"יש תרבות ישראלית, יש תרבות יהודית,
התרבות היהודית שייכת לכאן בגדול.
אני רואה את עצמי קודם כל כמוזיקאי יהודי
ואחר כך יש לי כמובן את ההגדרה של מוזיקאי ישראלי"
("תיעוד יוצרים של מפעל הפיס" עם יואב קוטנר)
"אני לא אוהב את המילה מלחין", אמר בראיון ליואב קוטנר המוזיקאי, המלחין, המעבד והמנצח נועם שריף שהלך לעולמו באלול תשע"ח. "'מלחין' זה לחן, 'קומפוזיטור' זה to compose, זה משהו אחר".
נועם שריף, חתן פרס ישראל בתחום המוזיקה לשנת תשע"א, נולד ב-ג' בשבט תרצ"ה, ה-7 בינואר 1935 ברמת-גן בשם זיסל שריף. שריף סיפר למבקר המוזיקה חגי חיטרון כי נקרא בשם "זיסל" על שם סבו מצד אמו. אהרון שכטמן (לימים שמיר) אמר להוריו של שריף "מה אתם עושים? למה שלא תקראו לו פשוט נועם?" ומאז הפך שמו הרשמי ל"נועם זיסל שריף".
בין השנים 1952-1948, למד הנער נועם בגימנסיה הרצליה. שנותיו בגימנסיה ששכנה אז במיקומה הוותיק ברחוב אחד העם בתל-אביב היו לדבריו "הימים המאושרים ביותר שלי". שריף נודע במבטא "יקה" ייחודי, משל הייתה גרמנית שפת אמו. לימים סיפר כי סיגל לעצמו את המבטא מתוך רצון לחקות את מוריו היקיים פאול בן-חיים וזאב פריאל (פרידלנדר). בשירותו הצבאי שימש נגן קרן יער בתזמורת צה"ל. בין השנים 1959-1955 למד באוניברסיטה העברית פילוסופיה, אז גם ייסד את תזמורת האוניברסיטה העברית בירושלים ושימש כמנצחה.
נועם שריף נודע כמלחין יצירות מוזיקליות-קונצרטנטיות. בין יצירותיו הרבות בולטת הטרילוגיה: "מחייה המתים", "פסיון ספרדי" ו"תהלים של ירושלים", ששריף התבטא עליה כי "אסור לי להגיד שזו היצירה הטובה ביותר, אבל אולי המסכמת ביותר שאני כתבתי".
בשונה ממלחינים אחרים בתחום המוזיקה האמנותית-קונצרטנטית, שריף גם היה מעורב ביצירה ובעיבוד של זמר ישראלי פופולרי. במסגרת זו עיבד שירים ישראליים רבים, כתב מוזיקה לסרטים, ערך והגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה שונות ואף יזם את הופעתם המשותפת והנועזת של התזמורת הפילהרמונית ולהקת הצ'רצ'ילים בשנת 1970.
שיר מוכר של שריף הוא "הנך יפה רעייתי" שהלחין למילים מתוך "שיר השירים" ושנודע בביצועה של הזמרת אסתר עופרים.
"אני נוכחתי לדעת לדבר בגובה העיניים תמיד. מי שלא יורד אל העם גם לא עולה ממנו", אמר, "אבל השאלה היא מה זה נקרא 'לרדת אל העם'? מה זה 'מוזיקה אליטיסטית'? איינשטיין הוא פיזיקאי אליטיסטי, אבל כל אחד יודע שהיה איינשטיין, וזה חשוב. אנשים אוהבים שתעלה אותם, אנשים לא רוצים שאתה תרד ותגיד להם 'עכשיו אני עושה מוזיקה שתהיה פופולרית', לא. אנשים אוהבים דברים טובים…".
נועם שריף, הוא אחד מתוך מאות יוצרים, מלחינים ומוזיקאים ישראלים ויהודיים שארכיוניהם שמורים בספרייה הלאומית. על דמותו ואישיותו מספרת ד"ר גילה פלם מנהלת מחלקת המוזיקה וארכיון הצליל בספרייה הלאומית: "פגשתי את נועם שריף בסוף שנות השבעים של המאה שעברה, כאשר הייתי עוזרת המחקר של פרופ' יהואש הירשברג אשר חקר את המלחין פאול בן חיים שנועם היה אחד מתלמידיו ומוקיריו, ואחר כך כחוקרת עצמאית, לעבודת המסטר שלי שהתמקדה בזמרת והמוזיקאית ברכה צפירה אשר נועם הכיר היטב וכתב לה מספר עיבודים. במשך השנים נפגשנו ושוחחנו על נושאים שונים הקשורים למוזיקה יהודית ומוזיקה בכלל.
נועם תמיד סיפר סיפורים מופלאים, דבריו הרציניים היו משולבים באנקדוטות ובבדיחות והשיחות נמשכו שעות רבות, ועוררו מחשבות על המוזיקה ותפקידה בחיים שלנו בארץ ובכלל. לפני יותר מעשר שנים נועם נענה לבקשתי להעביר את הארכיון שלו לספרייה הלאומית. הוא העביר למחלקת המוזיקה את כתבי היד של יצירותיו וכן מכתבים וגזרי עיתונות, היה ידיד מחלקת המוזיקה וביקר בה.
נועם ידע לשמור על קשר עם חבריו וחברי קהילת המוזיקה, חוקרים בתחומים מגוונים בתחום המוזיקולוגיה, מוזיקאים, מנצחים, מבצעים ומחנכים – תמיד עשה זאת בשמחה ותמיד גילה סקרנות למתרחש בתחום. המלחין והמוזיקאי מיכאל וולפה כינה אותו 'ליאונרד ברנשטיין הישראלי'. נועם נפטר בתאריך לידתו של ליאונרד ברנשטיין ואכן שילב בעשייתו את כל המגוון שברנשטיין פעל והיה אולי החלוץ בשילוב התחומים".
בין שני המלחינים ליאונרד ברנשטיין ונועם שריף התקיים קשר מיוחד. "ליאונרד ברנשטיין", סיפר שריף ליואב קוטנר "לימד אותי מה זה להיות מוזיקאי: אני נדרתי לעצמי אז, כשבא מישהו צעיר, בא תלמיד צעיר, אני תמיד אומר לו: 'תשמע, אתה תלמיד שלי היום, בעוד כמה חודשים אתה תהיה קולגה שלי'. ואני אוהב אותם ואני אוהב ללמד. את זה לקחתי מברנשטיין, שתמיד אמר: 'נועם, אני אוהב ללמד. צריך להיות רב. עשה לך רב וקנה לך חבר'". שריף גם שיתף את ברנשטיין בתיאוריות שונות על הימצאות תכונות מוזיקליות חוזרות בסגנונות מוזיקליים יהודיים של עדות שונות. ברנשטיין בתגובה אמר "נוֹעַם, אָיי נוֹו יוֹר סְטוֹרִי" ("אני מכיר את הסיפור שלך…").
שריף ייחס חשיבות מיוחדת למקורות היהודיים ולשפה העברית: "הרצף היחידי שישנו זה לא המנגינה, הרצף היחידי זה המילים… מה שמשותף זאת השפה, לא המנגינה… כל עדה ועדה אצלנו שרה מוזיקה שמושפעת ממקומות אחרים, אני מסתכל אל המוזיקה שטמונה בשפה… השפה שלנו היא הדבר שנוצר בבית הכנסת, שם שרנו את המוזיקה הליטורגית… כאשר אתה שר את ההפטרה ואת פרשת השבוע, אתה שר את התנ"ך, זה מאחד אותנו… זה מה שמחבר את כל עם ישראל ואת הזמרים כמובן לדורותיהם… אתה מוצא הרבה משותף בין סשה ארגוב, נעמי שמר, שלום חנוך ואפרים שמיר. כי זה קשור איך אנחנו שרים את השפה העברית שלנו, ללוש את השפה, זה המשפט האחד והיחידי שאני יכול לומר בביטחון שאני לא מתחרט עליו אף פעם".
נועם שריף הלך לעולמו והוא בן 83. הוא הותיר אחריו את רעייתו המלחינה אלה מילך-שריף, ילדים ונכד.
"מיליון דברים שאפשר להגיד ואולי בעצם לא צריך להגיד כלום. צריך לשמוע את המוזיקה וליהנות ממנה. מוזיקה זה לא הכול. אבל הכול זה מוזיקה".
כתבות נוספות
זוֹ מַנְגִּינָה שֶׁעֶצֶב בָּהּ שֶׁל סְתָו: על המלחין חיים צור ז"ל
הצלילים של משה וילנסקי: מ"כלניות" ועד "סתו"
לוחם החופש הסופי שהיה השראה לרבי מליובאוויטש
