מסתמן: חייזרים ביקרו בישראל בשנות התשעים

בשנות התשעים הייתה ישראל הקטנה צומת מעבר למסעות בין-גלקטיים

הספר של תחיה עשת, "לעיניהם בלבד: עיסוק בעב"מים ובחוצנים בחברה הישראלית", נפתח בסצנה שהגדירה חלק נכבד מהילדות שלי ושל שאר ילדי הניינטיז – דודו טופז מכריז בערוץ 2 שעוד השנה (1997) ינחתו חייזרים בישראל. שי, שעובד איתי בצוות – הוא עורך תוכן באנגלית, אני בעברית – זוכר את האירוע כ"ביזיון", אני, שהייתי בן 8 בשנת 1997, זוכר אותו כמהפנט. משהו לדבר איתו עם החברים לכיתה, אירוע שהוביל אותי לקבוע – ברוח כל אותן שיחות בנושא – שהיקום פשוט גדול מדי בשביל שלא יהיו בו חיים אחרים. לא בטוח שידעתי להשתמש במילה יקום.

אנחנו חוזרים לשנות התשעים של המאה הקודמת, וזאת בזכות כל הספרים עם המילה חייזרים שהזמנו ממחסן הספרייה. לפני שהערפדים הוחלפו בזומבים – היו כאן החייזרים, שנקראו גם חוצנים, וגם עב"מים. ברוח אותם הימים, ובעזרת ספרה המרתק של עשת, חזרנו לכמה "עדויות" שלא מהעולם הזה, שהציפו את ישראל הקטנה.

העיתונות המיינסטרימית של אותם הימים – כשכבר כתבה על הנושא, כתבה עליו מתוך גישה שקולה יחסית, או לפחות ספקנית. המילים חייזר או עב"מ או חוצן, כשהן מוקלדות לשורת החיפוש באתר עיתונות יהודית היסטורית – לא מניבות תוצאות רבות. אבל בשנות התשעים אני וחבריי לא קראנו עיתונים – לא עיתונים למבוגרים בכל אופן, קראנו מעריב לנוער. ובהקשר שלנו, את המדור "מפגשים מהסוג השלישי".

 

מוזר: סודות האיתותים מהחלל, מעריב לנוער

 

מפגשים מהסוג השלישי, מתוך מעריב לנוער

 

לנימה המשועשעת שאפשר לשמוע מבין שורות המדור שכתב דוד רונן לא נמצא כל זכר בספרים עבריים שהתפרסמו בנושא. הספר העב"מים נחתו מאת מאיר כהן, למשל, נפתח בקביעה של האסטרונאוט האמריקני ג'ון ו. יאנג, האדם התשיעי שנחת על הירח (ולכן, כפי שמשתמע, מומחה בנושא): "רוב הסיכויים הם לטובת האפשרות, שעצמים בלתי מזוהים אכן קיימים במציאות. אם אתה מתערב נגד זה, אתה מתערב כנגד משהו שהוא כמעט ודאי".

הקביעה של יאנג והתרגום המאולץ-משהו לעברית, חושפים משהו חשוב על התופעה כולה: המרדף אחר החוצנים הוא סוג של ייבוא אמריקני לארץ שנשמע – לעיתים – מעט משונה בעברית. במקרה של מאיר כהן, ספרו מסכם את התצפיות והעדויות שתועדו בעיקר בארצות הברית, וכולל קטע שלם על תיאוריית מותה של מרילין מונרו – מונרו חוסלה בידי המאפיה האמריקנית כחלק מניסיון טיוח של הנשיא קנדי. מתברר שהשחקנית המפורסמת רצתה לחשוף את מה שידע הממשל האמריקני על קיומם של חייזרים. במקרים אחרים, שעסקו בעדויות מהארץ, זה כבר מעט צורם.

