קורא יקר,
כאשר הכרזנו על תחרות האכילה הודענו כי זוהי תחרות בלי אידאולוגיה, ללא מטרות נשגבות. בעצם, טעינו. לתחרות האכילה שתמונותיה מפורסמות בגליון זה, היו גם אידאולוגיה, גם מטרה: הצחוק.
כך פותח ראש מערכת "העולם הזה" את טורו האישי לקורא היקר, ובו הוא מסביר מדוע החליט העיתון לקיים את תחרות האכילה הראשונה אי פעם במדינה הצעירה, בתקופת צנע שבה אזרחי ישראל מתקשים לספק למשפחותיהם שלוש ארוחות מזינות ביום. והאמת היא שלא מפתיע שמי שיזם את התחרות היא מערכת "העולם הזה" והעורך הראשי אורי אבנרי, שאף פעם לא חששו מפרובוקציות.
"הקהל", הוא מסיים את טור המערכת, "לא איבד את חוש ההומור, ומעריך מנה של צחוק גם בעצם תקופת הצנע".
אל התחרות שהתקיימה ב"קפה כנרת" ב-19 בנובמבר 1953 בתל אביב הגיעו שבעה: שישה גברים וגברת אחת. התקנון, פשוט: האדם שיאכל את המספר המקסימלי של מנות בתוך שעה אחת יזכה בתואר 'אלוף האכילה של ישראל 1953'. אך לא היו אלו מנות שף יוקרתיות. כדי להשתלב ברוח הזמן, גם המנות שהוגשו בתחרות היו מנות על טהרת הצנע, שכללו רק כמות בשר קטנה שהוקצבה במיוחד על ידי המפקח על המזונות.
והינה מקצת המנות שהיו צריכים המשתתפים לחסל: מרק, קערת ספגטי, מנת פלפלים ממולאים, גולש ירקות, מנת תפוחי אדמה מבושל במיץ, אטריות וראש כרובית.
היה זה הספגטי שהכריע את המשתתפת היחידה בתחרות, הגברת כוכבה בנאליאל דנאלצה, והביא אותה להסתפק במקום החמישי בלבד. מנות הצנע הכריעו גם עוד ארבעה מתמודדים. לבסוף נשארו רק שניים: נהג מובטל בשם אברהם רפפורט מגבעתיים שבסופו של דבר נאלץ לפרוש בעצת רופאיו, והצעיר שזכה לבסוף בתחרות – הסטודנט הרעב איתמר רוזנטול בן ה-27 שלאחר ניצחונו הכריז בקול: "באתי, אכלתי, ניצחתי!".
מה סוד המנצח?
מתברר כי רוזנטול צם מספר ימים, ושעה לפני התחרות הלך לרחוץ בים למרות הגשם והקור. בניגוד למתמודדים האחרים שממש הסתערו על האוכל, הוא העדיף לאכול בנחת. בסיום, דרך אגב, הוא ציין: "לומר את האמת, חזרתי הביתה רעב במקצת".
"העולם הזה" העניק לזוכה צלחת ברונזה יוקרתית ועימה, כאמור, את הטייטל היוקרתי: אלוף האכילה של ישראל.
כתבות נוספות
והזוכה בתחרות עקרת הבית לשנת העשור היא…
הכירו את מלכת אסתר – מלכת היופי הראשונה של ארץ ישראל
האיש שנתן לסוסיתא את שמה – מהאסלה
