שירים מאת המשורר הקטלאני סלבדור אספריו, בתרגומו של איתי רון
• בַּוָּאדִיּוֹת גּוֹלֶשֶׁת מֶרְכֶּבֶת הַשֶּׁמֶשׁ, מִמְּרוֹמֵי הָרֶכֶס שָׁם שִׂיחֵי שֻׁמָּר וּגְפָנִים אוֹתָם אֵינִי יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ. הִנֵּה אֶחְלֹף עַל־פְּנֵי מִסְדַּר בְּרוֹשִׁים הַמּוֹרִיקִים בְּלִי נוֹעַ מֵעַל יָם רוֹגֵעַ.
מֵעֵין מוֹלֶדֶת קְטַנָּה מֻקֶּפֶת בְּבֵית הֶעָלְמִין! הַיָּם הַזֶּה, סִינֵרָה, גִּבְעוֹת אֹרֶן וְגֶפֶן, עָפָר וָאדִיּוֹת. אֵינִי מוֹקִיר דָּבָר מִלְּבַד צֵל עָנָן חוֹלֵף. וְזֵכֶר הַיָּמִים הָרָפֶה שֶׁהָיוּ וְאֵינָם.
אֲנִי חוֹלֵף עַל פְּנֵי פִּתְחֵי הַבָּתִּים בְּסִינֵרָה לוֹכֵד פֵּרוּרֵי זִכְרוֹנוֹת נוֹשָׁנִים, בָּרְחוֹבוֹת מְהַדְהֶדֶת דִּמְמַת תְּחִנָּה עֲמוּמָה אֵין תּוֹחֶלֶת. שׁוּם תְּרוּמָה אֵינָהּ פּוֹרֶסֶת אֶת הַפַּת הַבָּאָה אֶל פִּי, אֶת הַזְּמַן הָאָבוּד. רַק בְּרוֹשִׁים נֶאֱמָנִים מַמְתִּינִים לִי בְּיַרְקוּתָם הַמֻּפְלָאָה לְהַעֲנִיק לִי מֵחַסְדָּם.
(מתוך בית הקברות בסִינֵרָה)
פרחי היקינטון
לָדַעַת אֶת שְׁמוֹ הַבְּסִיסִי, אֶת שְׁמוֹ הַפָּשׁוּט שֶׁל כָּל דָּבָר וְדָבָר, לָחוּשׁ רַק לִטּוּף כְּמַגַּע אַפְּרִיל בֶּעָלִים הָרַכִּים, כְּשֶׁאוֹר הַגֶּשֶׁם מִתְרַחֵק אַט־אַט לְעֵת עֶרֶב עִם פִּרְחֵי הַיָּקִינְטוֹן. רֶגַע בָּהִיר שֶׁל הַפֶּרַח, מִשְׁתַּקֵּף, שָׁמוּר הֵיטֵב, מֵעֵבֶר לְיָפְיָם שֶׁל פְּרָחִים בְּתוֹךְ עֵינַי. אַחַר־כָּךְ, לֹא־כְלוּם זוּלַת זִכָּרוֹן שָׁבִיר בָּאֲוִיר, מִלְּבַד הַיָּרֹק הָעַז שֶׁל עֵשֶׂב הַנִּרְטָב בַּמָּטָר הַדַּק.
פונטוס
בְּקַרְקָעִית שַׁלְוַת עֵינֵי הַיָּם הִבְחַנְתִּי בַּחֲלוֹם מוּטָל, שָׁבוּר, כְּשָׂרִיד מִמִּקְדָּשׁוֹ שֶׁל אֵל קַדְמוֹן. אַי, זֶה שֵׁישׁ הַזְּמַן הַקַּר, כְּחַיַּי הָאוֹבְדִים אֶל מוּל קֶרַח הַמִּלִּים! מֵעַל סֶלַע הַמָּוֶת הֶחָשׂוּף אוּכַל רַק לְכוֹנֵן אֶת עַמּוּד הַכְּאֵב הָרָם, כִּצְעָקָה מְסֻקֶּסֶת, בּוֹדֵדָה שֶׁל שִׁיר הַלֵּל, שֶׁאֵין לוֹ זֵכֶר, בְּעוֹד כַּנְפֵי סוּפָה שְׁחֹרוֹת נוֹשְׂאוֹת עִמָּן אֶת אוֹר הַיּוֹם מְשַׁקְּפוֹת בָּבוּאָתִי בְּסוֹהֲרֵי שָׁמַיִם, מַזְמִינוֹת אוֹתִי לָצֵאת, לְדֶרֶךְ עֲמֻקָּה, רוֹגַעַת, בְּשַׁלְוַת עֵינֵי הַיָּם.
(מתוך השעות)
הנגנים העיוורים
נַגָּנִים זְקֵנִים הַשָּׁבִים יְגֵעִים, בְּחַדְגּוֹנִיּוּת הַגֶּשֶׁם הָאִטִּית, בְּאוֹר הַשַּׁחַר הַקָּפוּא.
