הסיפור המדליק מאחורי "אנו נושאים לפידים"

המאבק בין "הפועל" ל"מכבי" מעלה הילוך

מצעד הלפידים של עיריית תל-אביב, שנת 1970. אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית.

אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים
בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים.
זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ
וּמִי אֲשֶׁר לֵב לוֹ
הַצָּמֵא לָאוֹר –
יִשָּׂא אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ אֵלֵינוּ
לָאוֹר וְיָבוֹא!
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ –
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
לָעֵמֶק הָלַכְנוּ, הָהָרָה עָלִינוּ,
מַעַיְנוֹת הָאוֹרוֹת
הַגְּנוּזִים גִּלִּינוּ.
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ –
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם –
וַיְּהִי אוֹר!

בשנת 1936 החליטו חברי וחברות "הפועל" בשכונת בורוכוב שדי! נמאס להם שהחבר'ה של "מכבי" מארגנים מצעדי חנוכה מרשימים יותר. לכן, לכבוד המצעד השנתי טיכסו עצה החברים ב"הפועל" והעלו את הרעיון הגאוני: מדוע לא לרענן את "המכתש" – אחת מההצגות המסורתיות של בית הספר על שם בורוכוב, ולצייד אותה בשיר חדש ומדליק?

"המכתש", שם ההצגה שהועלתה בבית הספר, נקראה על שם המגרש שבו הוקם אמפיתאטרון להצגות ולטקסים שנחנך במאי 1927 בשכונת בורוכוב. שכונת בורוכוב היא הוותיקה בשכונות שהתאגדו בשנת 1959 לעיר גבעתיים. השכונה הוקמה בשנת 1922, ובשנת 1932 הוקם בה המבנה הנוכחי של בית הספר הראשון בשכונה מעל גבעת בורוכוב, סמוך למכתש – שמונה כיתות, 12 מורים, 274 תלמידים.

הצגת החנוכה בבית ספר בורוכוב (מתוך סרטו של יעקב גרוס על שכונת בורוכוב), נלקח מתוך הכתבה של עופר גביש

מה עשו אנשי "הפועל" כדי לשדרג את החג? הלכו ואיתרו את המורה והמשורר הציוני הנלהב (ולימים קצין חינוך ראשי השני של צה"ל) אהרן זאב וביקשו ממנו שיר.

דיוקן המשורר והמחנך אהרן זאב (1968-1900)

זאב, שהיה מחנך בבית הספר בגבעתיים והכיר את ההצגה היטב, לא נרתע מהמשימה ומיהר לחבר את "אנו נושאים לפידים". מרדכי זעירא הוא שחיבר את הלחן. השיר של זאב צוות לתמונה האחרונה בהצגה, "כשנגמרת המלחמה, וכולם חוזרים למודיעין", סיפרה המחנכת וכלת פרס ישראל לחינוך רות גפן-דותן לעופר גביש. בשנות השלושים הייתה גפן-דותן תלמידה בבית החינוך של "זרם העובדים" על שם בורוכוב בגבעתיים.

בית הספר של זרם העובדים ע"ש בורוכוב בגבעתיים

בלי שום נס שקרה להם ובלי שמצאו פך שמן מתחדש, הביסו את אויביהם המושבעים, פועלי "מכבי". ויהי אור!

השיר כפי שהתפרסם ב"דבר לילדים" ב-10.12.36, מוסף הילדים של עיתון דבר, אותו ערך המשורר (זאב).

אגב, על בסיס השיר "אנו נושאים לפידים" חיבר איש האצ"ל והלח"י בנימין זרעוני שיר ציוני-לוחמני אף יותר ממנו. "אנו עברים מרדנים" נכתב בחיפה בשנת תרצ"ח/ 1938, על בסיס אותו הלחן.

