מאנטישמיות לציונות: 100 שנים לקשר בין פורד ליהודים

הנרי פורד היה אחד מהאנטישמים הגדולים בארה"ב במאה ה-20. נכדו הנרי השני, לעומתו, היה ציוני נלהב. לא הרבה יודעים, אבל הוא גם ביקר בארץ לפני כחמישים שנה. אלו הן תמונות נדירות מביקורו

הנרי פורד השני (במרכז, מביט למצלמה) בוחן את אחד מדגמיו במפעל פורד בנצרת עילית, פברואר 1972. צילום: סוכנות צילומי העיתונות, אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

ב-1919, יצרן הרכב המפורסם הנרי פורד קנה שבועון מקומי ולא מצליח במיוחד מדטרויט, בשם "דירבורן אינדיפנדנט". זמן קצר אחר כך החלו להתפרסם בשבועון כתבות אנטישמיות שציטטו בחופשיות את "הפרוטוקולים של זקני ציון", ובהן היהודים הואשמו, בין השאר, במלחמה, בעוני, בבולשביזם וביצירת "מוזיקת ג'אז יהודית מטומטמת".

בהמשך אף פורסמה מטעם השבועון סדרת חוברות ובה ארבעה חלקים בשם "היהודי הבינלאומי – הבעיה העולמית" – מעין אוסף  של "מיטב" הכתבות האנטישמיות שפורסמו בו. החוברות הופצו גם בסוכנויות פורד השונות בארצות הברית, ואף תורגמו לגרמנית ופורסמו במהדורה מיוחדת בגרמניה, שבה שמו של פורד התנוסס בגאון. אולם במהדורה האמריקנית שמו של פורד לא הוזכר.

לא שהאנטישמיות של פורד הייתה בגדר סוד. להפך, היא הייתה ידועה לכל. אך מה שפחות ידוע הוא שנכדו, הנרי פורד השני, היה ציוני נלהב שתמך במדינה היהודית הצעירה. הוא אף ביקר בארץ בשנות ה-70, במפעל שייצר רכבי פורד בנצרת עילית. מי היה מאמין שכמה עשרות שנים קודם לכן סבו היה הבעלים של אותו שבועון אנטישמי.

הנרי פורד מסייר במפעל פורד בגליל, פברואר 1972. צילום: סוכנות צילומי העיתונות, אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

בספטמבר 1945, שבועות ספורים לאחר יום הולדתו ה-28 ולאחר כניעתה הרשמית של יפן במלחמת העולם השנייה, פורד השני מונה לנשיאה החדש של ענקית הרכב. הנשיא הצעיר והדינמי, שכונה "האנק שתיים", ניהל את החברה בשנתיים האחרונות לחייו של סבו, ואחר כך במשך עשרות שנים נוספות.

זמן קצר אחרי הכרזת העצמאות של ישראל פורד השני סייע למדינה הצעירה שסבלה ממשבר תחבורתי, עם משלוח גדול של חלקי רכב. שנה אחר כך הוא העניק באופן אישי לחיים ויצמן, נשיא מדינת ישראל, מכונית מפוארת מדגם פורד לינקולן קוסמופוליטן. אומרים שהיחיד שזכה לקבל את הדגם הספציפי הזה מלבד ויצמן היה נשיא ארצות הברית דאז, הארי טרומן.

ב-1950 "האנק שתיים" אף הפך לתורם הגדול של המגבית היהודית המאוחדת, כשתרם 50,000 דולר לקמפיין הראשון של הוועדה הנוצרית למען ישראל.

צילום: סוכנות צילומי העיתונות, אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

ב-1967, סביב מלחמת ששת הימים, פורד השני נתן בנונשלנטיות לידידו הטוב, איש העסקים והפילנטרופ היהודי מקס פישר, מכתב לבבי שאליו צורף צ'ק על סך 100,000 דולר לקרן החירום הישראלית.

זמן קצר אחר כך הוא עמד בהבטחתו לעשות עסקים עם ישראל ולייצר רכבי פורד בארץ, חרף איומי החרם הנרחבים מצד העולם הערבי. החרם הערבי יצא לפועל, וגלגלי המפעל בנצרת עילית החלו לנוע ולייצר מכוניות. בתגובה, פורד השני אמר כי "אף אחד לא יאמר לי מה לעשות".

