אחרי עשרות שנים התגלתה זהות האיש שאליו הקדיש הרב ישכר שלמה טייכטל את ספרו "אם הבנים שמחה", שנכתב בזמן השואה
חודשים ספורים לפני השמדת יהדות הונגריה בשואה, יצא לאור בבודפשט ספרו של הרב ישכר שלמה טייכטל, "אם הבנים שמחה". הרב טייכטל, מתנגד חריף לציונות עד מלחמת העולם השנייה, שינה בזמן המלחמה את דעתו. בספרו "אם הבנים שמחה" קרא ליהודים הנרדפים לעלות ארצה ובירך את המתיישבים הציונים על המהפך שחוללו בארץ ישראל, אף על פי שלמגינת ליבו זנחו את דת אבותיהם.
עותק של הספר "אם הבנים שמחה", עם הקדשה בכתב ידו של המחבר, השתמר באוסף גרשם שלום בספרייה הלאומית בירושלים. בעותק נדיר מאותה מהדורה ראשונה שיצאה בשנת 1943 מקדיש טייכטל את הספר לחברו הרב אפרים אברט (עבערט) לפני שיוצא האחרון למסע לארץ ישראל: "למזכרת נצח ממני המחבר נתתי זאת המחברת לידיד נפש התורני מופלג בתורה וביראה טהורה… לעת עלותו לארץ חמדתינו… ויזכה לראות בקיבוץ ישראל הנפזרים ובבניין המקוה בראש ההרים".
אך מיהו אותו חבר אפרים אברט? האם אכן הצליח לעלות לארץ ולהינצל?
את התשובה לתעלומה הזו גילינו ממש לאחרונה.
לפני מעט יותר מחודש נתקלה נינתו של הרב אפרים אברט בשמו של הסבא-רבא שלה בפוסט קצר שפרסמנו ברשת הפייסבוק, בו הצגנו את ההקדשה של הרב טייכטר לרב אברט. בעקבות הגילוי הזה היא ביקרה באוסף גרשם שלום בספרייה הלאומית וחזתה בספר במו עיניה. היא סיפרה למנהל אוסף שלום ד"ר צבי לשם על פועלו וחייו של הרב אברט. כך הצלחנו להשלים את החלק החסר בפאזל: למי הקדיש הרב טייכטר את ספרו?
כך למדנו כי הרב אברט הגיע להונגריה בתום מלחמת העולם הראשונה כשהוא יתום ממשפחה ומרכוש. בהונגריה נשא לאישה את אסתר ביילא, בתו של הרב יחזקאל גרינבוים, שהיה רב ושוחט מכובד. לרב אברט ולזוגתו נולדו ארבעה ילדים. לפני פלישת הנאצים להונגריה הצליח אחד מבניו של הרב לצאת באוניה דרך בולגריה לארץ ישראל. הרב ושאר משפחתו נותרו במחבוא.
המאמץ הנאצי למחוק כל זכר לקהילה היהודית בהונגריה מקשה עלינו לשחזר פרטים מהידידות העמוקה שקיימו, זאת לפי ההקדשה, הרב טייכטל והרב אברט. הזכר היחיד שנותר לידידותם הוא ההקדשה שחיבר הרב טייכטל לרגל הפלגת חברו לארץ.
הרב אברט זכה לעלות לארץ ישראל כמובטח, אך בניגוד לכתוב בהקדשה – הוא עשה זאת רק בתום מלחמת העולם השנייה ולא בשנת 1943. את המלחמה העביר עם בני משפחתו בזהות בדויה. בתו לילי הצליחה לרכוש מסמכים מזויפים המעידים שמשפחת אברט היא משפחה נוצרית. בשנת 1946 עלו הרב, אשתו וילדיהם ארצה. בשנותיו האחרונות גר בירושלים בשכונת תלפיות. הרב אפרים היה תלמיד חכם גדול מופלג בתורה ובקבלה, עסק בתורת הקבלה בישיבת "שער השמים" באזור רש"י בשכונת מקור ברוך, שם למדו קבלה עם רבי חיים לייב אויערבאך זצ"ל. אביו של הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל נחשב לנקיי הדעת של ירושלים.
חלק מסיפוריו של ש"י עגנון, בעיקר סיפוריו על גליציא, שמע מהרב אפרים כשבא לבקרו מידי בוקר. כך גם הסיפורים בספר "האש והעצים" שאף את שם הספר נתן הרב אפרים. הרב אפרים לא הסכים ששמו ייכתב בספרים ולכן ש"י עגנון כתב רק "שמעתי את הסיפורים מאיש חשוב מאוד בירושלים". גם כשזכה ש"י עגנון בפרס הנובל, לא הסכים הרב אפרים להתלוות אליו בתואנה שאינו מוכן לעזוב את ירושלים. בשנים האחרונות ביקר אותו ש"י עגנון מידי שבת, וגם זכה להיות האחרון שישב עם הרב בי"א שבט תשכ"ח יום פטירתו. לאחר שנפרדו בערך בשעה 4 אחה"צ, נפטר הרב אפרים בחטף. הוא נקבר בהר המנוחות סמוך לקבר של ר' מאיר שפירא מלובלין.
גורלו של הרב טייכטל היה שונה. בספטמבר 1944 נתפס ונשלח לאושוויץ. העדויות לגבי נסיבות מותו סותרות – מספר עדי ראייה טענו שנרצח עוד ברכבת המשלוח כשהגן בגופו על יהודי שביקש מים. עם זאת, שמו מופיע ברשומות המחנה באושוויץ. לפי חלק מהעדויות מילותיו האחרונות של הרב ישכר שלמה טייכטל לפני רציחתו היו: "הפכו את מעיינותי חוצה". זאת הייתה המוטיבציה שהניעה אותנו בחיבור הכתבה.
הכתבה חוברה בעזרתם של חני בריף וד"ר צבי לשם
הצטרפו לקהילת "סודות כתבי היד העבריים"
השואה: מסמכים, מאמרים, תמונות, ספרים ועוד
כשחייהם ומותם של שלושה דורות דחוסים לתוך סידור תפילה אחד
כתבי יד: הקסם שמסתתר בחתימת המעתיק
הנדוניה לא מספיקה? ערכו הגרלה לטובת הכנסת כלה
תגובות על כתבה זו