 

לקריאה נוספת

"אנו נושאים לפידים" באתר של עופר גביש

גבעתיים מבראשית, זאב (ברקוביץ) ברקן, הוצאת עיריית גבעתיים, 2016

 

 

כתבות נוספות

ניצחון המכבים: גבורתה של מכבי ברלין

תיעוד נדיר של המכביה הראשונה

נס גדול היה איפה? כך נולד הסביבון

מאנטישמיות לציונות: 100 שנים לקשר בין פורד ליהודים

הנרי פורד היה אחד מהאנטישמים הגדולים בארה"ב במאה ה-20. נכדו הנרי השני, לעומתו, היה ציוני נלהב. לא הרבה יודעים, אבל הוא גם ביקר בארץ לפני כחמישים שנה. אלו הן תמונות נדירות מביקורו

הנרי פורד השני (במרכז, מביט למצלמה) בוחן את אחד מדגמיו במפעל פורד בנצרת עילית, פברואר 1972. צילום: סוכנות צילומי העיתונות, אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

ב-1919, יצרן הרכב המפורסם הנרי פורד קנה שבועון מקומי ולא מצליח במיוחד מדטרויט, בשם "דירבורן אינדיפנדנט". זמן קצר אחר כך החלו להתפרסם בשבועון כתבות אנטישמיות שציטטו בחופשיות את "הפרוטוקולים של זקני ציון", ובהן היהודים הואשמו, בין השאר, במלחמה, בעוני, בבולשביזם וביצירת "מוזיקת ג'אז יהודית מטומטמת".

בהמשך אף פורסמה מטעם השבועון סדרת חוברות ובה ארבעה חלקים בשם "היהודי הבינלאומי – הבעיה העולמית" – מעין אוסף  של "מיטב" הכתבות האנטישמיות שפורסמו בו. החוברות הופצו גם בסוכנויות פורד השונות בארצות הברית, ואף תורגמו לגרמנית ופורסמו במהדורה מיוחדת בגרמניה, שבה שמו של פורד התנוסס בגאון. אולם במהדורה האמריקנית שמו של פורד לא הוזכר.

לא שהאנטישמיות של פורד הייתה בגדר סוד. להפך, היא הייתה ידועה לכל. אך מה שפחות ידוע הוא שנכדו, הנרי פורד השני, היה ציוני נלהב שתמך במדינה היהודית הצעירה. הוא אף ביקר בארץ בשנות ה-70, במפעל שייצר רכבי פורד בנצרת עילית. מי היה מאמין שכמה עשרות שנים קודם לכן סבו היה הבעלים של אותו שבועון אנטישמי.

הנרי פורד מסייר במפעל פורד בגליל, פברואר 1972. צילום: סוכנות צילומי העיתונות, אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

בספטמבר 1945, שבועות ספורים לאחר יום הולדתו ה-28 ולאחר כניעתה הרשמית של יפן במלחמת העולם השנייה, פורד השני מונה לנשיאה החדש של ענקית הרכב. הנשיא הצעיר והדינמי, שכונה "האנק שתיים", ניהל את החברה בשנתיים האחרונות לחייו של סבו, ואחר כך במשך עשרות שנים נוספות.

זמן קצר אחרי הכרזת העצמאות של ישראל פורד השני סייע למדינה הצעירה שסבלה ממשבר תחבורתי, עם משלוח גדול של חלקי רכב. שנה אחר כך הוא העניק באופן אישי לחיים ויצמן, נשיא מדינת ישראל, מכונית מפוארת מדגם פורד לינקולן קוסמופוליטן. אומרים שהיחיד שזכה לקבל את הדגם הספציפי הזה מלבד ויצמן היה נשיא ארצות הברית דאז, הארי טרומן.

ב-1950 "האנק שתיים" אף הפך לתורם הגדול של המגבית היהודית המאוחדת, כשתרם 50,000 דולר לקמפיין הראשון של הוועדה הנוצרית למען ישראל.

צילום: סוכנות צילומי העיתונות, אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

ב-1967, סביב מלחמת ששת הימים, פורד השני נתן בנונשלנטיות לידידו הטוב, איש העסקים והפילנטרופ היהודי מקס פישר, מכתב לבבי שאליו צורף צ'ק על סך 100,000 דולר לקרן החירום הישראלית.

זמן קצר אחר כך הוא עמד בהבטחתו לעשות עסקים עם ישראל ולייצר רכבי פורד בארץ, חרף איומי החרם הנרחבים מצד העולם הערבי. החרם הערבי יצא לפועל, וגלגלי המפעל בנצרת עילית החלו לנוע ולייצר מכוניות. בתגובה, פורד השני אמר כי "אף אחד לא יאמר לי מה לעשות".

