מדוע לא דומה כתב רש"י לכתב ידו של רש"י?

מהיכן הגיע אלינו הכתב המכונה כתב רש"י? ואיך משחזרים את כתב היד האבוד של יהודי צרפתי בן המאה האחת-עשרה?

חן מלול | 13.08.19 |
Share

במכבשי בית הדפוס של אברהם בן יצחק בן גרטון, בעיר רג'ו די קלבריה (Reggio di Calabria), הודפסה בשנת 1475 המהדורה הראשונה, שלוש-מאות עותקים בסך הכל, של פירוש לתורה לרבי שלמה בן יצחק, הוא רש"י, בכתב ספרדי-בינוני. מרבית עותקי הספר נשלחו בתום ההדפסה לספרד. עותק יחיד של הספר נשמר עד ימינו, בספריית פרמה שבאיטליה.

לענייננו חשובה מהדורה זו לא בשל תוכנהּ – הפירוש שעימו נכנס כל פעוט יהודי באוהלה של תורה, שכבר הופיע והופץ בכתבי יד מאות בשנים קודם לכן. גם העובדה שמדובר בספר העברי הראשון שבו מופיעה שנת הדפסה היא כרגע רק בגדר קוריוז משעשע. העניין שלנו נוגע לגופן חדש שהופיע בדפי הספר. עד מהרה נפוץ הגופן בספרים אחרים, ושימש למטרות נוספות. אולם, השם שבו נודע לראשונה הגופן הוא השם שדבק בו, וכך הגיח לעולמנו הכתב הקרוי כתב רש"י.

את תבנית האותיות שבחר לא פיתח אברהם המדפיס בעצמו. בניגוד לשם שבו זכה הגופן החדש בספר, בעת יצירתו לא התבסס המדפיס על כתב ידו של הרב והפרשן בן המאה האחת-עשרה. הסיבה לכך פשוטה: אף אוטוגרף של רש"י (אוטוגרף = עותק מקורי של יצירה בכתב ידו של המחבר) לא שרד עד ימיו. הגופן החדש שיצר נוצר בהתבסס על סגנון הכתיבה הספרדי שפגש בארץ מוצאו.

סמוך לשנה שבה הודפס הספר, עזב המדפיס אברהם את מולדתו ספרד והיגר לאיטליה. אם נעמיד את הגופן החדש אל מול הכתיבה הספרדית הבינונית שהופיעה אך שנים ספורות בכתב יד מדרום איטליה, נבחין כי מדובר באותו סוג כתיבה. ההבדל היחיד הוא שהסופרים נוהגים לסגנן את צורת האותיות, בעוד שאותיות הדפוס נשארות קבועות. עקרונות הכתיבה הם אותם עקרונות, וצורת האות הבסיסית נשמרת.

לפני הגירוש הפיצו המהגרים את הכתיבה הספרדית במקומות מגוריהם החדשים, אחרי הגירוש – הפיצוה המגורשים. זו הסיבה שטיפוס כתב זה, בלשון החוקרים, הוא הנפוץ ביותר בימי הביניים, והשפעתו חורגת מעבר למקום הולדתו ונעוריו.

העתקה איטלקית לספר השורשים מאת רבי דוד קמחי, העתיק חיים הלבלר ברבוט בשנת 1473 בעיר בארי שבאיטליה. כתב-היד שמור בספריית פלטינה, פרמה

 

מהי הכתיבה הספרדית הבינונית שעליה הסתמך אברהם המדפיס? במילה "ספרדית" טיפלנו, עכשיו נשאל למשמעות המילה "בינונית".

דוגמה נוספת לכתיבה ספרדית בינונית היא היצירה חידושי גיטין מאת שלמה בן אדרת, העתיק משה בן חיים אבן שבוקה בשנת 1329 בצפון מזרח ספרד. כתב-היד שמור בספריית מדינת בוואריה במינכן

 

הכתיבה הבינונית באות עברית זכתה לשלל כינויים בחלוף הדורות. ראש וראשון לכינויים אלו הוא "כתיבה רבנית". מקור השם ככל הנראה נוצרי, וכוונתו להבדיל בין הכתיבה המרובעת – סוג הכתיבה שבה הועתקו ביד כתבי הקודש היהודיים (ומן המאה החמש-עשרה גם הופיעו בדפוס) – לבין הכתיבה הבינונית, שבה נכתבו רבים מפירושי הרבנים על אותם כתבים מקודשים.

כאן כדאי להזכיר שוב כי המונח 'כתב רש"י' הוא הוא הכתב הרבני: זהו בעצם אותו מושג; כתב רש"י קיבל את שמו כי זה הכתב של פירוש רש"י מסביב לחומש או גמרא.

את השם המדעי יותר, 'כתב בינוני', חידש מנהל מפעל הפלאוגרפיה העברית מלאכי בית-אריה, על סמך תרגום עברי לאחת מתשובות הרמב"ם. בביטוי "כתיבה בינונית" או "כתב בינוני", אין הכוונה לספק שיפוט ערכי-אסתטי של סוג הכתיבה. הכתיבה הבינונית איננה יפה יותר או נכונה פחות משני סוגי הכתיבות הנוספים שסיווגו החוקרים: הכתב המרובע והכתב הרהוט.

