בצהרי יום שלישי של תחילת דצמבר, נר שני של חנוכה שנת ה'תרע"ח, נכנס הגנרל אדמונד אלנבי בשערי העיר העתיקה של ירושלים, והחל הכיבוש הבריטי בארץ ישראל. באותה שעה בדיוק, קבע חוקר הקולנוע המנוח יעקב גרוס, נפתח עידן הקולנוע העברי. הצלם הירושלמי יעקב בן דוב היה בשער יפו עם מצלמת ראינוע, כפי שקראו לה אז, ותיעד את הרגע ההיסטורי. קטע הוידאו הזה עשה את דרכו גם לסרט שיצר בן דב באותה שנה, סרט הקולנוע העברי הראשון. לסרט קראו "יהודה המשוחררת", אך הדרך לשם לא הייתה קלה, וגם מה שקרה אחר כך הוא סיפור פתלתל עם סוף פתוח. נתחיל מההתחלה.
יעקב בן דוב נולד באוקראינה, למד באקדמיה לאמנויות של אודסה, וכבר אז עסק לפרנסתו בצילום. הוא עלה לארץ ישראל והיה אחד התלמידים הראשונים ב"בצלאל", ולאחר מכן ראש מחלקת הצילום בבית הספר. כבר ב-1912 פנה בן דוב לארתור רופין, מנהל המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית, וביקש הלוואה בסך 2500 פרנק מן הקופה הלאומית לרכישת "מכונה קינומטוגרפית", כלשונו. בן דוב הדגיש שהסרטים שיצלם יהיו לטובת "תעמולה חשובה".
הניסיון הזה לא צלח, אך כמה שנים לאחר מכן זכה לפרס על שירותו המסור בצבא האוסטרי בזמן מלחמת העולם הראשונה – מצלמת ראינוע ראשונה. בעזרת מצלמה זו צילם את אלנבי בירושלים, ועוד שורה של סצינות קצרות ברחבי היישוב העברי הצעיר. הקטעים האלו צורפו לסרט הראינוע הראשון של בן דוב שהושלם בסוף שנת 1918. סרט זה נקרא "יהודה המשוחררת", ולקראת יציאתו הופקה תכניה מהודרת שפירטה את סדר הקטעים המופיעים בו.
מספר סרטים הופקו בארץ ישראל גם לפני השלמתו של "יהודה המשוחררת", אך בן דוב היה הראשון שהצליח להתמיד במלאכה לאורך שנים, ועל כן זכה לתואר "חלוץ הראינוע בארץ ישראל". עם זאת, גורלו של הסרט לא שפר עליו עוד לפני שיצא. מראשיתו הופק הסרט ללא תמיכת המוסדות הלאומיים, כפי שקיווה בן דוב. הוא אמנם נרכש, וככל הנראה הוקרן, אך לא זכה להצלחה מסחרית. אחד מעותקיו הבודדים עמד גם במרכז משפט ממושך שהתנהל נגד יחיאל ויצמן (אחיו של הנשיא הראשון חיים ויצמן, ואביו של הנשיא השביעי עזר ויצמן). הפילם התגלגל ללונדון, דרום אפריקה, ולבסוף אבד בארצות הברית בשנות ה-30. כיום נותרו ממנו רק מספר קטעים, שלמרבה המזל שולבו בסרטים נוספים של בן דוב.
בין הקטעים, השמורים כולם בארכיון הסרטים היהודיים ע"ש סטיבן שפילברג, ושנמצאו על ידי חוקר הקולנוע יעקב גרוס, אפשר לראות:
- את אותה הכניסה ההיסטורית של אלנבי לירושלים, כמו גם קבלת פנים שנערכה לכבודו של הגנרל הבריטי בקיץ 2018.
- קטע אחר מתאר את קבלת הפנים שנערכה לירושלים לוועד הצירים בראשותו של חיים ויצמן, ועד שהוקם בעקבות הצהרת בלפור, וביקר בארץ באפריל 1918. בסרטון המלא המדהים באיכותו, נראים חברי הוועד מסיירים בין היתר גם בכותל המערבי.
- קטע המציג אלפי עולי רגל מוסלמים מתכנסים ברחבת הר הבית לקראת התהלוכה המסורתית של חג נבי מוסא. על פי המסורת, נהגו עולי הרגל לצאת מירושלים אל מתחם במדבר יהודה שם קבור על פי המסורת המקומית משה רבנו. בתכניית הסרט נקראת הסצינה "מקום המקדש".
- תיעוד של הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית בט"ו באב 1918, טקס בו השתתף חיים ויצמן.
- מספר קטעים לא מזוהים מחלקו האחרון של הסרט, שתיעדו את החיים במושבות היהודיות ברחבי ארץ ישראל, בהן ראשון לציון, נס ציונה וגדרה.
החלקים שהוזכרו לעיל נערכו על ידי החוקר יעקב גרוס, ששילב אותם בסרט ביוגרפי קצר שהכין על אודותיו של בן דוב. תוכלו לצפות בהם ברצף כאן:
את הסרט המלא, שהופק בשיתוף ארכיון הסרטים היהודיים ע"ש סטיבן שפילברג, תוכלו לראות כאן.
למרות הכישלון היחסי, בן דוב לא נרתע והמשיך במאמציו להפיק סרטים שצולמו בארץ. יחד עם שותף הוא הקים את "מנורה ירושלים – החברה ארץ-הישראלית הראשונה להוצאת פילם לראינוע". סרטו השני, והראשון שמופק במסגרת החברה נקרא "ארץ ישראל המשוחררת". סרט זה זכה להערכה רבה יותר. במסגרת החברה ועוד לאחר מכן, כעת כבר בתמיכת הקרן הקיימת לישראל ומאוחר יותר קרן היסוד, בן דוב יצר לפחות שלושים סרטים – רובם, כמו "יהודה המשוחררת", אבדו.
עם זאת, בסוף שנות העשרים החלה לדעוך קרנו של בן דוב. מהפכת הקול בקולנוע יחד עם שאר חידושים טכנולוגיים הותירו מאחור את הקולנוען – או ראינוען – החובב. קק"ל וקרן היסוד העדיפו שלא להזמין ממנו סרטים, ובסופו של דבר הוא מכר את ספריית הסרטים שלו למפיק ברוך אגדתי, ששילב חומרים שצילם בן דוב באופן חופשי בסרטיו. כך, בדומה לסרט הראשון שלו, אבד זכרו של פועלו בתחום הראינוע, ורק שנים לאחר מכן הועלה על נס מחדש.
מקורות:
נתן ויעקב גרוס, הסרט העברי: פרקים בתולדות הראינוע והקולנוע בישראל, הוצאה עצמית, שנת 1991
הלל טרייסטר, עין לציון צופייה: הסרט האילם בארץ הקודש, הוצאת מוסד ביאליק וארכיון הסרטים היהודיים ע"ש סטיבן שפילברג, שנת 2010
קטעי הקולנוע המופיעים בכתבה באדיבות ארכיון הסרטים היהודיים ע"ש סטיבן שפילברג.
כתבות נוספות:
בוריס שץ לפני מאה שנה: כך תיראה ירושלים של 2018
