בפברואר 1952 פרסם אפרים קישון טור הומוריסטי ב"דבר" על אדם הנמלט מבית המשוגעים ומצליח לחפור תעלה ברחוב אלנבי. כעבור 17 שנים נולד מהטור אחד הסרטים האהובים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי –  "תעלת בלאומילך".

אנחנו מביאים פה – כלשונו – את הטור המלא שפרסם קישון ב"דבר". דמויות רבות מאותו טור מבוססות על אישי ציבור אמיתיים שהקהל הכיר, אך נראה כי לא הרבה השתנה, ואפשר שגם היום יש פקידים שתחת עיניהם קודחים משוגעים תעלה אל הים התיכון.

אגדה על תעלה בתל-אביב (הומוריסקה)

מאת: אפרים קישון

פורסם במקור ב"דבר", 10 בפברואר, 1952.

1

מבית המרגוע לחולי רוח בבת-ים בא החולה חשוך המרפא נפתלי ברמן, מי שהיה מכונאי, בן 36. לפני חמש שנים דחו השלטונות את בקשת ברמן להיתר יציאה, משום שלא המציא במועד אישור על כך, שהוא שפוי בדעתו – ודבר זה טרף את דעתו. ומאז ישב המסכן בתאו הנאה בבת-ים וניסה לחפור יום יום בעקשנות המשוגעים במזלגות ובכפות גנבים "מנהרה לחוץ לארץ".

ועכשיו הוא ברח. בשעות הערב המאוחרות הגיע ברמן לתל-אביב, ירד מן האוטובוס ושם את צעדיו בכיוון מחסני-חומרי-הבניין של "סולל בונה". במשך חצי שעה רחרח סביב הבלוקים הגדולים, אחר כך בזמן החשכה, שירדה על המקום עקב הפסקת החשמל השכיחה, התגנב נפתלי ברמן דרך הפשפש האחורי אל שטח המחסנים…

זה קרה ביום ג'.

2

ביום ה' נפסקה התנועה בתל-אביב. בבוקר השכם הופיע בהצטלבות רחוב אלנבי ושדרות רוטשילד פועל דרכים בלתי מגולח ובעל מבט מבריק יותר מדי, שמשך אחריו מכונת לחצן קטנה המופעלת במנוע בנזין והמיועדת לתקוע ולסדק את אספאלט הדרכים לשם תיקון. הפועל נטה אוהל קטן באמצע ההצטלבות והניח על הכביש ארבע חביות חלודות כדי לציין בהן לנהגים, שעבודות תיקון ייעשו במקום. בשעה שש וחצי הגיע הפועל אל המנוע וביקע את פני האספאלט בצורת צלב בין ארבע פינות ההצטלבות. אחר כך הלך לאכול ארוחת בוקר.

בשעה עשר הפכה סתימת עורק החיים של התחבורה התל-אביבית את כל העיר לזירת שערוריות בלתי ידועות עד כה. תור הענק של כלי הרכב השונים הגיע עד תחומי פתח-תקווה, ובעלי המכוניות, שלא עלה בידם לצאת את המלכודת המתהדקת והולכת, הפעילו את צופרי מכוניותיהם בלי הרף ובעצבנות גוברת. שוטרים רוכבים ביקשו להשכין סדר בפקודות נמרצות, אך כעבור זמן מה גם הם מצאו את עצמם מוקפים מכל עבר וצד בתוך ה"פקק" ללא ישע. בשעה אחת עשרה התחילו השלטונות לפזר את התור מצד פתח תקווה, אולם פעולתם נתעכבה, הואיל והמשטרה הכלכלית ערכה סריקה בין המכוניות המשותקות ואספה שלל נהדר. בצהריים בא למקום שר המשטרה ונתן הוראה לעשרים ושניים קציני המשטרה שצריך להבטיח את הסדר בכל מחיר. אחר כך יצא השר ברגל ובשצף קצף אל העירייה.