רַכָּבוֹת שׁוֹרְקוֹת מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹת עֲרָפֶל מְטֻשְׁטָשִׁים. מַקְּלוֹת עִוְּרִים מְעוֹרְרִים נְבִיחַת כְּלָבִים עוֹיֶנֶת.
מִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה נֶשֶׁף הִרְוִיחוּ פַּת קָשָׁה שֶׁל לֶחֶם. הֵם בָּאִים עַתָּה, מְהַסְּסִים, מְבוֹסְסִים בַּדֶּרֶךְ הַבֻּצִּית, בַּמַּיִם, לְעֵבֶר הַמְּנוּחָה הַנְּכוֹנָה בַּקֵּבֶר.
בָּסוֹן, כִּנּוֹר פָּתֶטִי, בִּמְחוֹל הַפַּרְוָרִים לַחֲבֵרִים שְׁבוּרֵי הַלֵּב שֶׁמֵּתוּ. וְשָׁם בָּרֶקַע בְּמֶסֶר נִמְלָץ שֶׁל גְּמוּל אוֹ עֹנֶשׁ, חֲצוֹצְרוֹת שֶׁל יוֹם הַדִּין.
שמֵי ירושלים
הֲרְאִיתֶם אֶת הֶהָרִים הַזּוֹהֲרִים? מִשְּׁתִיקוֹת וְקֹר נִדָּח שֶׁל כּוֹכָבִים, בָּרָא לָנוּ הָאֵל אֶת הָעִיר. מֵחֲלוֹם גָּדוֹל בּוֹ שְׂפָתַיִם סוֹגְרוֹת עָלֵינוּ, שִׁירֵי גַּעְגּוּעִים, הָיִינוּ משתוקקים לבוא חָפְשִׁיִּים, כַּיּוֹם, כְּקַבְּצָנִים הַמַּפְנִים גַּבָּם לְמַכּוֹת הַנִּתָּכוֹת. חִדְלוּ־נָא לְהִתְיַפֵּחַ, קִלּוּסִין שֶׁל כְּפוֹר יִפְתְּחוּ בְּפָנֵינוּ אֶת עֶרֶב עֲצֵי הַזַּיִת הַכָּסוּף וְאוֹר הַשַּׁיִשׁ, חֲבַצָּלוֹת, נְהָרוֹת: כֵּן, הַשֶּׁפַע הַנּוֹשָׁן, בַּזִּים בְּמָעוֹף מֻשְׁלָם מֵעַל הָאַרְמוֹן הַיָּחִיד הָרָאוּי לִבְנֵי מְלָכִים.
(מתוך Mrs. Death)
32
רוּחַ הַמֵּגִיחַ מִן הַיָּם שׁוֹרֵק כְּאָסִיר עַל גִּדְרוֹת הַסּוּף.
אָנוּ נוֹשְׂאִים מַבָּט לְעֵבֶר מְסִלּוֹת הָרוּחַ, בִּנְתִיבֵי הַיָּם: בָּם נְשַׁלֵּחַ סִירוֹת שֶׁל תִּקְוָה.
בְּעֹמֶק חֲלוֹם הַזְּמַן שֶׁקָּפָא מִתְרַחֲקִים הָעֵצִים הַכְּסוּפִים. וְגוֹלְשִׁים מִן הָרֶכֶס שֶׁמֵּעֶבְרוֹ בְּמִזְרַח שְׁנוֹתֵינוּ חֲסַר הַשַּׁחַר שָׁקַע הַזִּכָּרוֹן, הַשָּׁב כָּעֵת עִם בֹּשֶׂם הַשֻּׁמָּר, בִּמְשׂוּכוֹת שִׂיחֵי אֲגָבָה וְאֶשְׁבָּל, אֲפִיקֵי הַנְּחָלִים, בִּגְחוּנוֹת לְבָנִים, נִרְפִּים כִּלְטָאוֹת.
45
אָנוּ שָׁבִים בַּזִּכָּרוֹן עַל עָקֵבֵינוּ בַּנָּתִיב הַזֶּה. אַךְ לֹא רָאִינוּ שׁוּם מַבּוּעַ, שׁוּם סִמָּן לְמַיִם, בִּבְאֵר הַנַּחַת.
שָׁמַיִם שֶׁל עוֹרְבִים. שִׁיר עִקֵּשׁ נִשְׁרָק מֵעַל לַיְשִׁימוֹן: "אִם עָבוּר עַמּוֹ מוּכָן אָדָם לָמוּת, עַמֵּנוּ לְחִנָּם יוּמַת".
(מתוך עור הפר)
» במדור "וּבְעִבְרִית" בגיליון קודם של המוסך: סיפור מאת הסופרת האיראנית מוֹנירוּ רָוָאניפּור, בתרגומם של ליאורה טמיר ותומר בן אהרון .
תגובות על כתבה זו