.
איננו אבנים בעזה / מוסעב אבו תוהה
מאנגלית: מיה קליין
.
איננו אבנים בעזה
אֲפִלּוּ אֲבָנִים בּוֹכוֹת כְּשֶׁהֵן רוֹאוֹת אֶת הַדָּם שֶׁלָּנוּ זוֹרֵם מֵהָרָאשִׁים, מֵהַיָּדַיִם, מֵהָרַגְלַיִם, מֵהַגַּב שֶׁלָּנוּ,
הֵן בּוֹכוֹת כְּשֶׁעוֹלֶה הָרֵיחַ הַשָּׂרוּף שֶׁל הָעוֹר וְהַשֵּׂעָר שֶׁלָּנוּ.
אֲבָנִים מְקַוּוֹת לַעֲצֹר אֶת הַדִּמּוּם. הֵן מְקַוּוֹת שֶׁיִּהְיוּ לָהֶן יָדַיִם, יָדַיִם רַכּוֹת, לַחְבֹּשׁ אֶת פְּצָעֵינוּ.
.
עוזב את ילדותי
כְּשֶׁעָזַבְתִּי, הִשְׁאַרְתִּי אֶת יַלְדוּתִי בַּמְּגֵרָה
וְעַל שֻׁלְחַן הַמִּטְבָּח. הִשְׁאַרְתִּי סוּס צַעֲצוּעַ בְּשַׂקִּית פְּלַסְטִיק.
עָזַבְתִּי בְּלִי לְהַבִּיט בַּשָּׁעוֹן.
אֵינֶנִּי זוֹכֵר אִם זֶה הָיָה בַּצָּהֳרַיִם אוֹ בִּשְׁעַת עֶרֶב.
הַסּוּס שֶׁלָּנוּ הֶעֱבִיר אֶת הַלַּיְלָה לְבַדּוֹ,
בְּלִי מַיִם, בְּלִי חָצִיר לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב.
כַּנִּרְאֶה חָשַׁב שֶׁעָזַבְנוּ כְּדֵי לְבַשֵּׁל לְאוֹרְחִים
שֶׁיָּבוֹאוּ מְאֻחָר, אוֹ כְּדֵי לְהָכִין עוּגָה
לְיוֹם־הַהֻלֶּדֶת הָעֲשִׂירִי שֶׁל אֲחוֹתִי.
הָלַכְתִּי עִם אֲחוֹתִי בָּרְחוֹב שֶׁלָּנוּ, לְלֹא תַּכְלִית.
שַׁרְנוּ שִׁיר שֶׁל יוֹם־הֻלֶּדֶת.
מְטוֹסֵי הַקְּרָב הִדְהֲדוּ בַּמְּרוֹמִים.
הוֹרַי הָעֲיֵפִים הִשְׂתָּרְכוּ מֵאָחוֹר,
אָבִי אָחַז בֶּחָזֶה שֶׁלּוֹ
בְּמַפְתְּחוֹת הַבַּיִת וְהָאֻרְוָה.
הִגַּעְנוּ לְתַחֲנַת הַהַצָּלָה,
בָּרַדְיוֹ שָׁאֲגוּ יְדִיעוֹת עַל הַתְּקִיפוֹת הַבִּלְתִּי פּוֹסְקוֹת.
שָׂנֵאתִי אֶת הַמָּוֶת, אֲבָל שָׂנֵאתִי אֶת הַחַיִּים גַּם כֵּן,
כְּשֶׁהָיִינוּ חַיָּבִים לָלֶכֶת לְעֵבֶר מוֹתֵנוּ הַמִּתְמַשֵּׁךְ,
מְדַקְלְמִים אֶת שִׁירֵנוּ הַבִּלְתִּי פּוֹסֵק.
הדג ומחנה הפליטים
לדיאד חאדאש
I
אִם תִּרְאֶה אוֹתִי טוֹבֵעַ,
אַל תִּזְרֹק לִי חֶבֶל הַצָּלָה.
