.
טליה סיידל כהן
שחרית
לר'
.
הַמֵּיתָרִים תְּלוּיִים סְבִיבֵנוּ
בִּשְׁעַת קוֹלוֹת הַצִּפּוֹרִים –
הֵם מְתוּחִים עַד דַּק, הַבִּיטִי
שִׁבְרֵי קַשְׁתִּית, שִׁקּוּף הֵדִים –
וְכָל אֲשֶׁר פָּעַם אֶל דֹּפֶן –
כָּאֵד נָמוֹג וְהֶאֱלִים
.
אָבוֹא אֵלַיִךְ מִן הַחֹרֶשׁ
מִן הָרָחוֹק
מֵרְסִיסִים,
בְּאֶצְבָּעוֹת כָּלוֹת אָבִיא לָךְ
חוֹלוֹת חִשּׂוּף, קוֹלוֹת דַּקִּים –
.
וְשָׁם זָמִיר, וְחֹד הַוֶּרֶד, וְשָׁם יֵשׁ רַחַשׁ אֲנָשִׁים
אֲשֶׁר בָּאִים לִנְקֹר בַּלַּיְלָה
מִתּוֹךְ הָרַעַד בַּגּוּפִים –
עַל שׁוּם אֵינֵךְ – נִבָּט הַפֶּתַח
עַל שׁוּם אֵינֵךְ – הַשְּׁעוֹנִים
נוֹקְפִים זְמַנָּם, מַרְאִים בְּשֶׁקַע
אֶת שֶׁאָבַד הֵם מְסַמְּנִים
.
גּוּפֵי עֵדוּת וְגַם מַצֶּבֶת
אֶל קוֹל הָאֵין וְהָרִיס
כָּעֵת שִׁמְעִי, אָמַרְתְּ – רֹב קֶשֶׁב –
רָכַנְתְּ בַּחֹשֶׁךְ אֵין רוֹאִים –
.
הַבִּיטִי – לַיְלָה, יֵשׁ רַכֶּבֶת, אֲנִי מֵעֵבֶר לַפַּסִּים
.
אִבְחַת הָרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת
חוֹצָה הַצֵּל מִן הַגּוּפִים
כָּעֵת הַבִּיטִי, צִיר מַתֶּכֶת, אֲנִי מֻנַּחַת, מַכְשִׁירִים –
שֻׁלְחַן מַתֶּכֶת. אוֹר הַחֹשֶׁךְ, הַפְּעִיָּה דַּקַּת חוּטִים –
וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁלֹּא תָּבוֹאִי
בְּבוֹר הַלַּיְלָה, אַדְמָתִי
אֲנִי נִכְנֶסֶת כְּעִוֶּרֶת
תָּמִיד אַמְתִּין לָךְ
וְאַמְתִּין
.
עַד בּוֹא אֵין לַיִל
בּוֹא אֵין חֹשֶׁךְ
עַד סִימָנֵי הַגּוּף פּוֹקְעִים
אֶרְשֹׁם – עֵינַיִם. צִיר הַלֹּבֶן. אֶרְשֹׁם הַלַּחַץ בַּנִּימִים.
אֶרְשֹׁם עֵינַי. כְּלוֹמַר קוֹלוֹת הֵן. מְסַפְּרוֹת שֶׁאֵין רוֹאִים. אֶרְשֹׁם –
תְּרוּפוֹת בָּאוֹת בְּקֹצֶר
הָרְאִיָּה, בַּמַּדָּפִים –
.
פִּסּוֹת הַמַּיִם, צִיר הַנַּחַל, אָבוֹא לְמַטָּה וְיַכְסִיף –
אֵיךְ הָאֲגַם נִקְוָה בְּחֹרֶשׁ, אֵיךְ הוּא הָיָה שָׁם וְהִמְתִּין –
וְכָל פִּסּוֹת הַדַּף כְּמוֹהֶן
שׁוּב נוֹלְדוּ בָּאֲגַמִּים
לֹא אָבְדוּ הֵן, כִּי הִמְתִּינוּ, עַל אַף הַמַּיִם הַקְּפוּאִים
וְסִימָנֵי הַגּוּף עַד לֹבֶן
מְחַכִּים לִי. מְחַכִּים –
.