רק איש אחד ויחיד שמר על קור רוחו בערבוביה הכללית והוא הפועל. "טאטאטאטא" – געש וטרטר מבקע האספלט בידו החזקה של נפתלי ברמן ברעש מחריש אוזניים, בהתקדמו איתו באיטיות אך בהתמדה לאורך אלנבי בכיוון לים…

3

שר המשטרה חיפש במשרד העירייה את ד"ר קוּיבישב מנהל "מחלקת המשנה לתיקון דרכים" אבל הלה השתתף דווקא בישיבה חשובה בירושלים, וסגניו לא יכלו לברר לשר את אשר נעשה בשעה ההיא בהצטלבות אלנבי-רוטשילד. מכל מקום שלחו הפקידים מברק בהול לד"ר קויבישב והודיעו על התסבוכת גם לראש העיר.

ראש העיר ביקש דין וחשבון מפורט על מהותן של עבודות התיקון ולשם כך שילח אחד של מזכיריו למקום השערוריה, כדי להתרשם אישית מן המאורעות. המזכיר הנאמן עבר את שרשרת השוטרים המשולשת וניגש ישר אל הפועל באמצע הכביש. שליח העירייה פתח בצעקה מתוך התרגשות מכאן, ומתוך כוונה להתגבר על רעש המבקע מכאן, ושאל את הפועל מתי יגמור את העבודה הארורה שלו?

על זה ענה לו נפתלי ברמן מבלי להסיח את דעתו ואת מבטו מן העבודה בזו הלשון:

–          חמור.

המזכיר התבלבל קצת, הסתובב זמן מה סביב הפועל, אך לא העז לפצות פה ואחר כך חזר לעירייה נחרש למחצה. שם הודיע לראש העיר, שהתקשר עם המהנדס הראשי הממונה על הנהלת העבודות, והאינפורמציות שקיבל מפיו, הן מניחות את הדעת בהחלט. ראש העיר נתן הוראה להעביר את העניין לטיפול מחלקת התכנון ולמסור למשטרת התנועה ולוועד הכספים של הכנסת את ההעתקים הדרושים.

למחרת היום הצליחה המשטרה לפזר את תור הענק של כלי הרכב ולהחזיר את הסדר על כנו. אלא שאסרה המשטרה את התנועה לזמן עבודות התיקון לאורך רחוב אלנבי ועל כך הודיעה למשרד הביטחון ולסולל-בונה.

4

המברק התגלגל לידי ד"ר קויבישב רק כעבור שבוע ימים, אבל אז חזר המנהל מיד לתל-אביב. ד"ר קויבישב מצא במשרדו אנדרלמוסיה מרגיזה. הפקידים הפכו את המשרד, בהתחקותם אחרי התיק "עבודות תיקון אלנבי-רוטשילד", מקצה אל קצה. ברם מצאו לרוע מזלם דווקא שני תיקים, אשר דנו באותה עבודה, ולכן לא ידעו מה לעשות איתם. ד"ר קויבישב עיין בתיקים בכובד ראש אך גם הוא לא התמצא בהם כהלכה ולכן שלח אחד מהם ברץ מיוחד לתת-מנהל של מחלקת הביוב, ששהה במקרה בחיפה, ואת האחר שלח אל משרד התחבורה. לזה צירף המנהל מכתב חריף, שבו מחה בכל תוקף על כך, שאין משרד התחבורה דואג כיאות לתנועה תקינה בשעת תיקון דרכים. יועץ משרד התחבורה התרגז על חריפותו הבלתי מוצדקת של המכתב עד כדי כך, שלא השיב עליו, אלא ביקש להעלותו על פרק דיוני הממשלה.

נפתלי ברמן פירק בינתיים את אספאלט אלנבי יומם ולילה והגיע בהתקדמותו הבלתי פוסקת עד רחוב רמב"ם. – "טאטאטאטא" – הרעיש בידו המבקע, בזמן שיושבי הרחוב נוכחו לדעת בבהלה הולכת וגוברת, שמקום מגוריהם נהפך לשממת חרבות אספאלט, שקשה לחצותה ברגל. רבים מן התושבים קבלו לפני המשטרה על הרעש המשגע של מכונת הלחצן והמשטרה העבירה את הקובלנות לרשות מחלקת המודיעין של העירייה, אשר החזירתן אחרי טיפול קפדני וממושך למשטרה.