צילום: סוכנות צילומי העיתונות, אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

מאוחר יותר הוא הרחיב בנושא ואמר כי "זה היה עניין עסקי פרגמטי… לא אכפת לי לומר שהושפעתי חלקית מכך שעדיין הייתה טינה כלפי החברה בגלל האנטישמיות בעברה הרחוק. רצינו להתעלות על זה. אך העניין המרכזי כאן הוא שהיה לנו נציג שרצה להקים סוכנות ולמכור את מוצרינו – אז למה לא לתת לו".

באביב 1968 יצאו מפס הייצור של המפעל בנצרת עילית המכוניות הראשונות מדגם פורד אסקורט – עם צמיגים, מצברים וצבע "תוצרת ישראל". בעיתונים דיווחו על התפוקה הראשונית: שלוש מכוניות ליום, עם תוכניות להגדיל את המספר לשמונה!

צילום: סוכנות צילומי העיתונות, אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

באוקטובר 1971 נערך אירוע חגיגי במפעל לרגל ייצור המכונית ה-15,000 מדגם פורד אסקורט. שנה אחר כך החלו לייצר במפעל דגם חדש בעל ארבע דלתות – אסקורט 1300 – ו"האנק שתיים" הגיע לביקור. אנחנו גאים להציג כאן לראשונה תמונות נדירות מאותו ביקור, השייכות לאוסף דן הדני, כחלק מהאוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר.

בשנות ה-70 הייצוא למדינות אפריקה גבר, ובמפעל בנצרת עילית החלו לייצר גם דגמי פורד טרנזיט, משאיות ואוטובוסים. ב-1975, על רקע דיווחים שפורד עומד להיכנע ללחצי החרם, הוא אמר "אנחנו עומדים להמשיך בעסקים בישראל, ואם נוכל לעשות עסקים במדינה ערבית, מה טוב. כך שאנו יכולים לעשות עסקים בשני הצדדים… אני מניח שאף אחד לא יאחל לנו ברצינות, כסוג של חרם נגדי, להימנע מעסקים במדינות ערביות רק בשל עסקינו בישראל".

צילום: סוכנות צילומי העיתונות, אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

אי אפשר שלא לחשוב על שתי עובדות סמליות שמבליטות את הניגודיות הרבה בין פורד הסב לנכדו. ביקורו ההיסטורי של פורד השני בארץ התקיים בזמן כהונתה של ראשת ממשלת ישראל גולדה מאיר, ציונית ילידת רוסיה, שגדלה בארצות הברית וכיהנה מטעם מפלגת הפועלים מפא"י. בנוסף, המפעל בנצרת עילית שכן קרוב להר מגידו, האתר שבו על פי האמונה הנוצרית עתיד להתרחש הארמגדון ביום הדין.

כחמישים שנה לפני אותו ביקור פורסמה בשבועון דירבורן אינדיפנדנט כתבה שכותרתה "האם הציונות היהודית תוביל לארמגדון?", ובה גינויים נרחבים ל"מרכיב הבולשביקי הדומיננטי להפליא" בתנועה הציונית המודרנית, לעובדה ש"הממשלה היהודית בארץ ישראל דומה מאוד לזו של רוסיה – זרה ברובה", ול"ידידים הנוצרים של היהודים" שהולכו שולל ותמכו במפעל הציוני.

אין עוררין על כך שהשבועון היה אנטישמי, אך מעניין לציין שהוא גם הביע מעין כבוד מזויף כלפי הציונות – לפחות בצורתה הדתית-משיחית, ולא בצורה החילונית-סוציאליסטית שאפיינה את התנועה באותה עת.

הנרי פורד הראשון אמר פעם כי "מכל האיוולות של הדור המבוגר זו האיוולת הנוראה ביותר – הביקורת הבלתי פוסקת על הדור הצעיר שלא יהיה ולא יוכל להיות כמונו, כי אנו והם שבטים שונים שנוצרו מחלקים שונים ברוח הזמן".

ביל פורד, היו"ר הנוכחי של קבוצת פורד ונינו של הנרי פורד, ביקר בישראל ב-2019 לרגל חנוכת מרכז המחקר של פורד בתל אביב.

