שירה | מה נעשה עם טלי?

.

ליאת מורבצ'יק

שלום כיתה א

וְאֵיךְ אֶשְׁלַח אֶת בְּנִי אֶל הַחֲזִית?
וְאֵיךְ אֶשְׁלַח אֶת בְּנִי אֶל בֵּית הַסֵּפֶר?
וְהוּא מַגִּיר שְׁתִיקוֹת עַל הַכָּרִית

הַלְּבָנָה, רִקְמַת דִּמְעָה טוֹפֶפֶת.
וּמִי יַטְלִיא לוֹ עוֹר מֵעַל כְּוִיַּת
הַשֶּׁקֶט? מִי יַכְלִיב לוֹ תַּךְ אֶל תֶּפֶר?

מוֹרֶה הוּא רַק מוֹרֶה וְלֹא חַיָּט,
מֵבִין (מֻקְדָּם מִדַּי), בֶּן שֵׁשׁ וּקְצָת,
שֶׁיֵּשׁ לְהַחֲרִישׁ אֶת קוֹל חַיַּת

בִּטְנוֹ, שֶׁתִּוָּתֵר כְּמֵהָהּ לָעַד.

כּסוּת

"בֹּקֶר גָּשׁוּם. לֹא לָקוּם. לֹא לְעַשֵּׁן, אֲפִלּוּ"
לאה גולדברג

בֹּקֶר אָבִיךְ. לֹא לָקוּם. לְהִתְעַלֵּם מֵהַמַּרְאָה אֲפִלּוּ.
לָצֵאת מִמֵּחִילת הַלַּיְלָה אֶל הָרְחוֹב הַמְּאֻבָּק,
בַּדֶּרֶךְ לְהָבִין אֶת שְׁקִיפוּתִי כְּאִלּוּ,
לְקַבֵּל בְּהַכְנָעָה אֶת כְּסוּת הָעֶצֶב הַנִּדְבָּק.

לְהָבִין שגּוּפִי חוֹלֵף מִמֶּנִּי,
שהוא חוֹמֵק מִבַּעַד כֹּל נֶקֶב קַל.
שְׁרִירֵי חֲלוֹמוֹתַי נִרְפִּים וּכְבָר כִּמְעַט אֵינֶנִּי,
סְבִיבִי תּוֹפֵחַ צֵל עַב־מִשְׁקָל.

וְהַצֵּל הוֹלֵךְ וּמִתְגַּדֵּל וּכְמוֹ חוּט דַּיִג
הוּא נִקְשַׁר וּמִתְלַפֵּף בַּאֲדִיקוּת סְבִיב אֵיבָרַי,
והוּא תּוֹלֵשׁ אֶת בְּשַׂר הָעַפְעַפַּיִם
וְרַק לִבִּי הַחַי קוֹרֵא לִי בְּאַקְרַאי.

קומץ שמיים

"עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד
הָיִיתִי עוֹבֵר אֶת חַיַּי"
אברהם חלפי

מִקֹּמֶץ שָׁמַיִם נִבְרֵאתִי,
עֵינֵי מַרְאָה גְּדוֹלוֹת מֵעַל הַיָּם.
בֵּיתִי מַמְלֶכֶת צֶמֶר צָחוֹר
עֲרִיסָתִי מְחוֹשֵׁי עֲנָנִים,
וְהֵם מְנַעְנְעִים אֶת גּוּף הַתִּינֹקֶת שֶׁלִּי
עַד סוֹף כְּאֵבֵי הָרָעָב.

סַבְיוֹנִים, בְּרָאשֵׁיהֶם הַחֲלָבִיִּים
סְבִיב גּוּפִי,
כְּמוֹ בָּלֵרִינוֹת עַל מוֹבַּיְל.

ליאת מורבצ'יק היא פסיכותרפיסטית. פרסום הביכורים שלה בשירה היה בגיליון 50 של המוסך. שירים אלה מתוך ספר בכתובים.

