לפני בר רפאלי ואסי עזר, היו כאן ביאליק וטשרניחובסקי
כל דור חושב שהדור שהגיע אחריו מצטיין בשטחיות וברדידות שאין שום סיכוי שאפיינה את הדור שקדם לו, שלא לדבר על זה שהגיע לפניו. זו דרכו של עולם, ובכתיבת כתבה זו בחרנו שלא לסטות מהתנשאות מבישה זו – זה פשוט מהנה מדי.
בתחילת המאה העשרים, בתקופה שבה הייתה התרבות העברית המתחדשת תרבות ספר, היו מחברי הספרים לגיבוריה. ומה עושים לגיבורי תרבות? מדביקים את פניהם על מוצרים כדי להיטיב למכור אותם. להלן כמה דוגמאות:
מעט מאוד אנשים יכולים להתגאות בהישג כמו זה של ביאליק. אנחנו לא מדברים על שירתו האדירה, על מפעלי ההצלה שכונן כדי לדאוג למסורת היהודית ההולכת ונשכחת, על תרגומיו הנפלאים שבראשם דון קיחוטה, על שהמציא את הילדות בעברית, ואפילו לא על שגר עוד בחייו ברחוב שנקרא על שמו (בזה גם אחד העם יכול להתגאות) – אנחנו כן מדברים על הפרסומת הזו, שנדפסה ללא ידיעת המשורר. אחרי הכול, הוא כבר לא היה בחיים באותה תקופה.
משורר לאומי של איזו אומה יכול להתגאות בכך שהוא הפרזנטור של המשקה הלאומי של עמו?
אם היה משורר שהדיר שינה מעיני ביאליק, היה זה שאול טשרניחובסקי. בתקופת הפעילות של השניים הם בדרך כלל הוצמדו יחדיו, בבחינת "שני הגדולים". לכן, מפתיע לגלות את פרצופו של טשרניחובסקי מתנוסס מעל עטיפות מסטיק עם אליעזר בן-יהודה, חיים ויצמן, אלברט איינשטיין, וביאליק שלנו איננו.
יש רק אשם אמיתי אחד בהכול, האשם האמיתי של כל הסאגה הנוכחית שהיא הציונות: בנימין זאב הרצל.
לקח לנו קצת זמן להכיר בזה, בעיקר כיוון שלכל ברכות השנה טובה המשתמשות בדיוקן פניו של חוזה המדינה לא התייחסנו בהתחלה כאל מוצרים. אבל למה לא בעצם? הן הרי נמכרות בחנויות. אז הינה הוא, חוזה מדינתנו, מעטר שורה ארוכה של שנות טובות.
התחלנו בזלזול ונסיים בהסתייגות. פעם שימשו סופרינו ומשוררינו תפקיד טוטאלי בהרבה מהיום. רצינו לשמוע את דעותיהם על כל עניין, ציפינו שיסייעו בהקמת כל מוסד והתעקשנו להשתמש בפרצופם כדי למכור כל מוצר.
משהתחלנו אנחנו – כמשאלת מגילת העצמאות – להיות ככל עם ועם, ויש לנו תרבות עברית-ישראלית חיה ובועטת, זכינו במקצוע חדש המאפשר לסופרינו הנערצים להישאר בתחומם הם: הכתיבה.
למקצוע החדש שהקמנו קוראים מקצוע הסלב, ובעברית: ידוען או (מילה שאנחנו מעדיפים בהרבה:) כוכבן.
האם אתם חיים חיים של משורר עברי מתחילת המאה הקודמת?
חמדה בן-יהודה, סופרת הילדים הראשונה בעברית
קָהָל נִכְבָּד, בְּרֶגַע זֶה מַתְחִיל סִפּוּר-הַמַּחֲזֶה
תגובות על כתבה זו