פואמה מאת טליה סיידל כהן
.
כָּעֵת. כְּפֶסַע מִכָּל אֵלֶּה –
עַיִן אֵינָהּ פּוֹגֶשֶׁת עַיִן. הַזְּגוּגִית
מִתְקַשָּׁה וְהוֹלֶכֶת. מִישֶׁהוּ
שׁוֹעֵט קָדִימָה.
חוֹרֵץ דַּרְכּוֹ –
.
כַּמָּה
הֶדֶף נִגְלָה בַּתְּנוּעָה הַחוֹתֶכֶת,
כַּמָּה אַלִּים הוּא הָאֲוִיר הַנָּע בְּכוֹחַ –
כַּמָּה פְּסִיגִים יִתְפָּרְקוּ, בַּשָּׁעָה הַמֻּקְרֶנֶת
יֻפְּלוּ קְטוּמִים אֶל מַטָּה. אֶל בְּקִיעֵי
הַמִּדְרָכוֹת –
.
כַּמָּה פִּיּוֹת יִתְרַחֲבוּ עִם
הַגִּיעֵךְ לוֹמַר לָךְ –
אַתְּ, אַל תָּבוֹאִי. לֹא
אֶל כָּאן. לֹא אֶל פֹּה –
.
אֶל אֵיזֶה כְּלִי יֻכְנַס גּוּפֵךְ, עֵת יִקָּרֵא הַרְחֵק לִנְסֹעַ
דִּוּוּשׁ יָדַיִם, בַּמִּדְבָּר
חוֹל יִסָּפֵג בְּתוֹךְ רֵאוֹת –
.
מִי יְקַבְּלֵךְ.
הַאִם הַפְּעִימוֹת – הֵן
לְעוֹלָם לֹא תִּמָּדֵדְנָה
הַאִם
פִּרְפּוּר נִימִים יִפְגֹּשׁ לָעַד
מַפְסֵק שָׁחֹר –
.
אֶל אַיִן –
.
וּמַהִי
הַבְּעֵרָה הַזּוֹ –
נִצְמֶדֶת אֶל רָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים,
נִקְוֵית בְּתוֹךְ שׁוּלֵי הַכְּבִישׁ. אֶת מָה
הִיא מְאַכֶּלֶת – כַּמָּה
אִצְטְרֻבְּלֵי פֶּחָם יֻפְּלוּ
בֵּין הַיָּדַיִם הַפְּקוּחוֹת –
.
וּמִי תַּקִּישׁ
יָדֶיהָ חֶרֶס, עֵינֶיהָ דְּיוֹ עַל
הַוִּילוֹן –
.
תִּקְרָא –
אֲנִי
מִגְּדוֹת הַנַּחַל. כָּל
הַסּוּף לֹא יַצִּילֵנִי –
בְּבֵית חוֹלִים בְּרִיחַ שַׁעַר –
אֶל שָׁם יֹאמְרוּ לִי
לֹא לָבוֹא.
.
יֹאמְרוּ לִי
אֶל מָקוֹם אַחֵר אַתְּ סֹבִּי –
אַתְּ וְרֶחֶם רֹאשָׁנַיִךְ.
אַתֶּם
שׁוּבוּ אֶל הַמַּיִם,
הִסָּפְגוּ לְאֵין חָזוֹר –
.
אַךְ לֹא נוּכַל
לָשׁוּב אֶל שָׁמָּה –
כַּפּוֹת עָלִים לֹא מַמְתִּינוֹת לָשׁוּב לַהֲרוֹתֵנוּ –
הֵן כְּבָר
נִפְלַטְנוּ מִתּוֹכָן. מִתּוֹךְ
הַנַּחַל הַגָּדוֹל –
.
כִּי בָּאנוּ
בְּחַדְרֵי הָאֲדָמָה, בַּחֹרֶשׁ –
כְּמוֹתְכֶם עָטִינוּ בָּם מִטְפַּחַת
עַל רֹאשֵׁנוּ הֶעָגֹל –
וְעִם סִיּוּם הַיּוֹם
גִּשַּׁשְׁנוּ, בְּסַלְעֵי הַדֶּרֶךְ מַטָּה, אֹרֶז נָפַל
בְּקֵפֶל לַיְלָה, כְּמוֹתְכֶם
נִצְמַדְנוּ לָאֵזוֹב –
.
בִּקַּשְׁנוּ – אַל נָא
תַּעֲשׂוּ בִּי כּוֹחַ –
הַבִּיטוּ מַעְלָה, חֹר שָׁמַיִם –
יָרֵחַ שָׁט מֵעַל כֻּלָּנוּ
אֵינוֹ מַבְחִין
בֵּין הַדְּלָתוֹת –
.
אֲבָל הַשַּׁיָּרָה,
הַשַּׁיָּרָה הַזּוֹ,
בְּאֵיזֶה אֵפֶר יוֹלִיכוּהָ –
אֶל אַיִן הִיא נִשְׁלַחַת –
מִי יַמְתִּין לִתְפֹּס בָּהּ מַטָּה
עֵת תִּסּוֹג בְּתוֹךְ גָּרוֹן –
.
כָּעֵת, כְּפֶסַע מִכָּל אֵלֶּה,
כָּעֵת, בְּמִלּוּאוֹ שֶׁל חֹרֶף –
בִּשְׁעַת הַיְּרֵחִים הַמִּתְפַּצְּלִים
הַמְּרַקְּדִים קְרָסִים סְבִיבֵנוּ בְּמַעְגְּלֵי הִלּוֹת –
כָּעֵת, עֵת הַשָּׂפָה
נִצְמֶדֶת אֶל גְּדוֹת נַחַל –
הַשַּׁיָּרָה
מוּבֶלֶת מַטָּה. וּפָנֵינוּ הַמִּדְרוֹן –
.
כֵּיצַד נִפְעָם עֵת יִשְׂתָּרֵג
הָעוֹר בֵּינוֹת עַנְפֵי הַסַּחַף –
מָה מְבַשֵּׂר שָׁם, מְקַנֵּן, נִדְחָס
לְמַטָּה בָּאֵזוֹב –
הַאִם יָשׁוּב הַרְדּוּף הָאֹבֶךְ
כְּמוֹ מִסּוּךְ לְהַכְרִיעֵנִי
יִפְרֹם דַּפֵּי הָעַפְעַפַּיִם –
מִי יָבוֹא בָּם
מִי יָבוֹא –
.
.
» במדור ארוכים בגיליון הקודם של המוסך: "נפילים", פואמה מאת רות פוירשטיין
.
תגובות על כתבה זו