כשאינגריד ברגמן אכלה סעודה א-לה-גולאג

כוכבת הקולנוע המפורסמת גויסה למאבק למען יהדות ברית המועצות בתקופת המלחמה הקרה

זלדה הריס | 03.11.19 |
Share
אינגריד ברגמן. כוכבת הקולנוע האייקונית כיכבה בסרטים אמריקניים ואירופאים לאורך קריירה שנמשכה מעל ארבעים שנה

"האם אני באמת חייבת לאכול את זה?" שואלת הסמל הנשי, האישה שמייצגת את כל הנשים שידעו אהבה. היא דבקה בעקרונותיה כנגד כל הסיכויים, מה שגרם להרחקתה מארץ הולדתה, אך היא לא נתנה לעובדה הזו לשבור את רוחה ואת אומץ לבה. הסתכלתי בפרצוף המופלא  עם העיניים המפתות שבהן התברך מסך הכסף, ושהמיסו  לבבות בסרט 'קזבלנקה' המעוות בזמן אך נצחי, ועניתי: "כן. את חייבת".

אינגריד ברגמן נוגסת באוכל הלא-אטרקטיבי שהוגש לאסירי ציון בברית המועצות

ואז, אינגריד ברגמן גמעה ממרק הכרוב המימי, שהוגש לצד לחם שחור קשה ויבש, תפוח אדמה קטנטן, קמצוץ דג בקלה יבש, שבעה גרם סוכר וחתיכת מרגרינה. ארוחה זו הייתה לצריכה היומית של סילבה זלמנסון, אסירת ציון במחנה עבודה סובייטי. למענה טסה אינגריד ללונדון. "זה נורא" אמרה קודם על גורלה של סילבה. אבל הפעם התכוונה לאוכל.

 

סרטון: אינגריד ברגמן אוכלת ארוחה של מחנה עבודה סובייטי (0:18). המרכז למורשת המודיעין 

אינגריד הגיעה ללונדון במרץ 1973. היא הוזמנה על ידי "קבוצת ה-35", שנקראה גם "מאבק הנשים למען יהדות ברית המועצות", כדי להעלות את המודעות למצוקה של סילבה זלמנסון. סילבה הייתה אחת הנשים היהודיות היחידות שנכלאו אי פעם בברית המועצות. בחנוכה 1970 הגיעה הבשורה ללונדון, ש-12 יהודים מסורבי עלייה מלנינגרד נעצרו ונאשמו בניסיון "לחטוף" מטוס. כתוצאה מכך, בעלה של סילבה, הטייס אדוארד קוזנצוב,  וטייס המשנה  – נידונו למוות.

באותה תקופה לא היה אף סדק במסך הברזל.

כששמעה אינגריד את סיפורה של סילבה, היא נענתה לאתגר. ז'ורז' וייל, מעצב על בתחום התכשיטים, עיצב מדליון שעליו חרוט השם סילבה זלמנסון בתוך מגן דוד. מאות מדליונים יוצרו מכסף טהור, לצד מספר פריטים יחידים בזהב. מדליון זהב הוענק לאינגריד ברגמן באותו יום על הירתמותה למאבק.

אסירת ציון סילווה זלמנסון לאחר שחרורה מהכלא הסובייטי בהגיעה לארץ. סילווה יורדת מהמטוס יחד עם שר החוץ יגאל אלון. ישראל, 1974. צלם: עקיבא נוף, אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

כולם היו עסוקים. אני הייתי אחת מהנשים בשחור שהפגינו מטעם קבוצת ה-35 מחוץ למלון האימפריאל בלב לונדון שם היא שהתה. לפתע, קראה לי מנהיגת הקבוצה ואמרה: "היא אמורה להתראיין על ידי ה-BBC. הם יהיו כאן בכל רגע! האם את יכולה לעלות איתה לחדרה ולהישאר אתה בזמן הריאיון?" – מי תגיד לא?

ברגע שנכנסנו לסוויטה המפוארת שלה, היא קרסה לתוך כורסת כנף ברוקדה עתיקה ורודה.  האצילות שלה, בשילוב ההערצה וההערכה של הציבור כלפיה, לא יכלו לאזן את החוויה המסעירה והמזעזעת שהיא עברה כעת.

מזגתי לה כוס ברנדי קטנה והגשתי גם כוס גדולה של מים. היא חייכה ונרגעה. באותו רגע דפקו בדלת. עיתונאית נכנסה, המיקרופון בידה.

בסוף הריאיון נשאלה אינגריד: "האם ההזדהות שלך עם סילבה נובעת מהסבל האישי שלך?" [בשנות החמישים, כתוצאה מפרשיית אהבה לוהטת וסוערת עם הבמאי האיטלקי רוברטו רוסליני והולדת בנם בעקבות הפרשה, אינגריד הוקעה בארצות הברית ובשוודיה הפוריטניות של אותה עת.] עיניה היפות התרחבו. "ממש לא" היא ענתה. "הסבל שלי, כפי שאת מכנה אותו, היה תוצאה של מעשיי, של בחירתי. מסילבה נשללו זכויות אדם בסיסיות על ידי משטר אכזר ורודני".

אהבתי את האמירה המעמיקה הזו.

ב-7 בנובמבר 2019 יתקיים במרכז למורשת המודיעין בגלילות אירוע הוקרה ל"קבוצת ה-35" בשיתוף פעולה בין "נתיב – משרד ראש הממשלה" והארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי. האירוע, שבמהלכו תתקיים השקה לאוספי "קבוצת ה-35", יספר את סיפורה של קבוצת נשים יהודיות בריטיות שלחמו למען מסורבות ומסורבי עלייה בברית המועצות בשנות ה-70 וה-80.

 

כתבות נוספות

כשמרילין מונרו בעטה בכדור למען ישראל (וסיימה בנקע ברגל)

כשהקומיקאי ה(חצי) אלמוני סיינפלד עשה חלטורות למכביה

 

זלדה הריס

ממייסדות ארגון ה-35, קבוצת נשים שלקחו על עצמן את קידום הזכויות של יהדות ברית המועצות בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20. הריס עלתה לארץ ב-1949 וחזרה לבריטניה ב-1966. היא שבה לישראל ב-1978. הריס ייסדה את העמותה "אזרחים שאכפת להם - לשינוי שיטת הבחירות" יחד עם חיים הרצוג ז"ל. ב-1993 ייסדה את ארגון "מתונה" למניעת תאונות דרכים יחד עם אייוואן פופ.

לכתבות נוספות של זלדה הריס >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו