שלושה סיפורים קצרצרים מאת אפרת מור מילמן
אליזבת שלום
ההכנסות עלו ממש בימים האחרונים. כבר עשרה לקוחות הזמינו ממנה כתיבת הודעות טקסט לטלפון. בלילות היו הזמנות להודעות מאתגרות במיוחד. באתר הייתה חלוקה לנושאים והלקוח התבקש לסמן משפטי מפתח, וכל ההודעה כולה הוגבלה לפחות ממאה תווים. הלילה הגיעה הזמנה להודעה בנושא פרידה מבת זוג, אחת ששמה אליזבת. בהזמנה צוין שההודעה צריכה להכיל את צמד המילים: "לא בבית". בתוך תיבת הטקסט שכותרתה "טיפ שיכול לעזור בכתיבת ההודעה" נכתב: "ריחוק". היא כתבה את ההודעה: אליזבת, שנינו סובלים. גם כשאת בבית – את לא בבית. אני חושב לפני שאני עונה, את עונה לפני שאת חושבת, בשני המקרים התוצאה גרועה.
שיט, נגמר המקום, היא ניסתה לצמצם, כדי להוסיף לפחות את המילה "שלום".
***
שתי אפשרויות של התחלה וסוף
אפשר להתחיל כך:
גבר אנס את אמהּ לפני חמישים שנים ותשעה חודשים, כך גילתה בערב יום הולדתה החמישים.
אפשר להתחיל גם כך:
היה לילה, מאוחר. הספה – שמרגע שהובאה למשרד היא חשדה בכוונותיה – הייתה אדישה לקריסתה אליה, וכל מה שהיא הצליחה לחשוב, בשנייה הארוכה לפני שעצמה את עיניה, היה שבשעה הזאת אין שום חנות פתוחה באבן גבירול וממילא אף אחד לא ישמע אותה.
אפשר גם להתחיל כך:
ההתחלה לא מעניינת, אמרה האם, הסוף שזו את, זה כל העניין.
***
כושן רשעתיים
אני עקרה. יש לי ארבעה ילדים. למעשה יש לי שישה. היו תאומים ראשונים. הם נפלו. הגיסה שלי רצתה ללדת לפניי, כדי שחמותנו תוכל להתגאות בה ראשונה, אז היא עשתה לי עין הרע והפלתי. ילדתי שני תינוקות מתים. אמרתי לו, עכשיו תשכח מילדים, ככה אחותך רוצה. נולד לה בן בכור, נכד ראשון. אחר כך אני הריתי, ושנה אחרי שנולד הבן שלה, נולד הנכד השני. יכולתי היום להיות אימא של שישה, גם ככה אני עקרת לב, והארבעה שיצאו ממני זה הרבה יותר מדי. בגלל זה אמרתי לבת הזקונים, זו שקראתי לה כושן רשעתיים, אל תרוצי לעשות ילדים, יש יותר מדי ילדים רעבים ומסכנים בעולם, לא צריך ללדת.
תגובות על כתבה זו