 

העב"מים נחתו, מאיר כהן, הוצאת ידיעות אחרונות, 1999

 

שגעון החייזרים בארץ התחיל, מספרת צפורת כרמל בספרה הפנים קדימה: חוצן בחצר האחורית, בשנת 1993, ואם נדייק – במרץ 93', אז נחתו בשלוש הזדמנויות שונות חלליות בחצר ביתה של כרמל. "בסך הכל", מסכמת העדה שפירסמה את הנושא בארץ, "היו כשלושים נחיתות באזור קדימה: חמש עשרה נחיתות גדולות וכחמש עשרה נחיתות קטנות שעיגוליהן נמצאו בשטח". בכל המקרים נמצאו סימני חריכה על הקרקע "וגם נדף מהם ריח חריף ביותר".

הסיפור של כרמל מזכיר עדויות מסוג מסוים, סוג המפגש שאינו רק מותיר סימנים על השטח, אלא מסתכם במגע של ממש. במהלך הנחיתה הראשונה זיהתה כרמל חוצן דמוי אדם בגובה שלושה מטרים לבוש בגדים כסופים – הייתה זו העדות הראשונה בישראל למפגש עם יצור מכוכב אחר. דיוקן אפשרי שאותו אנו מוצאים על כריכת ספרה.

החוצן שפגשה כרמל, מתוך: הפנים קדימה: חוצן בחצר האחורית, צפורת כרמל, הוצאת גל, 1998

 

כרמל נעזרה במומחיותו של ש', "עב"מיסט החוקר את הנושא יותר מעשרים שנה", והוא קבע שבחצר ביתה נחתו "חלליות מתרבויות שונות בגלקסיה, ורואים זאת לפי צורת החלליות השונות שבתמונה. אך בשדה שבחצר ביתי ובשדה C נחתו ללא ספק בני הפלייאדות". המפגש של כרמל עם החוצן הכסוף עודד אותה לחקור את הנושא לעומק. מכר מעברה של כרמל שחווה חוויה דומה בשם עמי אחראי (שמספר כתבות על המפגש שלו פורסמו בעיתונות כבר בשנת 1987) סיפר לה: "את תקבלי כוחות ריפוי ותעסקי בהילינג", וכך אכן היה. לשיטת הטיפול שפיתחה בעזרת "שלושה מדריכים קוסמיים" מוקדש שאר ספרה.

על קורות המפגש של כרמל אנו קוראים גם בספר אחר, תעלומת העב"מים מאת משה יהלום. אל נושא החוצנים הגיע יהלום בגלל אותה נחיתה מסתורית בקדימה. בדומה למרבית הספרים שהתפרסמו בארץ בנושא, סיכם גם ספרו של יהלום את הדיווחים מהארץ ומהעולם, וגם הוא סימן את אזור קדימה בתור ה"אזור ה-51" של ישראל. יהלום מסביר, ובצדק, שהקהילה המדעית טרם השתכנעה.

תעלומת העב"מים, משה יהלום, הוצאת דור, 1994

 

מי שלא חיכה לאישור המדענים, ופרסם בכמה וכמה מקומות את השכנוע העמוק שלו בקיומם, ומה שחשוב יותר – בביקוריהם התכופים של החוצנים בכדור הארץ (ובקדימה, בבית שאן, בחיפה ובראשון לציון) הוא חוקר התופעה אבי גרייף.

ב-21 באפריל 1994 הקים גרייף יחד עם שבעה חברות וחברים נוספים את המרכז ישראלי לחקר עב"מים. הייתה זו עמותה ללא מטרות רווח הפועלת למען שלוש המטרות הבאות: חקר אירועי עב"מים בישראל, קשר עם ארגונים מקבילים בחו"ל והגברת הידע בנושא בישראל. על פעילות המרכז אנו קוראים בביטאון שראה אור ארבע פעמים בשנה בשנים 1993–2001. בספרייה שמורים רק הגיליונות משנת 98' ואילך.

 

ביטאון מרכז ישראלי לחקר עב"מים

 

מה נמצא בגיליונות המרכז? כפי שנכתב בעמוד האודות, מרבית התוכן הוקדש לתיאור העדויות שהגיעו למרכז מאנשים מכל רחבי הארץ. לפי הספירה של עשת התפרסמו 765 עדויות בגיליונות הביטאון. דוגמה לעדות שכזאת היא העדות של מטל נתן מה-24 באוגוסט 98'. מפאת טעמי מקום בחרנו בתצפית קצרה יחסית, השאר מפורטות בהרבה:

 

"בשעה 20:45 יצאתי לגינה לסגור את ההשקייה.

הבטתי לשמים וראיתי משהו כמו כוכב זוהר במיוחד בכיון דרום-מערב שעמד במקום. אחר-כך הוא החל לנוע לכיוון דרום-מזרח תוך נסיקה כלפי מעלה והאור שלו הלך ונחלש עד שנעלם.

משך התצפית כ-15 שניות".

 

עוד מצורף לכל גיליון מאמר מעמיק בנושא החייזרים: "מטרות ה-CIA בחקר תופעת העב"מים, בשנים 1990-1947", "מבוא מתוך הספר חטיפות", "מדידת הזמן אצל חוצנים – היפותזה" ועוד ועוד.

משנות האלפיים ואילך נראה שהלך ופחת הלהט של חוקרי התופעה, ובאתר האינטרנט של המרכז הישראלי לחקר העב"מים נכתב כי "האתר הוקם לזכרו ולפרסום פועלו רב השנים של חוקר העב"מים אבי גרייף". הדיווח האחרון שמופיע באתר הוא מה-20 במרץ 2012 בנתניה.

שני הספרים שחיבר אבי גרייף, העב"מים ואנחנו (הוצאת גל, 1996) ו-עבמים: השנים האחרונות (הוצאת אסטרולוג, 1998)

 

אנחנו אומנם עובדים בספרייה, אבל אי אפשר שלא להזכיר לפחות בשמה את הסדרה שירתה – לדעת לא מעט מומחים לנושא – את יריית הפתיחה לשגעון החייזרים של שנות התשעים בישראל ובעולם. מדובר ב"תיקים באפלה" כמובן. כזכור לכם, הסדרה עקבה אחרי שני סוכני FBI ועסקה בהרבה יותר מרק חייזרים, אבל סיפור המסגרת שלה – שצץ שוב ושוב לאורכה עד לעונה האחרונה שחקרה אותו לעומק, קשור לניסיון השתלטות של חוצנים על כדור הארץ והאנושות. זוכרים את מנגינת הפתיחה שלה? כילד, רק לשמוע אותה היה גורם לי להחוויר. מה ששוב, מזכיר לי סדרת ספרים שבמרכזה השתלטות חייזרים, שגם אותה קראתי בשקיקה, ושגם ממנה עשו סדרה: אנימורפס.

הכותר הפותח בסדרת אנימורפס, מאת קתרין אפלגיט (תרגמה מרינה גרוסלרנר), הוצאת הד ארצי, 1998

 

אגב, למרות הבטחתו החגיגית של דודו טופז בשידור חי – חייזרים לא ביקרו בתוכנית שלו. נוסף על כך, אף אחת מהתצפיות הרבות שממלאות את הספרים שסקרנו לא הוכחה להיות אמיתית ולא גובתה ביותר מתמונה חולפת ובדרך-כלל מטושטשת שאפשר לפרשה בדרכים שונות. במקום זה קיבלנו את ציפי שביט בתחפושת ירוקה. גם זו סוג של נחמה.

 

החייזר שקפץ לביקור, צילום מסך מתוך "הראשון לבידור", 1997

 

כתבות נוספות:

אנחנו עם סגולה וקמיע

בואו לראות חדי קרן בארץ הקודש

הארי פוטר, אברהם היהודי ואבן החכמים

מי אתה המלאך מטטרון?

