.
כעת, כפסע – (מי יבוא)
טליה סיידל כהן
.
כָּעֵת. כְּפֶסַע מִכָּל אֵלֶּה –
עַיִן אֵינָהּ פּוֹגֶשֶׁת עַיִן. הַזְּגוּגִית
מִתְקַשָּׁה וְהוֹלֶכֶת. מִישֶׁהוּ
שׁוֹעֵט קָדִימָה.
חוֹרֵץ דַּרְכּוֹ –
.
כַּמָּה
הֶדֶף נִגְלָה בַּתְּנוּעָה הַחוֹתֶכֶת,
כַּמָּה אַלִּים הוּא הָאֲוִיר הַנָּע בְּכוֹחַ –
כַּמָּה פְּסִיגִים יִתְפָּרְקוּ, בַּשָּׁעָה הַמֻּקְרֶנֶת
יֻפְּלוּ קְטוּמִים אֶל מַטָּה. אֶל בְּקִיעֵי
הַמִּדְרָכוֹת –
.
כַּמָּה פִּיּוֹת יִתְרַחֲבוּ עִם
הַגִּיעֵךְ לוֹמַר לָךְ –
אַתְּ, אַל תָּבוֹאִי. לֹא
אֶל כָּאן. לֹא אֶל פֹּה –
.
אֶל אֵיזֶה כְּלִי יֻכְנַס גּוּפֵךְ, עֵת יִקָּרֵא הַרְחֵק לִנְסֹעַ
דִּוּוּשׁ יָדַיִם, בַּמִּדְבָּר
חוֹל יִסָּפֵג בְּתוֹךְ רֵאוֹת –
.
מִי יְקַבְּלֵךְ.
הַאִם הַפְּעִימוֹת – הֵן
לְעוֹלָם לֹא תִּמָּדֵדְנָה
הַאִם
פִּרְפּוּר נִימִים יִפְגֹּשׁ לָעַד
מַפְסֵק שָׁחֹר –
.
אֶל אַיִן –
.
וּמַהִי
הַבְּעֵרָה הַזּוֹ –
נִצְמֶדֶת אֶל רָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים,
נִקְוֵית בְּתוֹךְ שׁוּלֵי הַכְּבִישׁ. אֶת מָה
הִיא מְאַכֶּלֶת – כַּמָּה
אִצְטְרֻבְּלֵי פֶּחָם יֻפְּלוּ
בֵּין הַיָּדַיִם הַפְּקוּחוֹת –
.
וּמִי תַּקִּישׁ
יָדֶיהָ חֶרֶס, עֵינֶיהָ דְּיוֹ עַל
הַוִּילוֹן –
.
תִּקְרָא –
אֲנִי
מִגְּדוֹת הַנַּחַל. כָּל
הַסּוּף לֹא יַצִּילֵנִי –
בְּבֵית חוֹלִים בְּרִיחַ שַׁעַר –
אֶל שָׁם יֹאמְרוּ לִי
לֹא לָבוֹא.
.
יֹאמְרוּ לִי
אֶל מָקוֹם אַחֵר אַתְּ סֹבִּי –
אַתְּ וְרֶחֶם רֹאשָׁנַיִךְ.
אַתֶּם
שׁוּבוּ אֶל הַמַּיִם,
הִסָּפְגוּ לְאֵין חָזוֹר –
.
אַךְ לֹא נוּכַל
לָשׁוּב אֶל שָׁמָּה –
כַּפּוֹת עָלִים לֹא מַמְתִּינוֹת לָשׁוּב לַהֲרוֹתֵנוּ –
הֵן כְּבָר
נִפְלַטְנוּ מִתּוֹכָן. מִתּוֹךְ
הַנַּחַל הַגָּדוֹל –
.
כִּי בָּאנוּ
בְּחַדְרֵי הָאֲדָמָה, בַּחֹרֶשׁ –
כְּמוֹתְכֶם עָטִינוּ בָּם מִטְפַּחַת
עַל רֹאשֵׁנוּ הֶעָגֹל –
וְעִם סִיּוּם הַיּוֹם
גִּשַּׁשְׁנוּ, בְּסַלְעֵי הַדֶּרֶךְ מַטָּה, אֹרֶז נָפַל
בְּקֵפֶל לַיְלָה, כְּמוֹתְכֶם
נִצְמַדְנוּ לָאֵזוֹב –
.
בִּקַּשְׁנוּ – אַל נָא
תַּעֲשׂוּ בִּי כּוֹחַ –
הַבִּיטוּ מַעְלָה, חֹר שָׁמַיִם –
יָרֵחַ שָׁט מֵעַל כֻּלָּנוּ
אֵינוֹ מַבְחִין
בֵּין הַדְּלָתוֹת –
.
אֲבָל הַשַּׁיָּרָה,
הַשַּׁיָּרָה הַזּוֹ,
בְּאֵיזֶה אֵפֶר יוֹלִיכוּהָ –
אֶל אַיִן הִיא נִשְׁלַחַת –
מִי יַמְתִּין לִתְפֹּס בָּהּ מַטָּה
עֵת תִּסּוֹג בְּתוֹךְ גָּרוֹן –
.
כָּעֵת, כְּפֶסַע מִכָּל אֵלֶּה,
כָּעֵת, בְּמִלּוּאוֹ שֶׁל חֹרֶף –
בִּשְׁעַת הַיְּרֵחִים הַמִּתְפַּצְּלִים
הַמְּרַקְּדִים קְרָסִים סְבִיבֵנוּ בְּמַעְגְּלֵי הִלּוֹת –
כָּעֵת, עֵת הַשָּׂפָה
נִצְמֶדֶת אֶל גְּדוֹת נַחַל –
הַשַּׁיָּרָה
מוּבֶלֶת מַטָּה. וּפָנֵינוּ הַמִּדְרוֹן –
.
כֵּיצַד נִפְעָם עֵת יִשְׂתָּרֵג
הָעוֹר בֵּינוֹת עַנְפֵי הַסַּחַף –
מָה מְבַשֵּׂר שָׁם, מְקַנֵּן, נִדְחָס
לְמַטָּה בָּאֵזוֹב –
הַאִם יָשׁוּב הַרְדּוּף הָאֹבֶךְ
כְּמוֹ מִסּוּךְ לְהַכְרִיעֵנִי
יִפְרֹם דַּפֵּי הָעַפְעַפַּיִם –
מִי יָבוֹא בָּם
מִי יָבוֹא –
.
טליה סיידל כהן היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת בפסיכותרפיה פסיכואנליטית בקליניקה ומדריכה מתמחים במכון "טריאסט שריג" לפסיכותרפיה. בוגרת תואר ראשון בספרות כללית מאוניברסיטת תל אביב. פואמה פרי עטה פורסמה בגיליון המוסך מתאריך 22.09.22.
.
» במדור ארוכים בגיליון הקודם של המוסך: "נפילים", פואמה מאת רות פוירשטיין
.