צילום: סוכנות צילומי העיתונות, אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

מאוחר יותר הוא הרחיב בנושא ואמר כי "זה היה עניין עסקי פרגמטי… לא אכפת לי לומר שהושפעתי חלקית מכך שעדיין הייתה טינה כלפי החברה בגלל האנטישמיות בעברה הרחוק. רצינו להתעלות על זה. אך העניין המרכזי כאן הוא שהיה לנו נציג שרצה להקים סוכנות ולמכור את מוצרינו – אז למה לא לתת לו".

באביב 1968 יצאו מפס הייצור של המפעל בנצרת עילית המכוניות הראשונות מדגם פורד אסקורט – עם צמיגים, מצברים וצבע "תוצרת ישראל". בעיתונים דיווחו על התפוקה הראשונית: שלוש מכוניות ליום, עם תוכניות להגדיל את המספר לשמונה!

צילום: סוכנות צילומי העיתונות, אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

באוקטובר 1971 נערך אירוע חגיגי במפעל לרגל ייצור המכונית ה-15,000 מדגם פורד אסקורט. שנה אחר כך החלו לייצר במפעל דגם חדש בעל ארבע דלתות – אסקורט 1300 – ו"האנק שתיים" הגיע לביקור. אנחנו גאים להציג כאן לראשונה תמונות נדירות מאותו ביקור, השייכות לאוסף דן הדני, כחלק מהאוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר.

בשנות ה-70 הייצוא למדינות אפריקה גבר, ובמפעל בנצרת עילית החלו לייצר גם דגמי פורד טרנזיט, משאיות ואוטובוסים. ב-1975, על רקע דיווחים שפורד עומד להיכנע ללחצי החרם, הוא אמר "אנחנו עומדים להמשיך בעסקים בישראל, ואם נוכל לעשות עסקים במדינה ערבית, מה טוב. כך שאנו יכולים לעשות עסקים בשני הצדדים… אני מניח שאף אחד לא יאחל לנו ברצינות, כסוג של חרם נגדי, להימנע מעסקים במדינות ערביות רק בשל עסקינו בישראל".

צילום: סוכנות צילומי העיתונות, אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

אי אפשר שלא לחשוב על שתי עובדות סמליות שמבליטות את הניגודיות הרבה בין פורד הסב לנכדו. ביקורו ההיסטורי של פורד השני בארץ התקיים בזמן כהונתה של ראשת ממשלת ישראל גולדה מאיר, ציונית ילידת רוסיה, שגדלה בארצות הברית וכיהנה מטעם מפלגת הפועלים מפא"י. בנוסף, המפעל בנצרת עילית שכן קרוב להר מגידו, האתר שבו על פי האמונה הנוצרית עתיד להתרחש הארמגדון ביום הדין.

כחמישים שנה לפני אותו ביקור פורסמה בשבועון דירבורן אינדיפנדנט כתבה שכותרתה "האם הציונות היהודית תוביל לארמגדון?", ובה גינויים נרחבים ל"מרכיב הבולשביקי הדומיננטי להפליא" בתנועה הציונית המודרנית, לעובדה ש"הממשלה היהודית בארץ ישראל דומה מאוד לזו של רוסיה – זרה ברובה", ול"ידידים הנוצרים של היהודים" שהולכו שולל ותמכו במפעל הציוני.

אין עוררין על כך שהשבועון היה אנטישמי, אך מעניין לציין שהוא גם הביע מעין כבוד מזויף כלפי הציונות – לפחות בצורתה הדתית-משיחית, ולא בצורה החילונית-סוציאליסטית שאפיינה את התנועה באותה עת.

הנרי פורד הראשון אמר פעם כי "מכל האיוולות של הדור המבוגר זו האיוולת הנוראה ביותר – הביקורת הבלתי פוסקת על הדור הצעיר שלא יהיה ולא יוכל להיות כמונו, כי אנו והם שבטים שונים שנוצרו מחלקים שונים ברוח הזמן".