לא לילדים: הכירו את לילית הערפדית היהודית

באכזיב הקמתי את מדינת ההיפים

דברים מוזרים קרו בארץ בשנות השבעים, לרבות איש מן השורה שקם בבוקר והחליט שהוא מקים מדינה עצמאית ונפרדת מישראל בתוך שטחי הארץ

פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר

וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת,

וּלְכָל הַנִּפְגָשׁ בְּדַרְכּוֹ קוֹרֵא הוּא שָׁלוֹם.

 

בראשית שנות השבעים, קם בבוקר אלי אביבי והקים מדינה אוטונומית באכזיב – מדינה שגודלה לא עולה על גודלו של מגרש כדורגל. מלבד בולים, שחסכה מדינת אכזיב מפאת חוסר תקציב, היה במדינה הזו כמעט הכל. אך כיצד ומדוע קמה מדינת אכזיב? הסיפור מתחיל כך:

אלי אביבי (שהוא גם דודו של השחקן שי אביבי) נולד בפרס בשם אלי ארז'ן. כשהיה בן שנה, משפחתו עלתה ארצה והשתקעה בדרום תל-אביב. בגיל שלוש-עשרה עזב אלי את הבית, ובגיל חמש-עשרה הצטרף לפלמ"ח ועבר קורס בפלי"ם. כשהיה אלי בן שבע-עשרה, החליט לצאת למסע שארך ארבע שנים במהלכו חי וביקר במקומות שונים בעולם; בין השאר, עבד גם כדייג באוקיינוס הקרח הצפוני. שנים לאחר-מכן העיד שהוא וחבריו לאניית הדיג שתו כוסית רום מדי שלוש שעות כדי לא לקפוא.

בשנת 1952, כשהיה בן 22, חזר אלי אביבי ארצה והחל לחפש מקום מתאים לכתוב בו את זכרונותיו מן הטיול. הוא שכר מהמדינה שני מבנים בכפר הערבי הנטוש א-זיב ושיפץ אותם. אחד מהם, שהיה בעבר ביתו של מוכתר הכפר אחמד חוסיין עטייה, הפך ברבות הימים לביתו של אביבי ומאוחר יותר, הוא אף הקים בו מוזיאון.

החל התכנון לפיתוח אכזיב – למרחב, 16/11/1962

אך מדוע שצעיר יקים בביתו מוזיאון?

בשנת 1971, החלה המדינה בהקמת פארק לאומי באכזיב בשטח בו חי אלי עם זוגתו רינה. הוא לא אהב את הרעיון וכצעד מחאה נגד בנייתו של הגן במקום, החליט להקים שם לא פחות ממדינה עצמאית – "מדינת אכזיב". ל-"מדינה" הזו היה נשיא (אביבי עצמו, למרבה ההפתעה), המנון (המיית גלי הים), שפה משלה (שפת הטבע), דגל ואפילו דרכונים שהנפיקו לעצמם בני הזוג אביבי. באשר למערכת בריאות כמו במדינה מתוקנת, ובכן, השניים הכריזו שזו בטלה ומבוטלה מאחר שבמדינתם אין חולים.

אלי אביבי מבקש להקים מדינה עצמאית באכזיב – דבר, 11/04/1971

ביתם של השניים אף הפך למוזיאון ארכיאולוגי לתולדות אכזיב, בו מוצגים מאות שרידי תרבויות שחיו באזור וגשמי הגליל הציפו על-פני השטח. הפריטים במוזיאון אינם מוגנים על ידי זכוכית ומוצגים בגובה העיניים לצד כיתוב. אביבי עצמו ביטא את רצונו להציג שם מאות תמונות שצילם בעצמו – רובן של נשים עירומות על חוף אכזיב.