לנוחיותינו נדמיין ציר התפתחות: בצד הימני הכתיבה המרובעת הנוקשה והמוקפדת, באמצע הדרך הכתיבה הבינונית ובקצה השמאלי – הכתיבה הרהוטה.

 

הכתיבה המרובעת מתאפיינת בזוויות חדות, קווים ברורים וצורת אות מרובעת.

דוגמה לכתיבה אשכנזית מרובעת במרכז כתב-היד: החומש עם פירוש רש"י ו'תרגום' אונקלוס, חמש המגילות, הפטרות עם פירוש רש"י, העתיק שמואל בן החבר רבי חיים בלוניל שבצרפת. כתב-היד שמור בספרייה הבריטית שבלונדון

 

הכתיבה הרהוטה, שמקור שמה לקוח מהפועל הארמי ר-ה-ט שמשמעותו לרוץ, כשמה כן היא: כתיבה רצה ומוקפדת פחות, ולא, כפי שמשער דובר עברית מודרנית (אני למשל) – רהוט במשמעות של מוקפד ומדויק. כתיבה זו מתאפיינת בצמצום משיכות הקולמוס: זוויות האות מתעגלות ולא פעם מתחברת אות לזו שבאה אחריה.

 

דוגמה לכתיבה בינונית-רהוטה מאשכנז: ספר מהרי"ל מאת יעקב בן משה הלוי מולין, העתיק קלונימס בן יצחק שליט בשנת 1540 בהערבורט שבמרכז גרמניה. כתב היד שמור בספרייה הבריטית בלונדון

 

הכתיבה הבינונית נמצאת בין הכתיבה המרובעת המוקפדת לרהוטה הרצה. בהשוואה למרובעת, הכתיבה הבינונית היא כתיבה נוקשה פחות, זוויות האות עגולות יותר. צורת האות המסוימת לא תהיה זהה בכל הופעותיה בכתב היד הכתוב בכתיבה בינונית, מה שדווקא סביר שיקרה למעתיק המקפיד בכתיבתו, הכותב כתיבה מרובעת. אולם, בניגוד לכתיבה הרהוטה – נדיר שיתחברו האותיות.

 

איך משחזרים כתב יד אבוד?

בעיר טרואה באזור שמפן שבצפון צרפת נולד, פעל ואף נפטר ר' שלמה יצחקי. את לימודיו השלים הבחור בישיבות מגנצא וורמייזא באשכנז [= גרמניה]. בגיל 30 חזר רש"י לעיר הולדתו בהיותו תלמיד חכם, ושם פצח בעשייה הספרותית הענפה שלו, שכללה פירוש למקרא ולגמרא. פירושים אלה נעשו ברבות השנים חלק כמעט בלתי נפרד מהכתבים המפורשים עצמם, בייחוד של הגמרא. רש"י הקים אסכולה פרשנית שהעמידה כמה דורות של פרשנים חשובים, בהם חתנו ר' מאיר ונכדו הרשב"ם.

היות שכתב ידו של ההוגה והפרשן לא שרד, לא ניתן להשוות את האוטוגרף של רש"י אל מול הכתב הקרוי על שמו. זו הסיבה שבהחלט יש סיכוי, אפסי כפי הנראה, אבל סיכוי, שכתב רש"י וכתב ידו של רש"י זהים לגמרי. עובדה זו, לפחות על פניה, מובילה אותנו אל דרך ללא מוצא. כדי לעקוף אותה נאלץ לרמות קצת.

נגיד שלא היו בידינו שום דוגמאות לכתב ידו של הרמב"ם. האם היינו יכולים לטעון אז שדוגמאות שנוצרו בקרבתו – באותו מרחב ותקופה היסטוריים – מלמדים על כתב ידו של גדול הפילוסופים היהודיים?

מאחר שיש בידינו דוגמאות רבות לכתב ידו של הרמב"ם, נוכל לספק תשובה טובה יחסית לשאלה ההיפותטית הזו. בחנו בעצמכם:

 

דוגמה לכתב ידו של הרמב"ם: פירוש המשנה מאת הרמב"ם ובכתב ידו, מסכת סוכה פרק שלישי, כתב היד שמור בספרייה הלאומית של ישראל

 

דוגמה לכתיבה ספרדית רהוטה, השוו לכתב ידו של הרמב"ם: קובץ חיבורים בפילוסופיה מאת משה בן יהושע הנרבוני בן דוד, העתיק מחבר כתב-היד בשנת 1347 בסירוירה שבספרד. כתב היד שמור בספריית ליידן בהולנד

 

לנו כתבי היד נראים דומים להפליא, מה שמוביל אותנו לשלב הבא: בחינה של כתבי היד המוקדמים ביותר שבנמצא שנכתבו באשכנז, היכן שחי ופעל רש"י.