ביל פורד, היו"ר הנוכחי של קבוצת פורד ונינו של הנרי פורד, ביקר בישראל ב-2019 לרגל חנוכת מרכז המחקר של פורד בתל אביב.

כתבות נוספות

האיש שנתן לסוסיתא את שמה – מהאסלה

פלא בירושלים: אוטומוביל!

כתיבה שיווקית מאת לאה גולדברג

לכתוב בכתבי עת ספרותיים לא תמיד מביא פרנסה, אז לאה גולדברג ניצלה את כישוריה לכתיבה שיווקית

לאה גולדברג, זמן קצר אחרי עלייתה ארצה (1935). צילום: גנזים

עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵינֶנָּה דּוֹאֶגֶת:
מָה קַל הַבִּשּׁוּלאִם בַּבַּיִת יֵשׁ "מֶגֶד"!

בשנות ה-30 של המאה הקודמת, קבוצת סופרים ואנשי רוח שקדו על הוצאתו של כתב עת ספרותי ששמו "טורים". אבל להוציא מגזין עולה כסף. מה עושים? בדיוק כמו היום: מחפשים מפרסמים. קברניטי כתב העת מתחילים להיפגש עם מפרסמים פוטנציאלים. הם מנסים לשכנע אותם לרכוש מודעות – אבל זה לא ממש הולך להם, ולכן, מייסד "טורים" אברהם שלונסקי מציע למפרסמים מוצר "פרימיום": המפרסמים לא רק יקבלו "ספוט" יוקרתי בכתב העת, הם "יזכו" גם למודעה מנוקדת בחרוזים. ומי ידאג לזה? המשוררים והמשוררות הכי טובים בארץ ישראל, שבמקרה הם גם כותבים קבועים ב"טורים". אלתרמן, שלונסקי וכמובן לאה גולדברג גוייסו למשימה.

גולדברג סיפרה לימים על שעות הלילה, שבהן היא וחבריה למועדון הספרותי "יחדיו" היו יושבים שעות בבית קפה ומפליגים בדמיונות. על כוס קפה הם חשבו מה מתחשק להם לעשות, על הוצאות ספרים, על עיתונים ספרותיים, ועל שאר חלומות שאי אפשר היה להגשים בגלל מחסור בכסף. "ובינתיים היינו מוציאים לאור גיליונות בודדים של 'טורים'," סיפרה גולדברג, "וגם גיליון כזה לא זו בלבד שלא היה מכניס שכר סופרים כלשהו, אלא, אדרבא, לשם כיסוי ההוצאות היינו כולנו כותבים שירי רקלאמה [פרסומת] לחברות מסחר ומודעות. בדברים אלה הצטיינו בעיקר שלונסקי ואלתרמן." גולדברג לא מתנצלת על שנאלצה לחבר זמרירים "זולים" כדי להתפרנס, ואפילו טוענת שהיה משהו בשירים "שתרמו תרומה מסוימת לגמישותה וחיותה של הלשון העברית".

כיוון שהמחברים לא לקחו קרדיט על הפרסומות המומחזות, אנחנו כמעט ולא יודעים מה כתבה גולדברג ומה כתבו אלתרמן ושאר חברי "טורים", אך שיטוט בגיליונות "טורים" חושף שורה של שירים מחורזים במודעות ליינות, בתי קפה וכדומה.

בזכות טיוטת כתב יד שנשתמרה, אנחנו כן יודעים לזהות את השיר הבא, "שיר השירים ל'מגד'", כשיר שכתבה לאה גולדברג. הוא פורסם ב"טורים" בשנת 1938, והינה הוא לפניכם:

טיוטה ששמר איש "טורים" ישראל זמורה (המצוי בארכיון "גנזים"), מראה כי השיר של לאה גולדברג עבר עריכה קפדנית של שלונסקי לפני שהתפרסם ב"טורים":

המודעה לשמן "מגד" שחיברה לאה גולדברג. התיקונים של אברהם שלונסקי. מארכיונו של ישראל זמורה, גנזים

לאה גולדברג למען חיות תל אביב

17 בדצמבר 1938. יום חג לתל אביב בפתיחה המחודשת של גן החיות בעיר. לאחר כמה שנים בהן היה גן החיות פרימיטיבי, מקבלות חיות הגן בית חדש ויפה בלב העיר תל אביב.