אביבי וזוגתו הפכו את מדינת אכזיב למוקד משיכה אליו נהרו צעירים וצעירות שהגיעו לשמוע מאלי את סיפורי מסעותיו ואת הגותו על החיים. כמו-כן, סיפקו הזוג במדינתם מקום מפלט לאנשים שביקשו להגיע לנפוש בבית ההארחה או פשוט לבלות בחוף המרהיב שבסמוך לבתים שרכש אביבי. מדינת אכזיב הפכה למעוז הרוח החופשית בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת והפוקדים את המקום נקראו בפי רבים "היפים". אלי אביבי שימש כמעין מדריך רוחני לקבוצות הללו.

צעירים נופשים במדינת אכזיב, 1971, מתוך ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית.

כנשיא אכזיב וכמנהיג כריזמטי, אביבי פרש את חסותו על אנשים שחיפשו מחסה בשטחי המדינה ואפילו חיתן זוגות צעירים על-פי מסורת מדינת אכזיב!!

אביבי מחתן זוג סטודנטים שוויצרים, מתוך ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית.

כמו-כן, הדבר נתן לבני הזוג אביבי תירוץ להחתים את דרכוניהם של המבקרים אצלם – מה שתמיד ששו לעשות.

ב-16 במאי 2018, הלך אביבי לעולמו והוא בן 88.

 

 

כתבות נוספות

ברמת גן ייסדתי את מדינת היהודים (ולאיש לא היה אכפת)

בת הים הקטנה נצפתה מול חוף אכזיב

 

 

אפשר להציע לכם סיגריות בריאות?

חזרנו אל פרסומות הסיגריות מפעם שהבטיחו לנו עישון "בריא"

סיגריה חשמלית, סיגריות בלי טבק, סיגריות בלי עשן, סיגריות לגלגול… לא המצאנו כלום. כמו שהיום מנסות חברות הסיגריות "למכור" לנו "פתרונות קסם" שיאפשרו לנו לעשן בלי להרגיש נקיפות מצפון, כך גם בעבר: כולם ידעו שהעישון מזיק, אבל ניסו בכל זאת לשכנע אותנו שהסיגריה שלהם היא בסך הכול 'בריאה' או לפחות 'פחות מזיקה'.

נברנו קצת בארכיונים שלנו ומצאנו פרסומות עתיקות – חלקן עוד מלפני המחקרים הגדולים שקבעו חד משמעית שהעישון הורג – המנסות לשכנע אותנו שהסיגריה שלהן גרועה פחות.

נכון שהייתם קונים רכב יד שנייה מרופא? אז קבלו במחיאות כפיים את סיגרית דובק "נקי מאבק, יפה לבריאות" שאפילו "הרופא מחבבה ומעדיפה".

סיגריות

 

ובאמת תודה לחברים מדובק, כי בזכות הסרת ה"אבק" הם מעניקים "הגנה מיוחדת על בריאות המעשנים".

 

סיגירות

 

 

עכשיו תארו לכם שהיה ברשותכם נוזל פלאי שפשוט מנטרל את כל החומרים הרעילים שבסיגריה! וזה בדיוק מה שהוצע למעשנים בכרזה משנת 1932, שבה שורה של פרופסורים ורופאים מבטיחים כי כמה טיפות "בוניקוט", "עוצרות בעד כל מיני הרעל שבטבק, ועושות אותם בלתי מזיקים למעשן".

 

עישון

 

האמת היא שלא רק שהסיגריות אינן מזיקות, הן אפילו מועילות! ידוע שאין כמו סיגריה בוערת כדי לרפא אסטמה… והרי ברור שטבק ועשן הם חבריו של החמצן. הינה ההוכחה בפרסומת משנת 1960.

סיגריות

 

 

לא השתכנעתם? איזה מזל שנולד הפילטר שפותר את כל נזקי העישון. עכשיו תוכלו "להסיר ספקות מלבכם ורעל מגופכם". זו לא סתם מודעה, זו הצהרה המבוססת "על מדע האירודינמיקה" (1966).

