.
כמו כלים שלובים: על "תחת עץ היער" לתומס הארדי ותרגומו לעברית
ראובן וייס
.
התייפחות עצי האשוח, לַחשוּש המֵילה, אוושת ענפי האשור, כל אלו משתרגים בקול שירתו של איש הפוסע לבדו בחשכת הערב. כך נפתח תחת עץ היער (Under the Greenwood Tree,י1872), רומן מוקדם של תומס הארדי, המופיע לראשונה בעברית בתרגומו של רון אגמון – בהרמוניה בין עצי היער לשוכניו. השאיפה להרמוניה, לצירופם התואם של אלמנטים בודדים ונבדלים, חוזרת כפזמון לכל אורכה של יצירה פסטורלית זו, ובאה לידי ביטוי אף בכותרת המשנה של הרומן – The Mellstock Quire: A Rural Painting of the Dutch School – השוזרת יחדיו שלוש אמנויות: המוזיקה, הציור והכתיבה.
העלילה מתרחשת בעיירה מלסטוק שבמחוז ווסקס הבדיוני בדרום הכפרי של אנגליה, שבו מתרחשות רבות מעלילות סיפוריו של הארדי, באמצע המאה התשע־עשרה, תקופה המתוארת כמעין אידיליה טרום־תעשייתית; "גן עדן אבוד", מכנה אותה אגמון בנספח פרי עטו (עמ' 208). "אבוד" מפני שכוחות הקִדמה מתדפקים על שערי העיירה, ולא ניתן עוד לחסום את דרכם. נקודת השבירה היא מוזיקלית: ביוזמתו של הכומר, הנגנים מהיציע המערבי, ממשיכיה של מסורת ותיקה של נגנים כנסייתיים מקומיים, יוחלפו באורגן, כלי מכני, מודרני, ויחידי. הארדי, שאביו היה חבר במקהלה כזו, מסביר בהקדמתו למהדורה של הרומן מ־1896 כי התוצאה של שינויים כגון זה "הייתה התמעטות ואף איבוד העניין של חברי הקהילה במהלך העניינים בכנסייה" (עמ' 5). ואכן, נראה כי חשיבותו של שינוי זה נעוצה בעיקר בפרימתם של קשרים המעמידים את העיירה על תילה. אותו האיש השר לבדו במשעול היער בפתיחת הרומן, למשל, נמצא בדרכו להתכנסות של המקהלה בביתו של בעל העגלות. יחד, הנגנים יעברו בין בתי העיירה וישירו מזמורים לכבוד חג המולד. בעוברם בין הבתים השונים, חברי המקהלה קושרים ביניהם – ויוצרים קהילה. החלפתם באורגן יחיד, אם כן, שקולה לפירוקה של מלסטוק.
אך זהו אינו פירוק מוחלט. דווקא פיזורה של המקהלה מצביע על חוסנם של הקשרים המחברים בין חברי הקהילה ועל מחויבותם של התושבים להמשכיות ולקיום משותף. כאשר הנגנים מגיעים לביתו של הכומר בניסיון לשכנעו לשנות את החלטתו בנוגע להחלפתם באורגן, הם נתקלים בתשובה שלילית. אך הם אינם מתעקשים להמשיך במחאתם. אדרבא, הם מקבלים את ההחלטה: "אני מניח שבני תמותה לא צריכים לקוות שיקבלו כל מה שהם מבקשים; ואני רוצה להביע בשם כולנו שנעשה את השינוי ונהיה מרוצים ממה שתגיד", אומר בעל העגלות, דוברם של הנגנים. בתאריך המוסכם, הוא ממשיך, "נפַנֶה את מקומנו לדור הבא" (עמ' 92). טובת הקהילה, אם כן, עומדת לנגד עיניהם של הנגנים: הם יודעים שאם יתמידו בהתנגדותם לכומר ייווצר קרע בקהילה, שיחתור תחת פועלה של המקהלה כאחד המוסדות המחברים בין תושבי העיירה. דרך קבלתם של הנגנים את ההחלטה על פירוקה של המקהלה על אף הצער שבדבר, ניתן לראות שהגורמים השונים המרכיבים את מלסטוק פועלים כמו כלים שלובים – בשאיפה מתמדת למצוא איזון, תוך הבנה כי הם כרוכים זה בזה. תחושה זו של שותפות גורל נמצאת בבסיסו של הרומן ומזינה את הנוסטלגיה של המְסַפּר לתקופה אחרת, וגם את האופטימיות לעתיד שעימה נשארים הקוראים: נכון, דברים טובים אבדו במרוצת הזמן, אך החיים ממשיכים במלוא כוחם. לא בכדי הרומן מסתיים כמו שהתחיל, בעירוב הרמוני של הטבע והאדם, הפעם בשירת הזמיר הנשמעת כשפה אנושית: "טיפיוויט! מתו־קית! קי־קי־קי! קרב הנה, קרב הנה, קרב הנה!" (עמ' 207).
