שהאשימו את רות בכך שהוא מוציא שם רע ליהודים. במסה "כתיבה על יהודים" (On Writing Jews) שפרסם רות בשנת 1963 הוא מסביר:

"בין המכתבים שקיבלתי מקוראים, היו כמה מכתבים מיהודים שהאשימו אותי באנטישמיות וב'שנאה עצמית' או, לכל הפחות, בחוסר טעם… יתר על כן, האשימו אותי שבביקורת כמו זו שלי – או ביקורת לכאורה – רואים האנטישמים הצדקה לעמדותיהם, והיא 'דלק' למדורתם, בעיקר כאשר היהודי עצמו מודה כביכול בהרגלים ובהתנהגות שאינם מופתיים, או אפילו אינם נורמלים ומקובלים. כשאני מדבר לפני קהל יהודי, תמיד ישנם אנשים שניגשים אליי אחר-כך ושואלים: 'למה אתה לא עוזב אותנו במנוחה? למה אתה לא כותב על הגויים?' – 'למה אתה חייב להיות כל כך ביקורתי?' – 'למה אתה לא מפרגן לנו?'…

קצת קשה, אולי בלתי אפשרי, להסביר לכמה מהאנשים הטוענים שהרגישו את שיניי ננעצות בהם, שפעמים רבות הם לא נושכו כלל. לא תמיד, אך לעתים קרובות, מה שהקוראים הבינו כגינוי החיים היהודיים, קשור אולי לנקודת המבט המוסרית שלהם עצמם ולא לזו שהם מייחסים לי. לפעמים הם רואים חולשה במקום שאני עצמי ראיתי אנרגיה או אומץ או ספונטאניות; הם מתביישים במה שאינני רואה כל סיבה להתבייש בו, ומתגוננים בשעה שאין כל סיבה להתגוננות."

במידה לא מועטה של אירוניה, אמו של פיליפ רות, תחקרה אותו בעצמה לגבי ההאשמות שהוטחו בו. רות מספר:

"בשלב מסוים אמרה לי אמי שמשהו מציק לה, לבסוף היא שאלה אותי, 'פיליפ, האם אתה אנטישמי?'. לשאלה הזאת עניתי, 'אמא, מה את חושבת? את מכירה אותי עוד מלפני שהלכתי לגן'. אבל ההורים שמעו את זה מהרבי, אתה מבין?"

הסופר פיליפ רות הלך לעולמו ב-22 במאי 2018, והוא בן 85 שנה. 

כתבות נוספות

הכותל של פרנץ קפקא

הצצה למחברת התרגילים בערבית של אחד העם

תמונות נדירות: האיש שתיעד את אסירי ציון בכלא הסובייטי