 

סיגריות

 

והינה "הפיה המסננת" מכה שנית ו"שומרת על בריאות הגוף בלוכדה את 'פסולת הטבק'" במודעה משנת 1954.

סיגריות

 

עדיין חוששים?

כולם יודעים שהנזקים הגדולים מהעישון הם בסיגריות של הגויים. לעומת זאת, אם תעשנו "כחול לבן", גם תשמרו על בריאותכם וגם תשמרו על כלכלה לאומית חזקה! כך לפי המודעה הזו משנת 1928.

 

סיגריות

 

ולסיכום, הינה המצאה חדשה ממש, שתמנע מכם את כל נזקי העישון!

– פשוט תפסיקו לעשן…

 

כתבות נוספות

מתקנים את הפרסומות השוביניסטיות של פעם!

האיש שלפני יותר מ-100 שנה מיתג מחדש את העם היהודי

מתנות מנזירים ועסקות חליפין על אלכוהול וסיגריות: כך השיגו משוחררי המחנות ספרי תלמוד

 

הכירו את "הגדה די היטליר" ממרוקו

כשרבי יוסף סתאלין ורבי וינסתון שורשיל הרסו למוסוליני את המקרוני

הגדת היטליר

'הגדה די היטליר' ראתה אור במרוקו במהלך מלחמת העולם השנייה בעקבות המפנה במלחמה בצפון אפריקה, שבישר את הצלתם של היהודים באיזור זה מידי הנאצים ומדינות הציר. את ההגדה חיבר ברבאט נסים בן שמעון, שהתבסס על ההגדה של פסח (בתרגום לערבית-יהודית) ופרסם באישור הצנזורה הצרפתית בסוף 1943. החיבור מגולל את סבלות היהודים בתקופת השואה מנקודת מבטם של יהודי מרוקו, ומלמד פרק בקורות היהודים בצפון אפריקה בצל נוראות המלחמה.

 

 

הגדת היטלר
פתיחת ההגדה

 

מאורעות השיא, מנקודת מבטו של הכותב, הם נחיתת הכוחות הבריטיים והאמריקניים בצפון אפריקה ב–8 בנובמבר 1942, וביטול חוקי הגזע נגד היהודים, שכונו תקנון היהודים, מעשה המיוחס בהגדה לשארל דה–גול.

השתלשלות האירועים בין שני המאורעות אף הובאה בסופה של ההגדה בתמצית בעיבוד הקטע 'על אחת כמה וכמה': 'גירשום ממצרים, / ועשו בהם שפטים, / ולקחו מהם את טוברוק, / ורדפו אחריהם עד תוניסיה, / ורדפו אותם עד סיציליה, / והחריבו את עריהם, / והשיבו את היהודים לעבודותיהם, / והצילו לנו את אבותינו, / וביטלו את תקנון היהודים, / ושבו היהודים למשרותיהם, / וביקשו לקחת אותנו כולנו לפלשתינה, / לכפר על כל עוונותינו' (בתרגום מערבית-יהודית).

 

הגדת היטלר

 

מרבית ההגדה מתארת את מסכת התלאות שמצאו את היהודים בתקופת המלחמה ואת המכות שהפליאו בעלות הברית בגרמנים. ההגדה מזכירה מאורעות רבים מקורות יהודי אירופה תחת עול הנאצים, וכולם מוצבים כמקבילה לסיפור השעבוד והעינוי שבהגדה של פסח. המידע הנמסר במסמך זה תורם עוד לבירור השאלה ההיסטורית מה היה היקף הידיעות של יהודי צפון אפריקה (כבמקומות אחרים) על ההשמדה השיטתית והמאורגנת של יהודים מאז קבלתו של 'הפתרון הסופי', אשר הייתה בעיצומה כשנכתב הטקסט.