עָנָף רָטֹב, לַחוּת הָאֹרֶן, יָדִי תִּדְבַּק בּוֹ פֶּן אַחְלִיק
מַהֵר אֶל אַיִן וְאֶל תֹּפֶת
אֶל הַמָּקוֹם שֶׁאֵין רוֹאִים –
.
הַכֹּל קָפָא בַּמַּדָּפִים שָׁם. הַבֻּבּוֹת. הַחֲרוּזִים.
פִּיּוֹתֵיהֶן קָפְאוּ. עֵינַיִם. סַלְסִלּוֹת. פַּעֲמוֹנִים –
אַךְ כֻּלָּן קָפְאוּ אֵלַיִךְ. גְּרוֹן הַגּוּמִי. הַפַּגִּים –
גּוּר הֶחָלָב קָפָא בַּחֹשֶׁךְ
הַחוֹל כִּסָּה אֶת
הָרִיסִים
.
שׁוּבֵךְ
מִבַּעַד צִיר הַחֹשֶׁךְ,
שׁוּבֵךְ אֵלַי מִן הַשְּׁחָקִים –
כְּרַפָּאִית בְּתוֹךְ הַחֹרֶף
אִבַּקְתְּ חוֹלוֹת לַחְשֹׂף נִימִים
עִגּוּל הַחֶרֶס הַנִּגְלֶה
בְּתוֹךְ יָדֵךְ
מִן הַיָּמִים
בָּהֶם נָשַׁמְתִּי חוֹל וְחֹשֶׁךְ
בָּהֶם רָחֲקוּ הָאֲזוֹבִים –
וּמַעְגָּל נִטְמַן הַרְחֵק שָׁם
וְאֵין דֶּרֶךְ לַבָּאִים
.
רַק בּוֹאֵךְ,
בִּכְסוּת הַלֹּבֶן
בִּי אוֹחֶזֶת עֵת אָלִיט
עֵינַי לְמַטָּה מִתּוֹךְ בֹּשֶׁת
עַל סִימָנֵי הַגּוּף תַּחְרִיט –
.
בְּקַרְסֻלַּיִם וּבְלִי דֹּפֶן –
בְּעֵת פִּרְכּוּס רֹאשִׁי הִטִּית
וְעֵת חָנְקוּ חָמְרֵי הָאֹבֶךְ –
אֶת רֵאוֹתַי הֵיטֵב כִּסִּית
וְאֶת הַכֹּל נִקַּזְתְּ בַּחֹשֶׁךְ
לִבִּי בָּטַח בָּךְ וְהִבִּיט –
.
בְּעֵת קוּמֵךְ
אֲוִיר הַחֶדֶר
הֵחֵל נֵעוֹר וְנָע סָבִיב –
עֲלֵי כּוֹתֶרֶת
מִתּוֹךְ דֹּפֶן,
פָּקְחוּ עֵינַי וְשָׁם הָיִית –
אֶל תּוֹךְ גָּרוֹן
אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם
אֶל שֶׁהֻטְבַּע בִּי בָּרֵאשִׁית –
מַסְכֵּת הַלֵּב בְּתוֹךְ יָדַיִךְ
עַל הַצְּלָעוֹת. אָמַרְתְּ – אַקְשִׁיב
.
וְכָל לִבִּי
לוֹחֵשׁ אֵלַיִךְ
חֶלְקַת הַצֶּלַע שֶׁהָרִית –
הֵיטֵב מֻנַּחַת. גַּם בַּחֹשֶׁךְ. גַּם בָּרוּחַ הַשְּׁרָבִית –
אַל תִּשְׁכְּחִי. אָנָּא זִכְרִינִי –
עַפְעַפַּיִם. וְעָלִים
פְּקוּחִים אֶל אַתְּ
פְּקוּחִים בַּחֹשֶׁךְ
עַד תֹּם הַלַּיִל,
שַׁחֲרִית –
.
טליה סיידל כהן היא פסיכולוגית קלינית. מטפלת בקליניקה פרטית וחברת מכון ״טריאסט שריג״ לפסיכותרפיה. בוגרת תואר ראשון בספרות כללית מאוניברסיטת תל אביב.
.