נשים אקזוטיות שפוגשים בדרך למכה

תיאורי מסעות של מוסלמים בימי הביניים חושפים מנהגי נישואים אקזוטיים ופגישה עם רופא יהודי ממגורשי ספרד

עולים לרגל

איור מהמאה ה-13 של עולי רגל בדרכם למכה

העלייה לרגל לעיר הקדושה מכה, מסע הנקרא בערבית חאג', היא אחת מחמש המצוות המרכזיות באסלאם שמחויב כל מוסלמי מאמין לבצע – לפחות פעם בחייו. אך תהיה זו טעות לראות במסע זה את אחת ההזדמנויות היחידות שעמדו בפני מוסלמים בימי הביניים לתור את האימפריה המוסלמית חובקת העולם.

באימפריה המוסלמית התקיים מסחר ענף ושוקק, ונתיבי הסחר המתארכים של האימפריה העמידו בפני סוחרים וסתם הרפתקנים אפשרויות אינספור לצאת את ביתם ולראות מקומות חדשים.

 

כריכת הספר 'מסעות המוסלמים בימי הביניים'

 

מבין מאות אלפי הספרים וכתבי היד השמורים באוסף האסלאם והמזרח התיכון בספרייה הלאומית מקבץ ספר תמים למראה בשם الرحالة المسلمون في العصور الوسطى (בעברית: מסעות המוסלמים בימי הביניים) את סיפורם של כמה מהנוסעים הללו, ומספק הצצה למקומות החדשים שפגשו במסעותיהם.

גלובוס
שרטוט של כדור הארץ של הגיאוגרף שריף אדריס, נולד 1100 בספרד. מגדולי הגיאוגרפים המוסלמים

 

מבין השמות הרבים שנפגוש בספר, המוכר שבהם הוא ככל הנראה אבן בטוטה בן המאה ה-14. דבריו של החוקר והנוסע המוסלמי הנודע מחזקים את הידוע לנו על הנוהג המוסלמי על פיו גבר היוצא למסעות ארוכים נושא אישה בארצות אליהן הוא מגיע. ובזמן שהוא שוהה בארצות אליה לרגל עסקיו, הוא שוהה עם אשתו (או נשותיו) המקומיות. ידוע לנו שאבן בטוטה נשא במהלך חייו לפחות 6 נשים שונות: שתיים במצרים וארבע באיים המלדביים. על הנשים שפגש באיים המלדביים הוא מספר:

"הנישואין באיים האלו קלים. המוהר נדיר, ודבר טוב וראוי הוא להתרועע עם נשים… והן לא יוצאות מארצן לעולם, ולא ראיתי בעולם דבר יפה יותר מנשים אלו… [תיאור איך הן מענגות את הגברים] והמנהג הוא שאישה לא אוכלת עם בעלה, והגבר לא יודע מה אוכלת האישה".

 

הרוג אויב וזכה באישה. תיאורו של סלימאן אלסיראפי בספר

 

מנהג נישואים אחר אנו פוגשים ביומן המסע של סלימאן אלסיראפי, אשר תיאר את הודו של המאה התשיעית כך: "יש שם זהב רב, והם אוכלים אגוזי קוקוס ובעזרתם הם נלחמים ומציירים. אם מישהו מהם רוצה להתחתן הוא אינו יכול ללא גולגולת של גבר מאויביהם, ואם הרג שניים מתחתן פעמיים, ואלו שהרגו חמישים יישאו חמישים נשים…"

במרוקו שבצפון אפריקה מצא הנוסע זכריא בן מוחמד אל-קזוויני (1203-1283) עיר בעלת מנהגים שונים בתכלית לאלו שמצאו הנוסעים הקודמים. מדובר בעיר הנשים, וכך כותב עליהם אל-קזוויני: "תושביה נשים שהגברים לא שולטים עליהן, הן רוכבות על סוסים ועוסקות במלחמה בעצמן, הן בעלות כוח חזק… ויש להן עבדים, כל עבד שייך לגבירתו והם קמים בטרם עלות השחר"