זְרֹק לִי דָּג.
הִיא שׂוֹחָה טוֹב מִמֶּנִּי.
.
II
אִם אֶרְאֶה דָּג טוֹבֵעַ בְּחוֹף הַיָּם,
לֹא אַחְזִיר אוֹתָהּ לַמַּיִם.
נֵלֵךְ יַחַד לְמִסְעָדָה טִבְעוֹנִית,
הִיא תַּזְמִין סָלַט אַצּוֹת, אֲנִי אֶשְׁתֶּה תֶּה מַרְוָה.
נְשׂוֹחֵחַ עַל הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁלָּנוּ, הַיַּלְדוּת שֶׁלָּנוּ,
הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת עֲתִידֵנוּ.
נְרַחֵם זֶה עַל זוֹ.
וְאַחַר־כָּךְ אַצִּיעַ לָהּ אֹדֶם.
אוּלַי לִוְיָתָן קַטְלָן יֹאהַב אוֹתָהּ,
יָגֵן עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַכָּרִישׁ, כְּשֶׁהִיא תַּחְזֹר.
אַעֲנִיק לָהּ בֹּשֶׂם מַלְכוּתִי,
"אֲבָל הַלִּוְיָתָן הַקַּטְלָן אֵינוֹ יָכוֹל לְהָרִיחַ", אוֹמֶרֶת לִי הַדָּג.
אֲלַמֵּד אוֹתָהּ שִׁיר שֶׁל פַיְרוּז
"אָהַבְתִּי אוֹתָךְ עַד שֶׁשָּׁכַחְתִּי מָה הִיא שֵׁנָה
כִּי פָּחַדְתִּי שֶׁתִּשְׁכְּחִי אוֹתִי."
אִם זֶה לֹא יַעֲבֹד, אֶקַּח
אֶת סִירָתִי הַקְּטַנָּה לֵב הַיָּם,
וְהַלִּוְיָתָן יִרְקֹד עַל הֶחָזֶה הַקָּטָן שֶׁל הַדָּג.
.
III
יוֹם אֶחָד, הַדָּג, הַלִּוְיָתָן וַאֲנִי נֵלֵךְ יַחַד
לִמְצֹא אֶת הָאוֹצָר שֶׁחִפְּשׂוּ גִּבּוֹרֵי הָרוֹמָנִים.
נִמְכֹּר אוֹתוֹ וְנִבְנֶה אַרְמוֹן
בְּלֵב יָם, שֶׁאִישׁ לֹא יוּכַל לְהַגִּיעַ אֵלָיו.
.
IV
אֶתֵּן לַדָּג אֶת הַכְּתֹבֶת שֶׁלִּי בַּמַּחֲנֶה,
אֹמַר לָהּ שֶׁבַּמַּחֲנֶה אֵין שֵׁמוֹת לָרְחוֹבוֹת,
אֵין מִסְפְּרֵי בָּתִּים.
אֹמַר לָהּ:
אַתְּ תַּחְלִיקִי דֶּרֶךְ הַכְּנִיסָה הַצְּפוֹנִית שֶׁל הַמַּחֲנֶה,
וְאַחַר־כָּךְ תִּפְנִי בָּרְחוֹב הַצַּר מִיָּמִין.
רֹב הַדְּרָכִים צָרוֹת וּמְכֻסּוֹת אֲבָנִים.
מִשְּׂמֹאלֵךְ, יֶלֶד וְאִמּוֹ מוֹכְרִים
יְרָקוֹת טְרִיִּים בַּחֲנוּת הַקְּטַנָּה שֶׁלָּהֶם.
מִיְּמִינֵךְ
עוֹמֵד אִישׁ זָקֵן שֶׁמּוֹכֵר לֶחֶם.
הוּא נוֹתֵן לְכָל קוֹנֶה קְצָת דּוּקָה מָלוּחַ*
אוֹ טִימִין טָחוּן.