בתחילת שנות ה-40 רוצים קברניטי גן החיות להגדיל את המכירות ולהביא עוד ועוד מבקרים אל הגן. הם פונים ללאה גולדברג, ומבקשים ממנה ליצור עבורם "תוכן שיווקי", שיקדם את הגן. וכך נולד לו "ספר גן החיות" בחרוזיה של גולדברג. למרות שמדובר למעשה בפרסומת אחת גדולה לחיות בגן, כמעט ולא נותרו עותקים ממנו בישראל. בספרייה הלאומית הוא שמור במחסן הנדירים.

כולם מככבים שם: האריה, הפיל, הדובון והברדלס – כל אחד מהם זוכה לשיר מאת לאה גולדברג.

וכדי שלא תהיה טעות לגבי מהות הספרון ומטרתו, הספרון מסתיים במודעה ענקית הקוראת לתושבים לבוא ולבקר:

ונסיים ב"תוצרת הארץ", ולא סתם ב"תוצרת הארץ", כי אם ב"וועדה למען תוצרת הארץ שליד מועצת המורים למען הקהק"ל בארץ ישראל", שהוציאה שתי חוברות מתוקות בסוף שנות ה-30. ומי נשכר כדי לכתוב אותן? לאה גולדברג כמובן. קבלו הצצה לספרונים הנדירים "האורחת מכנרת" ו"העיר והכפר" שאמורים לעודד את ילדי הארץ – בעזרת חרוזיה של גולדברג – לאכול מתנובת ארץ ישראל.

מתוך הספרון "האורחת מכנרת"

 

מתוך החוברת "העיר והכפר"

תודה מיוחדת לד"ר גדעון טיקוצקי על עזרתו בהכנת הכתבה. טיקוצקי עורך בימים אלה מהדורה ובה מלוא שירי הילדים של גולדברג.

 

לקריאה נוספת

האור בשולי הענן היכרות מחודשת עם יצירתה וחייה של לאה גולדברג / גדעון טיקוצקי.

'עיונים בספרות ילדים', גיליון 29 ובו מאמר מאת גדעון טיקוצקי על הקשר של נחום גוטמן עם גולדברג

הגל הקל של השירה העברית / אורי סלע

 

כתבות נוספות

מעשה בציירת: לאה גולדברג

על ארץ אהבתה של לאה גולדברג

הצצה נדירה אל העולם הפנטסטי של לאה גולדברג

לתרגם את התנ"ך לספרדית

דורות ספורים לאחר גירוש ספרד החלו "הנוצרים החדשים" - צאצאי היהודים שבחרו להתנצר ולהישאר בספרד ובפורטוגל - לחזור בהמוניהם ליהדות. במסגרת תהליך השיבה נאלצו להתמודד עם מספר שאלות נוקבות: כיצד מעוררים לתחייה את תרבות אבותיך המוחרמת? איך לומדים מחדש את מנהגי הדת העברית אם שפת הקודש נשכחה מזה עשורים רבים?

ההדפסה המקורית של תנ"ך פרארה משנת 1553

הפתרון שמצאו שילב בין מסורת אבותיהם הנשכחת ובין התרבות הנוצרית אליה נולדו.

עם צו הגירוש היהודים מספרד בשנת 1492 בחרו לא מעט יהודים להישאר בממלכה הספרדית המחודשת ולחיות בה כנוצרים או, להיענות להזמנת מלך פורטוגל מנואל הראשון, להגר לממלכה השכנה ולחיות בה כיהודים בגלוי. בעקבות חתונת המלך עם בתם של שליטי ספרד פרדיננד ואיזבלה – הכריז המלך על התנצרות כפויה של כל היהודים אשר בפורטוגל שהיגרו שנים ספורות קודם לכן.