לא רק נשים פגשו הנוסעים המוסלמים בדרכם. עבד אל באסט מספר על מפגש עם רופא יהודי שפגש באלג'יריה אי שם במאה ה-15, המאה שבסופה גורשו היהודים והמוסלמים שסירבו להתנצר מספרד:  "נזקקתי לרופא הראשי והמיומן ביותר מוסא בן סמואל בן יהודה הישראלי… לא שמעתי מבין בני החסות ולא ראיתי כמותו במיומנות ובמקצועיות בתחום הזה, בקיא במדע העכשווי וכן במדע קדום… והוא מיהודי ספרד במקור, והוא מומחה גדול בתחום".

 

בהכנת הכתבה השתתף חן מלול. 

 

לאה גולדברג מציגה: דנטה בעברית

על תרגומיה של גולדברג מספרות מופת איטלקית

לאה גולדברג

בשיר שכתב על מותה של לאה גולדברג, יהודה עמיחי הבדיל באופן חד בין הפן האקדמי לפן האמנותי שבאישיותה:

"הפרופסור שֶבָּה, הָיָה
מוכן אולי לחיות עוד שנים רבות.
אך המשוררת, לא רצתה
להזדקן. וניצחה."

("לאה גולדברג מתה", מתוך: "ולא על מנת לזכור", 1971)

אינני יודע באיזו מידה דיכוטומיה זו בין אקדמיה לשירה אכן אפיינה את חייה של לאה גולדברג.  אך גם אם נסכים למתיחת קו הפרדה ברור כל כך, נראה שתחום הפעילות שמיזג את "הפרופסור" עם המשוררת הוא זה של תרגומי השירה שלה. תרגומים אלו נמצאים ברובם בכרך ספרה, "קולות רחוקים וקרובים". מן ההתפרסות הרחבה על פני שפות, תקופות ותרבויות שונות ניכרת בספר בקיאותה המקצועית של המרצה לספרות כללית, ויחד עם זאת זהו ספר אישי של לאה גולדברג המשוררת. בתרגומיה, גם אם המקור מרוחק במקום ובזמן, נשמע, כפי שכותב עורך הכרך טוביה ריבנר, "קולה שלה, החוזר כהד משיריהם של אחרים". (שם, עמ' 244).

המדור השלישי בספר, "משירת איטליה", הוא אולי העדות הברורה ביותר למיזוג הזה. להבדיל מהמדורים האחרים של תרגומים מהשפות האירופיות, בעלי האוריינטציה המודרנית, המדור האיטלקי מוקדש כמעט כולו לשירת שלהי ימי הביניים. המודרנה מיוצגת בו על ידי שיר אחד ויחיד של סלווטורה קואזימודו (זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1959), ועל ידי קבוצת שירים קטנה מאת רוסאנה אומבּרֶס (כרנאה מחוות ידידות של המתרגמת למחברת). בוודאי העדפת ימי הביניים אינה נובעת אך ורק מקרבה רגשית ופואטית למשוררים ולטקסטים מסוימים: הרי גולדברג גילתה עניין מחקרי רב בשלביה הראשונים של הספרות האיטלקית, וכתבה מסות מלומדות ומקיפות למדי על שלושת הגדולים הנחשבים לאבותיה של ספרות זו (והנמנים גם עם אבותיה של הספרות האירופית בכלל): דנטֶה, פטרארקה ובוקאצ'ו.

 

מתוך נאום למלאת שבע מאות שנה להולדת דנטה.לחצו לצפייה בכתב היד מתוך אוסף לאה גולדברג בספרייה הלאומית
מתוך נאום למלאת שבע מאות שנה להולדת דנטה. לחצו לצפייה בכתב היד מתוך אוסף לאה גולדברג בספרייה הלאומית

המדור "משירת איטליה" נפתח ב"שירת הבריאה"(Cantico delle creature)  של קדוש הכנסייה פרנציסקוס איש אסיזי – טקסט מכונן ויצירת מופת ראשונה בשפה האיטלקית, השואבת את עוצמתה מן הפשטות הראשונית של לשונה ותבניתה. למותר לציין שראשוניותו של טקסט זה יוצרת ניגוד מוזר לחטיבה הראשית של שירי דנטה ופטרארקה, שכן בשירים אלה הגיעה הליריקה האיטלקית הביניימית לשכלולה, לבשלותה ולהישגיה המופלאים ביותר.

