"השאלות הנוקבות של החפצים על משמעות ההסתלקות של הילדה שגדלה בבית הולכות ומתבררות כשאלות על עצם הרציפות של הסובייקט מילדות לבגרות ועל עצם הזיקה שבין הורים לילדתם; לאן, הם שואלים, נעלמה נוכחותה, שהשאירה מעין מִשקע בגופם החפצי". רתם פרגר וגנר על "משפט אהבה" מאת שרה שילה
ביקורת פרוזה | העקירות היא התשתית הנפשית
״האם הגירה וניסיון להצליח בגדול במקום אחר הם מלכתחילה ביטוי של היבריס?״ שירלי סלע לבבי על ״דגים גדולים״ מאת ראובן נמדר
ביקורת פרוזה | על אהבה וחתולה
"אהבתו האובססיבית של שוֹזוֹ לחתולה מניעה עלילה קומית שבמרכזה שאלות על יכולתו של האדם (או החיה) לאהוב ללא שיקולים של תועלת ונוחות." יפעת פלד על על הרומן "חתולה ושוֹזוֹ ושתי נשים" מאת ג'וּנְאיצ'ירוּ טניזקי
ביקורת פרוזה | עונג שמכונות לא יספקו לעולם
האם אינטליגנציה מלאכותית מסוגלת לפענח את מכונת ההצפנה העצומה שהיא נפש האדם? והאם הספרות יכולה לסייע לה או עלולה להכשיל אותה במשימה? אורית נוימאיר פוטשניק על "משאבי אנוש", רומן הביכורים של שחר קמיניץ
ביקורת פרוזה | רומנים אמיתיים הם פואמות
"דיראס התעקשה להישאר לא מובנת, לקוראיה ולעצמה. היצמדות למשמעות חמקמקה ולחוסר פשר נתפסה אצלה כמו מעשה אתי ופוליטי, ויותר מכך – כמו ליבת הכתיבה, האהבה, החברות." מאיה מיכאלי על מרגריט דיראס וספרה "אמילי ל'"
ביקורת פרוזה | יורדות ויורות
"לרדוף אחרי החלום האמריקאי". רעות בן יעקב על "היורדות" מאת דאה הדר ו"יריתי באמריקה" מאת תהילה חכימי
ביקורת פרוזה | לשלוט במילים, לשלוט במציאות
האם אפשר לעורר את הקסם שבקבלה דרך חיבורה אל הספרות? אהוד פירר על "תוגת צעצועיך הקדושים" מאת אלעד נבו
מסה | לא נוח, מכאיב, נהדר
"הסיפור, שהוא מלאכת מחשבת של פיתוי, הוא גם אישוש ליחסו המעריץ של ז'בוטינסקי כלפי המין הנשי והודאה בחולשתו של הגבר – מעצם הזדקקותו לאישה." שהם סמיט קוראת ב"סנאית" מאת זאב ז'בוטינסקי
ביקורת פרוזה | פירוק פנימי, ביטוי חיצוני
"בן־נפתלי מציעה לנו שוב, כבספריה הקודמים, לא את המרד הגדול, אלא את המרד הקטן. האנרכיזם שלה הוא התשוקה לפירוק שהוא לא פירוק של הסדר החברתי – הנועד מראש לכישלון". אורית נוימאיר פוטשניק על "האנרכיסטיות" מאת מיכל בן־נפתלי
ביקורת פרוזה | זמן הצלצול הגדול
"השעון הפנימי צלצל והיא התעוררה לדעת: אין לה כל תשוקה אל בעלה לשעבר, ובאופן כללי היא לא זקוקה לבעלים, ממין זכר או נקבה. היא יכולה להסתדר לבדה." אסתר פלד על "הדיירת" מאת תמר מרין