רק לקראת סוף המאה השש-עשרה ועוד יותר מכך במאה השבע-עשרה ניצלו אלפים מאותם "נוצרים חדשים" הקלות חדשות בחופש התנועה מתוך חצי האי האיברי ומחוצה לו ומיהרו להגר אל מחוץ לאי האיברי. בפזורותיהם החדשות בחרו רבים מהם לחזור בגלוי אל דת אבותיהם הנשכחת, היהדות. הם נאלצו להתמודד עם שאלות רבות בדרכם אל היהדות: כיצד מעוררים לתחייה את תרבות אבותיך המוחרמת? איך לומדים מחדש את מנהגי הדת העברית אם שפת הקודש נשכחה מזה עשורים רבים?

מתוך הבנת מצבם הייחודי צמח הצורך לתרגם לשפת החוזרים ליהדות את מה שעד אז לא היה צריך תרגום: ספרי הלכה ומוסר, תרבות ומסורת ואפילו "ספר הספרים" תורגמו לספרדית ופורטוגלית במרוצת המאות השש-עשרה והשבע-עשרה. אחד מאותם מפעלי תרגום היה התרגום המלא הראשון של התנ"ך לספרדית שהודפס בשנת 1553 בפרארה.

 

"ספר הספרים" בתרגום יהודי ראשון לספרדית

"התנ"ך בשפה הספרדית. מתורגם מילה במילה מהעברית האמתית על ידי אנשי ספר מצוינים ביותר (…) עם אישורו של הדוכס הנכבד ביותר הלורד דוכס של פרארה".

(כותרת המשנה של תנ"ך פרארה, התרגום היהודי המלא הראשון של התנ"ך לספרדית שהודפס בשנת 1553)

ממקום מושבם שבדוכסות פרארה אשר במגף האיטלקי, הרחק מהישג ידה של האינקוויזיציה הספרדית, עמלו שני היהודים האנוסים שנמלטו בעצמם מספרד ופורטוגל – המתרגם אברהם בן שלמה אוסקווה והטיפוגרף יום-טוב בן לוי אטיאס – והדפיסו עשרים ושבעה כותרים של ספרים יהודים שונים בספרדית ופורטגזית. תנ"ך פרארה הייתה היצירה החשובה ביותר שלהם: תרגום ועיבוד מחודש של גרסאות מוקדמות של תרגום התנ"ך לספרדית.

ההדפסה המקורית של תנ"ך פרארה משנת 1553. לפריט בקטלוג לחצו

התנ"ך שעיבדו ותרגמו השניים מחדש הפך לטקסט חשוב בעולם היהודי-ספרדי במערב אירופה וב"עולם החדש": הוא הודפס והופץ לראשונה בפרארה – אשר שימשה במחצית השנייה של המאה השש-עשרה תחנה חשובה בהגירתם של יהודים אנוסים מחוץ לאי האיברי. ולאחר מכן, הודפס במהדורות חוזרות ונשנות באמסטרדם – משזו הפכה למקום המקלט המועדף על אנוסים החוזרים ליהדותם במהלך המאה השבע-עשרה.

תנ"ך פרארה הופיע בהדפסות חוזרות ונשנות. דוגמא אחת היא ההדפסה בתמונה שהופיעה באמסטרדם בשנת 1726. אמסטרדם הפכה ברבות השנים ליעד מועדף של צאצאי אנוסים והיא הפזורה היהודית בה מוכרת בזכות אישים רמי מעלה דוגמת ברוך שפינוזה ומנשה בן ישראל. לפריט בקטלוג לחצו

פרק א' בספר בראשית, מתוך תנ"ך פרארה בהדפסה באמסטרדם. לפריט בקטלוג לחצו תנ"ך פרארה ענה ככל הנראה על צורך מרכזי גם בעולם הספרדי-קתולי: חוקרים מעריכים שהתרגום החדש השפיע על הגות-נוצרית קתולית ומחברים נוצרים רבים ציטטו ישירות מתוך הטקסט המתורגם. ובכל זאת, מי שנתפס על ידי האינקוויזיציה הספרדית ובאמתחתו עותק של תנ"ך פרארה העמיד את עצמו בסכנה ממשית.