חטיבה זו מורכבת בעיקר מסונֶטים (סונֶטות, במונח השגור בפיה של גולדברג  ובפי רבים וטובים אחרים), והבחירה בדנטה ובפטרארקה כמחברי סונטים היא כמובן בחירה תמטית בדרמת האהבה הנעלה הבלתי-מושגת, הנושא הגדול שהליריקה האירופית הביניימית טיפחה והתמקדה בו מאז תחילתה בפרובנס.

חלקו של דנטה צנוע למדי: חמישה טקסטים בלבד (מתוך "החיים החדשים"). זהו תרגום הסונט שתחילתו Cavalcando l'altr'ier  ("ברוכבִי שלשום"):

ברוכבי שלשום
ברוכבי שלשום

בכתבה קצרה שכזו, אין מקום לדיון בפתרונות תרגומיים ספציפיים ובמידת סבירותם. עמינדב דיקמן כתב שבתרגומיה הפיוטיים של גולדברג בולטת (בעקבות מסורת התרגום הרוסית) העדפת שחזור הצד הצורני, עד כדי "הכפּפה של העתקת תוכן השיר ותבניותיו הלשוניות לצו שימור הצורה" ("על לאה גולדברג כמתרגמת שירה", בתוך: "פגישות עם משוררת" [עורכות: רות קרטון-בלום וענת ויסמן] תל אביב 200, עמ', 225). אכן, גם במקרה השיר שהובא לעיל, בדיקה מדוקדקת תוכל להצביע על מה שהוחמץ ועל מה שעוּוַת למען שימור הצורה. אבל נקודת הכוח של התרגום טמונה בתחושה של חוסר אילוץ שהוא מעורר, במבע הקולח בטבעיות לתוך תבנית הסונט התובענית והחמורה, במנגינת משקל האֶנדֶקַסילאבו האיטלקי, המשוחזרת בקפידה, באלגנטיות ובעידון רב.

פטרארקה מיוצג כאן על ידי 22 סונטים, אליהם נלוו שני שירים בתבנית הסבוכה של "סֶסטינה ליריקה" (כל הטקסטים כבר ראו אור כספר נפרד ב-1953). קשה להפריז בחשיבות תרגומים אלו. לאה גולדברג הציעה לראשונה לקורא העברי מבחר כלשהו, לו גם מצומצם מאוד, של שירת הליריקן האיטלקי הגדול (לאחר שטקסטים בודדים תורגמו לעברית על ידי משכילים יהודים-איטלקים במאה ה-19).

 

לאה גולדברג. עסקה גם בתרגום ספרות מופת איטלקית
לאה גולדברג. עסקה גם בתרגום ספרות מופת איטלקית

את התרגומים הללו ניתח בדקדקנות שמעון זנדבנק ("לאה גולדברג והסונט הפטרארקי", בתוך ספרו: "שתי בריכות ביער", תל אביב 1975). זנדבנק מדגיש כי נושאי הליריקה הפטרארקית (פרידת האוהבים, ייסורי האהבה, הקונפליקט בין תבונה ליצר) הלמו את עולמה הרגשי של המשוררת, שמוטיבים אלה מצויים גם בשיריה המקוריים. עם-זאת, ברמת ברמת הסגנון ומבנה המשפט השירי, זנדבנק טוען שגולדברג החליפה את "החספוס" והדינמיות של המקור "במשהו מאורגן, מכתמי, סימטרי, מרוחק, סטאטי".