.

.

עמרי משורר־הרים

ונציה

בַּעֲרִיסַת גַּלַּיִךְ הַחוֹרֶקֶת
שָׁלְווּ בַּנֶּפֶשׁ יְסוֹדוֹת הָרִיב.
עֵת שִׁירָתָהּ שֶׁל רוּחַ מְזַקֶּקֶת,
פֵּרְקָה תְּהִילָתוֹ שֶׁל יוֹם מַשְׁרִיב.

בִּקְצֵה סִמְטְאוֹתַיִךְ הִשְתַּקַּפְתִּי
בִּרְאִי הַמַּיִם שֶׁל הָאֵין־מוֹצָא.
וְעַל עִקְבוֹת אָחֵר אַחַר כָּךְ שָׁבְתִּי,
זֶה שֶׁבַּגְּבוּל אֶת אוֹת דָּרְכּוֹ מָצָא.

הַאִם צָמַחְתְּ מִמְּצוּל פְּנִינָה וָיֶרֶק
וְנַס הַיָּם מֵהֶדֶף פְּרִיחָתֵךְ?
הַאִם חָלַם הַיָּם לִהְיוֹת לָךְ אֶרֶג,
לָשֵׂאת מִשְׁקָל כֵּלַיִךְ כְּעַבְדֵּךְ?

חִכִּיתִי לְעַצְמִי בְּסוֹף כָּל גֶּשֶׁר.
הֵשַׁטְתִּי אוֹתִי אֶל עוֹלָמִי.
וּכְשֶׁהִגַעְתִּי הִתְאַחָה הַקֶּשֶׁר
בֵּינוֹת דִּמְעַת הָאֵשׁ וִיקוֹד דָּמִי.

אוגוסט 2019

יום סתיו

לַקֵּט בִּכְנִיעָה נְדָבוֹת הַשַּׁלֶּכֶת,
לֹא דַּעַת, כִּי אִם עֵת רַפֹה.
אֱרֵה מֵחָגָו הַפְּרֵדָה הַנִּמְשֶׁכֶת,
הַצּוּף שֶׁבֵּין שָׁם וּבֵין פֹּה.

קִבּוּץ הַיָּמִים – לְוָיָה שֶׁל חַיֶּךָ,
עֲרֹב לְכָל יוֹם שֶׁמּוֹעֵד.
תּוֹסִיף לְהַבְשִׁיל מְבוּכַת לְחָיֶךָ,
אַךְ שָׂמְתָּ הַחוֹל לְמוֹעֵד.

11.11.2019, גני לוקסמבורג, פריז

עמרי משורר־הרים – שמו המקורי ולא שם עט – בן 26, גדל בירושלים, בשנים האחרונות חי בבזל, שוויץ. עוסק בכתיבה ובתרגום שירה גרמנית. שיריו פורסמו בעבר בגיליונות 32 ו־61 של המוסך.

.

.

מאיה ויינברג

שורש העצב

שורשי העצבים בולטים מחוט השדרה, ומעבירים אותות כמעט מכל חלקי הגוף ואליהם.
(המרכז לניתוחי עמוד שדרה)

מָה נַעֲשֶׂה עִם טַלִּי?
כָּל דָּבָר מַזְכִּיר אֶת טַלִּי
טַלִּי מְסָרֶבֶת לָמוּת
לְהִשְׁתַּתֵּק
כָּל מָקוֹם שֶׁנָּגְעָה בּוֹ
מְהַבְהֵב וְהַמִּלִּים שֶׁלָּהּ
תְּלוּיוֹת כְּמוֹ זְכוּכִיּוֹת עַל עֵץ
אֲבָל טַלִּי אֵינֶנָּה
רַק הָרוּחַ
לָכֵן שִׁבְרֵי זְכוּכִית
לָכֵן שִׁבְרֵי הַלֵּב
אֲנִי חוֹזֶרֶת לְחַפֵּשׂ
לְהִתְאַהֵב, לְהֵחָתֵךְ
טַלִּי אֲנִי זְקוּקָה לָךְ
שֶׁתַּגִּידִי לִי אֶת הָאֱמֶת
וְכָל דַּקָּה מֵהַזְּמַן
שֶׁהָיָה לָנוּ וְלֹא יָדַעְנוּ
כַּמָּה אֲנִי מִתְחָרֶטֶת
כָּעֵת

