העלייה לרגל לעיר הקדושה מכה, מסע הנקרא בערבית חאג', היא אחת מחמש המצוות המרכזיות באסלאם שמחויב כל מוסלמי מאמין לבצע – לפחות פעם בחייו. אך תהיה זו טעות לראות במסע זה את אחת ההזדמנויות היחידות שעמדו בפני מוסלמים בימי הביניים לתור את האימפריה המוסלמית חובקת העולם.
באימפריה המוסלמית התקיים מסחר ענף ושוקק, ונתיבי הסחר המתארכים של האימפריה העמידו בפני סוחרים וסתם הרפתקנים אפשרויות אינספור לצאת את ביתם ולראות מקומות חדשים.
מבין מאות אלפי הספרים וכתבי היד השמורים באוסף האסלאם והמזרח התיכון בספרייה הלאומית מקבץ ספר תמים למראה בשם الرحالة المسلمون في العصور الوسطى (בעברית: מסעות המוסלמים בימי הביניים) את סיפורם של כמה מהנוסעים הללו, ומספק הצצה למקומות החדשים שפגשו במסעותיהם.
מבין השמות הרבים שנפגוש בספר, המוכר שבהם הוא ככל הנראה אבן בטוטה בן המאה ה-14. דבריו של החוקר והנוסע המוסלמי הנודע מחזקים את הידוע לנו על הנוהג המוסלמי על פיו גבר היוצא למסעות ארוכים נושא אישה בארצות אליהן הוא מגיע. ובזמן שהוא שוהה בארצות אליה לרגל עסקיו, הוא שוהה עם אשתו (או נשותיו) המקומיות. ידוע לנו שאבן בטוטה נשא במהלך חייו לפחות 6 נשים שונות: שתיים במצרים וארבע באיים המלדביים. על הנשים שפגש באיים המלדביים הוא מספר:
"הנישואין באיים האלו קלים. המוהר נדיר, ודבר טוב וראוי הוא להתרועע עם נשים… והן לא יוצאות מארצן לעולם, ולא ראיתי בעולם דבר יפה יותר מנשים אלו… [תיאור איך הן מענגות את הגברים] והמנהג הוא שאישה לא אוכלת עם בעלה, והגבר לא יודע מה אוכלת האישה".
מנהג נישואים אחר אנו פוגשים ביומן המסע של סלימאן אלסיראפי, אשר תיאר את הודו של המאה התשיעית כך: "יש שם זהב רב, והם אוכלים אגוזי קוקוס ובעזרתם הם נלחמים ומציירים. אם מישהו מהם רוצה להתחתן הוא אינו יכול ללא גולגולת של גבר מאויביהם, ואם הרג שניים מתחתן פעמיים, ואלו שהרגו חמישים יישאו חמישים נשים…"
במרוקו שבצפון אפריקה מצא הנוסע זכריא בן מוחמד אל-קזוויני (1203-1283) עיר בעלת מנהגים שונים בתכלית לאלו שמצאו הנוסעים הקודמים. מדובר בעיר הנשים, וכך כותב עליהם אל-קזוויני: "תושביה נשים שהגברים לא שולטים עליהן, הן רוכבות על סוסים ועוסקות במלחמה בעצמן, הן בעלות כוח חזק… ויש להן עבדים, כל עבד שייך לגבירתו והם קמים בטרם עלות השחר"
לא רק נשים פגשו הנוסעים המוסלמים בדרכם. עבד אל באסט מספר על מפגש עם רופא יהודי שפגש באלג'יריה אי שם במאה ה-15, המאה שבסופה גורשו היהודים והמוסלמים שסירבו להתנצר מספרד: "נזקקתי לרופא הראשי והמיומן ביותר מוסא בן סמואל בן יהודה הישראלי… לא שמעתי מבין בני החסות ולא ראיתי כמותו במיומנות ובמקצועיות בתחום הזה, בקיא במדע העכשווי וכן במדע קדום… והוא מיהודי ספרד במקור, והוא מומחה גדול בתחום".
בהכנת הכתבה השתתף חן מלול.