עותק ספרו של שמעון זנדבנק, "שתי בריכות ביער" (תל אביב 1975)
עותק ספרו של שמעון זנדבנק, "שתי בריכות ביער" (תל אביב 1975)

 אין ספק שהדוגמאות שזנדבנק מביא לביסוס טיעונו משכנעות בחלקן, אך הן אינן ממַצות את כל היבטיו של התרגום ודומני כי אין להסיק מהן מסקנות נחרצות מדי. ככל הפתחים לעולמות ספרותיים זרים, גם פתח זה הוא עתים רחב עתים צר, אך הוא נותן לקורא דריסת רגל בליריקה של פטרארקה המשורר הגדול. במקרה של דמות מרכזית בהיסטוריה הספרותית, כפי שהיה פטרארקה, ההישג שאפשר לייחל לו הוא קודם-כל תודעתי: שהקורא יבין מהו שיעור קומתו של היוצר שאת ספרו הוא מחזיק בידיו. ואכן, הקורא בתרגומיה של גולדברג מרגיש ומבין שפטרארקה הוא רב-אמן של המילה המבטאת רגש, ויכול גם לחוש במעומעם מדוע היתה לו השפעה מכרעת על שירת האהבה של אירופה במשך למעלה ממאתיים שנה.

וכל זה, ברגעי החסד של המתרגמת, מתוך נאמנות בסיסית – אם כי לא מוחלטת, כמובן – למקור: לתכניו, לנימתו, למהלכו הרעיוני והריתמי, לחומריו הציוריים. דוגמה לכך היא הנוסח העברי של Benedetto sia 'lgiorno ("ברוך יהי היום"), אחד השירים הפופולרייים ביותר שב"קנצוניירה" של פטררקה:

תרגומה של לאה גולדברג לשיר הפותח את ה"קנצוניירה" של פטרארקה
תרגומה של לאה גולדברג לשיר הפותח את ה"קנצוניירה" של פטרארקה

גם כאן, לא כל שהיה במקור הפטרארקי נשמר, ולא כל שנמצא בתרגום הגולדברגי היה במקור. אבל התנועה רבת ההוד של ברכת האהבה ההולכת וחובקת עולם, הכובשת זמן ומרחב, אחר כך מתנקזת אל גיליונותיו של המשורר ובסוף חוזרת לתוך מחשבתו שממנה יצאה, מועתקת לעברית בכישרון רב. ושוב ללא אילוץ, באין מכשול לזרימתה, מתוך שליטה נהדרת במוזיקה של האֶנדֶקסילאבו האיטלקי.

נוסף לחטיבת דנטה-פטרארקה אנו מוצאים במדור עוד תרגומים של שיר-עם, ושל קטע קצר מאת המשורר-ההומניסט הרנסנסי אנג'לו פוליציאנו. כמו-כן אנו מוצאים את תרגומי השירים האיטלקיים – ארבעה סונטים והשיר ההיתולי "ביסבּידיס" – של עמנואל הרומי, המשורר העברי בן דורו של דנטה, שלו אנו חבים את הכנסת צורת הסונט לספרות העברית. קרוב לשירי עמנואל, ודומה להם בנימתו ההומוריסטית וברוחו הארצית והצינית, הוא סונט אחר שגולדברג מציעה לקורא בגרסה עברית, פרי עטו של המפורסם במשוררי הזרם "הקומי-ריאליסטי" של שלהי ימי הביניים, צֶ'קו אנג'יוליירי (משורר זה, שבוקאצ'ו סיפר ב"דקאמרון" על שנאתו לאביו, בוודאי גם על סמך הנאמר בשיר שיובא להלן, החליף עם דנטה שירי פולמוס ולעג).

 

עותק של הספר "קולות רחוקים וקרובים" (ספריית פועלים, תל אביב 1975)
עותק של הספר "קולות רחוקים וקרובים" (ספריית פועלים, תל אביב 1975)

תרגום הסונטים של עמנואל וצ'קו, הרחוקים כל כך, בנימה, בפואטיקה ובאידיאולוגיה, משירת האהבה הנשגבה של דנטה ופטרארקה, מעיד על התעניינותה של לאה גולדברג גם בסוג אחר של סונט איטלקי ביניימי, שאין בו שמץ מן השבח ל"כאב המתוק" של ייסורי האהבה ומן האידיאליזציה הקיצונית של נשים שמימיות כביאטריצ'ה ולאוּרה – אהובותיהם של דנטה ופטרארקה.

כך המשוררת מעתיקה לעברית, בשנינות וברוב-חן, את השיר S'i fossi fuoco מאת צֶ'קו הציניקן:

S'i fossi fuoco
S'i fossi fuoco

כתבות נוספות:

למוסקבה? למצרים? או לירושלים? גלגוליו של הַמְפֻזָּר מִכְּפַר אֲזַ"ר

על ארץ אהבתה של לאה גולדברג

הימים הלבנים של לאה גולדברג

מעשה בציירת: לאה גולדברג

מה עושה החלוץ כשהוא בא לקיבוץ?

לחדש את ארץ ישראל בגולה: הצצה למפת קיבוצי ההכשרה של הסתדרות החלוץ בפולין משנת 1935

1

תנועת החלוץ היתה תנועה ציונית של צעירים שהתאגדו למטרת עליה לארץ ישראל. התנועה הכשירה את חבריה לעבודה חקלאית ורכישת התרבות והשפה העברית. תנופת הגידול של התנועה התרחשה במזרח אירופה, והחל משנות העשרים של המאה העשרים ורשה בירת פולין שימשה ביתו של המרכז העולמי של התנועה. בה גם יצא לאור  עתון  דו-שבועי "העתיד" אשר סיקר את פעילות ארגון החלוץ והביא עדכונים מן הנעשה בארץ. בין הכותבים בעתון נמצא את יצחק טבנקין במאמרו "לחינוך דמות האדם והפועל",  יוסף חיים ברנר, ברל כצנלסון, חיים נחמן ביאליק, משה ביילינסון, וכן "שאלות תרבות וחינוך בהכשרה" מאת ברנצ'וק; בצדם נמצא מאמרים נוספים העוסקים בשאלות הנעות בין חלוציות לפדגוגיה המכוונת אל הדור הצעיר בגולה המיועד להגיע לארץ ישראל.

1 1

גרודנו, ביאליסטוק, לודז', קאליש, ורשה – אין לפנינו סתם רשימת ערים בגולת פולין, אלא רשימת ישובים בהם קיים קיבוץ הכשרה המונה מאה חברים ומעלה. מידע זה מספקת לנו מפת קבוצי ההכשרה של הסתדרות החלוץ בפולין, שיצאה לאור ככל הנראה ב- 1935.

1

בקיבוצי ההכשרה המסומנים במפה לפי גודלם  זכו המשתתפים בנוסף להכשרה מקצועית בתחומי החקלאות והעבודה המכוונת לכיבוש השממה, גם בהכשרה רוחנית לקראת חיי שיתוף.

במה זכתה "גרוכוב" להופיע בהבלטה בצמוד לורשה הבירה?

בגרוכוב שכנה חוות ההכשרה העיקרית והגדולה בפולין. החווה הוקמה ב- 1919. בין הענפים בהם התמחו חניכיה היו פלחה, לול ורפת. במקום זה התגבש גם הארגון היהודי הלוחם – לימים גורם חשוב במרד גטו ורשה.

המפה מלמדת אותנו עוד כי מספר החברים בארגון גדל מ- 9,000 ב- 1929 ל- 41,000 בשנת 1934.

מעיון בעלון ביידיש המתייחס לפעילויות ארגון החלוץ נוכל ללמוד על פעילויות התרבות שיזם, בהן סמינרים, פעילות חברים בהכשרות, בקיבוצים ובסניפים, הוצאה לאור של כתבי עת בעברית וביידיש, ועוד.

1

 

1
מפת קיבוצי ההכשרה של הסתדרות החלוץ בפולין, שנת 1935

 

מאת הספרייה הלאומית בסיוע איילת רובין, מנהלת אוסף המפות ע"ש ערן לאור.

 

כתבות נוספות

"אני זוכר קולנוע רקס ביומיות…"

עירוב בעיר נא אמון

הכירו את מפת התיירות הראשונה של ירושלים

"אמבטאות די נקיות" בירושלים ו"בתי המרחץ התורכים" בדמשק

פריטים נדירים: הצצה אל חייהם של מקס נורדאו ובתו היחידה מקסה

שיר נגד אנטישמיות, התכתבויות עם מנהיגים ציוניים ופנקס המתעד אירועים חשובים בבית נורדאו הם רק חלק מהפריטים שנמצא בארכיון

1

מקס ומקסה נורדאו

בנובמבר 2016 נמכרו במכירה פומבית במקום קטן צפונה מפריס מסמכים אישיים, מכתבים ותצלומים מעיזבון הציירת הצרפתייה מקסה נורדאו (1993-1897).

שמה מצלצל מוכר מסיבה טובה: היא הייתה הבת היחידה של המנהיג הציוני, העיתונאי והרופא מקס נורדאו (1923-1849). מקסה נולדה בפריס, שם היא גרה שנים רבות, מלבד מספר חודשים בימי מלחמת העולם הראשונה, כאשר אביה גורש מצרפת כ"נתין עוין" (מקס נורדאו היה אזרח אוסטרי) וגם בתקופת מלחמת העולם השנייה, שבה היא גרה בארה"ב. כתוצאה מהמעברים הרבים, מקסה נורדאו שלטה במספר שפות: צרפתית, ספרדית, גרמנית, אנגלית ואף ידעה עברית. גם אביה מקס שלט בלשונות רבות: גרמנית, הונגרית, צרפתית, אנגלית ועברית. בארכיונה ניתן למצוא מסמכים בכל השפות האלו.

בין פריטי העיזבון נמצאו גם מכתבים, רשימות ואף כתבי יד של אביה, מקס נורדאו. ארכיונו האישי הופקד לארכיון הציוני המרכזי כבר ב-1949, אך מסתבר שמספר לא מבוטל של מסמכים נשארו בידי המשפחה. בזכות התמיכה הנדיבה של התורם מר אורי אייזן נרכש חלק מעיזבונה של מקסה נורדאו, ובין הפריטים גם שורה של כתבי יד ומכתבים אל ואביה מקס. רוב החומרים שהגיעו לספרייה הלאומית נשמרו בחוסר סדר מוחלט. במהלך מספר חודשים סודרו הפריטים ושוחזרו כתבי יד שדפיהם הבודדים היו מפוזרים במקומות שונים. עתה הארכיון מאורגן בחמש סדרות: 1) התכתבויות של מקסה נורדאו, 2) תעודות אישיות, רשימות וכתבי יד של מקס נורדאו, 3) התכתבויות של מקס נורדאו, 4) התכתבויות של משפחת נורדאו, לרבות זו של אנה, אשתו של מקס, 5) תוספות.

בסך הכול נוצרו 312 רשומות תיק באוסף זה.

 

1
תצלום דיוקנה של הציירת מקסה נורדאו בילדותה, אוגוסט 1903. מתוך אוסף שבדרון שבספרייה הלאומית

 

בתוך האוסף ניתן למצוא מספר פריטים מעניינים במיוחד. כך לדוגמה שיר בכתב ידו של נורדאו: אל האנטישמיים (Den Antisemiten). שיר זה פורסם באנתולוגית טקסטים ושירים נגד האנטישמיות הגואה שפורסמה ב-1893. באוספנו החדש נשמר כתב יד של השיר, דבוק על נייר מכתבים של בית ההוצאה שפרסמה את האנתולוגיה. שם ניתן לראות אותו בכתב ידו של מקס נורדאו. בשיר זה משווה נורדאו בין חבית רקובה שמקלקלת את היין והופכת אותו לחומץ ובין הנפש המורעלת שהופכת את האהבה הנוצרית לשנאה. בבית השני של שירו דורש המחבר לזכור את ישו (שנשכח מרוב כעס פגאני כלפי היהודים) ולסלוח לנוצרים במלים: "אינכם יודעים מהם מעשיכם."