הוצאת אלנבי ורוטשילד מרשת תחבורת העיר גרמה בזמן הראשון לשיתוקה הגמור של תנועת תל-אביב. הרחובות הצדדיים הוצפו כלי רכב עד בלתי נשוא, ומועצת עיריית תל-אביב נאלצה להקציב סכום עצום וכואב לשם הרחבת הסמטאות הצרות בשביל תנועת האוטובוסים. מובן, שאת התחנה המרכזית היה הכרח להעביר על בנייניה ועל נהגיה לצפון. וכדי לפנות מקום למרכז חיוני זה נאלצו השלטונות להרוס כמה בתי דיור ברובע זה…

5

ד"ר קויבישב מסר דין וחשבון לראש העיר על עמדתו השלילית של משרד התחבורה בשאלת התיקונים ונתן הוראה להתקשר עם סולל-בונה, המבצע את העבודות הציבוריות. בו בזמן ביקש ד"ר קויבישב את התערבותה של הסוכנות היהודית.

הנהלת סולל-בונה פתחה בחקירה נמרצת בקשר לנידון וההסתדרות קבלה עליה, לפי בקשת הסוכנות היהודית לתווך בין העירייה לבין משרד התחבורה. ראש עיריית תל-אביב דרש כתנאי מוקדם להפסיק מיד את העבודות ואילו משרד התחבורה הודיע, שעל רקע אולטימטומים כאלה אין הוא מוכן אפילו לטפל בבקשת ראש העיר תל-אביב. הנהלת סולל-בונה מסרה לעיריית תל-אביב, שעבודות התיקון הנקובות לא ידועות לה בכלל ועל זה הגישה עיריית תל-אביב ערעור לבית הדין ההסתדרותי. ראש העיר שלח מברק לראש הממשלה ולא קיבל תשובה.

6

טאטאטאטא…

רחוב אלנבי – תמונת זוועה והרס. הכביש השומם נהפך לתעלה עמוקה למדי, שעל צדיה מתרוממות גבעות של עפרורית-אספאלט ומעל הרחוב ריחף ענן אבק עדין. בכמה מקומות יצאו מן הצינורות הפגועים מי-ביוב בלחץ עצום, בדומה למזרקה או לבאר נפט. ככלות הכל, אין זה מן הפלא, שרבים מתושבי הרחוב עזבו זמנית את דירותיהם והעתיקון לסביבה שקטה יותר.

בשעה גורלית זו גילה ד"ר קויבישב בגרות מדינית להפליא. בלי מודעה קודמת ביקר במשרד התחבורה ואחרי ויכוח סוער של ארבע שעות רצופות בא לידי הסכם עם נציגי המשרד על הפסקתן של עבודות התיקון מיד, עד שוועדת חקירה פרלמנטרית תכריע בעניין. על החלטתם זו הודיעו למבקר המדינה וליו"ר הכנסת.

אולם כל זה בא מאוחר קצת. לפני שבועיים פנה נפתלי ברמן ליד בניין מוגרבי ימינה – וחמישים ושלושה ימים אחרי התחלת העבודה, ביום ד', בשעה שבע-אפס-שמונה בבוקר, הגיע אל שפת-ים התיכון.

אשר להמשך, אין עניין בו.

מי-הים זרמו בכוח איתן אל התעלה, שנמשכה באמצע אלנבי הנהרס ואחרי רגעים מספר לקלקו את פינות מדרכות רוטשילד. העיר הסתגלה עד מהרה לתופעה החדשה. כבר למחרת נפתח בתעלה שירות סדיר של מוניות-ערבות ותוך ימים הופיעו גם סירות פרטיות על פני התעלה. החיים חזרו באלנבי אל תיקונם.

בטקס החנוכה נאם ראש העיר לפני ציבור של מאה אלף איש והודה ברבים למחלקת התכנון של העירייה ולעובדי סולל-בונה על ביצוע העבודות החלוצי והקפדני להפליא, אשר העלה את העיר לדרגת "ואנאדיג של המזרח הקרוב". ראש העיר קיבל גם זר פרחים ממשלחת ילדי תל-אביב, חובבי השחייה. נפתלי ברמן ישב ברגעים האלה שוב בבת-ים ולא שמע, כשד"ר קויבישב הודיע לעיתונאים, שמחלקתו שוקלת עתה באפשרות להאריך את התעלה עד "הבימה"…

קישון