כפי שמרמזת שירת הזמיר, גם אהבה יש ברומן. על האורגן, אותו "זרע הפורענות המבשר על חורבן גן העדן", כפי שמכנהו אגמון (עמ' 209), מנגנת המורה החדשה, פאנְסי דֵיי. כאשר הנגנים והקוראים פוגשים בה לראשונה, נראית דמותה – "ממוסגרת כתמונה על ידי מסגרת החלון, מטילה, מבלי משים, בנר שהחזיקה בידה, זוהר מלא חיים על פניה" (עמ' 35) – כפורטרט של יופי שמימי כמעט: "היא הייתה עטופה בחלוק לבן כלשהו, בעוד על כתפיה נפל אשד פזור של שיער עשיר נהדר, המכריז בהיותו כך פרוע, כי רק בשעת לילה, כשאין רואים אותו, הוא מתגלה במצבו זה" (עמ' 35). הניגוד שבין שמימיות ופורענות, חשיפה והסתרה, אור וצל מסתמן כנקודת המגוז המעניקה תחושת עומק לסיפור אהבה שגרתי.
שלא במפתיע, במהרה מוצאת את עצמה פאנסי מחוזרת על ידי שלושה גברים: דיק דיואי, בנו של בעל העגלות; מר מייבולד, הכומר; ומר שיינר, איכר אמיד. קוראים ותיקים של הארדי ודאי יתקשו שלא לחשוב על העלמה דיי כעומדת בצילה של בת־שבע אברדין, גיבורת יצירת המופת הרחק מהמון מתהולל (Far From the Madding Crowd,י1874), אשר אף היא נאלצת לבחור בין שלושה מחזרים. דמותה של פאנסי אמנם מורכבת פחות ועצמאית פחות ממקבילתה המפורסמת, אך היא מייצגת נאמנה את האנושיות והחום הקורנים מהרומן, כמו גם את ההומור. כאשר דיק דיואי, למשל, שוטף את ידיו יחד עם פאנסי באותו הכיור, "הייתה זו הפעם הראשונה בחייו שנגע באצבעות נערה מתחת למים", הוא מציין לעצמו כי ההרגשה נעימה למדי. פאנסי, מצידה, מעירה כי "באמת, בקושי אני יודעת איזה ידיים שלי ואיזה שלך, הן כל כך התערבבו יחד", לפני שהיא מסיגה את ידיה בזריזות (עמ' 108). על אף הגיחוך פאנסי ודיק אינם נעשים מטרות ללעג, אלא מוצגים בחיבה בלבלובה של אהבה צעירה. לא כאן נמצא את הקדרות האופפת את הדמויות בספריו המאוחרים של הארדי ואת הטרגדיות הרודפות אחריהן. במשיכות מכחול הארדי מביא בפני קוראיו דיוקנאות של אנשים ברגעים הקטנים והמאושרים של חייהם – כשהם שרים, מנגנים, רוקדים ואוהבים.
לסיום, כמה מילים על תרגומו של אגמון. תרגום ספריו של תומס הארדי הוא משימה כמעט בלתי אפשרית ולעיתים גם כפוית טובה, שכן כתיבתו נטועה עמוק כל כך בשפה האנגלית ובמרחב התרבותי־היסטורי הבריטי, שכל ניסיון להעבירהּ לשפה אחרת בהכרח יאבד משהו מעושרה. אגמון מודע לקשיים הנלווים למלאכה, ומציין כי כאשר עבד על התרגום היה עליו להקדיש תשומת לב לשילובם של כמה אלמנטים: לחשיבותו של הטבע ברומן – והיותו של הארדי "צייר טבע נהדר" (עמ' 211) – המחייבת לדקדק בתרגומם של המונחים הבוטניים הרבים המופיעים בטקסט ולהיעזר בהערות שוליים; לסגנון הגבוה, המשפטים המורכבים והארוכים, והתחביר המפותל אשר לעיתים מקשה את ההבנה; ולשפת השיחה של הדמויות, הכוללת שיבושי לשון והגייה לצד מילים ארכאיות ומטבעות לשון מיושנים הנשמעים זרים לקוראים האנגלים המודרניים, ועל אחת כמה וכמה לקוראים בעברית. עם זאת, נדמה כי דווקא לעברית, כשפה מתחדשת, פוטנציאל לשמר משהו מקסם כתיבתו של הארדי. אחרי הכול, יצירות ספרותיות רבות מערבבות בהצלחה משלבים לשוניים שונים, מבנים תחביריים פתלתלים, ומילים ארכאיות ומודרניות מבלי להישמע מליציות יתר על המידה. מבחינה זו, אולי יהיו קוראים שירגישו שתרגומו של אגמון "רזה" במקצת. אך אין בכך כדי להפחית מהצלחתו של אגמון להתמודד עם הקשיים הרבים בעבודת התרגום, להעביר את חיוּתם של מלסטוק ותושביה, ולספק לקוראים של תחת עץ היער חוויית קריאה מהנה.
.
ראובן וייס הוא דוקטורנט לספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקרו עוסק בייצוגים של ילדוּת בספרות הבריטית ובקשר שלהם לתודעה היסטורית.
.
תומס הארדי, "תחת עץ היער", אוריון, 2020; מאנגלית: רון אגמון.
.
.
» במדור רשימה בגיליון הקודם של המוסך: שירלי פינצי לב על הורים וילדים ביצירתה של אלזה מורנטה
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