שיר ארגעה קטן

הַכֹּל בְּסֵדֶר
הַמָּרָק עַל הָאֵשׁ, הַשֶּׁמֶשׁ תְּלוּיָה בַּחַלּוֹן
הַכְּבִיסָה מִתְהַפֶּכֶת, הַכֹּל בְּסֵדֶר
הַבָּנוֹת בְּבֵית הַסֵּפֶר, הַתִּינֹקֶת בַּמָּעוֹן
הַכֹּל בְּסֵדֶר, זוֹ לֹא אַזְעָקָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת
רַק גְּנִיחָתוֹ שֶׁל הַמָּנוֹף, נְהָמוֹת מֵאַיָּלוֹן
הַכֹּל בַּסֶּדֶק, כְּפֶסַע מִתְּהוֹם
הַכֹּל בְּסֵדֶר, הַמֵּתִים מֵתִים כְּבָר
סָלְחוּ וְאֵינָם סוֹבְלִים עוֹד
הַבִּיטִי סָבִיב, כֻּלָּם בְּסֵדֶר
כֻּלָּם בְּאוֹתוֹ הַסֵּדֶר
מֵהָרִאשׁוֹן עַד הָאַחֲרוֹן
נֶהֱנִים מִמָּה שֶׁיֵּשׁ
מִצְטַלְּמִים הָמוֹן.

מטבוליזם של ציפור שיר

אַף פַּעַם לֹא תָּנוּחַ דַּעֲתֵךְ, רְגָלַיִךְ הַכְּפִיסִיּוֹת
אוֹחֲזוֹת עָנָף בְּעֶרְגָּה מְדֻיֶּקֶת, עֲדִינָה עַל סַף לִפֹּל.
לָנֶצַח תְּקַפְּצִי, תַּפְנִי הָרֹאשׁ בְּבֶהָלָה, לְפֹה וְאָז לְפֹה
יָפָה כָּל כָּךְ אֲבָל קְטַנָּה מִכְּדֵי לְהֵרָאוֹת.
רַק קוֹלֵךְ הַמִּתְעַקֵּשׁ וְגַם הוּא, רַק
לְהִתְרַחֲשׁוּיוֹת קְרוֹבוֹת מְאֹד.
נֵס קִיּוּמֵךְ, נוֹצוֹתַיִךְ הַסְּדוּרוֹת
אֵין בָּהֶם כְּדֵי לִשְׂרֹד
לָכֵן כָּל יוֹם הוּא פֶּלֶא
כָּל יוֹם הוּא יוֹם אֶחָד פָּחוֹת.

מאיה ויינברג היא משוררת, וטרינרית וחוקרת עטלפים באוניברסיטת תל אביב. פרסמה את הספרים "שטחים פתוחים" (ספרי עיתון 77) ו"עיר ותנוחת ההר" (הקיבוץ המאוחד) שזיכה אותה בפרס כליל לשירה אֶקוֹפּוֹאֶטִית, 2018. בימים אלו רואה אור הספר "פליטי אור" בשיתוף עם דרור בורשטיין (אפיק). הספר משלב נקודת מבט זואולוגית עם התבוננות מתחומי האמנות ומזמין להכרות חדשה עם עטלפים. שירים וביקורת פרי עטה התפרסמו במוסך.

» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת גיא פרל וצילה זן־בר צור

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן