איך נראה שחרור ירושלים מבעד לעיניו של הקריקטוריסט המפורסם? ולמי הצדיע שרוליק הצבר? הצצה לרישומים שצייר דוש עת התלווה לכוחות צה"ל שנכנסו לעיר העתיקה
את קריאל גרדוש לא צריך כמעט להציג. במיוחד אם משתמשים בכינויו הידוע – דוש. דוש היה אחד מהקריקטוריסטים הנודעים והפוריים ביותר בישראל מאז שהגיע לכאן ב-48' ועד למותו בשנת 2000.
את תהילתו קצר דוש במסגרת עבודתו כקריקטוריסט וכותב ב"מעריב". בזמן מלחמת ששת הימים ובימי ההמתנה המתוחים שלפניה, גויס דוש ככתב צבאי לטובת סיקור הלחימה, והצטרף אל הכוחות הלוחמים בחזית. משם שלח את ציוריו שפורסמו ב"קריאת קרב", עלון פיקוד המרכז, במקביל לאלו שהופיעו מעל דפי "מעריב".
באחת הקריקטורות המפורסמות מאותה העת מופיעה דמותו של שרוליק (כינוי חיבה של ישראל), המזוהה כל כך עם דוש, כשהוא חובט בשלושת יריביו בו זמנית:
הצבר הצעיר של דוש, ייצוגה הסמלי של מדינת ישראל, הופיע כבר בשנת 1951 בשבועון "העולם הזה". במהלך שלושת השבועות שקדמו למלחמת ששת הימים, ובמהלך שבוע המלחמה עצמה, קריקטורות בכיכובו של שרוליק פורסמו ב"מעריב" יום יום. המלחמה סימלה גם שלב נוסף בהתפתחות דמותו של שרוליק שנוטש את כובע הטמבל, חובש קסדה, ועולה לראשונה על מדים.
אבל דוש לא הסתפק באיור קריקטורות ובתיאור תחושת הניצחון שפשתה בעם ישראל עם התקדמות הכוחות הלוחמים. דוש ליווה את הכוחות ביום הפריצה לירושלים ותיאר את השעות הגורליות במחברתו. הוא תיאר את קו החזית, את הג'יפים ואת מכונות הירייה, ובעיקר – את נופי העיר העתיקה שנגלו לפניו.
דוש צירף אל קובץ הרישומים גם תיאור שכתב על פריצת הכוחות אל ירושלים מכיוון רמאללה שבצפון. באיורי החזית נראית שיירת הג'יפים שבה נסע, כשהחזית נראית מעבר לגבעות:
לאט-לאט מתקדמים הכוחות אל עבר העיר, בתיה של רמאללה נראים למרחוק, ומחנות הליגיון הירדני פרושים מתחת.
למקצת התרשימים הוסיף דוש תיאור קצר של הדברים שראה וצייר. בתמונות מתחת אפשר לראות את רישומו של ג'יפ ירדני מבפנים ומבחוץ (למעלה), ואת תיאורו של מחנה ירדני שעולה באש (למטה).
בקטע בכתב ידו שהוצמד לרישומים משבוע המלחמה, תיאר דוש את הכרך הערבי שנגלה לפניו:
"סוף סוף ראיתי את ירושלים מהצד השני. מצד רמאללה. בשעה 15:00 עוד לא נפלה עיר זו, בעלת צורת קיפוד מטעם האנטנות הרבות של שירותי השידור הירדני – אך חוד השריון כבר התרכז ברכס כדי להסתער עליה".
בשבעה ביוני 1967, יום כיבוש ירושלים, הגיע דוש אל העיר העתיקה, שעות אחדות לאחר כניעתה. אל האיורים מן העיר הוסיף דוש תאריך ושעה, וכך ניתן לפסוע עימו ברחובות העיר:
בשעה 14:15 נכנס דוש אל העיר דרך שער האריות. הכותרת: היסטוריה 1967. הרישום המאולתר, כמו ציורים אחרים מאותו יום, מצוייר על פנקס מרשמי תרופות שהותיר מאחור ככל הנראה רופא צבאי ירדני.
ראשית, עולה דוש אל הר הבית. החיילים נראים פרושים על רחבת כיפת הסלע. בצד מופיע מסגד אל אקצא. האותיות הערביות במרשם הרפואי הירדני משתלבות יפה בתמונה.
עוד רבע שעה ודוש כבר נמצא בכותל. באיור נראים בתי שכונת המוגרבים, החיילים הנשענים על הקירות ומביטים אל המקום הקדוש, וארון הקודש המאולתר שהוצב במקום בידי צה"ל. אי אפשר לפספס את השיחים המבצבצים בין אבני הכותל.
ב-15:20 דוש שב במעלה ההר. הפעם הרחבה מול כיפת הסלע (שאותה הוא מכנה "מסגד עומר") ריקה. שימו לב לכיתוב: בראש ובראשונה בעיניו של דוש מדובר במקום המקדש.
עם דוש, הגיע לעיר גם הרב הצבאי הראשי, הרב שלמה גורן. דוש צייר אותו בכניסתו למתחם הר הבית, עם ספר תורה בידו השמאלית ושופר בידו הימנית.
לפנות ערב מצייר דוש את חומות העיר העתיקה כולה, על מגדליה המוכרים.
דוש שהה עדיין בעיר גם בימים הבאים של המלחמה, והוסיף לתעד גם מפגש בין מפקד פיקוד המרכז, האלוף עוזי נרקיס, לבין נכבדי הקהילה הערבית המקומית. מעל איור המפגש אפשר להבחין במה שנראה כמו טיוטה ראשונה של דיוקן האלוף שצויר באותה השעה.
בצוהרי התשעה ביוני מביע דוש את רגשותיו בציור פשוט אך מרגש, שאותו הוא מקדיש "לאלוף נרקיס (בחיפזון)": שרוליק שלו מצדיע לכובש העיר המחייך. יום לאחר כיבוש העיר מתפרסמת ב"מעריב" קריקטורה נרגשת נוספת, שטיוטה שלה מופיעה כאן: צה"ל מגיש את ירושלים לעם היהודי כולו.
"ספר שרוליק": הפרויקט הסודי של דוש שלא הושלם מעולם
הססנות, פחדנות וצה"ל ינצח! הקריקטורות שליוו את מלחמת ששת הימים
חשיפה ראשונה: דוש מצייר מהחזית את קרבות מלחמת יום הכיפורים
תגובות על כתבה זו