 

1
אל האנטישמיים (Den Antisemiten) מאת מקס נורדאו
1
כריכת האנתולוגיה

 

פריט מעניין נוסף הוא מכתב מאת נחום סוקולוב שנכתב בלונדון בדצמבר 1915. מהמכתב עולה שבין שני המנהיגים הציוניים היו חילוקי דעות.  סוקולוב הציע לא לדון בהם באמצעות מכתבים אלא בשיחות אישיות כאשר הוא יגיע אל נורדאו (שאז חי במדריד).

 

1
המכתב ששלח נחום סוקולוב למקס נורדאו

 

בין המכתבים שמקסה נורדאו קיבלה התגלו שני מכתבים בלתי-ידועים מוולדימיר ז'בוטינסקי מ-1928 ומ-1930. השני הוא מכתב ברכה ששלח ז'בוטינסקי לרגל לידת קלודי, בתה של מקסה נורדאו, ב-22 בספטמבר 1930. באותו מכתב הוסיף גם ברכות לשנה החדשה. מכתב זה גם ייחודי מבחינה לשונית, כיוון שמחברו החליף בין שתי לשונות: אנגלית וצרפתית.

 

1
המכתב ששלח זאב ז'בוטינסקי למקסה נורדאו

 

בין מכתבי משפחת נורדאו בולט אוסף גדול המורכב ממאות מכתבים שכתבה אנה נורדאו ממדריד אל בנותיה בין 1918-1914. במכתבים אלה דיווחה אנה, במקור זמרת אופרה ובת למשפחה פרוטסטנטית מדנמרק, לבנותיה מנישואיה הראשוניים שהמשיכו להתגורר בפריס, על חייהם בבירת ספרד. במרבית המכתבים כתבה על דברים יומיומיים, אך פה ושם סיפרה על אורחים חשובים בבית נורדאו, ביניהם שרי ממשלה ממדינות דרום-אמריקה והמזרחן, יליד ירושלים וחברו הקרוב של נורדאו, אברהם שלום יהודה.

אחד הפריטים המעניינים ביותר באוסף נורדאו הוא פנקס ובו רשמה אנה נורדאו את ההוצאות היומיומיות, אירועים חשובים בבית נורדאו (כגון ביקורים ונסיעות), אך גם את המכתבים שהתקבלו ואלה שנשלחו בכל יום בין השנים 1907 ועד 1925. ב-406 דפי הפנקס תועדו התרחשויות רבות, כ-12,000 מכתבים נכנסים וכ-10,000 מכתבים יוצאים. הכמות העצומה של התכתבות נורדאו ממחישה בצורה מרשימה את מעמדו המרכזי של נורדאו בציבור היהודי-ציוני, אך גם מעבר לזה חשיבותו כסופר ועיתונאי נודע בתקופתו.

 

1
מפתח מפנקס ההוצאות וההתכתבות

 

לאוסף זה נוסף פריט שככל הנראה נמצא כבר זמן רב באוספי הספרייה הלאומית. מדובר בלקט כתבי היד של נורדאו לנאומים שנאם בקונגרסים ציוניים בין השנים 1911-1897. נורדאו נהג לכתוב את הנאומים שנאם בכתב ידו. בשלב מסוים כל כתבי היד האלה נאספו, נכרכו ונמסרו לספרייה הלאומית. עקב העובדה שפריט זה שייך לאוסף נורדאו הוחלט לצרפו לשאר החומרים הממתינים עתה לחוקרי מקס נורדאו במחלקת הארכיונים.

 

1
נאומי מקס נורדאו

 

כתבות נוספות

האיש שלפני יותר מ-100 שנה מיתג מחדש את העם היהודי

"עתה אני חושב שקפקא אומר לי בעצמו: 'די עשית'"

חליפת מכתבים בלתי-ידועה של גרשם שלום עם אשתו הראשונה אלזה-אֵשָה