אַחַר־כָּךְ אַתְּ תִּפְנִי לִרְחוֹב אַחֵר מִצַּד שְׂמֹאל.
הוּא צַר מְאוֹד.
כְּשֶׁקָּנִיתִי שֻׁלְחַן כְּתִיבָה חָדָשׁ, הוּא לֹא עָבַר
בָּרְחוֹב. הָיִיתִי צָרִיךְ לְפָרֵק אוֹתוֹ
אֲבָל אִבַּדְתִּי אֶת רֹב הַבְּרָגִים.
.
V
לוּחוֹת פַּח מְכַסִּים אֶת בֵּיתֵנוּ.
תְּמוּנָה שֶׁל סָבִי תְּלוּיָה עַל הַדֶּלֶת.
הִזָּהֲרִי שֶׁלֹּא לְלַכְלֵךְ אֶת גּוּפֵךְ
בַּחֲלוּדָה שֶׁעַל דַּלְתֵּנוּ.
.
VI
אֲבַקֵּשׁ מֵהַשָּׁמַיִם לְהוֹרִיד גְּשָׁמִים כְּשֶׁתַּגִּיעִי
לַמַּחֲנֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיִי צְמֵאָה
אוֹ תִּשְׁכְּחִי אֵיךְ שׂוֹחִים.
בַּמַּחֲנֶה, בְּרֵכוֹת שְׂחִיָּה נוֹצָרוֹת לְלֹא
פּוֹעֲלִים, לְלֹא מְהַנְדְּסִים.
.
VII
אַתְּ תִּכָּנְסִי בַּדֶּלֶת מִבְּלִי לִדְפֹּק.
שְׁתֵּי כּוֹסוֹת תֶּה טָרִי יַמְתִּינוּ לָנוּ עַל שֻׁלְחַן הַמִּטְבָּח.
אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְחַמֵּם אֶת קֵבָתֵנוּ.
קַר בַּמַּחֲנֶה בַּלַּיְלָה.
אֲנִי אֵשֵׁב בְּכִסֵּא עֵץ
שֶׁיָּרַשְׁתִּי מִסָּבִי.
מֵאֲחוֹרַי, תִּרְאִי סְפָרִים יְשָׁנִים רַבִּים,
סִפְרֵי יְלָדִים שֶׁאָבִי קָנָה לִי.
אֶכְתֹּב שׁוּרוֹת אֵלּוּ כְּשֶׁתִּקְפְּצִי עַל הַמַּחְבֶּרֶת שֶׁלִּי.
אֶפְתַּח אֶת סִפְרֵי אוֹצְרוֹת הַחַי הַתַּת־יַמִּי
אַנִּיחַ אוֹתָךְ עָלָיו.
הַלִּוְיָתָן יִהְיֶה שָׁם, בְּעַמּוּד חָמֵשׁ.
בַּאֲשֶׁר אֵלַי, אֲנִי גָּדוֹל. אָשִׂים תְּמוּנָה שֶׁלִּי
לְיָדֵךְ, וְשֶׁל צַעֲצוּעַ סוּס הַיָּם שֶׁלִּי.
כְּשֶׁאֶשְׁכַּב לִישֹׁן,
תִּלְחֲשִׁי לִתְמוּנָתִי, "לְהִתְרָאוֹת בְּקָרוֹב".
* דוּקה: מטבל מצרי מעשבי תיבול, אגוזים ותבלינים.
.
מוסעב אבו תוהה, משורר, סופר ומסאי פלסטיני המתגורר בעזה. מייסדה של הספרייה הציבורית על שם אדוארד סעיד בעזה. בין השנים 2019–2020 היה משורר וחוקר אורח באוניברסיטת הרווארד. יצירותיו פורסמו בכתבי עת שונים. ספרו Things You May Find Hidden in My Ear: Poems from Gaza עתיד לראות אור בהוצאת City Lights Books באביב 2022.
