במכתב אישי במיוחד, השמור בארכיון שבדרון שבספרייה הלאומית, כותב זיגמונד פרויד תגובה לבקשתה של אישה אוסטרלית, שרצתה להיעזר בשירותיו הטיפוליים בהתכתבות. עשינו את מיטב יכולתנו בתרגומו של המכתב לעברית.
למרבה האכזבה לא הצלחנו למצוא מידע על תוכן מכתבה של הגברת עצמה, אך ניתן לשער מה היו בעיותיה מתוך תגובתו הארוכה של הדוקטור; אף על פי שפרויד פותח את מכתבו בהתנצלות, ומבהיר כי אין ביכולתו לסייע לה בהתכתבות ביניהם – הוא מקפיד לרמוז לנמנעת מהי התיאוריה שלו באשר למצבה:
9 בדצמבר 1921
גברת יורדן היקרה,
לצערי לא תמצאי במכתב זה את מה שאת מצפה לו.
זה למעשה בלתי-אפשרי לטפל במקרה כמו שלך מרחוק.
אין תחליף לטיפול האנליטי שנראה כי מתבקש, וכי יש סבירות גבוהה שהוא יסייע לך.
פרויד מבקש להסביר לגברת יורדן כי הפוביה שלה – כמו שוודאי ניחשתם – מקורה בזיכרונות ילדותה הנשכחים. הוא מגן על שיטתו הטיפולית, הפסיכואנליזה, וטוען כי הדרך היחידה שבה יוכל לעזור לה, היא בהצפת זיכרונותיה מנבכי תת-המודע שלה:
המקור של פוביה כשלך הולך אחורה לשנים הנשכחות של ילדותך המוקדמת – זיכרונות שיש לבחון אותם בהכרח באמצעות טיפול פסיכואנליטי – שכן קיים חוסר מוחלט במוחו המודע של הסובל.
עד כאן הכול טוב ויפה: כפי שסביר להניח, גם מטפל בימינו לא היה מאשר טיפול בהתכתבות, מבלי לפגוש את המטופל פנים מול פנים. אולי היה מרחיק לכת ומציע שיחת וידאו בסקייפ – אפשרות שבשנות ה-20 של המאה הקודמת לא הייתה אפשרית. ועם זאת, באמצע המכתב נראה שפרויד מחליט להרחיב את עזרתו מעבר למצופה, ואף על פי שהוא חוזר וטוען כי "אין ביכולתו לנחש מהי הסיבתיות" במקרה של גברת יורדן, הוא משתדל לסייע לה מתוך ניסיונו הקודם כמטפל:
איני יכול לנחש מהי הסיבתיות במקרה שלך, אבל במקרים דומים אחרים – התקיים צורך בלתי נשלט להטלת שתן, העומד מאחורי החשש לנכוח במקומות סגורים, או לנסוע בכלי תחבורה שאין ביכולתו של הילד לעצור את נסיעתו לפי רצונו.
החשיבות הפתולוגית של מצב שכזה טמונה בעובדה שהיא קשורה לסיפוק מיני ילדי, מפני שכל דחף חבוי לתת שתן עשוי להתפוגג באמצעות אוננות.
לו רק היינו יכולים להיות זבוב על הקיר בזמן שקראה גברת יורדן את המכתב שקיבלה בתיבת הדואר. האם גם היא, כמונו, התפתלה במבוכה בכיסאה ברגע שהבינה את מקורם של פחדיה הנסתרים? האם ראתה בפרויד רופא מטורלל ולו פתרונות מביכים לבעיותיה? האם קיפלה את המכתב בזהירות, וניגשה לחדר צדדי בביתה? או שמא, מיהרה לארוז תיק לקראת ביקורה הדחוף בווינה. נראה שלא נגלה לעולם.
בסופו של המכתב, נראה כי פרויד בעצמו שב להצעתו המקורית, ושולח את גברת יורדן היקרה לחזור ולשוטט בעומקי זיכרונות ילדותה:
אני מבין שוודאי תמצאי את הסברים אלה תאורטיים לחלוטין, ולא תשיגי מהם כל רווח מעשי. ראוי שתעזרי באנליזה כדי להגיע להבנה מלאה של מצבך.
בכבוד רב,
פרויד.
מצאתם טעות בתרגום המכתב? הבנו לא נכון? – האירו את עיננו!