כתבות נוספות

האיש שנתן לסוסיתא את שמה – מהאסלה

פלא בירושלים: אוטומוביל!

פרנק סינטרה בשירות ההסתדרות

פרנק סינטרה הגיע לראשונה לישראל ב-1962 לסדרת הופעות - והכל לטובת ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל. כך זה היה

1

פרנק סינטרה עם ילדי נצרת עלית, 1962. צילום: לע"מ

השנה היא אלף תשע מאות שישים ושתיים. במדינת ישראל הצעירה עוד לא הייתה טלוויזיה, כדי לחמם את הבית היה צריך לקנות נפט מהמוכר ברחוב, ורק מעטים שמעו על הלהקה שעוד מעט תבחר ברינגו סטאר כמתופף הקבוע שלה. אבל למשך כעשרה ימים בראשית מאי המדינה תסער ותנסה לתפוס קצת אבק כוכבים. הסיבה: בשעות הערב של ה-2 במאי 1962 נחת בישראל השחקן והזמר פרנק סינטרה.

ברבות השנים נודע שמו של פרנק סינטרה כתומך ישראל מובהק. טדי קולק אף העיד פעם כיצד סייע סינטרה להבריח כספים מארצות הברית לישראל, כסף שנועד לשימושה של "ההגנה" בזמן מלחמת השחרור. את הביקור ב-1962 יזמה ההסתדרות שבעזרת ארגון המגבית שלה בארצות הברית שיכנעה את סינטרה להגיע לארץ. הביקור סוקר בהרחבה כבר מיומו הראשון.

 

1
"חרות", 3 במאי 1962

 

הלו"ז של סינטרה בארץ היה צפוף מאוד. הוא סייר בכל רחבי הארץ, השתתף בארוחות חגיגיות ובקבלות פנים והופיע שמונה פעמים – בהיכל התרבות בתל אביב, בירושלים, בבאר שבע, אפילו בעין גב. הופעות נוספות נערכו לפני חיילים ומשפחותיהם. ההופעות משכו אליהן קהל רב והעיתונים סיפרו כיצד כבש סינטרה את היכל התרבות.

 

1
"הבֹקר", 4 במאי 1962

 

1
פרנק סינטרה בבסיס צה"ל. צילום: לע"מ

 

האירוע המרכזי בו השתתף סינטרה היה הנחת אבן פינה למוסד ייחודי. בעיתונים הוא כונה "מרכז לאחווה בינלאומית". מדובר היה במוסד משותף לנערים יהודים וערבים שהוקם בנצרת ונקרא על שמו של הזמר. המרכז החינוכי הוקם בחסות ההסתדרות, וההכנסות מחלק מהופעותיו של סינטרה הוקדשו לו. האירוע תועד בהרחבה, וסינטרה גם צולם עם ילדים במקום.

 

1
פרנק סינטרה והילדים. צילום: לע"מ

 

1
טקס הנחת אבן הפינה. צילום: לע"מ

 

1
פרנק סינטרה בנצרת. צילום: לע"מ

 

סינטרה, כאמור, הגיע לארץ מטעם ההסתדרות, ותרומתו לא הסתכמה בהכנסות לארגון העובדים. הטלוויזיה הישראלית הייתה עדיין חלום רחוק, אבל סינטרה נחת כאן עם ארבעה צלמי וידאו ולא לחינם. בזמן שהותו הופק סרטון תעמולה – אין מילה אחרת – בו תועד סינטרה במסעותיו בארץ ישראל. את הקריינות סיפק סינטרה עצמו. בסרטון נראה סינטרה מבקר במפעלות ההסתדרות, כולל אצטדיון בלומפילד שהוקם במימון ההסתדרות באותה השנה. משולבים בו קטעים מהופעותיו של סינטרה (שלא שוכח לברך בעברית את הקהל), צילומים מטקס הנחת אבן הפינה, מפגשים עם תלמידים וכמובן נטיעת עץ יחד עם קק"ל.

 

 

אי אפשר לצפות שביקור כזה בישראל יעבור גם ללא תקלות קטנות, לא? נראה שמישהו מצוות שגרירות ארצות הברית טרח והעביר לעיתונים היומיים ידיעה דומה שסיפרה כך: מספר אנשים רמי דרג הוזמנו לקבלת פנים לזמר המפורסם בשעה 11 בבית השגריר. הם מיהרו להתייצב למרות ההתראה הקצרה, ורק כשהגיעו למקום הפנה את תשומת ליבם השוער לכך שהוזמנו לשעה 11 בלילה, מיד אחרי הופעתו הראשונה של סינטרה בהיכל התרבות בתל אביב.

 

1
"הצֹפה", 4 במאי 1962

 

ואם כבר תקרית כה "קישונית", גם אפרים קישון עצמו לא פסח על האירוע. פרנק סינטרה כיכב בטורו השבועי "חד גדיא" ביום שישי, 4 במאי, יומיים לאחר נחיתתו המתוקשרת של הזמר. בטור מביע קישון קנאה עזה בסינטרה ובהערצה לה הוא זוכה – בעיקר מנשים. תוכלו לקרוא את הטור המלא כאן.

 

1
טורו של אפרים קישון, מתוך "מעריב", 4 במאי 1962

 

כך הגיע לסיומו ביקורו הראשון של "עיניים כחולות" בישראל. העיתונים לא שכחו לדווח גם על עזיבתו (לחופשה ברודוס), והוא מצידו הבטיח לשוב בשנה הבאה. בסופו של דבר ביקר פרנק סינטרה פעמיים נוספות בישראל, האחרונה שבהן ב-1975. הסתדרות העובדים בישראל מודה לו מכל הלב.

 

1
"על המשמר", 13 במאי 1962

 

כתבות נוספות

כשאינגריד ברגמן אכלה סעודה א-לה-גולאג

כשמרילין מונרו בעטה בכדור למען ישראל (וסיימה בנקע ברגל)

כשהקומיקאי ה(חצי) אלמוני סיינפלד עשה חלטורות למכביה

נסיך הליצנים היהודי, דני קיי

כתיבה שיווקית מאת לאה גולדברג

לכתוב בכתבי עת ספרותיים לא תמיד מביא פרנסה, אז לאה גולדברג ניצלה את כישוריה לכתיבה שיווקית

לאה גולדברג, זמן קצר אחרי עלייתה ארצה (1935). צילום: גנזים

עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵינֶנָּה דּוֹאֶגֶת:
מָה קַל הַבִּשּׁוּלאִם בַּבַּיִת יֵשׁ "מֶגֶד"!

בשנות ה-30 של המאה הקודמת, קבוצת סופרים ואנשי רוח שקדו על הוצאתו של כתב עת ספרותי ששמו "טורים". אבל להוציא מגזין עולה כסף. מה עושים? בדיוק כמו היום: מחפשים מפרסמים. קברניטי כתב העת מתחילים להיפגש עם מפרסמים פוטנציאלים. הם מנסים לשכנע אותם לרכוש מודעות – אבל זה לא ממש הולך להם, ולכן, מייסד "טורים" אברהם שלונסקי מציע למפרסמים מוצר "פרימיום": המפרסמים לא רק יקבלו "ספוט" יוקרתי בכתב העת, הם "יזכו" גם למודעה מנוקדת בחרוזים. ומי ידאג לזה? המשוררים והמשוררות הכי טובים בארץ ישראל, שבמקרה הם גם כותבים קבועים ב"טורים". אלתרמן, שלונסקי וכמובן לאה גולדברג גוייסו למשימה.

גולדברג סיפרה לימים על שעות הלילה, שבהן היא וחבריה למועדון הספרותי "יחדיו" היו יושבים שעות בבית קפה ומפליגים בדמיונות. על כוס קפה הם חשבו מה מתחשק להם לעשות, על הוצאות ספרים, על עיתונים ספרותיים, ועל שאר חלומות שאי אפשר היה להגשים בגלל מחסור בכסף. "ובינתיים היינו מוציאים לאור גיליונות בודדים של 'טורים'," סיפרה גולדברג, "וגם גיליון כזה לא זו בלבד שלא היה מכניס שכר סופרים כלשהו, אלא, אדרבא, לשם כיסוי ההוצאות היינו כולנו כותבים שירי רקלאמה [פרסומת] לחברות מסחר ומודעות. בדברים אלה הצטיינו בעיקר שלונסקי ואלתרמן." גולדברג לא מתנצלת על שנאלצה לחבר זמרירים "זולים" כדי להתפרנס, ואפילו טוענת שהיה משהו בשירים "שתרמו תרומה מסוימת לגמישותה וחיותה של הלשון העברית".

כיוון שהמחברים לא לקחו קרדיט על הפרסומות המומחזות, אנחנו כמעט ולא יודעים מה כתבה גולדברג ומה כתבו אלתרמן ושאר חברי "טורים", אך שיטוט בגיליונות "טורים" חושף שורה של שירים מחורזים במודעות ליינות, בתי קפה וכדומה.

בזכות טיוטת כתב יד שנשתמרה, אנחנו כן יודעים לזהות את השיר הבא, "שיר השירים ל'מגד'", כשיר שכתבה לאה גולדברג. הוא פורסם ב"טורים" בשנת 1938, והינה הוא לפניכם:

טיוטה ששמר איש "טורים" ישראל זמורה (המצוי בארכיון "גנזים"), מראה כי השיר של לאה גולדברג עבר עריכה קפדנית של שלונסקי לפני שהתפרסם ב"טורים":

המודעה לשמן "מגד" שחיברה לאה גולדברג. התיקונים של אברהם שלונסקי. מארכיונו של ישראל זמורה, גנזים

לאה גולדברג למען חיות תל אביב

17 בדצמבר 1938. יום חג לתל אביב בפתיחה המחודשת של גן החיות בעיר. לאחר כמה שנים בהן היה גן החיות פרימיטיבי, מקבלות חיות הגן בית חדש ויפה בלב העיר תל אביב.

בתחילת שנות ה-40 רוצים קברניטי גן החיות להגדיל את המכירות ולהביא עוד ועוד מבקרים אל הגן. הם פונים ללאה גולדברג, ומבקשים ממנה ליצור עבורם "תוכן שיווקי", שיקדם את הגן. וכך נולד לו "ספר גן החיות" בחרוזיה של גולדברג. למרות שמדובר למעשה בפרסומת אחת גדולה לחיות בגן, כמעט ולא נותרו עותקים ממנו בישראל. בספרייה הלאומית הוא שמור במחסן הנדירים.

כולם מככבים שם: האריה, הפיל, הדובון והברדלס – כל אחד מהם זוכה לשיר מאת לאה גולדברג.

וכדי שלא תהיה טעות לגבי מהות הספרון ומטרתו, הספרון מסתיים במודעה ענקית הקוראת לתושבים לבוא ולבקר:

ונסיים ב"תוצרת הארץ", ולא סתם ב"תוצרת הארץ", כי אם ב"וועדה למען תוצרת הארץ שליד מועצת המורים למען הקהק"ל בארץ ישראל", שהוציאה שתי חוברות מתוקות בסוף שנות ה-30. ומי נשכר כדי לכתוב אותן? לאה גולדברג כמובן. קבלו הצצה לספרונים הנדירים "האורחת מכנרת" ו"העיר והכפר" שאמורים לעודד את ילדי הארץ – בעזרת חרוזיה של גולדברג – לאכול מתנובת ארץ ישראל.

מתוך הספרון "האורחת מכנרת"

 

מתוך החוברת "העיר והכפר"

תודה מיוחדת לד"ר גדעון טיקוצקי על עזרתו בהכנת הכתבה. טיקוצקי עורך בימים אלה מהדורה ובה מלוא שירי הילדים של גולדברג.

 

לקריאה נוספת

האור בשולי הענן היכרות מחודשת עם יצירתה וחייה של לאה גולדברג / גדעון טיקוצקי.

'עיונים בספרות ילדים', גיליון 29 ובו מאמר מאת גדעון טיקוצקי על הקשר של נחום גוטמן עם גולדברג

הגל הקל של השירה העברית / אורי סלע

 

כתבות נוספות

מעשה בציירת: לאה גולדברג

על ארץ אהבתה של לאה גולדברג

הצצה נדירה אל העולם הפנטסטי של לאה גולדברג