מיה קליין, כותבת, מתרגמת וחוקרת ספרות באוניברסיטת תל אביב. יצירותיה בפרוזה באנגלית פורסמו בכתבי עת שונים. תרגומה לשיר מאת מוסאב מוסטפה לעזה התפרסם בגיליון 25 של המוסך.
We are not stones in Gaza.
Even stones cry when they see our blood seep down our heads, arms, legs, and backs, when they smell the burns in our skins and hair.
Stones wish they could stop the bleeding. They wish they had hands, soft ones, to dress our wounds.
.
Leaving Childhood Behind
When I left, I left my childhood in the drawer
and on the kitchen table. I left my horse toy
in its plastic bag.
I left without looking at the clock.
I forget whether it was noon or evening.
Our horse spent the night alone,
no water, no grains for dinner.
It must have thought we’ve left to cook a meal
for late guests or make a cake
for my sister’s tenth birthday.
I walked with my sister towards our road with no end point.
We sang a birthday song.
The hovering warplanes echoed across the heaven.
My tired parents strolled behind,
my father clutching to his chest
the keys to our house and to the stable.
We arrived at a rescue station.
News of ceaseless strikes roared on the radio.
I hated death, but I hated life, too,
when we had to walk to our prolonged death,
reciting our never-ending ode.
.
The Fish and the Refugee Camp
To Ziad Khaddash
I
If you see me drowning,
do not throw me a life buoy.
Throw me a fish.
She swims better than me.
II
If I see a fish drowning on the seashore,
I won’t put her back in the water.
We will go together to a vegan restaurant,
She’ll have an algae salad, and I’ll have a sage tea.
We will talk about our families, how we grew up,
how we imagine our future.
We feel sad for each other.
I’ll then offer her lipstick.
Perhaps a killer whale will love her,
protect her from the shark, when she’s back.
I will give her regal perfume.
But the killer whale doesn't smell, the fish tells me.
Then, I’ll teach her to sing a Fayrouz song,
"I loved you till I forgot sleep,
coz I feared you’d forget me. "
If that doesn’t work, then I'll take
my little boat to the middle of the ocean,
and the whale shall dance on the fish’s small chest.
III
Someday, the fish, her friend the whale, and I will go
find the treasure chest thousands of heroes in novels
had searched for. We will sell it, build a castle
in the middle of the Sea no one could reach.
IV
So, I'll give the fish my address in the camp,
tell her that in the camp there are no street names,
no house numbers.
I’ll say to her:
You slide through the northern side of the camp,
then take a narrow street on the right.
Most paths are narrow and covered with stones.
On your left, a child and his mother sell
fresh vegetables and fruit in their small shop.
On your right stands an old man selling bread.
He gives some salty duqqa or ground thyme
to every buyer.
Then you will take another street on the left.
It’s very thin.
Last time when I bought a new desk, it didn’t fit
in the street. I had to disassemble it,
but lost most of the screws.
V
Tin sheets cover our house.
A picture of my grandfather hangs on the door.
Be careful not to dirty your body
with the rust on our door.
VI
I will ask the sky to rain when you set foot
in the camp so you won’t get thirsty
or forget how to swim.
In the camp, swimming pools form without
workers or engineers.
VII
You will enter our house without knocking on the door.
Two cups of fresh tea will be waiting for us on the kitchen table.
We need to get our stomachs warm.
The camp gets very cold at night
I'll be sitting on a wooden chair
I inherited from my grandfather.
Behind me, you’ll see many old books,
children’s books my father bought for me.
I will be writing these lines when you jump on my notebook.
I'll stand and open my Treasure Island Marine Life book
and put you on it.
The whale will be there on page 5.
As for me, I’m big. I'll put a photo of me
beside you, and my toy seahorse.
When I go to sleep,
you'll whisper to my image "See you soon"
» במדור "וּבְעִבְרִית" בגיליון המוסך הקודם: שלוש סונטות מאת קלוד מק'קיי בתרגום לי שיר
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