תנ"ך פרארה לא היה הספר היהודי המודפס הראשון או היחיד בפרארה, ספר חשוב אחר הוא "נחום ישראל" שהודפס באותה שנה על ידי סמואל אוסקווה – לא ברור אם קיים קשרי משפחה עם אברהם בן שלמה אוסקווה

 

תנ"ך פרארה: גשר בין-דורי

קטעים שלמים בתנ"ך שהדפיסו שני "אנשי ספר מצוינים ביותר" אלה מקורם כנראה בגרסאות שהסתובבו ביהדות ספרד שלפני הגירוש. אם לוקחים בחשבון את העובדה שהתנ"ך שהנפיקו שימש את צאצאי אנוסי ומגורשי ספרד ופורטוגל והודפס שוב ושוב לאורך המאות, מדובר בספר שהצליח להוות גשר בין תרבותם המפוארת של יהודי ספרד ופורטוגל שלפני הגירוש ובין צאצאיהם שהתעקשו – מאות שנים אחרי שנקרעו מארצם – לשמר את אותה תרבות יקרה בפזורותיהם החדשות.

תרגום ספרדי של התנ"ך שהופיע בשנת 1945 בארגנטינה, מבוסס בעיקר על תנ"ך פרארה. לפריט בקטלוג לחצו

הכתבה חוברה בעזרתה של ד"ר עליזה מורנו, ספרנית יעץ יהדות בספרייה הלאומית.

"וינה של הביבים": בית ספר לדיקטטורה

בשנת 1907 היגר צעיר אוסטרי מן הפרובינציה אלי וינה, בירת האמנות האירופית של התקופה. הוא ניסה להתקבל אל האקדמיה לאמנויות ונדחה על הסף. הדחייה הזאת הובילה אותו לשיטוטים נרחבים ברחבי "וינה האחרת", שיטוטים שהיסטוריונים רבים רואים בהם "בית ספר לדיקטטור לעתיד"

תעודת המפלגה של אדולף היטלר. למרות שטען ב"מיין קמפ" שהיה החבר השביעי עת הצטרף אל המפלגה הנאצית, התעודה מוכיחה שהוא היה למעשה החבר ה-555

​ב-1907 היגר צעיר אוסטרי מפונק מן הפרובינציה אל וינה, בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית. את המעבר של אדולף היטלר הצעיר אל וינה העיר הגדולה, הניעה תכנית ברורה: להתקבל לאקדמיה לאמנויות ולהגשים את חלומו להיות צייר מקצועי. היטלר אמנם עבר את הסינון הראשוני, אך בבחינה העיקרית קבעו שציוריו אינם ברמה מספיקה. הדחייה הזאת הביאה את היטלר למשבר חיים: לא רק שחלומו היחיד התנפץ, חודשיים אחרי כן מתה אמו היקרה. היטלר הושלך עתה אל עולם הביבים של וינה, לחיים של בטלנות ועליבות שההפוגות היחידות מהם היו ביקורים תכופים באופרה.

אדולף היטלר הצעיר

הווינה שפגש היטלר לא הייתה אותה וינה המוכרת לחובבי האמנות. העיר אותה עיר אך האזורים שבהם חי הצעיר העני לא היו רובעי התרבות של בירת האמנות המהוללת, אשר הוציאה מתוכה ענקי אמנות ורוח כמו גוסטב קלימט, סטפן צוויג וארתור שניצלר. הווינה שבה חי היטלר הייתה ידועה בתור "וינה של הביבים": עיר שבה משוטטים אלפי צעירים חסרי כל בחיפוש אחר מעט פרנסה, וינה של גברים עלובים הנאבקים לחיות בדירות מתפוררות או בדיור ציבורי על בסיס יומי בחסות הקיסר. היה זה בית הספר לדיקטטור לעתיד: בווינה, הבירה הרב-לאומית של האימפריה האדירה, פגש היטלר שלל תרבויות ו"גזעים". הוא פיתח ושכלל את שנאת הזרים הארסית שהביא עמו עוד מהפרובינציה, ביקר בפרלמנט הרב-לשוני ושאב מהביקור בו סלידה לדמוקרטיה שאותה ראה כשיטת ממשל לא מתפקדת. את וינה ראה בתור אתר שבו הגזע הגרמני המפואר מִידרדר על ידי התערבבות עם גזעים נחותים ממנו, ובראשם כמובן, היהודים שנואי נפשו.

בניין האופרה בווינה (העשור הראשון של המאה העשרים, צייר אדולף היטלר)

כישלונו להתקבל לאקדמיה לאמנויות והכישלון הכללי שאפיין את חייו הותירו בור עצום בנפשו של הצעיר. מתוך התיעוב העמוק למציאות העלובה שסבבה אותו, נמשך היטלר את חיק הלאומנות הגרמנית, אשר אפשרה לו ולצעירים אוסטרים רבים לראות עצמם כחלק משלם הגדול מהם: הגזע הגרמני העליון שיתעורר וישלוט ביד רמה בעמים הסובבים אותו. בזמנים שבהם לא התפרנס בדוחק ממכירות גלויות שצייר לעוברים ושבים, הוא שִיעשע את עצמו בפנטזיות על תחייתה של גרמניה הגדולה (הכוללת את אוסטריה) ועל התפקיד שישחק בה.

פרוץ מלחמת העולם הראשונה ("המלחמה הגדולה" בפי בני התקופה) סיפקה לצעיר פתח מילוט מהבירה המחניקה. שנה קודם לכן כבר עבר את הגבול למינכן, וכך התגייס בשנת 1914 לצבא הגרמני. במשך רוב תקופת המלחמה היה רץ בחזית הצרפתית, תפקיד שמילא בנחישות תוך סיכון חיים. הידיעה על תבוסת גרמניה הגיעה לאוזניו בבית החולים שבו התאושש לאחר שנפגע במתקפת גז.

היטלר חוגג יחד עם המון במינכן את פרוץ מלחמת העולם הראשונה

לאחר המלחמה, כאשר חיפש שוב תעסוקה, גילה את כשרונו האמיתי המובהק: לעורר קהלים גדולים לשנאה ולפעולה אלימה. ככל שמשברים קשים פקדו את גרמניה – מדינתו החדשה-ישנה, עלתה המפלגה שהקים לגדולות. בשנת 1933, מונה האיש שהכריז על עצמו כפיהרר (המנהיג) של המפלגה הנאצית לתפקיד קנצלר גרמניה.

תעודת המפלגה של אדולף היטלר. למרות שטען ב"מיין קמפ" שהיה החבר השביעי עת הצטרף אל המפלגה הנאצית, התעודה מוכיחה שהוא היה למעשה החבר ה-555

הפוליטיקה העממית עם התקפותיה הצרחניות והארסיות, פוליטיקה שהתגלתה להיטלר בזמן שיטוטיו ברחובות וינה, אפיינה את הקריירה המקצועית של הדיקטטור והביאה אותו ב1.9.1939 לכרות ברית אסטרטגית זמנית עם ברית המועצות ולחלק יחד איתה את פולין השכנה. לאחר הפיוס השערורייתי של המערב עם גרמניה במינכן שנה קודם, האמין היטלר שגם כיבוש פולין יעבור ללא תגובה רצינית. הייתה זו הערכה שגויה. ההשתלטות על בעלת בריתה הקרובה של בריטניה וצרפת הביאה לפרוץ המלחמה הנוראית ביותר שידעה האנושות, מלחמה שבמהלכה בוצע רצח העם השיטתי והאכזרי ביותר בהיסטוריה: שואת יהודי אירופה וצפון אפריקה.

שש שנים חסרות כיוון ועם זאת, אינטנסיביות להפליא, העביר אדולף היטלר בווינה. באוטוביוגרפיה שחיבר בשנת 1924 כתב ש"וינה הייתה ועודנה עבורי בית הספר הקשה ועם זאת המעמיק ביותר שחוויתי."

זה כבר דורות שהיסטוריונים מתחבטים בשאלה: האם ההיסטוריה נוצרת על ידי אישים גדולים או תהליכים היסטוריים גדולים? כך או כך, היו לא מעט היסטוריונים, הוגי דעות ואנשים מן השורה שהעריכו שאם אי אז בווינה של 1907 היה מתקבל אותו צעיר מפונק לאקדמיה לאמנויות, אפשר שהעולם היה זוכה לעוד צייר בינוני ונמנע מהמלחמה הארורה והאיומה מכולן.