אגם החולה במפות מאוסף לאור בספרייה
אגם החולה התקיים עד שנות החמישים של המאה הקודמת; שרידיו נמצאים כיום בתחום שמורת החולה. האגם מופיע בצורה ציורית במפות עתיקות רבות. את שמותיו השונים ניתן לזהות במבחר מן המפות:
במפה מתוך תנ"ך נוצרי, 1603, החולה מופיעה בשם "אגם סמכוניט".
במפתו של אדריכם משנת 1590 ניתן לראות את אגם החולה בשמו "מי מרון".
זוהי מפת שבט מנשה מתוך ספרו של המחבר המתאר את ארץ ישראל על פי נחלות השבטים. המפה מכוונת אל המזרח. מימין לאגם החולה נראה חלקה הצפוני של הכנרת.
במפת נחלת שבט נפתלי מאת תומס פולר, 1650, מסומן אגם החולה בשם "מי מרום". משמאל לאגם מצוירת מלחמת צבא יהושע בכנענים.
בסמוך לחולה מופיעה העיר הכנענית 'אבל בית מעכה'.
במפה מתוך הגדת אמסטרדם, 1695, אגם החולה מסומן בשם "מי מרון". ניתן לראות כי גם במפה זו כמו בשתיים מקודמותיה האגם מוקף בשורת עצים גבוהים.
במפה מתוך אטלס תנכ"י מן המאה ה-19 מצוינים שלושת שמות האגם: מי מרום, אגם סמכוניטיס, ים החולה. כן מסומנים אזורי הביצות שמצפון לו.
מדרום לחולה מסומן המעבר ההיסטורי מאזור הגולן אל הגליל – גשר בנות יעקב.
שם האגם סמכוניטיס ייתכן ונובע מן המלה הערבית לדגים ששכנו בים זה. ואכן, ר' רחמים יוסף אופלטקה, המתלווה לאמו במסעה מירושלים למירון בל"ג בעומר תרל"ו, 1876, מתאר את מסעם ומתייחס לעיר צפת באומרו "דגים בה לרוב הבאים מים חילתא… מים מתוקים…" (מסעות ארץ ישראל : של עולים יהודים מימי הבינים ועד ראשית ימי שיבת ציון /קיבצם וביארם אברהם יערי ; יוצא לאור ע"י המחלקה לעניני הנוער של ההסתדרות הציונית. עמ' 632. הספר בקטלוג הספרייה הלאומית. השם "חילתא" מופיע בתלמוד הבבלי.)
מפתו של החוקר גוטליב שומכר, 1900, מציגה אף היא את ימת החולה ואת הביצות שמצפון לה. שומכר היה מהנדס טמפלרי ששרטט מפות חשובות של אזור צפון הארץ, ירדן, והגולן. בית משפחתו במושבה הגרמנית בחיפה שופץ והורחב ומשמש כיום כמלון בוטיק. בסמוך לימת החולה במפת שומכר מסומנים גם היישובים היהודים שהוקמו על ידי אנשי העליה הראשונה: יסוד המעלה (1883) ומשמר הירדן (1890). על יסוד המעלה כותב החוקר ישעיהו פרס בספרו: "נוסדה… בידי מהגרים מפולניה ובאה בשנת 1890 תחת הנהלת פקידות הברון רוטשילד, שהפכה את כל שטח המושבה לגן פרחים והקימה בה בית חרושת לעשית שממני בושם ותמרוקים".
גם החוקר אברהם משה לונץ מתייחס ליסוד המעלה, וכך הוא כותב ב- 1891 בספרו בפרק על המושבות בארץ הגליל: "המושבה הזאת עומדת על שפת 'מי מרום'… ובשנה החולפת כונן בה הנדיב גן גדול אשר בחלק גדול ממנו נטועים פרחי חמד מפיקי ריח, אשר מהם יוציאו שמנים מריחים… אנית תורן קטנה תעבור על פני מי מרום להביא קנים וזבל מעברו השני להמושבה, ועל נס התורן כתוב בעברית מעבר אחד 'יסוד המעלה' ומעבר השני 'מי מרום'".
את אזור הביצות שמצפון לאגם מי מרום מתאר ישעיהו פרס כך: "…שפלת בצות ברוחב 2 שעות…. אדמתה מצמיחה קני גומא… וסוף שלתוך מעבם אי אפשר לחדור. בשפלה הזאת יושבים בדוים מסכנים (אל-עורנה) וצוענים מלוכלכים החיים על הציד והדוגה ועל מרעה הבקר. בבצות מתגלגל התאו וגם חזיר היער יופיע…" (פרס, ישעיהו, ארץ ישראל וסוריה הדרומית : ספר המסעות / ירושלם : הוצאת בנימין הרץ, תרפ"א 1921. עמ' 304.)
במפה נוספת של שומכר, מעט מאוחרת יותר, מסומן כפר אלג'יראי א-זובייד ליד יסוד המעלה. בתולדות ייסוד המעלה מסופר שחלק מאדמות היישוב נרכשו מן השבט הבדואי א-זביד. נראה כי שומכר שייך בטעות את אדמות א-זביד לקהילה האלג'יראית ששכנה בגליל בתקופה זו (ראו מאמרו של פרופ' מוסטפא עבאסי ממכללת תל חי בנושא הקהילה האלג'יראית בגליל).
גם ישראל בלקינד בספרו מתייחס אל ביצות החולה:
בשנת 1951 מכריזה הקרן הקיימת לישראל על הנושא המרכזי של מפעל הנוער השנתי:
בעלון שפורסם על ידי הקרן הקימת לישראל ב-1951, והשמור באוסף המפות ע"ש ערן לאור, נמצא את מפת תכנית יבוש החולה בלווית ברכות מאת ראש הממשלה דוד בן גוריון ותאור שלבי ביצוע המפעל ועתידו, והכל מתוך ראייתו כמיזם הראוי להכתיר את עבודת הקרן הקימת ב- 50 שנותיה הראשונות. היום, בחלוף 68 שנים, ההתרגשות החיובית דאז נראית מופרזת.
ובכך תם נסיוננו להתחקות אחר האגם הנעלם שיובש ובהיוולדו מחדש יצר את שמורת הטבע הראשונה בישראל – שמורת החולה, ובאזור ביצותיו שיובשו את אגמון החולה, אתר צפרות בעל חשיבות בקנה מידה בינלאומי.
הכתבה הוכנה בעזרתה של איילת רובין
מה עושה החלוץ כשהוא בא לקיבוץ?
הכירו את מפת התיירות הראשונה של ירושלים
"אמבטאות די נקיות" בירושלים ו"בתי המרחץ התורכים" בדמשק
תגובות על כתבה זו