לכתוב בכתבי עת ספרותיים לא תמיד מביא פרנסה, אז לאה גולדברג ניצלה את כישוריה לכתיבה שיווקית
עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵינֶנָּה דּוֹאֶגֶת:
מָה קַל הַבִּשּׁוּל, אִם בַּבַּיִת יֵשׁ "מֶגֶד"!
בשנות ה-30 של המאה הקודמת, קבוצת סופרים ואנשי רוח שקדו על הוצאתו של כתב עת ספרותי ששמו "טורים". אבל להוציא מגזין עולה כסף. מה עושים? בדיוק כמו היום: מחפשים מפרסמים. קברניטי כתב העת מתחילים להיפגש עם מפרסמים פוטנציאלים. הם מנסים לשכנע אותם לרכוש מודעות – אבל זה לא ממש הולך להם, ולכן, מייסד "טורים" אברהם שלונסקי מציע למפרסמים מוצר "פרימיום": המפרסמים לא רק יקבלו "ספוט" יוקרתי בכתב העת, הם "יזכו" גם למודעה מנוקדת בחרוזים. ומי ידאג לזה? המשוררים והמשוררות הכי טובים בארץ ישראל, שבמקרה הם גם כותבים קבועים ב"טורים". אלתרמן, שלונסקי וכמובן לאה גולדברג גוייסו למשימה.
גולדברג סיפרה לימים על שעות הלילה, שבהן היא וחבריה למועדון הספרותי "יחדיו" היו יושבים שעות בבית קפה ומפליגים בדמיונות. על כוס קפה הם חשבו מה מתחשק להם לעשות, על הוצאות ספרים, על עיתונים ספרותיים, ועל שאר חלומות שאי אפשר היה להגשים בגלל מחסור בכסף. "ובינתיים היינו מוציאים לאור גיליונות בודדים של 'טורים'," סיפרה גולדברג, "וגם גיליון כזה לא זו בלבד שלא היה מכניס שכר סופרים כלשהו, אלא, אדרבא, לשם כיסוי ההוצאות היינו כולנו כותבים שירי רקלאמה [פרסומת] לחברות מסחר ומודעות. בדברים אלה הצטיינו בעיקר שלונסקי ואלתרמן." גולדברג לא מתנצלת על שנאלצה לחבר זמרירים "זולים" כדי להתפרנס, ואפילו טוענת שהיה משהו בשירים "שתרמו תרומה מסוימת לגמישותה וחיותה של הלשון העברית".
כיוון שהמחברים לא לקחו קרדיט על הפרסומות המומחזות, אנחנו כמעט ולא יודעים מה כתבה גולדברג ומה כתבו אלתרמן ושאר חברי "טורים", אך שיטוט בגיליונות "טורים" חושף שורה של שירים מחורזים במודעות ליינות, בתי קפה וכדומה.
בזכות טיוטת כתב יד שנשתמרה, אנחנו כן יודעים לזהות את השיר הבא, "שיר השירים ל'מגד'", כשיר שכתבה לאה גולדברג. הוא פורסם ב"טורים" בשנת 1938, והינה הוא לפניכם:
טיוטה ששמר איש "טורים" ישראל זמורה (המצוי בארכיון "גנזים"), מראה כי השיר של לאה גולדברג עבר עריכה קפדנית של שלונסקי לפני שהתפרסם ב"טורים":
17 בדצמבר 1938. יום חג לתל אביב בפתיחה המחודשת של גן החיות בעיר. לאחר כמה שנים בהן היה גן החיות פרימיטיבי, מקבלות חיות הגן בית חדש ויפה בלב העיר תל אביב.
בתחילת שנות ה-40 רוצים קברניטי גן החיות להגדיל את המכירות ולהביא עוד ועוד מבקרים אל הגן. הם פונים ללאה גולדברג, ומבקשים ממנה ליצור עבורם "תוכן שיווקי", שיקדם את הגן. וכך נולד לו "ספר גן החיות" בחרוזיה של גולדברג. למרות שמדובר למעשה בפרסומת אחת גדולה לחיות בגן, כמעט ולא נותרו עותקים ממנו בישראל. בספרייה הלאומית הוא שמור במחסן הנדירים.
כולם מככבים שם: האריה, הפיל, הדובון והברדלס – כל אחד מהם זוכה לשיר מאת לאה גולדברג.
וכדי שלא תהיה טעות לגבי מהות הספרון ומטרתו, הספרון מסתיים במודעה ענקית הקוראת לתושבים לבוא ולבקר:
ונסיים ב"תוצרת הארץ", ולא סתם ב"תוצרת הארץ", כי אם ב"וועדה למען תוצרת הארץ שליד מועצת המורים למען הקהק"ל בארץ ישראל", שהוציאה שתי חוברות מתוקות בסוף שנות ה-30. ומי נשכר כדי לכתוב אותן? לאה גולדברג כמובן. קבלו הצצה לספרונים הנדירים "האורחת מכנרת" ו"העיר והכפר" שאמורים לעודד את ילדי הארץ – בעזרת חרוזיה של גולדברג – לאכול מתנובת ארץ ישראל.
תודה מיוחדת לד"ר גדעון טיקוצקי על עזרתו בהכנת הכתבה. טיקוצקי עורך בימים אלה מהדורה ובה מלוא שירי הילדים של גולדברג.
האור בשולי הענן היכרות מחודשת עם יצירתה וחייה של לאה גולדברג / גדעון טיקוצקי.
'עיונים בספרות ילדים', גיליון 29 ובו מאמר מאת גדעון טיקוצקי על הקשר של נחום גוטמן עם גולדברג
הגל הקל של השירה העברית / אורי סלע
הצצה נדירה אל העולם הפנטסטי של לאה גולדברג
תגובות על כתבה זו