ב-1907 היגר צעיר אוסטרי מפונק מן הפרובינציה אל וינה, בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית. את המעבר של אדולף היטלר הצעיר אל וינה העיר הגדולה, הניעה תכנית ברורה: להתקבל לאקדמיה לאמנויות ולהגשים את חלומו להיות צייר מקצועי. היטלר אמנם עבר את הסינון הראשוני, אך בבחינה העיקרית קבעו שציוריו אינם ברמה מספיקה. הדחייה הזאת הביאה את היטלר למשבר חיים: לא רק שחלומו היחיד התנפץ, חודשיים אחרי כן מתה אמו היקרה. היטלר הושלך עתה אל עולם הביבים של וינה, לחיים של בטלנות ועליבות שההפוגות היחידות מהם היו ביקורים תכופים באופרה.
הווינה שפגש היטלר לא הייתה אותה וינה המוכרת לחובבי האמנות. העיר אותה עיר אך האזורים שבהם חי הצעיר העני לא היו רובעי התרבות של בירת האמנות המהוללת, אשר הוציאה מתוכה ענקי אמנות ורוח כמו גוסטב קלימט, סטפן צוויג וארתור שניצלר. הווינה שבה חי היטלר הייתה ידועה בתור "וינה של הביבים": עיר שבה משוטטים אלפי צעירים חסרי כל בחיפוש אחר מעט פרנסה, וינה של גברים עלובים הנאבקים לחיות בדירות מתפוררות או בדיור ציבורי על בסיס יומי בחסות הקיסר. היה זה בית הספר לדיקטטור לעתיד: בווינה, הבירה הרב-לאומית של האימפריה האדירה, פגש היטלר שלל תרבויות ו"גזעים". הוא פיתח ושכלל את שנאת הזרים הארסית שהביא עמו עוד מהפרובינציה, ביקר בפרלמנט הרב-לשוני ושאב מהביקור בו סלידה לדמוקרטיה שאותה ראה כשיטת ממשל לא מתפקדת. את וינה ראה בתור אתר שבו הגזע הגרמני המפואר מִידרדר על ידי התערבבות עם גזעים נחותים ממנו, ובראשם כמובן, היהודים שנואי נפשו.
כישלונו להתקבל לאקדמיה לאמנויות והכישלון הכללי שאפיין את חייו הותירו בור עצום בנפשו של הצעיר. מתוך התיעוב העמוק למציאות העלובה שסבבה אותו, נמשך היטלר את חיק הלאומנות הגרמנית, אשר אפשרה לו ולצעירים אוסטרים רבים לראות עצמם כחלק משלם הגדול מהם: הגזע הגרמני העליון שיתעורר וישלוט ביד רמה בעמים הסובבים אותו. בזמנים שבהם לא התפרנס בדוחק ממכירות גלויות שצייר לעוברים ושבים, הוא שִיעשע את עצמו בפנטזיות על תחייתה של גרמניה הגדולה (הכוללת את אוסטריה) ועל התפקיד שישחק בה.
פרוץ מלחמת העולם הראשונה ("המלחמה הגדולה" בפי בני התקופה) סיפקה לצעיר פתח מילוט מהבירה המחניקה. שנה קודם לכן כבר עבר את הגבול למינכן, וכך התגייס בשנת 1914 לצבא הגרמני. במשך רוב תקופת המלחמה היה רץ בחזית הצרפתית, תפקיד שמילא בנחישות תוך סיכון חיים. הידיעה על תבוסת גרמניה הגיעה לאוזניו בבית החולים שבו התאושש לאחר שנפגע במתקפת גז.
לאחר המלחמה, כאשר חיפש שוב תעסוקה, גילה את כשרונו האמיתי המובהק: לעורר קהלים גדולים לשנאה ולפעולה אלימה. ככל שמשברים קשים פקדו את גרמניה – מדינתו החדשה-ישנה, עלתה המפלגה שהקים לגדולות. בשנת 1933, מונה האיש שהכריז על עצמו כפיהרר (המנהיג) של המפלגה הנאצית לתפקיד קנצלר גרמניה.
הפוליטיקה העממית עם התקפותיה הצרחניות והארסיות, פוליטיקה שהתגלתה להיטלר בזמן שיטוטיו ברחובות וינה, אפיינה את הקריירה המקצועית של הדיקטטור והביאה אותו ב1.9.1939 לכרות ברית אסטרטגית זמנית עם ברית המועצות ולחלק יחד איתה את פולין השכנה. לאחר הפיוס השערורייתי של המערב עם גרמניה במינכן שנה קודם, האמין היטלר שגם כיבוש פולין יעבור ללא תגובה רצינית. הייתה זו הערכה שגויה. ההשתלטות על בעלת בריתה הקרובה של בריטניה וצרפת הביאה לפרוץ המלחמה הנוראית ביותר שידעה האנושות, מלחמה שבמהלכה בוצע רצח העם השיטתי והאכזרי ביותר בהיסטוריה: שואת יהודי אירופה וצפון אפריקה.
שש שנים חסרות כיוון ועם זאת, אינטנסיביות להפליא, העביר אדולף היטלר בווינה. באוטוביוגרפיה שחיבר בשנת 1924 כתב ש"וינה הייתה ועודנה עבורי בית הספר הקשה ועם זאת המעמיק ביותר שחוויתי."
זה כבר דורות שהיסטוריונים מתחבטים בשאלה: האם ההיסטוריה נוצרת על ידי אישים גדולים או תהליכים היסטוריים גדולים? כך או כך, היו לא מעט היסטוריונים, הוגי דעות ואנשים מן השורה שהעריכו שאם אי אז בווינה של 1907 היה מתקבל אותו צעיר מפונק לאקדמיה לאמנויות, אפשר שהעולם היה זוכה לעוד צייר בינוני ונמנע מהמלחמה הארורה והאיומה מכולן.