המחבר מתאר גזרות קשות שנגזרו על היהודים, כמו עבודות הכפייה, סימון בטלאי צהוב וברצועות יד, בניית מחנות ריכוז, ומזכיר בין מעשי הגרמנים את המזימה להשתמש ביהודים כ'גיס חמישי' שיישלח למדינות האויב למטרות ריגול וסיוע. מחבר ההגדה כתב גם כמה פעמים על תכנית הפתרון הסופי: 'צא ולמד מה ביקש גרינג הממזר לעשות לאבותינו, שהיטלר לא גזר אלא על היהודים, וגבלס ביקש לעקור את הכול'.

 

הגדת היטלר

 

הסיפור על חמשת החכמים שסיפרו ביציאת מצרים כל הלילה מוסב בהגדה על חמשת מנהיגי איטליה וגרמניה (מוסוליני, היטלר, גרינג, ריבנטרופ וצ'אנו), שרקחו את מזימתם המרושעת בלילה. הסיפור מסתיים במשחק מילים על יסוד השרח הערבי (התרגום של ההגדה לערבית-יהודית): 'חתתא זאו מלאכי חבלה. / והזזוהום יא סיאדנא. / ורמאוהום פלכושא דצבאח' )עד שבאו מלאכי חבלה / וטלטלום, הו רבותינו, / והשליכום לתנור השחר.

'הגדה די היטליר' כתובה באותיות עבריות ועל בסיס הלשון הערבית–היהודית המשתקפת ב"שרח" (התרגום) להגדה של פסח. בצד הערבית רוב המידע הראלי בחיבור (כגון שמות ומושגים הקשורים במישרין למלחמה) שאוב מן הצרפתית. מינוח פוליטי: 'ליסתאתו דו זויף' (le statut des juifs ; תקנון היהודים; 'לגוליסת' (les Gaullistes; הגוליסטים); 'לא רואיאל איר פורץ' (la Royal Air Force; חיל האוויר המלכותי); 'לבומבארדמאן' (les bombardements; ההפגזות); 'כאמפ דלא כונסתראסיון' (camp de la concentration; מחנה ריכוז); ועוד.

מזיגת הדיבור העממי בתבניות הלשון המסורתיות מן ההגדה של פסח (בעברית מקראית, בארמית או בלשון המשנה) ובתיווך השרח הערבי-יהודי הוליד תוצאות משעשעות ואף פרודיות לכל אורך ההגדה. כך למשל הקטע "מצה זו שאנו אוכלים – על שום מה?" עובד בעירוב לשון השרח עם לשון הדיבור: טאליאן האדא די חנא נקאתלו. עלא סבבת אס. / עלא סבבת די מוסוליני / מחזזם בהיתליר ויקול ענדאך תגדרוני. / וחרך עליהום מונגומירי / מא כמרס עזינהום למאכארוני. / ותזללאו עליהום לאויתיים ארמי. והרבו דגיא. / וכבזו דאך לעזין ועמלוה ספאכיתי. / חין טררדוהום מן מאצאר ומא קדרוס יתקבו. / וחתא לא צום לא מן עמלו אילהום' = איטליה זו שבה אנו נלחמים, על שום מה? / על שום שמוסוליני כרוך אחרי היטלר ואומר 'הישמר פן תבגדו בי'. / והניע עליהם את מונטגומרי / ולא הספיק בצקם להחמיץ למקרוני. / ונגלתה עליהם הארמייה השמינית וינוסו מיד. / ויאפו את הבצק ועשו אותו ספגטי. / כאשר גירשום ממצרים ולא יכלו לנקב [את הבצק] / וגם צום לא עשו להם.

 

הגדת היטלר

 

ניתן לקרוא את ההגדה בשלמותה בלוויית מחקר הסטורי-ספרותי מפורט ותרגום לעברית מודרנית כאן

 

 

כתבות נוספות

ההגדה שהחליפה את המצרים בנאצים

תשורה קטנה לפסח: הגדת החרות של סטאלין

יהודי מרוקו חוגגים את תבוסת הנאצים