לעובדי מפעל הפלאוגרפיה העברית בספרייה הלאומית הפתרונים. בכרך השלישי ב'אסופות כתבים עבריים מימי-הביניים' המוקדש לטיפוס הכתב האשכנזי נדפסה תמונת שטר דו-לשוני (לטיני-עברי) כתוב ביד המהווה אישור על גביית דמי שכירות. השטר חתום בידי ברכיה בן אליהו. השנה העברית המצוינת היא שנת ה'קמ"ג/ 1182 למניין הנוצרים. השטר נכתב בלונדון, 77 שנים מפטירת רש"י ו-569 קילומטרים ממקום הולדתו ומותו בצרפת. הכתיבה היא כתיבה אשכנזית בינונית.

החלק העברי של שטר דו-לשוני, חתום בידי ברכיה בן אליהו בשנת 1182 בלונדון שבאנגליה. כתב-היד שמור בספרייה הבריטית

 

דוגמה לכתיבה אשכנזית בינונית "שוטפת", הקרובה יותר לדרך שבה אנו מעריכים שכתב רש"י בעצמו, הוא קובץ פירושי תפילות ופיוטים מגרמניה. אף על פי שהפיוטים שפירש בעל כתב-היד, המעתיק והפרשן אהרן בן חיים כהן, הם לפי מנהג אשכנז המערבי (= גרמניה וסביבותיה), ניתוח והשוואת כתיבת אהרן בן חיים כהן מבהירה שמוצא המעתיק אף הוא מצרפת. 121 שנים מפרידות בין העתקת כתב-יד זה לבין מותו של רש"י, אך זהו הנוסח הטוב ביותר להערכת כתב ידו של הפרשן הצרפתי החשוב.

קובץ פירושי תפילות ופיוט, מהם מאת הסופר ומהם שליקט, כתב אהרן בן חיים כהן בשנת 1226 בגרמניה. כתב-היד שמור בספריית בודליאנה באוקספורד

 

במה דומה ושונה הכתב הספרדי בינוני (כתב רש"י) מהכתב האשכנזי הבינוני שבו כתב ככל הנראה רש"י? בין שהורתו בספרד ובין שבצפון אפריקה, ועל כך חלוקים החוקרים, ברור שהכתב הספרדי הושפע מהסביבה המוסלמית שבה נוצר; זאת בעוד שהכתב האשכנזי הושפע מהכתב הגותי הלטיני.

לסיכום, בחינה של הכתיבה הספרדית הבינונית בעשורים שקדמו להדפסת פירוש רש"י על התורה מלמדת שכתב רש"י לא נוצר בידי רש"י ולא התפתח כדי לשרת את פירושיו הנפלאים.

עובדה היא שלימים "נבחר" כתב רש"י לשמש הגופן הלא-רשמי של הספרדית-יהודית, המוכרת לנו כיום בשם הכולל 'לדינו'. רק לאחר השואה ובעקבות החורבן שהמיטה על קהילות דוברי שפת מגורשי ספרד, החליף האלפבית הלטיני את זה העברי בניסיון להציל את הלדינו מכלייה, וכתב רש"י נותר לשמש בעיקר פרשנויות חוץ-מקראיות וחוץ-תלמודיות לטקסטים המקודשים הללו. כתב רש"י טוב במיוחד לפירושים נרחבים בגלל צורת האות הדחוסה (הצרה), מה שמאפשר להכניס כמות גדולה של פירוש בשולי הטקסט העיקרי. כך, אפשר לקבוע בזהירות, נותר הגופן נאמן לשם שבו אנו מכירים אותו כבר חמש מאות שנים ויותר.

כיום, אגב, אנו דוברי העברית החדשה כותבים בסגנון הכתיבה האשכנזית. פשרה נאה בהתחשב בכך שהגיית העברית בפינו נשענת, גם אם לא מחקה במדויק, את ההגייה הספרדית המסורתית. וכך גם בדפוס: הדפוס העברי המודרני הוא ספרדי (מרובע), וכתב היד דווקא אשכנזי (רהוט).    

 

תודה ליעקב פוקס ולאלכסנדר גורדין על עזרתם בחיבור הכתבה.

 

לקריאה נוספת:

מפעל הפאליאוגראפיה העברית , אסופת כתבים עבריים מימי-הביניים (כרכים א' – ג'), הוצאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, 2017-1987

אברהם גרוסמן, רש"י (כרך בסדרת גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי), מרכז זלמן שזר, 2006

מלאכי בית-אריה, הכתב העברי בספרד – התפתחותו,שלוחותיו, וגלגוליו (בתוך הספר: מורשת ספרד בעריכת חיים ביינארט), הוצאת מאגנס, תשנ"ב

 

כתבות נוספות

כיצד מעתיקים את אותה יצירה קבלית בלבוב ובעיראק?

סידור התפילה האבוד של יהודי קטלוניה יוצא לאור

החוויות המיסטיות של גרשם שלום

חן מלול

הגעתם לספרייה ואתם מחפשים את חן מלול? אין בעיה, רואים את הר הספרים הזה שעומד כל רגע לקרוס? חן יושב מאחוריו. תחביבים: לקרוא על היסטוריה, לכתוב על היסטוריה ולדבר על היסטוריה.

לכתבות נוספות של חן מלול >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו